^ 1.שהוא ה"כַּרְתִי" שבמשנה ברכות פ"א, מ"ב
^ 2.אונקלוס נוהג כך במקום נוסף. (בראשית מה, ו): "... וְעוֹד חָמֵשׁ שָׁנִים אֲשֶׁר אֵין חָרִישׁ וְקָצִיר ". אונקלוס מחליף גם שם את החריש בזריעה: "ועוד חמיש שנין דלית זרועא וחצדא". לשיטתו, יוסף מגלה לאחיו שעונות השמים ישתנו; ועונות ה"זרע" ו"הקציר" לא יראו באופן הרגיל שהובטח לנוח.
^ 3."אמרה ליה דביתהו לא בעי ינוקא ריפתא?!" (ילקוט שמעוני שיר השירים רמז תתקפט)
^ 4.וכן מבואר בירושלמי (עירובין פ"ג ה"א).
^ 5.הנצ"יב כבר כתב ב"העמק דבר" (שם) שזו הסיבה שגרמה לשינוי שמצאנו שם בתרגום אונקלוס, אולם הוא הסביר את השינוי באופן אחר. לדעתו, אונקלוס רוצה לומר שישראל לא התכוונו למינים האלו עצמם, אלא ל"לחם" שאותו היו אוכלים 'עִם' המינים האלו. אולם לפי דרכו, אונקלוס לא היה צריך להשמיט את המילה 'את', אלא לתרגם אותה כמילה "וְעִם". ולפיכך נראה שאונקלוס השמיט את תרגום המילה "ואת", מפני שהמילה הזו מראה על מתן חשיבות. אונקלוס רוצה לרמז לנו שמיני ירקות שמעודדים אכילת לחם - אינם מינים שראוי להחשיב אותם!
^ 6."רבי עקיבא אומר: אפילו אכל שלק כו'. ומי איכא מידי דהוה שלק מזוני? אמר רב אשי: בקלח של כרוב שנו". (ברכות דף מד, ב)
^ 7.סוגיית הבבלי בשבת (דף קג, א) ביררה שקרקע "כל שהוא" ראויה לזרע של ירק שנקרא "קרא". האמוראים שבבבל היו בקיאים בירושלמי (רי"ף בסוף ערובין), וסוגיית הבבלי הבינה שסוגיית הירושלמי היא סוגיה אגדתית שנועדה להחשיב את ה'כרישה' שנמצא בראש רשימת הירקות ה'דחויים' של אונקלוס. סוגיית הבבלי באה לענות על השאלה הזו באופן פשוט; ולכן היא מחשיבה את ה'קרא' שהיה פרי אדמה גדול מאוד בתקופתם; כמבואר בסוגיה בכתובות (דף פג, ב): "בוצינא טב מקרא". מאידך, סוגיית הבבלי בגיטין (דף לז, א) מתמודדת באופן אגדתי עם סוגיית הירושלמי; וכאשר היא מבררת מהו ה"קרקע כל שהוא" שמועילה בפרוזבול, היא משתמשת בדוגמא של ה'כרוב' - שהוא הירק המועדף בהשקפת עולמו של ר' עקיבא.
^ 8.כמו כן רבי יהודה הנשיא קבע הלכה כ"חכמים" שמברכים ברכת המזון - רק על "לחם"; ולא כשיטת רבי עקיבא שמברכים ברכת המזון - גם על "תבשיל של כרוב". (ברכות דף מד, א-ב)
^ 9.לר"ש משאנץ יש הסבר אחר בירושלמי, אולם הר"ש סיריליאו דוחה אותו, וגם הגר"א דחה את דברי הר"ש משאנץ.
^ 10.הירושלמי מונה שם היתרים נוספים שנעשו על ידי רבי יהודה הנשיא. ובמאמר "רבי יהודה הנשיא והירק מחוץ לארץ". התבאר שגם היתרים אלו נעשו כדי לחזק את אחיזת היהודים בארץ ישראל.