ישיבה
בית המדרש
- שבת ומועדים
- פורים וחודש אדר
- מחיית עמלק
- ספריה
- קבעוני לדורות
- ענינים שונים
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
דקלה אלואי ז"ל
אפשר לומר, שמי שסובר ששמואל היה נזיר, סובר לעניין טומאת מת כרבי שמעון בר יוחאי 2 , ש"קברי גוים אינם מטמאים באוהֶל", (ומאן דפליג על רבי שמעון בר יוחאי סובר ששמואל לא היה נזיר).
ברם, לדעת רבינא קברי עכו"ם שאינם מטמאים, אינם מטמאים ב'טומאת אוהל', אך הם מטמאים ב'טומאת מגע ומשא'; וכששיסף שמואל את אגג, אף אם עשה זאת תחת כיפת השמיים, עדיין קיימת 'טומאת משא' 3 .
ניתן היה להציע ששמואל לא היה נזיר רגיל, אלא על פי הגדרים של: 'נזירות שמשון', ולנזיר שמשון מותר ליטמא למתים, לדעת רבי יהודה 4 .
במחשבה ראשונה, יש מקום לדעה זו; שכן חנה, אם שמואל, באה לשילה ונדרה על נזירות שמואל ביום שעלי התמנה לשופט 5 ; דהיינו כשכלל ישראל היה שרוי תחת ההלם הקשה שבשבי שמשון, ומותו תוך כדי מאבקו עם פלישתים. סברה חיצונית זו מתבססת על ההנחה שחנה רצתה שבנה ימשיך את דרכו של שמשון, ואכן עתיד גם הוא להושיע את ישראל מיד פלשתים. אם כן, שמא נדרה ב'נזירות שמשון'; אלא שמפורש ברמב"ם 6 ששמואל היה 'נזיר עולם' ולא 'נזיר שמשון'.
ניתן ללכת בדרך שונה. הגמרא הקשתה 7 למאן דאמר: 'אישה פסולה למול', כיצד לקחה ציפורה צור וכרתה את עָרְלת בנה? ותירצה הגמרא שבאמת אין כוונת הפסוק לומר שעשתה זאת במו ידיה, אלא שאמרה לאדם אחר למול והוא מל; אם כן, ייתכן לפרש גם בנידון דידן, ששמואל לא שיסף את אגג במו ידיו, אלא שאמר לאחד מתלמידיו לעשות כן.
דרך נוספת שניתן להציע, על פי מה ששמעתי ממורי ורבי, הגאון רבי חיים שמואלביץ זצ"ל, שלדעת ה'יראים' שעובד כוכבים מטמא ב'מגע ובמשא', אין זאת מדין 'מת', אלא מדין 'נבֵלה'; על פי זה ניחא, שהרי אין נזיר מוזהר על טומאת נבלה; או שניתן לומר ש'עָשֶה' של מחיית עמלק דוחה את איסור טומאת נזיר.
אף על פי שלמדנו "אין עשה דוחה לא תעשה אלא אם כן אי אפשר לקיים זה וזה" 8 , וכאן הֲלוא אפשר לקיים מחיית עמלק על ידי אדם שאינו נזיר, נראה שאין זה נחשב כדבר ש'אפשר לקיים', הואיל ואדם זה רוצה לקיים את המצווה בעצמו, ולכן זה בגדר 'אי אפשר על ידי אדם אחר'.
למרות שבמסכת שבת (שם) אמרו שאם הבן מצורע בעָרְלתו, ואבי הבן מתכוון במילתו לקוץ בהרת בנו, שזהו 'לאו דאוריתא', אף אם נמצא מוהל אחר - ימול הוא; ברם, שם המקרה שונה הואיל וביד אבי הבן לכוף את יִצְרוֹ, ולהתכוון רק לשם מצוות מילה 9 . ואף שבנזירות יש עשה ולא תעשה, ו'אין עשה דוחה את לא תעשה ועשה' כפי שמופיע ביבמות (ה ע"א), הרי גם נאמר שם שהואיל ו"נזירות איתא בשאלה" - עשה דוחה אף לא תעשה ועשה 10 ; ואף שבנזיר שנטמא עובר גם ב'בל יחל' וב'בל תאחר' (נדרים ג ע"ב, וכן ד ע"א), סוף סוף גם האיסורים הללו נמצאים במצב של 'שאלה', ומסתבר שגם הם נדחים 11 .
ובטעם הדבר נראה כמו שמפרש הרשב"ם (כתובות מ ע"א): שעשה התלוי בדעת בשר ודם קל יותר - ואין בו כוח לדחות לא תעשה; כך גם לאווים ועשה התלויים בדעת בשר ודם, שאם רוצה יכול לשאול עליהם, הם קלים יותר ונִדחים מפני מצוות עשה.
"ועלו מושעים בהר ציון לשפט את הר עשו והיתה לה' המלוכה" (עובדיה א', כא).
במהרה בימינו אמן.
^ 1 נזיר סו ע"א.
^ 2 יבמות סא ע"ב.
^ 3 לעניין 'טומאת מגע מדין חרב הרי הוא כחלל', עיין נזיר נד ע"ב, בתוספות ד"ה תא שמע.
^ 4 נזיר ד ע"ב.
^ 5 רש"י שמו"א א', ט.
^ 6 הלכות נזירות פ"ג הט"ז.
^ 7 עבודה זרה כז ע"א.
^ 8 שבת קלג ע"א.
^ 9 וכמדומני ה'שאגת אריה' בדיונו על בגדי כהונה לא נקט כדרך הזו, וצריך עיון לעניות דעתי, ואין הספר כרגע תחת ידי.
^ 10 ודנו המפרשים בדברי הרמב"ם דלכאורה לא פסק הכי.
^ 11 וב'נזיר עולם' צריך עיון אם עובר ב'בל תאחר' כשנטמא.
^ 2 יבמות סא ע"ב.
^ 3 לעניין 'טומאת מגע מדין חרב הרי הוא כחלל', עיין נזיר נד ע"ב, בתוספות ד"ה תא שמע.
^ 4 נזיר ד ע"ב.
^ 5 רש"י שמו"א א', ט.
^ 6 הלכות נזירות פ"ג הט"ז.
^ 7 עבודה זרה כז ע"א.
^ 8 שבת קלג ע"א.
^ 9 וכמדומני ה'שאגת אריה' בדיונו על בגדי כהונה לא נקט כדרך הזו, וצריך עיון לעניות דעתי, ואין הספר כרגע תחת ידי.
^ 10 ודנו המפרשים בדברי הרמב"ם דלכאורה לא פסק הכי.
^ 11 וב'נזיר עולם' צריך עיון אם עובר ב'בל תאחר' כשנטמא.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
