ישיבה
בית המדרש
- שבת ומועדים
- סוכות
- הסוכה והלכותיה
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
הרב מרדכי צמח בן מזל
כתב המחבר 1 : "בסוכות תשבו שבעת ימים וגו' כי בסוכות הושבתי את בני ישראל, הם ענני כבוד שהקיפם בהם לבל יכם שרב ושמש". לכאורה קשה, מה שייך בספר הלכה, לדרוש דרשות שהסוכות היו ענני כבוד?
אלא שבגמרא 2 יש מחלוקת אם הסוכות היו ענני הכבוד או סוכות ממש. ואומר הב"ח 3 , שכשהתורה מוסיפה נימוק למצוה מסוימת, יש לכוון את מה שהתורה כתבה מעבר לכוונה על כל מצוה. לכן בסוכות שהתורה כותבת שיש לשבת בסוכה 'כי בסוכות הושבתי את בני ישראל', הרי שצריך לכוון בזמן הישיבה בסוכה על הסוכות שבהם ישבו בני ישראל, לכן חשוב לדעת מה היו סוכות אלו, סוכות ממש או ענני כבוד. אמנם, גם אם כוון רק כוונה כללית שמקיים מצוה, יצא.
בניין הסוכה
סוכה תחת האילן או גגון נפתח
סוכה צריכה להיות תחת כיפת השמים, ואם עשה סוכה תחת בית או תחת אילן לא יצא ידי חובתו 4 . אך אם בנה סוכה תחת האילן או תחת הגג ואח"כ הסיר את הגג או את ענפי האילן - הסוכה כשרה, ואין חסרון של 'תעשה ולא מן העשוי', מפני שהאיסור של 'תעשה ולא מן העשוי' חל רק על הסכך עצמו, ולא על מה שמפריד בין הסכך לכיפת השמיים. 5 מי שיש לו צמח מטפס שהגיע למקום הסיכוך וקצץ את הצמח מלמטה, הפקיע ממנו את האיסור של 'מחובר לקרקע', אך עדיין יש בעיה של 'תעשה ולא מן העשוי', מפני שהסוכה נעשית מאליה והסכך לא הונח לשם צל, לכן יש לנענע אותו כדי להכשירו 6 .
במרפסות שיש להם גגון שנפתח ע"י גלגלת, אפשר לסכך את הסוכה ואח"כ לפתוח את הגגון. גם בשבת כשיורדים גשמים, מותר לסגור את הגגון ואח"כ לפתוח, אלא שצריך להקפיד שלא יהיה טפח אוויר בין הסכך ובין הגגון 7 . מי שאין לו גגון ויורדים גשמים, יכול לפרוס ניילון על הסוכה אפילו בשבת ובחג.
חובת שינה בסוכה היא לישון באוויר סוכה, אך אם ישן תחת המיטה ויש בה חלל עשרה טפחים - לא יצא 8 . הישן בתוך שק שינה בסוכה, כיון שאין בו חלל עשרה טפחים - יצא ידי מצות סוכה. כמו כן אם ישן תחת שולחן שאין בחללו עשרה טפחים - יצא.
כשרות הסכך ודין מעמיד
הסכך צריך להיות דבר שגדל מן הארץ ותלוש ושאינו מקבל טומאה 9 . כלי פסול לסיכוך כיון שראוי לקבל טומאה אפילו שלא קיבל טומאה בפועל. וכן כלי שנשבר, כגון מיטת עץ, שעכשיו לא ראוי לקבל טומאה, כיון שמעיקרא היה ראוי לקבל טומאה, פסול.
יש ראשונים שסוברים שיש גזירה שלא להעמיד את הסכך בדבר המקבל טומאה, אך לפי מרן המחבר מותר להעמיד סכך בדבר המקבל טומאה, שהרי אינו מזכיר איסור זה. ה'ביכורי יעקב' מסביר, שכאשר השתמשו חז"ל בדיני סוכה בלשון 'דבר המקבל טומאה' הכוונה גם לשאר הדברים שאינם ראויים לסיכוך, כגון דבר שאין גידולו מן הארץ. ערוך השולחן 10 מכריע, שאין שום איסור להעמיד את הסכך בדבר המקבל טומאה, ואין צריך לומר שמותר ע"י מעמיד דמעמיד, ומוסיף: "ולמה לנו להחמיר", וכן עיקר להלכה 11 .
דפנות בד
העושה סוכה ממסגרת ברזל והדפנות מבד, ראשית צריך להקפיד שהבד יהיה מתוח מאד, מפני שיש דעות שאפילו אם הדופן מתנועעת קצת - פסולה 12 . ה'חזון איש' סובר 13 , שאם רוחב התנועעות של הבד הוא בטווח של ג' טפחים נחשב לבוד וכשר. על מסגרת הברזל יניח קורות עץ ועליהם יניח את הסכך, שאז מסגרת הברזל הופכת ל'מעמיד דמעמיד' וכשר לכו"ע.
דינים שונים בסכך
סוכה שדפנותיה בגובה עשרה טפחים ע"י לבוד, והסכך גבוה מהדפנות הרבה, דהיינו שיש כאן שני דינים של הלכה למשה מסיני, לבוד וגוד אסיק; לפי רוב הראשונים כשר, אך הרמב"ם מחמיר לא לעשות סוכה ע"י שני דינים של הלמ"מ.
לפי המחבר מותר לקשור את הסכך כדי שהרוח לא תפזר אותו אפילו בדברים שמקבלים טומאה. לשיטת הרא"ש אסור, אך מותר לשים על הסכך דבר כבד שראוי לסיכוך.
הסכך הטוב ביותר הוא ענפי דקל כי הם עמידים, להבדיל מענפי אילן אחרים שעליהם נושרים וגורמים ללכלוך ולהפרעה לאוכל וכד', ויש דין שהסכך צריך להיות ראוי לכל שבעת הימים.
נויי סוכה צריכים להיות תוך ארבעה טפחים מהסכך אפילו אם הם קטנים, שמא תהיה כמות כזאת שאדם היושב תחתיהם אינו יושב תחת הסכך.
יש להניח את הסכך לאחר העמדת הדפנות, מפני שסוכה נקראת על שם הסכך ואם הוא מקים את הדפנות לאחר הנחת הסכך, הרי זה 'תעשה ולא מן העשוי'. מ"מ אם בנה את הדפנות לאחר הסכך, אפשר להגביה את הסכך ולהניחו בחזרה וזה נחשב ששם את הסכך אחר הדפנות.
סכך לשם צל
צריך להקפיד שהסכך יונח לשם צל. אם לא הונח לשם צל, כגון מבנה ללא גג שרוח סערה הפילה עליו ענפי אילן ועכשו היא מסוככת כראוי - הסוכה פסולה, מפני שהסכך לא הונח לשם צל 14 .
אנחנו פוסקים כמו בית הלל 15 שלא צריך לבנות את סוכה לשם מצווה, לכן גוי שבנה סוכה לשם צל - כשרה 16 . בית שמאי פוסלים סוכה שלא עשויה לשמה, שנאמר: "חג הסוכות תעשה לך" - סוכה העשויה לשם חג. לדעת הרבה פוסקים, גם אם יאמרו לגוי לעשות לשמה - לא מועיל. בגיטין יש מחלוקת רא"ש ורמב"ם לגבי כתיבת גט ע"י גוי, האם 'גוי אדעתא דנפשיה קעביד' זה מדין ודאי, או מחשש שלא יעשה מה שאומרים לו. הרמב"ם סובר שלא מועיל כלל לומר לגוי לכתוב לשמה מפני שהוא ודאי יעשה ההיפך ממה שיאמרו לו, אך לעשות סוכה לשם צל שייך גם בגוי. אמנם אם סוכה זו העשויה לצל היא מתחילת השנה (קודם לשלושים יום לחג) ואינה לשם חג, כשירה, ובלבד שיחדש בה דבר עתה בגופה לשם החג 17 . אולם סוכה שדר בה כל ימות השנה, כגון: סוכת היוצרים, פסולה, כיון שהיא דירתו כל השנה אינו ניכר שדר בה לשם מצווה.
אם חמתה מרובה מצלתה מחמת הדפנות, כשרה 18 . אפילו אם יעשה דפנות מזכוכית שכל הסוכה תהיה שטופת שמש, כשרה.
לו יצוייר שנמצא צמח שקוף, מסתבר שלא יהיה כשר לסיכוך, מפני שהסכך מיועד להצל משמש וסכך כזה לא מצל.
איסור שימוש בסוכה ונוייה
אסור להשתמש בסוכה ונוייה כל שבעת ימי החג 19 , מפני שהוקצו לצורך המצוה. הרמב"ם סובר שכל הסוכה אסורה כולל הדפנות, לכן אין לקחת קיסם מדופן הסוכה או מהקישוטים וכ"ש מהסכך, לחצוץ את שיניו. ויש דעות שלא נאסר אלא שימוש המבטל את הסוכה. אם תלה פירות לנוי הסוכה והם נפלו, ביום טוב הם מוקצה ואסורים בטלטול, ובחול-המועד אסור לאוכלם מפני שהוקצו למצוה. לפי מרן המחבר 20 , לגבי נויין, אם הוא התנה מראש, ואמר בכניסת החג 'איני בודל מהם כל בין השמשות' - מותר, והרמ"א מביא בשם האחרונים שהיום לא נוהגים להתנות. הט"ז מחדש שדברים יקרים כגון סדינים מצויירים או תמונות, שחושש מפני גנבים או גשמים שיקלקלו, מותר להורידם (וכ"ש לכסותם) אפילו ללא תנאי, מפני שיש 'אנן סהדי' שלא התכוון שיהיו שם כל החג.
דיני ישיבה בסוכה
סוכה גזולה
בארבעת המינים התורה הצריכה שיהיו שייכים לאדם, שנאמר 'ולקחתם לכם', אך בסוכה אין חובה לשבת דוקא בסוכה שלו, וגם אם אדם יושב בסוכת חברו, סוכה שאולה, יוצא ידי חובתו. יתירה מזאת, מותר לאדם להיכנס לסוכתו של חברו מבלי ידיעתו, מפני ש'ניחא ליה לאיניש דליעביד מצוה בממוניה'.
חיוב כזית בסוכה בליל א'
מצוה לאכול כזית פת בליל חג ראשון של סוכות. דין זה נלמד בגזירה שוה מחג המצות שבשניהם כתוב 'חמישה עשר', מה חג המצות לילה ראשון חובה לאכול כזית מצה, אף בחג הסוכות חובה לאכול כזית פת בסוכה 21 .
הרא"ש סובר שכיון שלילה ראשון חובה לאכול כזית פת, לכן גם אם ירדו גשמים - ימתין מעט, ואם לא פסק הגשם יקדש בסוכה, יאכל כזית ללא ברכת לישב בסוכה ורק אח"כ יכנס לביתו. כך מקיימים מצות סוכה מדאורייתא לפי הרא"ש, ולא עוברים על איסור ברכה לבטלה לפי הרמב"ם. כך מכריע הרמ"א לקהילות אשכנז.
אך לדעת המחבר וכך נוהגים הספרדים, אין הבדל בין לילה ראשון לשאר לילות ואם ירדו גשמים מקדש ואוכל בביתו.
לעניין בניין הסוכה אנו פוסקים שהיא צריכה להיות 'דירת עראי' אך לעניין מצות ישיבה בסוכה צריך להיות ישיבת קבע, לכן אוכלים ושותים וישנים בסוכה כמו בבית בשאר ימות השנה 22 .
שינה בסוכה
שינה בסוכה חמורה מאכילה, שהרי אין לישון מחוץ לסוכה אפילו שינת עראי, ואילו אכילת עראי מותרת 23 . לצערנו הרב, לחלק מהציבור אין מספיק מודעות לשינה בסוכה. בחוץ-לארץ היה קשה מאד לישון בסוכה מפני הקור והגשמים שירדו בתקופה זו. אך בארץ ישראל זו עדיין תקופה נוחה, עדיין לא קר ובדרך כלל לא יורדים גשמים. לכן כל אדם צריך להקפיד שתהיה לו אפשרות לישון בסוכה, בודאי שלא להפוך את אי השינה בסוכה ל'לכתחילה'.
סוכה שאין אפשרות לישון בה, רק לאכול, הרמ"א 24 פוסק כמו המרדכי, שאין יוצאים בה ידי חובה גם באכילה. אם הוא אנוס לשבת בסוכה כזאת, יאכל אך לא יברך לישב בסוכה כדי לחוש לשיטת הרמ"א. 25
ברכת 'לישב בסוכה'
אכילה של חמשת מיני דגן בשיעור של כביצה צריך לאכול בסוכה ומברך 'לישב בסוכה', לבני אשכנז. יש מהאחרונים שאומרים שאם חבורה קבעה לשתות יין יכולים לברך 'לישב בסוכה', כי יש בזה חשיבות. למרות ששינה יותר חמורה מאכילה אין מברכים על שינה מפני שאולי לא ירדם 26 . למרות שברכת המפיל כן מברכים לפני השינה כל יום, הטעם שם הוא כי זו ברכה על מנהגו של עולם כמו שמברכים הנותן לשכוי בינה למרות שלא ראה תרנגול, כי זו ברכה על עצם הענין שהקב"ה מפיל חבלי שינה, אך בסוכות מברך על עצם השינה ואם לא ישן יוצא שברך ברכה לבטלה.
בליל ראשון של סוכות צריך לאכול לפחות כזית פת. לכאורה קשה, שהרי למדנו שרק מכביצה צריך סוכה, ומדוע כאן בכזית יצא? מסביר הר"ן, שהרי חיוב אכילה בליל סוכות אנו לומדים בגזירה שווה מפסח, כשם שבפסח חייבים לאכול כזית מצה כך גם בסוכות. היות וזה חיוב מצוותי, יש לכזית חשיבות כמו כביצה במשך שאר הימים. יש סברה כזאת במהרש"ם 27 לגבי קידוש בשבת בבוקר שאפשר לקדש על כוסית יי"ש, למרות שבכל מקום שחז"ל תיקנו כוס צריך להיות רביעית, אלא שלכוסית קטנה של יי"ש יש חשיבות כמו רביעית של יין.
כמו כן צריך להזהר לאכול בליל חג הראשון שיהא ודאי לילה 28 , למרות שמצד דיני חגים ושבתות, אדם יכול להוסיף מחול לקודש ולהקדים ולהתפלל קבלת שבת, ומתחילים סעודת שבת לפני הלילה. אבל בליל הסדר יש חיוב לאכול כזית מצה בזמן שהתורה קבעה ואי אפשר להקדים וכן בליל סוכות אי אפשר להקדים מפני שלומדים גזירה שווה מפסח.
"נהגו שאין מברכים על הסוכה אלא בשעת אכילה (והכי נהוג)", זו שיטת המחבר. 29 למה המחבר מזכיר את זה? כי הרמב"ם (והגר"א מצדד כך) סובר שעל כל כניסה לסוכה אפילו ללא אכילה, יש לברך 'לישב בסוכה'. אך רוב האחרונים מכריעים כשיטת בעלי התוספות, שאין מברכים לישב בסוכה אלא רק על אכילה, ומכוונים לפטור גם את השינה, אך על סתם כניסה לסוכה לא מברכים.
מותר בסוכות לצאת לטיול אע"פ שיודע שלא תהיה לו סוכה 30 למרות שזה לא הידור.
אין מברכים על עשיית הסוכה 31 מפני שהיא רק הכשר מצוה ולא המצוה עצמה. אמנם יש דעות שגם על הכנה למצוה יש לברך, במקום שהתורה כתבה במפורש 'תעשה' כגון סוכה או ציצית, אך שאר מצוות שאין לשון עשייה אין מברכים 32 . אמנם היה ראוי לברך שהחיינו אם עשה סוכה לעצמו אך סומכים על ברכת שהחיינו בליל ראשון של חג.
קידוש בליל א' של סוכות
בשבת רגילה יש לשבת בזמן הקידוש, מפני שקידוש צריך להיות במקום סעודה, וקביעות של סעודה היא בישיבה. בליל שבת אנו נוהגים לעמוד ב'ויכולו' שזו עדות על בריאת שמים וארץ, ועדות צריכה להיות בעמידה. אח"כ בחלק הקידוש יושבים. ובשבת בבוקר כל הקידוש צריך להיות בישיבה, בדיעבד יוצאים גם בעמידה. הרא"ש סובר ש'לישב בסוכה' זו עצם ההתעכבות בסוכה אך הרמב"ם סובר ש'לישב בסוכה' הכוונה ישיבה כפשוטו. לכן כדי לצאת ידי שיטת הרמב"ם 33 , יש לעמוד בקידוש ליל חג כדי לברך בסוף הקידוש 'לישב בסוכה' ומיד לשבת ולשתות.
^ 1. שולחן ערוך אורח חיים, סימן תרכה, א.
^ 2. סוכה יא:
^ 3. סי' תרכה.
^ 4. תרכו, א.
^ 5 תרכו, ב ברמ"א.
^ 6. תרכו, ב.
^ 7. תרכו, ג, ברמ"א.
^ 8. תרכז, א.
^ 9. תרכט, א.
^ 10. תרכט, יט.
^ 11. יש דברים אחרים שראוי להחמיר בהם, כגון שנשים לא תלכנה בפאה נכרית, שלפי ה'דברי חיים' אסור להזכיר דבר שבקדושה כנגד אשה החובשת פאה נכרית.
^ 12. שו"ת 'יחוה דעת' ח"ג סימן מו.
^ 13. הלכות עירובין, סימן עז אות ו.
^ 14. כמובא בגמרא (סוכה יב.) שאדם בא מהשדה והניח חבילי קש לייבש וכשהגיע סוכות נמלך עליהם לסיכוך - פסול משום 'תעשה ולא מן העשוי'.
^ 15. סוכה ט. או"ח סימן תרלה, א.
^ 16. סוכה ח: - סוכת גנב"ך, סוכת גויים, נשים, בהמה, כותים - כשרה.
^ 17. תרלו, א. ע"ש משנ"ב ס"ק ד.
^ 18. תרל, א.
^ 19. תרלח, א.
^ 20. תרלח, ב.
^ 21. סוכה כז.
^ 22. תרלט, א.
^ 23. תרלט, ב.
^ 24. תרמ, ד.
^ 25. עיין לקמן בפסקים יחודיים בהלכות סוכה בדברי ערוך השולחן בדין זה.
^ 26. תוספות ברכות יא: ד"ה שכבר.
^ 27. שו"ת מהרש"ם ח"א סימן קעה, ע"פ הט"ז או"ח סימן קצ או"ק ג.
^ 28. תרלט, ג.
^ 29. תרלט, ח.
^ 30. תרמ, ח.
^ 31. תרמא, א.
^ 32. עיין נצי"ב ב'העמק שאלה' שאילתא קסט, א.
^ 33. תרמג, ב.
^ 2. סוכה יא:
^ 3. סי' תרכה.
^ 4. תרכו, א.
^ 5 תרכו, ב ברמ"א.
^ 6. תרכו, ב.
^ 7. תרכו, ג, ברמ"א.
^ 8. תרכז, א.
^ 9. תרכט, א.
^ 10. תרכט, יט.
^ 11. יש דברים אחרים שראוי להחמיר בהם, כגון שנשים לא תלכנה בפאה נכרית, שלפי ה'דברי חיים' אסור להזכיר דבר שבקדושה כנגד אשה החובשת פאה נכרית.
^ 12. שו"ת 'יחוה דעת' ח"ג סימן מו.
^ 13. הלכות עירובין, סימן עז אות ו.
^ 14. כמובא בגמרא (סוכה יב.) שאדם בא מהשדה והניח חבילי קש לייבש וכשהגיע סוכות נמלך עליהם לסיכוך - פסול משום 'תעשה ולא מן העשוי'.
^ 15. סוכה ט. או"ח סימן תרלה, א.
^ 16. סוכה ח: - סוכת גנב"ך, סוכת גויים, נשים, בהמה, כותים - כשרה.
^ 17. תרלו, א. ע"ש משנ"ב ס"ק ד.
^ 18. תרל, א.
^ 19. תרלח, א.
^ 20. תרלח, ב.
^ 21. סוכה כז.
^ 22. תרלט, א.
^ 23. תרלט, ב.
^ 24. תרמ, ד.
^ 25. עיין לקמן בפסקים יחודיים בהלכות סוכה בדברי ערוך השולחן בדין זה.
^ 26. תוספות ברכות יא: ד"ה שכבר.
^ 27. שו"ת מהרש"ם ח"א סימן קעה, ע"פ הט"ז או"ח סימן קצ או"ק ג.
^ 28. תרלט, ג.
^ 29. תרלט, ח.
^ 30. תרמ, ח.
^ 31. תרמא, א.
^ 32. עיין נצי"ב ב'העמק שאלה' שאילתא קסט, א.
^ 33. תרמג, ב.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
בבא מציעא מבוא למסכת בבא מציעא ועמל תורה
שיעור פתיחת זמן חורף תשפ"ז
הצורך ביראת ה' בלימוד תורה | אדם צריך לפתח בעצמו אהבת תורה | המעלה והזכות שבלימוד תורת ארץ ישראל | יגיעה בתורה | הלכות בין אדם לחבירו במסכת בבא מציעא
אורות התחיה - הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א גדלות עם ישראל
אורות התחיה - פסקה ה'
השיעור עוסק בפרק ה' מתוך "אורות התחיה" של הראי"ה קוק ומבאר את גדלותו הייחודית של עם ישראל, אשר נשמתו הכללית מקיפה ומאחדת את הבריאה כולה. מתוך כך מודגשת החשיבות של אימוץ מבט אמוני ורחב על המציאות וההיסטוריה, הרואה בכל ירידה ומשבר שלב הכרחי בדרך לעלייה ולגאולה שלמה.
נח פרשת נח – איזון לאומי
מה פשר ההפקה אלוקית של המבול? למה להכחיד את חוטאי דור המבול על ידי מים דוקא? סוד האיזון שבין שאיפת האחדות למאבק הציבורי
מידות הראי"ה תיקון המידות כמפתח לדבקות אלוקית
הקדמה למידות הראי"ה
השיעור עוסק במרכזיותן של המידות והרגשות בנפש האדם כיסוד הכרחי לדבקות בה' ולהליכה בדרכיו, כפי שמבואר במשנת הרמב"ם. מתוך כך נבחנת הדרכת הראי"ה והרצי"ה קוק בספרים 'מוסר אביך' ו'מידות ראיה', המבחינים בין מידות בסיסיות השייכות לכל אדם לבין הנהגות המיועדות לבני עלייה.
