ישיבה
בית המדרש
- שבת ומועדים
- חנוכה
- ישראל ויוון
- מדורים
- רביבים
ימי החנוכה הם ימי הניצחון של היהדות על ההתייוונות. כל העולם הפך באותם ימים להיות הלניסטי, יהודים מתייוונים שיתפו פעולה עם השלטון הזר כדי לכוף את עם ישראל לעבוד עבודה זרה. אולם נאמני התורה נשארו דבקים באמונתם ומסרו את נפשם ובלבד שלא להשתחוות לעבודה זרה. כשהגיעו היוונים למודיעין קם מתתיהו הכהן, ובמקום למסור את נפשו על קידוש ה', הרג את המתייוון והיווני, והניף את נס המרד אל מול התרבות ששלטה אז בכל עולם. בתהליך קשה, ארוך ומיוסר, הצליחו לשחרר את בית המקדש, ולהחזיר את עבודת הקרבנות לקדמותה.
נס פח השמן
מבחינה גיאופוליטית עוד נותרו אמנם היוונים, ואחריהם הרומאים, שליטים בעולם. אך מבחינות רבות יהודה השתחררה מעול זרים למשך יותר ממאתיים שנה. תחת השלטון העצמאי, הרוח היהודית השתחררה מכבליה, ובתי המדרש לתלמודה של תורה שבעל פה החלו לפרוח.
בהמשך הדרך, שלטון בית חשמונאי הכזיב. נכדיו וניניו של מתתיהו הכהן נמשכו בעצמם אחר המתייוונים, עד שבית המקדש חרב בעוונות. אולם מורשתם של החשמונאים הגיבורים השתמרה בבתי המדרש של תורה שבעל פה, ומכוחה אנו חיים וקיימים עד היום הזה.
לא לחינם עשה ה' לישראל את נס פח השמן. השמן הטהור שלא נטמא ממגע זרים הוא שמסמל את מורשת ישראל הטהורה, שנתעצמה בבתי המדרש שהוקמו בימי בית המקדש השני. שמן טהור זה דולק ומאיר את כל המחשכים שבעולם, עד שיעלה השחר ותזרח גאולתם של ישראל.
בזמן הזה
כאז כן היום, עלינו לשמור על עצמאותנו הרוחנית. להבטיח שאור המנורה ידלק מן השמן הטהור, ולא מרוחות אופנתיות שמנשבות מן המערב. וכאז כן היום, התרבות המנשבת מבחוץ היא בעלת עצמה רבה, מאות מיליוני אנשים מוכשרים עוסקים בפיתוחה, מיליארדים צורכים אותה, ועלינו לעמוד זקופים על נפשנו מול כל השטף הזה.
מה צריך ללמוד מהגויים
ואף שבוודאי יש דברי חכמה רבים שצריך ללמוד מהגויים, ולא לחינם ברא הקב"ה את כל העמים, אלא כדי שכל עם יתרום את תרומתו הייחודית, ועל ידי כולם יחד, כשעם ישראל במרכז, יכולה השלמות להתגלות. ולכן אין לשלול רעיונות מדעיים, כלכליים, אומנותיים וחברתיים שמגיעים מהגויים. אולם את היסודות הפנימיים, שעל ידם ניתן לתקן את העולם, רק עם ישראל על ידי התורה יכול להשפיע לעולם. וכפי שאמרו חכמים (איכ"ר ב, יג): "אם יאמר לך אדם יש חכמה בגויים - תאמן... יש תורה בגויים - אל תאמן, שנאמר: מלכה ושריה בגויים אין תורה".
הרי שצריכה להיות הפריה הדדית בין החכמה החיצונית והתורה הפנימית, שעל ידי שתיהן נבנית תפישת עולם שלימה.
דברי מרן הרב קוק זצ"ל
וכפי שכתב מרן הרב קוק זצ"ל: "צדקה עשה הקב"ה עם עולמו, מה שלא נתן כל הכישרונות במקום אחד, לא באיש אחד, ולא בעם אחד... כי אם מפוזרים הם הכישרונות. והכרח השלמות... הוא הגורם להימשך אחרי האחדות... והיה ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד... אבל כדי לאחד (את כל העולם) מוכרחים צדדי כישרונות מיוחדים להיות חסרים בישראל, כדי שיושלמו על ידי העולם וכל נדיבי עמים. ובזה יש מקום לקבלה שעם ישראל מקבל מהעולם, וממילא פנויה היא הדרך כלפי ההשפעה (שישראל משפיעים על העמים). אלא שהקבלה (שישראל מקבלים) היא מבחוץ, וההשפעה (שישראל משפיעים) מבפנים... (כלומר) לחיצוניות החיים מזדמן שצריך השלמה דווקא מבחוץ, 'יפיפותו של יפת באהלי שם'... ומשפע פנימיות החיים, כנסת ישראל היא רק משפעת ולא מקבלת - ה' בדד ינחנו ואין עמו אל נכר" (אורות ישראל ה, ב).
במאבק בין היהדות ליוונות היהדות תנצח
היהדות יכולה לחיות עם היוונות, מפני שהיהדות מבטאת את התכנים הפנימיים, המוסריים, ואין ליהדות בעיה להשתמש בחכמה היוונית ככלים מפוארים לגילוי והרחבת הרעיונות הפנימיים. אולם היוונות לא יכולה להישאר כתפישה שלטת כל זמן שישנה יהדות בעולם, שכן היהדות נוגעת בשאלות של הנשמה, וליוונות אין תשובה על כך. לכן גזרו היוונים "כתבו על קרן השור שאין לכם חלק באלוקי ישראל" (ברא"ר ב). וגזרו שלא ימולו את הבנים ושיעבדו עבודה זרה. וכל זמן שישראל ידבקו באמונתם ותורתם, מובטח להם שינצחו, כי הם באים ממקום עמוק וגבוה יותר, ממקור הנצח.
ההתמודדות קשה ודורשת מסירות נפש
אולם ההתמודדות קשה ומסובכת. אילו היינו צריכים להתעלם מכל העולם שסביבנו, ובזכות כך היה הקב"ה מסייע לנו בדרך נס, היה הדבר קל יחסית. אולם תפקידנו הוא להודיע בעמים עלילותיו, לתקן עולם במלכות ש-די, להיות לב שבאיברים, וללמוד את דרכי העמים ותרבותם כדי לתת לכל עם ולשון את מקומו החשוב והמכובד.
הקושי הגדול הוא ליצור את האיזון הנכון בין שתי נטיות מנוגדות. מצד אחד, הנטייה להתכנסות אל הייחודיות הישראלית, אל התורה שניתנה לישראל בלבד - "לא עשה כן לכל גוי ומשפטים בל ידעום". ומצד שני, הנטייה הנגדית להיפגש עם התרבויות השונות ולקבל מהן חכמה, מדע וכלים אומנותיים, ולהשפיע עליהן מן האור הפנימי - "ספרו בגויים כבודו בכל העמים נפלאותיו" (תהלים צו, ג).
וכשלא מצליחים לדייק בשמירת הקו התורני הטהור, מתנגשים ומסתבכים, ובאות גזירות קשות ונוראות. אך למרות הכל, כל זמן שישראל מוכנים למסור את נפשם על אמונתם ותורתם, מובטח להם שיתגברו על כל המכשולים, ויסללו את הדרך לגילוי דבר ה' בעולם ולגאולת העולם.
תוקף האמונה
מי שקובע עצמו באמונה ולא זז ממנה, סופו שאויביו נופלים תחתיו והכול מקבלים את עמדתו. וכפי שהיה אצל יוסף, שאף כי נמכר לעבד, לא שמע לפיתויי אדוניתו - "ויהי כדברה אל יוסף יום יום ולא שמע אליה" (בראשית לט, י), ולבסוף "ויסר פרעה את טבעתו מעל ידו ויתן אותה על יד יוסף... ונתון אותו על כל ארץ מצרים" (שם מב-מג). ולא זו בלבד אלא שאסנת, בתה של אדוניתו, נתנה לו לאישה.
וכן במרדכי, אף שכל עבדי המלך כרעו והשתחוו להמן, "מרדכי לא יכרע ולא ישתחווה... ויהי כאמרם אליו יום ויום... מדוע אתה עובר את מצוות המלך... ולא שמע אליהם" (אסתר ג, ב-ד). ולבסוף "ויסר המלך את טבעתו... ויתנה למרדכי" (שם ח, ב).
לו היו מנהיגי ישראל מצליחים ללכת בדרכם של יוסף ומרדכי, ולא מוכנים לסגת משום שעל אדמה למרות כל ההפצרות והפיתויים, מצבנו הביטחוני היה טוב לאין ערוך, ועוד היינו זוכים למעמד מכובד ומשפיע בעולם.
ובחוקותיהם לא תלכו
כדי שנשמור על ייחודנו נצטווינו בתורה (ויקרא יח, ג-ד) "ובחוקותיהם לא תלכו". ושאלו חכמים למה הכוונה, הלא כבר נאמר שלא לעבוד עבודה זרה. ופירשו שהזהירה התורה שלא להיגרר אחר תרבותם, שלא ללכת לתיאטראות וקרקסאות שלהם, גם כאשר אין בכך בעיה הלכתית, ושלא להסתפר ולהתלבש כמותם (ספרא שם).
וצריך להבין, הלא ראוי שנלמד מן הדברים הטובים שיש בגויים? אלא שכל דבר שאנו לומדים מהגויים צריך לעבור שיפוט. בשום פנים אין להיסחף אחר רוחות אופנתיות. רק לאחר שהתשוקה להיות כמו העמים הנאורים חולפת, צריך מתוך עצמאות רוחנית לברר את הטוב מתוך הרע.
שלא שינו מלבושם
שאל רבי שמחה בונים מפשיסחא, מהו שאמרו חכמים (פס"ז שמות ו) שאחד מן הדברים שבזכותם נגאלו ישראל ממצרים זה שלא שינו את מלבושיהם, והלא עוד לא היו להם מלבושים מיוחדים? והשיב: היו ישראל רואים מה לבשו המצרים ולבשו הפוך, כדי לייחד עצמם!
מי יוביל את הגאולה - חרדים או דתיים לאומיים
שאל תלמיד אחד, איזה ציבור יוביל את תהליך הגאולה, האם החרדי או הדתי-לאומי? השבתי לו כי בוודאי דרכו הרוממה של מרן הרב קוק זצ"ל, שכוללת בתוכה את כל הגוונים, היא הדרך שבה נלך לגאולה. ובמחשבה ראשונה נראה כי הציבור הדתי-לאומי הוא הקרוב יותר אליה, באשר תפישתו היסודית שלימה, שאינו מתכחש למצוות יישוב הארץ ולמצווה להגן על ישראל מיד צר. וכן בתפישתו הוא נותן מקום למדע ולעבודה, כפי שנהגו גדולי ישראל מדורי דורות, עד אשר החלו ראשוני החרדים להתגונן מפני ההשכלה על ידי החרמת לימודי חול והסתגרות יתירה.
אולם במחשבה שנייה אינני בטוח בכך. כי עם כל החשיבות של רוחב הדעת והפתיחות לכל הדברים הטובים שבעולם - ללא שמירה על פח השמן הטהור שלא יטמא ממגע זרים, לא ניתן להעמיד את דבר ה' בעולם. ללא אותה עצמאות פנימית יהודית, הולכים ונגררים אחר רוחות אופנתיות - קומוניזם, סוציאליזם, פמיניזם, צבאיזם וכו'. ומן הסתם בכל אופנה שכזו יש גם צדדים טובים, אולם הרע הוא בהיגררות, ברצון ללכת בחוקותיהם, לחקות אותם. ומי יודע, אולי דווקא מתוך העמדה החרדית יוגשם חזונו של מרן הרב קוק זצ"ל על התורה השלימה שתדריך את עולם המדע והחול.
והלוואי ומתוך כולם יחד נזכה להגשים את התורה בשלמות, לשפוט עמים בצדק ולאומים במישרים. ללא נטייה להיסחף וללא נטייה לשלול, נבחר את הטוב מתוך הרע, ונדע לתת לכל רעיון ורעיון את המקום הנכון לו.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
