כתוב בגמרא בר"ה:"...אמר אביי לא אסרה תורה אלא שמשין שאפשר לעשות כמותן כדתניא לא יעשה אדם בית תבנית היכל אכסדרה תבנית אולם חצר כנגד עזרה שלחן כנגד שלחן מנורה כנגד מנורה." ואיך מכון המקדש עושים כלים, אם לא בטוח שישתמשו בהם, וזה איסור דאורייתא לעשות כלי מקדש...

מצות בניין המקדש היא מצווה נצחית, כדברי חז"ל: "כל מקום שנאמר 'לי', הרי זה קיים לעולם ולעולמי עולמית... בקדש הוא אומר: ועשו לי מקדש! במזבח הוא אומר: מזבח אדמה תעשה לי!" (ספרי במדבר פיסקה צב). מוני המצוות מונים מצוה זו כאחת מתרי"ג מצוות הנוהגות לדורות, כך אמרו חז"ל 'וכן תעשו – לדורות!" (ראה סנהדרין טז,ב; שבועות טו,א. ראה ספר המצוות להרמב"ם עשה כ; סמ"ג עשה קס"ג; חינוך מצוה צה). ואמנם, יש אומרים שהכנת המנורה היא פרט ממצווה זו (רמב"ם ספר המצוות שם), ויש אומרים שהיא מכשיר למצות הדלקת המנורה (רמב"ן בהשגותיו לספר המצוות עשה לג). אכן נאמר בגמרא (מסכת ראש השנה כד,א): "לא יעשה אדם בית תבנית היכל, אכסדרה תבנית אולם, חצר כנגד עזרה, שלחן כנגד שלחן, מנורה כנגד מנורה", אך כוונת הדברים היא שאסור לאדם לעשות שולחן או מנורה לצורכו האישי, או לצורך אדם אחר. אולם, מותר לעשות מנורה כדי שניתן יהיה להדליק בה נרות בבית המקדש, או לעשות שולחן כדי לערוך עליו את לחם הפנים. כאשר עושים את כלי המקדש למטרה זו, לא רק שהדבר מותר, אלא זו גם מצוה מפורשת בתורה כפי הנזכר בפרשת תרומה (שמות פרק כה) וברמב"ם (הלכות בית הבחירה פרק א). מכון המקדש מכין את כלי המקדש לצורך העבודה במקדש כאשר הדבר יתאפשר, ולפיכך אין בזה חשש איסור, אלא זו מצוה מן התורה. בנוסף לכך, לדעת אגרות משה לר"מ פיינשטיין זצ"ל (שו"ת אגרות משה יורה דעה חלק ג סימן לג) כאשר עושים כלים בצורת כלי מקדש על מנת להתלמד בהם, אין בכך איסור וכדברי הגמרא שם 'להתלמד שאני', ואלו דבריו: "עשיית צורת המשכן ועשיית מנורה, שמן המשחה, וקטורת... והנה כשעושה להתלמד אפשר ג"כ שמותרין דמשמע דלהמסקנא דלהתלמד מותר אף בעשיית צורות לבנה שעשה ר"ג, מותר נמי כל הנלמדין מפסוק זה דלא תעשון אתי. ומש"כ שם בשלמת חיים דנראה לו דלהתלמד הוא דוקא במקום דצריכים למעשה, הנה מה יעשה עם שמן המשחה שרק שמן המשחה אחד היה שעשה משה רבינו במדבר ויותר לא יעשו לעולם כמפורש בכריתות דף ה' ע"א וברמב"ם פ"א מכלי המקדש ה"ה, ומ"מ העושה להתלמד פטור אף שאין שום צורך בזה לעולם, אלמא דזה גופיה לידע למעשה עצם המצוה איך עשה זה משה רבינו במדבר נמי הוא ענין למוד תורה ששייך ע"ז היתר דלהתלמד, אף שהתם הוא איסור חמור דכרת, וכ"ש שאין לאסור בעשיית דברים ששמשו במקדש שאין בהו כרת, ואולי גם לאו ליכא, שאם אך מותר להתלמד מותר אף בזה"ז אף שאין בזה צורך למעשה לא עתה ואף לא לעתיד כמו המשכן ובית ראשון ושני שהיו, דלעתיד יהיה בנוי באופן אחר האמור ביחזקאל, עיין ברמב"ם ריש פ"א מהלכות בה"ב, שמ"מ שייך ענין להתלמד". באשר לשאלתך אם המנורה כשרה? אכן כן! המנורה היא כשרה, המשנה במנחות מתארת מה מעכב במנורה: שבעה קנים, כלומר אפי' אם הצורה של הקנים מעוגלת או ישרים הרי זה כשר כי זה אינו מעכב. חז"ל לומדים בפרט וכלל ופרט שכל מנורה ממתכת כשרה למקדש, ואכן המנורה של המכון נעשתה בתחילה ממתכת [ברונזה] ולאחר מכן ציפו אותה בזהב ממקשה אחת. ברגע שהיא ממתכת אין צריך להקפיד על מקשה אחת ועל קישוטי המנורה. אבל הזהב נעשה במקשה אחת בצורה מיוחדת. השאלה של טומאה: נכון שאנו טמאים והמנורה נעשתה בטומאה, אבל אפשר יהיה לטהר אותה בע"ה כשיבנה המקדש על ידי שמטבילים אותה במקווה וכדומה. כך שהמצווה לעשות מנורה לא התבטלה וניתן עדיין לעשותה. שיהיו בשורות טובות. הרב אברהם כהנא מכון המקדש