ישיבה
בית המדרש
- שבת ומועדים
- יום כיפור
- ענינו של יום
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
ר' יוסף יצחק בן חיים שלמה
ישנה אמרה חסידית נאה, המאפיינת את יחסו של אדם מישראל אל צום יום הכיפורים. "על שני צומות בשנה, בעצם לא היה צורך לצוות. תשעה באב ויום הכיפורים. בתשעה באב, מי יכול לאכול? וביום הכיפורים, מי צריך לאכול?".
ואכן, לא קשה לצום ביום הכיפורים. מי שעסוק באמת בתשובה; מי שראשו ורובו נתונים בחוויה של ההיטהרות; מי שמרגיש את הדבקות בה'; - באמת אינו זקוק לאכילה. הוא חש כי הוא מתעלה מעל צרכי הגוף. הוא לא יתן לחוויה הגסטרונומית של האכילה לקלקל לו את מה שהוא מרגיש. הוא לא יתן לתאוות הגוף להוריד אותו מן המעלה הרוחנית שהוא שרוי בה. את כוחותיו הוא שואב מעולם אחר. הוא אינו זקוק עוד למאכל ושתייה. חוויה זו, של היטהרות, מתחילה עוד יום קודם. אין אדם העומד למשפט מכריע ואינו מכין את עצמו כראוי, כפי שמצווה התורה "לפני ה' תטהרו". גם ההרגשה שהאכילה מיותרת ומכבידה, מתחילה כבר בערב היום הקדוש. לכל היותר יש צורך לאכול ולשתות כדי שיהיה כוח לצום, אזי מדובר אך במשהו סמלי, שאין בו השקעה משמעותית.
אם כן מדוע דווקא ביום זה, בו כל כך קשה לאכול, מצווים אנו לאכול? דומה כי היא הנותנת! האכילה ביום זה, בו כל כך מתבקש לצמצם באכילה, היא היא התיקון. היא האכילה הבאה לתקן את כל האכילות של כל ימות השנה, להעלות אותן מרמה של חוויה גסטרונומית ומגושמת לרמה של עבודת ה'. על כן אמרו חז"ל כי "כל האוכל בתשיעי, כאילו התענה תשיעי ועשירי".
הרהורי תשובה
ביטויים רבים יש לה לנפש האדם: במחשבה, בדיבור ובמעשה. בכל אחד מהם מבטא האדם תכנים שבירר לעצמו. אך לכל אחד מהם יש שלב קודם: לפני המחשבה המבוררת והמוגדרת בא ההרהור, שאינו אלא הברקה של רעיון בלתי מעובד. מקובל לזלזל בהרהורים. אך מקובלנו ש"הרהור תשובה" - הרי הוא תשובה. מדוע? מפני שדווקא ההרהור הוא המבטא את הנטיות החבויות בעומק הנפש, עוד לפני שהתיחכום המלאכותי של המחשבה המבוררת יכול להשפיע עליהן. לפני המעשה יש תנועה סתמית, המבטאת את עצם הרצון לפעול ולעשות, עוד לפני שהאדם מברר לעצמו מה רצונו לעשות. וכן: לפני הדיבור והניגון יש צעקה. היא המבטאת את זעקתה של הנשמה להשתחרר מכל מיגבלותיה ולבטא את כל אוצר הטוב הגדול הגנוז בה.
כאשר מקשיבים אנו לקול השופר, זוכים אנו לשמוע את זעקתה של נשמתנו, המבקשת לחיות ולבטא את כל אוצר הטוב והטוהר שיש בה, המשתוקקת לחזור ולהידבק ביוצרה.
מעשה ביהודי במוצאי יום הכיפורים
מוצאי היום הקדוש. את גופו עדיין מכסה ה"קיטל" הלבן. על גביו עדיין מונחת הטלית. זה עתה נסתיימה התפילה. אך אדם מישראל, שזה עתה נפרד מיום הכיפורים, מדוע ימהר? הן כוחו, לא כוח בשר הוא. כמלאך משמים מרגיש הוא את עצמו. לאחר יום שלם של צום, תפילה ותשובה, חש הוא את הנעימות הנפלאה של טהרת הנפש. עדיין זוכר הוא את הדמעות שנקוו בעיניו בעת אמירת הווידוי. זוכר הוא את ההחלטות החשובות שקיבל על עצמו. בטוח הוא כי הפעם לא ימהר ליפול מן הפסגה שהתרומם אליה ביום הקדוש. אמנם יודע הוא יש צורך לסעוד את הלב לאחר יממה ארוכה של צום. יודע הוא כי משפחתו ממתינה לו שיעשה את ההבדלה וישב עמם לסעודת מוצאי הצום. הוא מכיר בכך שבסופו של דבר, אדם הוא ולא מלאך.
אבל דבר אחד חשוב לו מכל: לשמור את עצמו מכל משמר, כדי שאותה תחושה של התעלות רוחנית תמשיך ללוות אותו במהלך השנה.
על שולחן הסעודה, לומד הוא תורה עם ילדיו. עוסק הוא עמם בענייני דיומא. והנה הוא קורא בהלכות החג, כי מנהגם של חסידים ואנשי מעשה הוא להזדרז ולתקוע את היתד הראשונה לסוכה. אצים הילדים. זה מביא פטיש וזה מסמרים, זה מרים קורות עץ וזה סוחב את הדפנות. האב לא יכול להישאר מנגד. עליו לקחת את המברג ואת חוטי החשמל כדי להתקין תאורה. עליו להחזיק במקדחה ולקדוח חורים בקיר, אליהם יחברו את הדפנות. הזיעה מתגלגלת על הפנים. אבק מכתים את לובן החולצה שנותרה על הגוף עוד מהיום הקדוש...
עוד לא נסתיימה המלאכה, ויש לרוץ אל שוק ארבעת המינים. יש לקחת את ארנק הכסף (כן. זה אותו כסף שרק לפני מספר שעות רצה בדמיונו לירוק עליו בתור דבר משחית, בתור סמל הרכושנות והאנוכיות הגסה...), ולקיים את מצוות "ולקחתם לכם" - דווקא "משלכם".
משפשף היהודי את עיניו. לאן הגעתי אך מספר שעות אחר צאת היום הקדוש? לא תורה עמי ולא תפילה, לא "שיוויתי ה' לנגדי" כי אם פטיש ומסמרים, דיבלים וברגים מעבר מזה, ומן העבר השני - שוק, כסף ורכישת רכוש פרטי. לאן נעלמו כל האידיאלים הגדולים? ואז, תופס הוא את עצמו ואומר לעצמו: כן. לא במלאכים חפץ ה'. כאלה יש לו מספיק בשמים. בני אדם הוא רוצה. בני אדם יושבי חומר, אנשי מעשה ובעלי רכוש, אשר דווקא בתוך חיי המעשה הללו יאירו את אורות הקודש.
ואז הוא נזכר: כן. הלא זה היה חטאם של המרגלים. חשבו שעדיף להם להישאר במדבר, לאכול מן ולשבת בצל סוכת ענני כבוד. לא ידעו ולא הבינו כי לא בזה חפץ ה', כי אם בעם היושב על אדמתו, תחת גפנו ותחת תאנתו, ואוסף בחג האסיף את יבול אדמתו. וכל זה - תוך עיסוק מתמיד במצוות ה' המלוות אותו ומקיפות אותו בכל תחומי חייו.
בהרגשת סיפוק זו, רחץ היהודי את ידיו השרוטות והמיובלות, העיף מבט אחרון אל הסוכה ההולכת ונבנית, ופנה ללימוד הדף היומי...
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
בבא מציעא מבוא למסכת בבא מציעא ועמל תורה
שיעור פתיחת זמן חורף תשפ"ז
הצורך ביראת ה' בלימוד תורה | אדם צריך לפתח בעצמו אהבת תורה | המעלה והזכות שבלימוד תורת ארץ ישראל | יגיעה בתורה | הלכות בין אדם לחבירו במסכת בבא מציעא
אורות התחיה - הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א גדלות עם ישראל
אורות התחיה - פסקה ה'
השיעור עוסק בפרק ה' מתוך "אורות התחיה" של הראי"ה קוק ומבאר את גדלותו הייחודית של עם ישראל, אשר נשמתו הכללית מקיפה ומאחדת את הבריאה כולה. מתוך כך מודגשת החשיבות של אימוץ מבט אמוני ורחב על המציאות וההיסטוריה, הרואה בכל ירידה ומשבר שלב הכרחי בדרך לעלייה ולגאולה שלמה.
נח פרשת נח – איזון לאומי
מה פשר ההפקה אלוקית של המבול? למה להכחיד את חוטאי דור המבול על ידי מים דוקא? סוד האיזון שבין שאיפת האחדות למאבק הציבורי
מידות הראי"ה תיקון המידות כמפתח לדבקות אלוקית
הקדמה למידות הראי"ה
השיעור עוסק במרכזיותן של המידות והרגשות בנפש האדם כיסוד הכרחי לדבקות בה' ולהליכה בדרכיו, כפי שמבואר במשנת הרמב"ם. מתוך כך נבחנת הדרכת הראי"ה והרצי"ה קוק בספרים 'מוסר אביך' ו'מידות ראיה', המבחינים בין מידות בסיסיות השייכות לכל אדם לבין הנהגות המיועדות לבני עלייה.
