ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- אדני הבית
- שידוכים ובחירת בן זוג
- משפחה חברה ומדינה
- נישואין וזוגיות
- בחירת בן ובת זוג
אני בחור בן 26, מזה מספר שנים שאני פוגש בחורות, רבות מהן היו בנות טובות שרציתי להמשיך בקשר איתן אך הן לא רצו, אני מרגיש שבתקופה האחרונה נכנסתי קצת ליאוש, וחשבתי שאולי הגיע הזמן להתפשר על כמה עקרונות שעד עכשיו עמדתי עליהם, כמו בחורה שתלך במכנסים, או עם כיסוי ראש חלקי וכד'. האם נכון להתפשר, ובלבד למצוא בחורה טובה ומתאימה?
תשובה :
פשרנות זו מידה אשר צריך להתייחס אליה בחשדנות רבה. מצאנו במסכת סנהדרין (דף ו') מחלוקת תנאים האם "מצוה לבצוע" כלומר, לעשות פשרה, או "אסור לבצוע". הלכה נפסקת שמצוה לעשות פשרה, אולם, דברים אלו אמורים במחלוקת בין שני בעלי דין, בענייני ממונות, שם הפשרה לעיתים מביאה לשלום בין אדם לחברו. אולם בין אדם לעצמו, אין מקום לפשרות וצריך ללכת בדרך האמיתית המתאימה, כל אחד לפי דרכו, מתוך אמת פנימית וללא פשרות . גם בשאלתך כך. המצוקה אותה אתה מתאר, ברורה וכואבת. אולם, הפתרון אשר הינך חושב עליו, אינו הפתרון הנכון, ולא יביא אותך אל המקום הטוב. תאר לעצמך, שאכן תמצא בחורה טובה, ותראה בה גם דברים המפריעים לך, אם ביראת שמים, בצניעות בלבוש או ביופי חיצוני. ולפי הנסיבות אותן הנך מתאר, תחליט באמת להתפשר, ולשאת אותה לאשה. מה יהא המשך הדרך? מבחינתך, כל החיים תרגיש החמצה בחיי הנישואין. במקום להיות בעל שמח וגאה באשתו, תרגיש כאדם שהעולם או הקב"ה התאכזרו אליו, וכפו עליו דרך חיים שאין הוא רוצה בה, תסכול כזה מעיב על כל הטוב והשמחה שיש בחיינו. מאידך, תאר לעצמך כיצד תרגיש אשתך, כאשר תדע שבעצם לא רצית אותה לאשה, אולם הגיל המתקדם וכו', אילצו אותך לשאת אותה. הרי היא תרגיש כאשה מדרגה שניה, לא רצויה, אשה שבעלה אינו "מפרגן" לה, אלא בעצם עשה לה טובה בכך שנשאה לאשה. כמובן שכך אי אפשר להקים ולהמשיך חיי נישואין.
כאן, בצדק, תקשה עלי ותאמר: יפה, הבהרת לי מדוע הפתרון אשר אני מציע אינו פתרון. אולם הרי אני נותר עם אותה בעיה, סוף סוף איני מוצא את זיווגי, ומה הפתרון שאתה מציע. אשיב ואומר: כסף שאבד, אין מחפשים אותו מתחת לפנס, מפני ששם קל לחפש. בעיה שכרגע לא מוצאים לה פתרון, עדיף להישאר בבעיה ולא לחפש פתרונות שוא. זה כלל גדול המנחה את חיינו. ובנוסף, יש ויש פתרון לבעיה! ודאי שאדם מותר לו לשנות את דעתו, בענינים שאינם עקרוניים. אבל זו אינה "התפשרות", אלא "התפכחות"! הבדל גדול יש בין שני המושגים הללו. הפשרנות משמעותה: מגיע לי יותר, אך מאחר ואיני יכול להשיג כעת את המגיע לי, לכן אני מתפשר על פחות. ההתפכחות משמעותה: סברתי שמגיע לי יותר. כעת החכמתי, והבנתי שטעיתי בהבנה, ובאמת לא מגיע לי כלל.
הנה ניקח אותך כמשל: נניח שאתה מצפה לבחורה יפה, זורמת, מלאת חיים, יודעת לבשל מצוין וכו' וכו'. אם אינך מוצא בחורה עם כל המשאלות הללו, עליך לשנות את היחס שלך אל אותן מעלות, ולאמר לעצמך, גם אם לא אמצא את היפה ביותר, הנני מחליט שבכל מקרה היא תהא יפה עבורי. אקבל את המראה שלה כמו שהוא, בשמחה. מתוך ידיעה שזה חלקי. אין כאן התפשרות, יש כאן החלטה וקבלה, זה היופי המתאים לי ומגיע לי, ואיתו אשמח כל חיי. כמובן זו דוגמא לצורת חשיבה, המתאימה גם לשאר הפרטים שהזכרתי.
אולם, אם מדובר בעקרונות, כמו צניעות בלבוש, אי הסכמה למכנסים וכד', שם אין מקום להחליט, שהינך מקבל את הבחורה כמות שהיא. מאחר ואלו עקרונות שלא אתה קבעת, אלא התורה וחכמי ישראל וממילא, אין בידך לשנות את יחסך אליהם . בטוחני , מתוך אמונה שלימה, שכאשר תבהיר לעצמך נקודה זו, ישלח הקב"ה במהירות את בת זוגך המתאימה לך.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
