ישיבה
בית המדרש
- ספריה
- אמונה
- מוסר מלכים
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
הרב מישאל דהאן זצ"ל
והנה בעצם נתברך החג הקדוש הזה בהרבה מצוות מיוחדות, שמטרתן להרבות שמחה רוחנית והתרוממות הנפש, ותכליתן להודות לו יתברך ולברך בשמו על כל הטובה אשר השפיע עלינו בחסדו הגדול ואהבתו אותנו, והן, ניסוך המים, שמחת בית השואבה, חיבוט ערבה, שהיא מנהג עתיק מימי הנביאים (סוכה מ"ד ע"ב), ועוד. וכל זה נעשה ברוב עם ובחדות לבב, בהיותנו יושבים על אדמתנו שקטים ושאננים מקול נוגש, ורק חדות ה' היא מעוזנו, ובית מקדשנו ותפארתנו מתנוסס בראש הרים, יה"ר מלפניו יתברך שיבנה בב"א. ואולם כיום נשארו בידנו רק שלש מצוות, שתים מעשיות, ואחת רוחנית פנימית,א. מצות ישיבה בסוכה.ב. מצות נטילת לולב ומיניו.ג. מצות שמחה. ננסה בס"ד לעמוד על כל אחת מהן, ולהסבירה בקצרה.
א. מצות ישיבה בסוכה. צונו יתברך, בסוכות תשבו שבעת ימים, כי בסוכות הושבתי את בני ישראל, בהוציאי אותם מארץ מצרים (שם מ"ב מ"ג). בארו רבותינו הקדושים (סוכה י"א ע"ב) שהענני כבוד הקיפם בהם למסתור ולמחסה משרב ושמש, ולזכר הנס הזה צוונו יתברך לשבת בסוכה שבעת ימים.
והיסוד הראשוני הוא, שתהיה הסוכה כשרה כהלכתה, אחרת, לא רק שלא קיים המצוה, אלא גם הברכות שהוא מברך "לישב בסוכה" הן ברכות לבטלה ח"ו. ואם יש לו אפשרות, שחנן אותו ה' בהון ועושר, יעשה סוכה מפוארת ברוב פאר והדר, בבחינת זה אלי ואנוהו, התנאה לפניו במצות, עשה לפניו סוכה נאה (שבת קל"ג ע"ב). ולמען יהיה לבו נכון ובטוח שהסוכה כשרה, יעשה שלש דפנות שלימות, והדופן הרביעית לכניסה, אם לא, יתייעץ עם רב מורה הוראה, ויעשה לפי הוראתו.
היסוד השני, שפרט לעצם קיום גוף המצוה שאנחנו מקיימים בזה מצותו יתברך, הננו מסתופפים בצל קורתו ונמצאים תחת חסותו יתברך, משך כל זמן ישיבתנו בסוכה. ואם נתעמק במחשבה טהורה זאת, היא לבד דיה לגרש מלב האדם כל רוח עועים, ולזרוע אור יקרות וזוהר עילאי בלב האיש היהודי, ולהביא ארוכה ומרפא לנפשו העגומה והדואבת, ולשמחו כשמחה בקציר, בהיותו מאמין באמונה שלימה שהוא יושב בבית אל, ושכינתו יתברך מרחפת עליו מלמעלה, כנשר יעיר קנו על גוזליו ירחף. האם לא ירהב וירחב לבבו כמוצא שלל רב?
ב. מצות נטילת לולב ומיניו. צונו יתברך ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר כפת תמרים וענף עץ עבות וערבי נחל, ושמחתם לפני ה' אלקיכם שבעת ימים (ויקרא כ"ג מ'). ובארו רבותינו הקדושים, פרי עץ הדר זה אתרוג, כפת תמרים זה לולב, ענף עץ עבות זה הדס, וערבי נחל זה ערבה (סוכה ל"ד). ולכן האיש הירא את ה' יתעלה וחרד על דברו, יעשה כל אשר ביכולתו ובאפשרותו לקנות לו אתרוג כשר ומהודר בלתי מורכב, כי לדעת רבותינו הפוסקים ז"ל אשר מימיהם אנו שותים, הברכה על אתרוג מורכב היא ברכה לבטלה, ח"ו. וכן הדס משולש, לולב ישר, ערבה כשרה, בקיצור, שהלולב ומיניו יהיו כשרים בתכלית בלי פקפוק (ראה מ"ש בספה"ק קרית מלכים הלכות לולב שיש לשלם דמי האתרוג ומיניו לפני החג, לצאת יד"ח מדאורייתא ומדרבנן, ע"ש).
וכאשר יתבונן האדם יראה, שכמה הוצאות וכמה כספים הוא מבזבז על צרכי הגוף החולף, ואפילו לקנות חולצה או נעליים, מכתת רגליו מחנות לחנות לחפש הסוג המובחר ביותר, וכ"ש על קיום מצות ה' יתעלה, אשר כל חפצינו לא ישוו בה, שיש לעשות כל המאמצים להשיג אתרוג ומיניו כשרים מהודרים ומפוארים, ואפילו יעלו במחיר רב ובדמים יקרים, כי הכל כאין וכאפס לעומת מצותו יתברך ויתעלה.
ובפרט לפי מ"ש רז"ל על זה, משל לשני בני אדם שנכנסו לדין לפני המלך, ולא היה אף אחד יודע מה ביניהם רק המלך בלבד, דן אותם המלך ויצאו, ולא היו האנשים יודעים מי נצח, אמר המלך, כל מי שיצא ובידו כידון, הוא שנצח, כך ישראל ועכו"מ נכנסים לדין ביוה"כ, ואין הבריות יודעים מי נצח, אמר הקב"ה, טלו לולביכם בידכם, שידעו הכל שאתם זכיתם בדין (מדרש תנחומא פרשת אמור סי' י"ח. וכ"ה במדרש רבה אמור פרשה למ"ד, אלא שבמקום יוה"כ כתוב ר"ה ע"ש, ועיין בעץ יוסף אות ב, ע"ש). המשל היקר והנחמד הזה מנחה אותנו בכיוון בהיר צח ופשוט, ומחדיר בלבנו רעיון עמוק, כי הלולב הוא דוגמא לנס ודגל, שיצאנו מהמערכה וזר הנצחון על ראשנו, וזכינו במשפט. המתעמק בזה יראה כזכות לעצמו, לשאת הדגל הקדוש הזה ברמה, מרהיב עין ביופיו והדרו, ושובה לב בקדושתו וטהרתו, נקי מכל רבב ומכל סיג וחלאה, דהיינו שיהיה כשר בתכלית הכשרות הפאר וההדר.
ג. מצות שמחה. צונו ה' יתעלה, ושמחת בחגך (דברים ט"ז י"ד). ואעפ"י שהכוונה בזה היא לקרבן שלמים, יש בכלל אותה השמחה לשמוח הוא ובניו ובני ביתו כל אחד הראוי לו (הרמב"ם הלכות יו"ט פ"ו הי"ז, החנוך מצוה תפ"ח). והנה ידוע שיש רק מרחק קצר בין שמחה להוללות. ואם לא יידע האדם להשמר ולכלכל מעשיו במשפט, עלול ליפול בנקל ברשת ההוללות ח"ו. כי ההוללות אינה אלא פורקן לעודף המרץ הרב שהצטבר בקרבו, והתפרקות יצרים שלוחת כל רסן, ולא רק שאין זו מצוה אלא היא עבירה גדולה רח"ל. והשמחה הרצויה ומקובלת לפניו יתברך, היא זו שתהיה בבחינת וגילו ברעדה, במקום גילה שם תהיה רעדה (ברכות ל' ע"ב).
ולכן כתב רבינו הרמב"ם זיע"א, שהשמחה שישמח האדם בעשיית המצוות ובאהבת האל שצוה בהן, עבודה גדולה היא (סוף הלכות לולב פ"ח הט"ו). ביאור הדברים, שעל האדם לשמוח שזכה לעשות המצוה, ובזה מראה שאין המצוה לטורח ולמשא עליו. כמו כן מקיים המצוה מאהבת האל שצוה לעשות אותה מצוה, לא מפני קבלת שכר ולא מפני יראת העונש, אלא לעשות האמת מפני שהוא אמת. וזאת באמת עבודה גדולה עד מאד. וזה אומרם ז"ל עשה דברים לשם פעלם (נדרים ס"ב ע"א), יתברך שמו הנכבד והנורא לעולמי עד ולנצח נצחים.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א תיקון הנפש האלוקית והבהמית
טהרת הנפש והמידות ה - ז
השיעור עוסק במאבק הפנימי שבין הנפש האלוקית לנפש הבהמית, ומסביר כיצד יש לרתום את הכוחות והיצרים כדי לזכך את האדם גם בעתות קושי וייסורים. בנוסף, מובהר עניין תיקון הנשמות וגלגוליהן כרובד עמוק של עבודה רוחנית, המוביל לזיכוך פנימי ולהתעלות בעבודת השם.
יסודות הש"ס ספקות, רוב וחזקה: איסור וממון
השיעור בוחן את היחס וההבדלים בין דיני איסור לדיני ממונות, תוך ניתוח קושיית התוספות במסכת בבא מציע על כללי ההכרעה בספקות. דרך בירור מושגי רוב, חזקה ומוחזקות, מודגשת החשיבות של העמקה ביסודות למדניים גם במהלך לימוד בקיאות.
אור התנ"ך מבוא לתנ"ך: מאור הגנוז למציאות
השיעור עוסק בגישה הנכונה ללימוד התנ"ך, מתוך תפיסה שהתורה היא אור אלוקי אינסופי שנועד להורות דרך לכל אדם ולכל דור. בנוסף, נסקר המעבר בין הספרים יהושע, שופטים ושמואל כמשל לתהליך הלאומי של מעבר מאחדות כללית, דרך פירוד ובנייה פרטית, ועד לחיבור מחדש.
לך לך הארת הדרך בעולם של חושך
השיעור עוסק בשלוש ה"מציאות" של הקב"ה – אברהם, ישראל ודוד – ומסביר כיצד תפקידו של האדם אינו רק לשרוד, אלא להאיר את העולם עבור הבורא מתוך התמודדות וניסיונות. דרך דמותו של אברהם אבינו מוצגת החשיבות של זיכוך החומר והכרת שם שמיים, שהופכים את המציאות הגשמית למשכן עבור השכינה.
אורות התשובה - הרב הראל כהן צער החטא ומהלך הנפש
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, ג'
הרב מסביר, בדומה לפסקאות הקודמות, ממה נובע צער החטא, ומרחיב את ההסתכלות על מהלך הנפש של הפסימיות והעין הרעה שגורמת את החטא והצער.
רביבים מצוות תלמוד תורה – גם לנשים
נשים חייבות ללמוד תורה, והתורה שייכת לנשים כמו לגברים | ביסוד הקשר לתורה - נשים אף קודמות לגברים | להקיף את התורה כולה – רק גברים חייבים | נשים, כמו גברים, חייבות לברך בכל יום את ברכות התורה | ככל שעברו השנים, השתתפות האישה בכל תחומי העבודות והמדעים גדלה | נשים שחיות בחברה המודרנית, תוך שותפות בקידום המדע והחברה, חייבות ללמוד הרבה יותר תורה
לך לך פרשת לך לך – נפרדים לשלום
עם ישראל מתקשה לקבל את אלומות הצלחתו המדינית ומפקיר את המדינה לידי מורדים פנימיים מחוסר זהות יהודית לאומית
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת לך לך תשפז
מה הטעם שמכל חייבי כריתות מצות מילה ומצות קרבן פסח הם המצוות היחידות שחייבים עליהם כרת בביטול מצות עשה. לאיזה צורך הגביה הקב"ה את אברהם למעלה מן הכוכבים, ואפשר לראותם גם מלמטה. ועוד מהו דמיון הכוכבים לישראל. והרי כבר המשילום לעפר הארץ. למה שאל אברהם אות על הארץ בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה, ואילו על הבנים לא שאל אות. איך מל אברהם את עצמו ביום הכיפורים, ונפסק בשו"ע (יו"ד רסו ז) אדם שלא מל מעולם לא ימול בשבת שמא יקלקל ונמצא מחלל שבת.
שם משמואל על הפרשה היחס בין לוט לאברהם
שם משמואל על הפרשה - לך לך - חלק א'
תרע"ט - יצר הרע נצרך בשביל היצר הטוב, לשמש בשבילו אבל לא כנגדו. ככה עשיו היה צריך להיות ליעקב ולוט לאברהם. וכמו שלוט נפרד מאברהם כך גם ישראל ייפרדו מהרע ביציאת מצרים.
שם משמואל על הפרשה יציאת אברהם ממצרים והקשר ללוט
שם משמואל על הפרשה - לך לך - חלק ב'
יציאת אברהם ממצרים הייתה פועל דמיוני ליציאת מצרים של עם ישראל כדי שעם ישראל יוכלו לצאת ממצרים. זה שלוט נפרד מאברהם הוא ירד מצדקותו. מלחמת ארבעת המלכים וגם המלחמה האחרונה ינוצחו בזכות שמירת הברית.
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
