ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- הלכה ומנהג
- מצוה גדולה
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
הרב מרדכי צמח בן מזל
מצות לא תעשה שלא לעזוב שנאה מהמסית, שנאמר: "ולא תשמע אליו".
מצות לא תעשה שלא להציל את המסית כשרואהו בסכנת מות, שנאמר: "ולא תחוס עינך עליו" (דברים י"ג).
מצות לא תעשה שלא להציל את המסית כשרואהו בסכנת מות, שנאמר: "ולא תחוס עינך עליו" (דברים י"ג).
סיפורה של מצוה
התלמידים בישיבת ראדין לא האמינו למשמע אוזניהם, החפץ חיים, רבם הנערץ, הידוע כל כך בשמירה על לשונו, מתבטא על יהודי ואומר עליו "יימח שמו". אומנם הוא הזכיר זאת בצירוף לשמו של אחד ממנהיגי המשכילים שהתבולל, אך אף על פי כן, מהחפץ חיים, שהקפיד כל ימיו שלא להוציא מילה רעה מפיו על אף יהודי, שככה יאמר?!
בתום השיעור התקבצו סביב הרב כל התלמידים, ובדחילו ורחימו שאלוהו לפשר ההתבטאות החריפה. הרב סב על עקביו ועלה שוב לדוכן. "על מנת שלא יהיו כאן אי הבנות אבהיר מדוע בחרתי להשתמש בכינוי זה על אותו אדם", אמר לתלמידיו: "כשהייתי ילד קטן תנועת ההשכלה התפתחה ביותר. יום אחד שמע אחד מראשי המשכילים, אותו אדם שהזכרנו קודם, כי בעיירה קטנה ישנו ילד פלא, ישראל מאיר שמו, שכולם מדברים עליו שעתיד לצמוח לגדולות. האיש החליט לנסוע לשם ולנסות להטות את לב הילד לתנועת ההשכלה. ימים רבים נסע עד שהגיע לעיירתנו. בהגיעו, לא בזבז זמן, הוא פנה מיד אל בית המדרש והחל לחפשני. הוא בא אלי במסווה של למדן המתקשה בלימודו, ולאט לאט החל להרצות בפני את משנתו הכפרנית. עניתי לו בחריפות רבה, וכשהבנתי כי כל מטרתו הינה להחטיאני, עזבתי אותו במהירות וסירבתי להמשיך עימו בשיחה. הוא נשאר עוד מספר ימים בנסיון לחדש את הקשר אולם אני נשמרתי ממנו מאוד, עד שהתייאש ונסע".
המשיך החפץ חיים: "כעת נותר לדון מה היה האינטרס של אותו אדם. אדם שמנסה להחזיר את חברו בתשובה הרי הוא עושה זאת מתוך אמונה ברבש"ע ופועל בשליחותו. אולם איש זה שהצהיר על עצמו כי הוא כופר, ודאי לא עשה זאת מתוך שליחות כזו. רווח אישי, אין לו מכך שאפסיק לשמור תורה ומצוות, כך שלא נותרה שום אפשרות, אלא לומר כי עשה זאת מכח הסיטרא אחרא בעצמו, שרק לו יש עניין להכשיל את בני ישראל". סיים החפץ חיים: "מי ששם עצמו כשליח הסיטרא אחרא, ומנסה להחטיא את הרבים, עליו ניתן וצריך לומר 'ימח שמו' שכן כל כוחו הינו בשמו, ועל כך אמרו חז"ל: "גדול המחטיאו יותר מההורגו".
*
לא קל היה למשכילי העיר סלוצק. מולם עמד רב תקיף ונחרץ שללא מורא הצר את צעדיהם של כל ההולכים בדרך שונה מדרך התורה הקדושה. הרידב"ז זצ"ל, ידוע היה בתקיפותו הרבה אל מול כל שינוי במסורת, וכנגד כל הרוח החדשה שניסו המשכילים להכניס לעיר. הייתה זו מלאכה קשה שכן תקיפותו הרבה של הרב לא מצאה חן גם בעיני רבים מפרנסי העיר, וגם הם לא טמנו את ידם בצלחת כנגד הרב.
יום אחד שמע הרב כי חמישה מפרנסי העיר, בעידודם של מתנגדיו, מינו דיין חדש בעיר, בלא להיוועץ בו, וללא בחינה שלו האם הדיין אכן ראוי לתפקידו. בשבת הקרובה, לפני קריאת התורה עלה הרב אל הבמה. הוא פנה אל ריבונו של עולם ואמר: "האם רודפים אותי בגלל המראה שלי? האם יש בי משהו אישי שכנגדו פועלים? אלא מסתבר כי הם פועלים נגדי בגלל שאני המייצג את דעת התורה ולוחם עבורה, לכן, ריבונו של עולם המלחמה היא אינה שלי אלא שלך..." הרב שתק רגע ואז הוסיף: "לכן אני מודיע קבל עם ועולם, כי חמשת הפרנסים שמינו את הדיין, לא יוציאו את שנתם". זעזוע אדיר עבר בקהל. בשורה הראשונה ישב ראש הישיבה בעיר, הגאון הרב איסר זלמן מלצר, וחשב בליבו כי אכן עשו מעשה איום ונורא, אולם האם נכון היה לקללם עד כדי כך?! בעודו מתכוון ללכת לרידב"ז ולהעיר לו על כך, ראה כי רבי שלום מאיישישוק מבחירי תלמידי החפץ חיים, ששהה שם אף הוא, ניגש עליו, ולכן חזר למקומו מתוך הנחה כי רבי שלום כבר העיר על המעשה. אולם אז קם הרידב"ז ממקומו, עלה שוב לבמה ואמר: "היות ונאמר לי כי אם חמשת האנשים לא ימותו תוך שנה יהיה בדבר חילול ה', אני מודיע בזאת כי לא יהיה צורך להמתין שנה שלמה אלא הם ימותו בתוך חמישה חודשים". ביום מלאת חמישה חדשים בדיוק, נפטר הפרנס החמישי.
מצוה גדולה (111)
הרב שמואל הולשטיין
75 - "לא תאבה לו"
76 - "ולא תשמע אליו"
77 - "מצוה גדולה להיות בשמחה תמיד"
טען עוד
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
