"אמר רב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת משמיה דרב: כשם שמשנכנס אב ממעטין בשמחה - כך משנכנס אדר מרבין בשמחה", שמחה זו היא חזרה על השמחה שזכו לה בימי מרדכי ואסתר כפי שנאמר (אסתר פרק ח) "לַיְּהוּדִים הָיְתָה אוֹרָה וְשִׂמְחָה וְשָׂשֹׂן וִיקָר", ולכן תקנו חכמי אותו דור (אסתר פרק ט) "וְעָשֹׂה אֹתוֹ יוֹם מִשְׁתֶּה וְשִׂמְחָה", וחזרו ושנו שם "לַעֲשׂוֹת אוֹתָם יְמֵי מִשְׁתֶּה וְשִׂמְחָה וּמִשְׁלוֹחַ מָנוֹת אִישׁ לְרֵעֵהוּ וּמַתָּנוֹת לָאֶבְיוֹנִים".

לפי זה מובן החילוק ההלכתי בין המועדים לפורים בענין נשיאת נשים הלכה היא (מועד קטן דף ח עמוד ב) "משנה. אין נושאין נשים במועד, לא בתולות ולא אלמנות", ומבארת הגמרא "וכי שמחה היא לו מאי הוי? אמר רב יהודה אמר שמואל, וכן אמר רבי אלעזר אמר רבי אושעיא, ואמרי לה אמר רבי אלעזר אמר רבי חנינא: לפי שאין מערבין שמחה בשמחה. רבה בר [רב] הונא אמר: מפני שמניח שמחת הרגל ועוסק בשמחת אשתו. אמר ליה אביי לרב יוסף: הא דרבה בר [רב] הונא - דרב הוא, דאמר רב דניאל בר קטינא אמר רב: מנין שאין נושאין נשים במועד - שנאמר +דברים ט"ז+ ושמחת בחגך, בחגך - ולא באשתך". בפורים נושאין נשים שולחן ערוך אורח חיים סימן תרצו סעיף ח (כח) יח מותר [יב] לישא אשה בפורים. ברכי יוסף אורח חיים סימן תרצו ס"ק יב. דין ח. מותר לישא אשה בפורים. הרב פרי חדש חלק על זה, והעלה דאסור לישא אשה בפורים. וראיתי למורי הרב זלה"ה בתשובה כ"יד שכתב, הרב מופת דורנו כמהר"ר יצחק הכהן זלה"ה, עם היות שהיה תלמיד הרב פרי חדש, הורה הלכה למעשה לישא בפורים, כהוראת מרן.
במועד השמחה ממוקדת בישועות שעלינו לזכור אותם ולדעת אותם 1 , אבל בפורים עצם השמחה מכל מקום חשובה ואם נשיאת אשה תתרום לו לריבוי שמחה ישא אשה.
אם אדם שמח במצווה אפשר אם יחסר לו בקיום המצווה לא יוכל לשמוח בשלמות, אולם כאשר השמחה היא בעצם יהדותינו שנבחרנו לעם ה', בלא קשר למעשינו, אין דבר שיכול להעיב על שמחה זו. ולכן נצטווינו בפורים במצוות שלוח מנות ומתנות לאביונים,
נחמיה פרק ח וַיֹּאמֶר לָהֶם לְכוּ אִכְלוּ מַשְׁמַנִּים וּשְׁתוּ מַמְתַקִּים וְשִׁלְחוּ מָנוֹת לְאֵין נָכוֹן לוֹ כִּי קָדוֹשׁ הַיּוֹם לַאֲדֹנֵינוּ וְאַל תֵּעָצֵבוּ כִּי חֶדְוַת ה' הִיא מָעֻזְּכֶם:
חידושי הריטב"א מסכת מגילה דף ז עמוד א גרסינן בגמרא דב"מ פרק השוכר את האומנין (ע"ח ב') מגבת פורים לפורים פירשו בירושלמי (פ"א ה"ד) שכל הפושט ידו ליטול יתנו לו, לומר שנותנין לכל אדם ואין מדקדקין אם הוא עני וראוי ליתן לו, שאין נתינה זו מדין צדקה גרידתא אלא מדין שמחה שהרי אף לעשירים יש לשלוח מנות, ולפיכך נהגו ליתן מעות פורים לגוים ואפילו עשירים, שכיון שאנו נותנים לכל אדם אם לא ניתן להם יהא שם איבה, וכדתנ' (גיטין ס"א א') מפרנסין עניי גוים עם עניי ישראל מפני דרכי שלום, ויש ג"כ בכלל אין מדקדקין בדבר שאין נותנים להם צורך סעודת פורים בדקדוק וצימצום אלא בהעדפה, וכמו ששנינו בתוספתא (שם) אין מדקדקין במגבת פורים אלא (שוחטין) [לוקחין] את העגלים לרוב ושוחטין אותם ואוכלין ואם יותר ימכר ויפול לקופה של צדקה.
מאירי לשתות עד שלא יחסר דבר.
תלמוד בבלי מסכת מגילה דף ג עמוד א "והשתא דאמרת מדינה ומדינה, ועיר ועיר לדרשה, משפחה ומשפחה, למאי אתא? אמר רבי יוסי בר חנינא: להביא משפחות כהונה ולויה שמבטלין עבודתן ובאין לשמוע מקרא מגילה. דאמר רב יהודה אמר רב: כהנים בעבודתן, ולוים בדוכנן וישראל במעמדן - כולן מבטלין עבודתן ובאין לשמוע מקרא מגילה, תניא נמי הכי: כהנים בעבודתן, ולוים בדוכנן, וישראל במעמדן - כולן מבטלין עבודתן ובאין לשמוע מקרא מגילה. מכאן סמכו של בית רבי שמבטלין תלמוד תורה ובאין לשמוע מקרא מגילה, קל וחומר מעבודה. ומה עבודה שהיא חמורה - מבטלינן, תלמוד תורה - לא כל שכן?"
תלמוד בבלי מסכת מגילה דף יד עמוד ב "ויהי ביום השלישי ותלבש אסתר מלכות, בגדי מלכות מיבעי ליה! אלא: שלבשתה רוח הקדש".
שולחן ערוך אורח חיים סימן תרצו סעיף ח "ומה שנהגו ללבוש פרצופים בפורים, וגבר לובש שמלת אשה ואשה כלי גבר, אין איסור בדבר מאחר שאין מכוונין אלא לשמחה בעלמא; וכן בלבישת כלאים דרבנן. וי"א דאסור, אבל המנהג כסברא (ל) הראשונה. וכן בני אדם החוטפים זה מזה דרך שמחה, אין בזה (לא) משום לא תגזול (ויקרא יט, יג) (לב) ונהגו כך, ובלבד שלא יעשו דבר שלא כהוגן על פי טובי העיר (תשובת מהר"י מינץ סימן י"ז /ט"ו/)".
פרקי דרבי אליעזר (היגר) - "חורב" פרק מט שנ' ויעבור מרדכי ויעש ככל אשר צותה עליו אסתר, מה הוא לשון ויעבור מרדכי, מלמד שעבר יום ראשון של פסח בלא אכילה ושתיה,
תלמוד בבלי מסכת מגילה דף יב עמוד ב רבא אמר: כנסת ישראל אמרה לאידך גיסא: ראו מה עשה לי יהודי