ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- מגד ירחים
- הלכה מחשבה ומוסר
- עבודת ה', מצוות ותשובה
- תשובה
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
הרב אברהם שפירא זצ"ל
"כשמקמצים את הרצון, כשכופפים את עוז החיים על ידי הסלידה הפנימית והנטייה לשוב מכל חטא – מתקמץ גם כן הרצון של הטוב, ועוז החיים הטהורים מתחלש גם הוא. נמצא האדם סובל מטהרתו המוסרית... על כן ימים של שמחת קודש, של חדוות הנפש לקומם את הרצון הטוב ועוז החיים הטהור, אז תהיה התשובה שלימה" (אורות התשובה, פרק ט').
הראי"ה קוק חושף בדבריו אלו תופעה פסיכולוגית מורכבת שעיקרה החלשת הרצון הטוב ושמחת החיים כתוצאה ומתהליכים נפשיים העוברים על אדם המתקן את דרכיו. התוצאה המעשית במקרה זה היא "שנמצא האדם סובל מטהרתו המוסרית". כדי להתמודד עם מצב רוחני זה, שנוצר כתוצאה מתהליך התשובה, העניק לנו בורא עולם את חג הסוכות המהווה מקור לשמחה ולהתעלות הנפש. תכלית ימים אלו " של שמחת קודש, של חדוות הנפש לקומם את הרצון הטוב ", אמורה להביא את האדם אל התשובה השלימה המבוססת על שינוי פנימי מחד גיסא, ושמחה שלימה מאידך גיסא.
הצורך להיות נתון במצב נפשי של שמחה מתבטא בתחומים שונים בעולמה של היהדות. בחגים ובמועדים קיימת דרישה לשמחה מיוחדת "ושמחת בחגך" (דברים טז, יג-טו), בקיום המצוות מצווה על האדם לקיימן מתוך שמחת הנפש – "עבדו את ה' בשמחה" (תהילים ק'), ובשמחת חתן וכלה אנו קוראים על הצורך לשמח חתן וכלה כדברי המהר"ל: "אין לך מציאות יותר שלימה שישא אשה אליו... כי מצד הטבע הם מחולקים... כך ראויה השמחה כאשר יש מציאות שלם" (נצח ישראל, פרק ). השמחה מבטאת לפי דברים אלו את השלימות והיא חלק בלתי נפרד מתחושת השלימות של החוזר בתשובה.
שלושת המועדים המרכזיים בחודש תשרי: ראש השנה, יום הכיפורים וחג הסוכות מאופיינים בהדגשה מיוחדת של השמחה למרות שחלקם, במיוחד יום הכיפורים, אינם מהווים לכאורה, בהסתכלות שטחית, מקור לשמחה, שהרי ביום זה ניצב אדם מול כישלונותיו, חטאיו ומשבריו.
בהקשר לראש השנה נאמר "אכלו משמנים ושתו ממתקים... ואל תעצבו, כי חדוות ה' היא מעוזכם" (נחמיה, ח,י). בעניין יום הכיפורים נאמר: "לא היו ימים טובים לישראל כיום הכיפורים" (תענית, כו), ובתפילת חג הסוכות מוגדר החג כ"זמן שמחתנו". בסידור הגר"א אנו מוצאים כי הגאון "היה שמח מאוד בעת תקיעת שופר, וכן אמר שצריך להיות ברוב שמחה וחדווה, כדוגמת המדינה ביום שממליכים מלך ומעטרים אותו, כך אנחנו בתקיעת שופר ממליכים להקב"ה בכל העולמות שאנחנו עמו" (סידור הגר"א, אות קכא).
הרש"ר הירש בספרו "במעגלי השנה" מסביר כיצד מצוות סוכה מלמדת ומחזקת את האמונה ומביאה את האדם להסתכלות ערכית על החיים. הסתכלות זו מהווה חלק מתהליך התשובה ושאיפה לתיקון עצמי ושלימות: "מצוות הסוכה משרה את ברכת ה' בבית... דעו תמיד ואל תשכחו כי כל חומר עלי אדמות אינו מתקיים אלא זמן קצוב ומוגבל, בין אם הוא ארמון עשוי לתפארת ובין אם הוא צריף רעוע... בעיצומו של קיום מוגבל זה ייוודע לנו על חיינו הנצחיים. הדפנות המקיפות אותנו אינן אלא הקליפה, ואנשים היודעים ושמחים על חיינו הנצחיים הנם הגרעין שבתוכה... האמונה באמת זו היא חוכמת החיים, וזו החכמה שאנו למדים ממצוות הסוכה במשך ימי החג".
לכאורה קיימת סתירה בין תהליך התשובה, המבוסס במידה רבה על יראת ה', יראת החטא, ויראת העונש, לבין השמחה המבטאת עצמאות ועצמיות, חירות וסיפוק עצמי. אך גדולי ישראל לדורותיהם הדגישו כי אין סתירה בין התשובה והשמחה, ואדרבא תשובה אמיתית היא המובילה לשמחה ושלימות הנפש.
ר' נחמן מברסלב כותב בעניין זה: "ידוע שצריך האדם להיזהר מאוד להיות בשמחה תמיד ולהרחיק העצבות מאוד מאוד. ואפילו כשמתחיל להסתכל בעצמו ורואה שאין בו שום טוב והוא מלא חטאים... אף על פי כן אסור לו ליפול מזה, רק צריך לחפש ולמצוא בעצמו איזה מעט טוב כי איך אפשר שלא עשה מימיו איזה מצווה או דבר טוב... ועי"ז שמחפש ומוצא בעצמו עדיין מעט טוב על ידי זה הוא יוצא באמת מכף חובה לכף זכות" (ליקוטי מוהר"ן, רפב).
היראה והשמחה אינן סותרות אחת את רעותה אם משתמש האדם בצורה נכונה בכוחות נפש אלו. היראה איננה תכלית לעצמה וכל מטרתה לגרום לאדם לפעול להשגת שלימותו – "עבדו את ה' ביראה גילו ברעדה" (תהילים ב'). בהקשר זה כותב הרב קוק ב"אורות התשובה":
"לבאר איך שמחת אמת זאת ונועם זיו קודש זה אינו מפר יראה חלילה ואינו מגרע כחוט השערה מכל ההתעוררות הנפשית הנקנית בנפש... עוד הוא מרבה את הכח התמציתי של הזהירות והזריזות הנשמתית".
הרב סבור כי השמחה מביאה את האדם ל"זהירות וזריזות נשמתית" שעיקרן מתבטא בצלילות המחשבה ובהירות הנשמה. ראייה מאוזנת זו מביאה את האדם ליראת הרוממות המעצימה את דביקותו בבורא עולם ולא ל"יראה תחתונה" הגורמת לאדם לפחד מה' ולשקוע בעצבות.
חודש תשרי מתאפיין בשני מוטיבים שהזכרנו לעיל: התשובה והשמחה. התשובה מתבטאת לכאורה בימים הנוראים והשמחה בחג הסוכות. למעשה אין לנתק בין שני מוטיבים אלו. השמחה שרויה בעומק הימים הנוראים, והתשובה, שעיקרה חתירה לשלימות נפשית והשקפתית, נמצאת בעומק חג הסוכות. כדי להגיע להכרת אמת ולהפוך את הצער לכאורה לשמחה אמיתית צריך האדם להבין מהו מקור הצער.
מרן הרב קוק זצ"ל בספרו "ערפלי טוהר" מסביר את הדברים וכותב:
"מלא הוא צער העולם, ועל מה הוא מצטער? מפני שיש בנשמה הפנימית של האדם כל כך גודל ושיגוב, מה שאין העולם הולמו עדיין כעת, מפני שהוא שואב את גדלו, גדולת נשמתו, מעולם רחוק וגבוה מאוד... והמשכיל המבחין את המקור, מהיכן הצער בא, עד כמה חשוב ויקר הוא מקור חיי הצער הללו, מיד מתהפך אצלו הצער עצמו לעדן, והנגע לעונג" (ערפלי טוהר, עמ' קכו).
שמחת התשובה תלויה ביכולת האדם לזהות את גדלות נשמתו ומקורה העליון. כאשר יבין האדם את ערכה של נשמתו יקבל גם העולם החומרי את מקומו הנכון וחטאי האדם יהפכו למקור שמחה בתשובתו השלימה.
לתגובות, הארות ופניות: [email protected].
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א תיקון הנפש האלוקית והבהמית
טהרת הנפש והמידות ה - ז
השיעור עוסק במאבק הפנימי שבין הנפש האלוקית לנפש הבהמית, ומסביר כיצד יש לרתום את הכוחות והיצרים כדי לזכך את האדם גם בעתות קושי וייסורים. בנוסף, מובהר עניין תיקון הנשמות וגלגוליהן כרובד עמוק של עבודה רוחנית, המוביל לזיכוך פנימי ולהתעלות בעבודת השם.
יסודות הש"ס ספקות, רוב וחזקה: איסור וממון
השיעור בוחן את היחס וההבדלים בין דיני איסור לדיני ממונות, תוך ניתוח קושיית התוספות במסכת בבא מציע על כללי ההכרעה בספקות. דרך בירור מושגי רוב, חזקה ומוחזקות, מודגשת החשיבות של העמקה ביסודות למדניים גם במהלך לימוד בקיאות.
אור התנ"ך מבוא לתנ"ך: מאור הגנוז למציאות
השיעור עוסק בגישה הנכונה ללימוד התנ"ך, מתוך תפיסה שהתורה היא אור אלוקי אינסופי שנועד להורות דרך לכל אדם ולכל דור. בנוסף, נסקר המעבר בין הספרים יהושע, שופטים ושמואל כמשל לתהליך הלאומי של מעבר מאחדות כללית, דרך פירוד ובנייה פרטית, ועד לחיבור מחדש.
לך לך הארת הדרך בעולם של חושך
השיעור עוסק בשלוש ה"מציאות" של הקב"ה – אברהם, ישראל ודוד – ומסביר כיצד תפקידו של האדם אינו רק לשרוד, אלא להאיר את העולם עבור הבורא מתוך התמודדות וניסיונות. דרך דמותו של אברהם אבינו מוצגת החשיבות של זיכוך החומר והכרת שם שמיים, שהופכים את המציאות הגשמית למשכן עבור השכינה.
אורות התשובה - הרב הראל כהן צער החטא ומהלך הנפש
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, ג'
הרב מסביר, בדומה לפסקאות הקודמות, ממה נובע צער החטא, ומרחיב את ההסתכלות על מהלך הנפש של הפסימיות והעין הרעה שגורמת את החטא והצער.
רביבים מצוות תלמוד תורה – גם לנשים
נשים חייבות ללמוד תורה, והתורה שייכת לנשים כמו לגברים | ביסוד הקשר לתורה - נשים אף קודמות לגברים | להקיף את התורה כולה – רק גברים חייבים | נשים, כמו גברים, חייבות לברך בכל יום את ברכות התורה | ככל שעברו השנים, השתתפות האישה בכל תחומי העבודות והמדעים גדלה | נשים שחיות בחברה המודרנית, תוך שותפות בקידום המדע והחברה, חייבות ללמוד הרבה יותר תורה
לך לך פרשת לך לך – נפרדים לשלום
עם ישראל מתקשה לקבל את אלומות הצלחתו המדינית ומפקיר את המדינה לידי מורדים פנימיים מחוסר זהות יהודית לאומית
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת לך לך תשפז
מה הטעם שמכל חייבי כריתות מצות מילה ומצות קרבן פסח הם המצוות היחידות שחייבים עליהם כרת בביטול מצות עשה. לאיזה צורך הגביה הקב"ה את אברהם למעלה מן הכוכבים, ואפשר לראותם גם מלמטה. ועוד מהו דמיון הכוכבים לישראל. והרי כבר המשילום לעפר הארץ. למה שאל אברהם אות על הארץ בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה, ואילו על הבנים לא שאל אות. איך מל אברהם את עצמו ביום הכיפורים, ונפסק בשו"ע (יו"ד רסו ז) אדם שלא מל מעולם לא ימול בשבת שמא יקלקל ונמצא מחלל שבת.
שם משמואל על הפרשה היחס בין לוט לאברהם
שם משמואל על הפרשה - לך לך - חלק א'
תרע"ט - יצר הרע נצרך בשביל היצר הטוב, לשמש בשבילו אבל לא כנגדו. ככה עשיו היה צריך להיות ליעקב ולוט לאברהם. וכמו שלוט נפרד מאברהם כך גם ישראל ייפרדו מהרע ביציאת מצרים.
שם משמואל על הפרשה יציאת אברהם ממצרים והקשר ללוט
שם משמואל על הפרשה - לך לך - חלק ב'
יציאת אברהם ממצרים הייתה פועל דמיוני ליציאת מצרים של עם ישראל כדי שעם ישראל יוכלו לצאת ממצרים. זה שלוט נפרד מאברהם הוא ירד מצדקותו. מלחמת ארבעת המלכים וגם המלחמה האחרונה ינוצחו בזכות שמירת הברית.
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
