ישיבה
בית המדרש
- משפחה חברה ומדינה
- ארץ ישראל ומצוותיה
- ארץ ישראל בהלכה ובאגדה
- משפחה חברה ומדינה
- ישוב הארץ, גבולותיה ויציאה לחו"ל
- גבולות הארץ
שרת המדיה מוקדש על ידי משפחת גרין לעילוי נשמת יקיריהם
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
הרב מישאל מכלוף בן אסתר זצ"ל
דף עזר 16
והסביר הרמב"ן [מקור 1-2], שאלו הן שתי הבטחות, הראשונה, שכל מקום שירצו לכובשו מחוץ לגבולות ההבטחה, יהיה שלהם, והמצוות כולן נוהגות בהן כי הכל ארץ ישראל, והשניה - מן המדבר והלבנון וכו', שאתם חייבים לכובשו ולאבד משם העמים.
והוא מוסיף שם, שקודם יש לכבוש את גבולות ההבטחה, ורק לאחר מכן אפשר לכבוש שטחים נוספים.
הפרת במזרח ארץ ישראל
ארץ ישראל בהלכה ובאגדה (94)
הרה"ג חיים שטיינר
11 - הגבול הצפוני של ארץ ישראל 3 - מלחמת של"ג, מלחמת מצווה
12 - נהר פרת וברכת השנים
13 - עבר הירדן המזרחי בהלכה
טען עוד
"ולמזרח ישב (שבט ראובן) עד לבוא מדברה למן הנהר פרת, כי מקניהם רבו בארץ גלעד" (דברי הימים א', ה, ט).
רואים שהיו תקופות שישראל התישבו עד הפרת!
לדעת הרד"ק שם [מקור 4]:
"למן הנהר פרת" - כלומר "עד נהר פרת, ומן הנהר והנה הוא גבולם, כי נהר פרת הוא גבול ארץ ישראל למזרח...".
אך לדעת המצודות שם הם התפשטו אף יותר [מקור 5]:
"ולמזרח ישב - כלפי המזרח ישבו עד המקום שבאים בה למדבר למן הנהר פרת והלאה אף כי נהר פרת היא גבול ארץ ישראל למזרח נתרחקו והלאה, כי נתרבו מקניהם מלשבת בארץ הגלעד כי היה צר להם המקום".
כלומר, לרד"ק הם התיישבו עד הפרת, ואילו למצודות, אף מעבר לו!!
למדנו, שהפרת הינו גבול הארץ המזרחי .
אבל אין ראיה שכל אורכו של הנהר בגבולה של הארץ, שהרי למדנו בספרי דברים א,ח [מקור 6]:
"פרת - רובו ותוקפו כנגד ארץ ישראל", ולכן אפשר לקרוא לו - גבולה המזרחי של הארץ" (דברים א, ח).
גם הרמב"ן והריטב"א, במסכת גיטין דף ז: כותבים בשם החכם הגדול ר' משה בר' חסדאי [מקור 7]:
"כי הנהר שבמשנה, הוא הנהר הגדול נהר פרת שהוא במזרחה של ארץ ישראל".
אבן עזרא בראשית ב, יא' [מקור 8]
"פרת... הוא אחרית גבול הארץ מפאת מזרח".
ר' אברהם פאריצול [מקור 9]:
"עד הנהר הגדול נהר פרת - שהוא במזרחה".
האבארבנאל בראשית ב' [מקור 12]:
"ונהר פרת היה גבול ארץ ישראל לצד בבל (בבל נמצא במזרח!)".
קצת ראיה לדעת הרב אריאל, שכל הפרת הוא בגבולה של הארץ, אפשר להביא מפירוש ה"אוצר נחמד" על הכוזרי [מקור 13]:
"ופרת הנקרא עפראט הוא מצפון מזרח לארץ ישראל להלאה מארץ ישראל ויורד אצל ארמיניא"ה, ויורד לצד דרום עד שמגיע לגבול ארץ ישראל הצפוני, דהיינו גבול צפוני מזרחי לארץ ישראל, ומשפע ויורד הלאה הרבה אל קרן מזרח דרום ונופל בים פרסי הנקרא סינוס פאדזיקו"ס. ומעתה גבול הדרומי הוא המדבר שאצל ים סוף והמדבר בכלל עד הפרת שהוא גבול הצפוני כנ"ל".
ברור על כל פנים, שלדעת כל המפרשים צריך להגיע בנקודה כל שהיא לפרת, ולכן נראה שלמחלוקת לגבי הנקודה הצפונית מערבית, שהוזכרה בשיעורים הקודמים, יש השלכה גדולה לגבי הגבול במזרח; והמצפינים ביותר (התרגומים) מצמצמים את השטח במזרח (כי המרחק מים התיכון לפרת - יקטן יותר - עי' במפה) והמדרימים יותר את הנקודה הצפונית מערבית (רש"ס ורדב"ז) יצטרכו לכלול בתחום הארץ שטח גדול בהרבה לצד מזרח, על מנת להגיע עד הפרת. (עי' במפה).
מפרשים אחרים שמאזכרים את הפרת בצפון ולא במזרח
חשבון מענין מאד של המרחק מירושלים לפרת - מובא בתוס' יום טוב במסכת תענית:
המשנה במסכת תענית (פ"א מ"ג) קובעת [מקור 14]:
"בשלשה במרחשון שואלים את הגשמים רבן גמליאל אומר בשבעה בו חמשה עשר יום אחר החג כדי שיגיע אחרון שבישראל לנהר פרת".
ומחשב זאת בפירוש התוספות יום טוב [מקור 15]: (שגם לדעתו הפרת - בצפון ארץ ישראל)
"כדי שיגיע אחרון שבישראל לנהר פרת. שלפעמים מתעכבין קצת בירושלים עד שיעבור החג כולו. לנהר פרת. הוא בצפונה של ארץ ישראל. כמ"ש רש"י בתחלת ספר יהושע בפסוק מהמדבר וגו' וכן הוא בגמרא בפ' עשרה יוחסין. ומפורש תמצא ביחזקאל סי' מז' ומח' בחלוקת ארץ ישראל לעתיד לי"ב שבטי ישראל באורך ממזרח למערב לכל שבט ושבט ורוחב לכל שבט ושבט בשוה כזה כן זה. מצפון לדרום לכל שבט ברוחב ע"ה מילין. כאשר למדנו מן התרומה שמדתה כך. כמפורש שם בסי' מ"ה. וכתיב בה לעומת אחד החלקים. שומע אני שכן הם גם כן שעור כל אחד מהחלקים השנים עשר שהתרומה היא השלשה עשר. וכן ביאר רש"י ומפורש בכתוב כי חמשה שבטים בדרום התרומה ושבעה בצפונה. ושבדרום התרומה היא העיר ירושלים. ונמצאת למד שמקצה הדרום של התרומה ששם העיר, הנה הנם שמנה חלקים שכל אחד רחבה ע"ה מילין. צא וחשוב ח' פעמים ע"ה. עולים ת"ר שהם ק"נ פרסאות. ובמשנה ב' פרק ט' דפסחים כתבנו דמהלך יום יו"ד פרסאות. הרי לך שמן ירושלים מדרומה עד קצה הצפון של ארץ ישראל שהוא נהר פרת מהלך ט"ו יום. וכבר כתבתי זה בספר צורת הבית במהדורתי, לסימן פ'. [ואל תתמה על השבתות שבתוך אלו הט"ו יום. שהרי אפשר שילך ע"י בורגנים. כדאיתא בפרק שואל במסכת שבת ק"נ ע"ב. וגם על ידי עיבורי עיר. כמש"כ בטור סימן שצ"ח והואיל ואפשר להיות כן שיערו חכמים בכך ימים כיון שאפשר שאין השבתות מעכבות]".
כבר בראשונים אנחנו מוצאים את השיטה שהפרת - בצפון:
בספר הכוזרי, מאמר שני יד [מקור 10]: "הנהר - הוא נהר פרת גבולה הצפוני"
ר' אברהם בן הרמב"ם (פירושו לשמות כג, לא) [מקור 11]:
"ושתי את גבלך... מים סוף..." - ברוח מזרחית של ארץ ישראל. והים הגדול הוא ים פלשתים - במערבה , והמדבר – בדרומה... ופרת הוא... בצפונה. שביאר ב"משנה תורה" (דברים י"א, כ"ד) "מן הנהר נהר פרת" - בצפונה. הגביל להם - (הקב"ה) ארבע הרוחות".
עיון בדעת הרמב"ם
הרמב"ם פוסק בהלכות תפילה ונשיאת כפים פ"ב הט"ז, ששואלין גשמים מיום ז' מרחשון, וכך נפסק בשולחן ערוך אורח חיים סימן קי"ז.
משמע שאף הרמב"ם יודה שמרחק ההליכה מירושלים לפרת הוא חמשה עשר יום. אבל בהלכות קדוש החודש פ"יא הי"ז כתב הרמב"ם [מקור 19]:
"ולפי שהראייה לא תהיה אלא בארץ ישראל כמו שביארנו, עשינו כל דרכי חשבון זה בנויים על עיר ירושלם ולשאר המקומות הסובבין אותה בכמו ששה או שבעה ימים רואין את הירח תמיד ובאים ומעידים בבית דין, ומקום זה הוא נוטה מתחת הקו השוה המסבב באמצע העולם כנגד רוח צפונית בכמו שתים ושלשים מעלות עד חמש ושלשים ועד תשע ועשרים, וכן הוא נוטה מאמצע הישוב כנגד רוח מערב בכמו ארבע ועשרים מעלות עד שבע ועשרים ועד אחת ועשרים".
הרמב"ם עצמו כתב בהלכות קידוש החודש יח, טז [מקור 20] שבדרום התחום הוא בקו רוחב 35. וכוונתו היא שהתחום הוא בין 29 ל30, הקו של אילת.
יש לציין, שקוי הרוחב של הרמב"ם זהים למספרים שבמפות שלנו.
קו 32 - הוא קו הרוחב של ירושלים; צפונה מירושלים - שלושה קוי רוחב (עד 35 מעלות) ודרומה גם שלושה קוי רוחב (עד 29 מעלות).
קוי האורך - הם במרחקים כמו במפות שלנו, רק המספור שלהם - שונה. אבל ברור לדעתו - שגבול ארץ ישראל לקידוש החודש - הוא שלושה קוי רוחב מזרחה מירושלים, ושלושה - מערבה לירושלים. נמצא לפי זה - שלכאורה לפי הרמב"ם אין שום נקודה בארץ ישראל שמגיעה לפרת - וזה לא יתכן (עי' במפה).
וצריך לומר, שבהלכות קידוש החודש לא קבע הרמב"ם את הגבולות השלמים של הארץ, אלא את המרחקים שמהם מגיעים העדים, אבל הגבול של הכיבוש וההתנחלות - הוא רחב יותר ממה שציין בהלכות קידוש החודש, במרחק הליכה של חמשה עשר יום מירושלים, ולא מרחק של ששה או שבעה ימים כבהלכות קידוש החודש.
ברור על כל פנים - שגבול ארץ ישראל מגיע לפרת - או בצפון, או במזרח, ואולי בשניהם כאחד.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
בבא מציעא מבוא למסכת בבא מציעא ועמל תורה
שיעור פתיחת זמן חורף תשפ"ז
הצורך ביראת ה' בלימוד תורה | אדם צריך לפתח בעצמו אהבת תורה | המעלה והזכות שבלימוד תורת ארץ ישראל | יגיעה בתורה | הלכות בין אדם לחבירו במסכת בבא מציעא
אורות התחיה - הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א גדלות עם ישראל
אורות התחיה - פסקה ה'
השיעור עוסק בפרק ה' מתוך "אורות התחיה" של הראי"ה קוק ומבאר את גדלותו הייחודית של עם ישראל, אשר נשמתו הכללית מקיפה ומאחדת את הבריאה כולה. מתוך כך מודגשת החשיבות של אימוץ מבט אמוני ורחב על המציאות וההיסטוריה, הרואה בכל ירידה ומשבר שלב הכרחי בדרך לעלייה ולגאולה שלמה.
נח פרשת נח – איזון לאומי
מה פשר ההפקה אלוקית של המבול? למה להכחיד את חוטאי דור המבול על ידי מים דוקא? סוד האיזון שבין שאיפת האחדות למאבק הציבורי
מידות הראי"ה תיקון המידות כמפתח לדבקות אלוקית
הקדמה למידות הראי"ה
השיעור עוסק במרכזיותן של המידות והרגשות בנפש האדם כיסוד הכרחי לדבקות בה' ולהליכה בדרכיו, כפי שמבואר במשנת הרמב"ם. מתוך כך נבחנת הדרכת הראי"ה והרצי"ה קוק בספרים 'מוסר אביך' ו'מידות ראיה', המבחינים בין מידות בסיסיות השייכות לכל אדם לבין הנהגות המיועדות לבני עלייה.
