ישיבה
בית המדרש
- משפחה חברה ומדינה
- בית המקדש
- הכיסופים והבית השלישי
שרת המדיה מוקדש על ידי משפחת גרין לעילוי נשמת יקיריהם
בגמרא (ראש השנה ל,א ובעוד מקומות) איתא דיתכן דייבנה בית המקדש בלילה או ביום טוב. והקשו רש"י ותוספות מהא דאמרינן בשבועות (טו,א) שאין בנין בית המקדש בלילה ושאינו דוחה יו"ט. ותרצו רש"י ותוספות ששם מדובר בבנין בית מקדש בידי אדם, אבל מקדש שלעתיד לבוא ירד בנוי מן השמים כדכתיב מקדש ד' כוננו ידיך, כדאיתא במדרש. ולכאורה חולקים רש"י ותוספות על הרמב"ם ואף הגמרא והמדרש קשים על שיטתו.
ויש שתרצו שיש הבדל בין בנית המזבח לבנין הבית. הסוגיא בראש השנה מדברת על הצורך במזבח למ"ד מקריבין אף על פי שאין בית ובנין המזבח דוחה יו"ט וכשר בלילה. ולענין אם בנין המזבח דוחה יו"ט כשלא היה אפשר לבנותו מערב יו"ט, תלוי בזה אם מכשירי קרבן שאי אפשר לעשותן מערב יו"ט, או אף הנך שמצד מקרה לא היה אפשרי לעשותן מערב יו"ט. ולענין בנין מזבח בלילה צריך עיון גדול לפענ"ד, מאחר שקדושת המזבח קדושת בנין היא ולא קדושת כלי הבית, - מהיכא תיתי שיוכשר בלילה טפי משאר הבנין.
והמאירי כתב שהסוגיא בר"ה דלא כהלכתא או שחששו לבית דין טועין.
לפי תירוצו הראשון אין קושיא על הרמב"ם מהסוגיא בר"ה, ולפי תירוצו השני גם כן לא קשה, אלא שהיתרו עצמו צריך עיון בנוגע להיתר בנין המקדש בלילה, שהרי בירושלמי (ומא, פרק א') נראה דהקמת המשכן בלילה פסולה אפילו בדיעבד. ואם כך, אם הקימו מזבח בלילה אין כאן מזבח.
ויש שתירצו (תפארת ישראל) שלעתיד לבוא יבנו בני נכר חומותינו והם רשאים לעבוד אף ביום טוב, ואף שאסור לבנות בית על ידי גוי ביו"ט, אולי במקום מצוה כזו לא גזרו רבנן. אבל אין זה תירוץ לגבי לילה, שאם הקמת הבית בלילה על ידי ישראל פסולה, אף בגוי הדין כך. אבל מלבד זה, אינו נראה כלל שיבנו גויים את המקדש והמזבח, עי' עירובין קה,א ורמב"ם סוף פרק א מהלכות בית הבחירה שלא מנו גויים בין הכשרים לבנין הבית. ועוד ש"ובנו בני נכר חומותיך" זוהי הבטחה לישראל והבטחה זו שייכת בענינים הגשמיים אשר אנו מטפלים בהם מכח הקללה "בזיעת אפיך תאכל לחם", אבל לא כך לגבי תורה ומצוות, ובכלל זה בנין בית המקדש, שניתנו לישראל באשר רצה הקב"ה לזכות אותם, ואין זו הבטחה טובה שגויים יבנו את הבית במקומנו.
זמן הגאולה
והנה ידוע מאמר חז"ל (סנהדרין צח, א) זכו - אחישנה, לא זכו - בעתה, כלומר אין לגאולה תאריך קבוע אלא משתנה לפי מעשי בני ישראל. ולכן נכתבו הרבה מן הנבואות ומדברי דניאל בלשון סתומה, כדי שיתפרשו באופנים שונים על זמנים שונים. וכן מצינו ביציאת מצרים, שהקב"ה הבטיח שאורך הגלות יהיה 400 שנה, ואומר הרמב"ן שנוספו 30 שנה כיוון שמונים מעקדת יצחק. מצד שני אומר הפייטן שנתקצרו ימי השעבוד ע"י תפילה ל210 שנים בלבד. אלא שבאמת כולם צודקים - השאלה ממתי מתחילים לספור את ימי הגלות. לולא צעקו ישראל היה מחשב הקב"ה את הזמן רק מהירידה למצרים. וכן מבואר בברכות (ד, א) שהבטחת "עד יעבור עם זו קנית" היתה ראויה להתקיים בימי עזרא אלא שהחטא גרם. ובסנהדרין (צב, א) ביקש הקב"ה לעשות חזקיה משיח וסנחריב גוג ומגוג.
צורת הגאולה
וכשם שזמן הגאולה תלוי בזכיית ישראל, כך צורת הגאולה תלויה בזכייתם, שכן אמרו (סנהדרין צח, א) זכו - עם ענני שמיא, לא זכו עני ורוכב על חמור, והם הם דברי הרמב"ם (פרק י"ב מהל' מלכים הל' ב) שבתחילת ימות המשיח תהיה מלחמת גוג ומגוג וכו' "וכל אלו הדברים וכיוצא בהן לא ידע אדם איך יהיו עד שיהיו" וכו' גם החכמים אין להם קבלה בדברים אלו וכו'.
צורת בנין הבית
הלכך גם בנוגע לצורת בנין הבית יתכן שנוי ממצב שזכו למצב שלא זכו; אם זכו יש נחת רוח להקב"ה במעשה ידיהם, יזכו לבנות את המקדש בידיים של מטה, ואם לא זכו והגיע בכל זאת זמן הבית להבנות, יבנה בידיים של מעלה כביכול מן השמים או שיבננה המשיח העתיד להיות חכם יותר משלמה ונביא קרוב למשה.
עוד יש להעיר שהחינוך כתב (מצוה צה) על בנין המקדש שמצוה זו נוהגת בזמן שרוב ישראל על אדמתם. בזמננו כידוע אין רוב ישראל על אדמתם, ואם כן לכאורה אין מצוה זו נוהגת עכשיו.
ויש לדון אם כוונת החינוך שאסור לבנות המקדש אם אין רוב ישראל על אדמתם או שאז אין חיוב. להצד השני, שאין חיוב, אפשר לבנות בזמן הזה בתורת רשות. גם בתחילת בית שני לא היו רוב ישראל על אדמתם ויתכן שבנו אז בתורת רשות. אך אולי בנו בית שני מפני שירמיה ניבא שלא ימשך החורבן אלא שבעים שנה ועוד שחגי וזכריה ניבאו בזמן הבנין לבנותו ולכן בנו אז בגדר הוראת שעה. החינוך, כדרכו, לא ציין מה מקור הלכה זו דבעינן רוב ישראל על אדמתם. שמעתי שהמקור בגמרא סנהדרין (דף כ א): שלש מצוות נצטוו ישראל בכניסתן לארץ, להעמיד להם מלך ולהכרית זרעו של עמלק ולבנות להם בית הבחירה; הרי שמצות בנין המקדש תלויה בביאת ישראל לארץ. אך צריך עיון למה לא הזכיר הרמב"ם את זה בהלכות בית הבחירה, אלא בריש הלכות מלכים בלבד.
בגמרא הנ"ל מבואר עוד שיש לקיים המצוות בסדר הזה: מינוי מלך תחילה, אחר כך מלחמת עמלק ובנין הבית בסוף. וצריך עיון שבבנין בית שני לא מינו מלך ולא מחו את עמלק עד שנתן אחשורוש דת להינקם מאויביהם, ואם כך, איך התחילו לבנות את הבית בזמן זרובבל? אך יתכן שאף שיש סדר למצוות הנ"ל, אין מעכבות זו את זו, כמו תפילין של יד ושל ראש, דשל יד קודמת, ומכל מקום אם אינו יכול להניח, של יד אינה מעכבת את של ראש. לכן הואיל והיו משועבדים למלכות פרס, התחילו במה שיכלו, דהיינו בנין הבית.
ובעל ישועות מלכו אומר שלא מקרי אין רוב ישראל על אדמתם אלא כשהמלכות בחוץ לארץ אינה מאפשרת לצאת משם, או שהמלכות בארץ ישראל אינה מאפשרת להיכנס לכאן. המלך כורש שלט בארץ ובגולה והתיר לכל הרוצה בכך לעלות, הרי מי שעלה עלה, ומי שלא עלה איבד את זכותו להימנות בגדר "רוב ישראל" לעניין זה. לדבריו לא נזדקק בימינו להתחשב באחינו בני ישראל הנמצאים בארצות הרווחה ואינם עולים, אלא במספר בני ישראל שבארץ ישראל מצד אחד, ושברוסיה ובארצות ערב מצד שני (שמשם לא ניתן לעלות) ולפי היחס בין שתי קבוצות אלו יקבע אם רוב ישראל נמצאים כעת על אדמתם או לא.
הרה"ג ר' אליעזר יהודה ולדנברג שליט"א (כרם ציון, אוצר התרומות במאמר "מקדושת הארץ והמקדש" פרק ב) למד בדעת רגמ"ה [רבנו גרשום מאור הגולה] בשישים ריבוא מישראל מיקרו רוב ישראל. ולעניין דורנו, נראה שאי תליא קדושת הארץ בשישים ריבוא הכונה לשישים ריבוא כאלה שחלקו את ישראל בימי יהושע (ולא כרשות הרבים בשבת דתליא ברגלי הולכים), דהיינו גברים מבן עשרים עד בן שישים מי"ב שבטים. לפי זה לא נדע מספר בני ישראל בארץ לעניננו, כי כיום כולם ספק צאצאי גרים, ועיין פסחים פח א שיתכן שהיום הרוב גרים, ואילו הודאים הם כהנים ולויים.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
שיעורים בספר יהושע סוד דמותה של רחב
יהושע פרק ב'
השיעור עוסק במפגש של מרגלי יהושע עם רחב, תוך התמודדות עם דמותה המורכבת ומעמדה המרכזי בכניסת עם ישראל לארץ. דרך מקורות חז"ל מוסברים תהליך התשובה שלה, כוחה להכיר בגדולת השם דווקא מתוך עברה, והחיבור העמוק שלה לקדושת ישראל ולשושלת הנבואה.
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
