ישיבה בית המדרש
בית המדרש
- משפחה חברה ומדינה
- ארץ ישראל ומצוותיה
- אורות ארץ ישראל
- ספריה
- שיעורים בספר אורות
- אורות ארץ ישראל
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
ר' חיים שלמה בן ר' יעקב איל
מְלֵאָה הִיא הַנְּשָׁמָה אוֹתִיּוֹת מְלֵאוֹת אוֹר־חַיִּים, מְלֵאוֹת דֵּעָה וְרָצוֹן, מְלֵאוֹת רוּחַ־הַבָּטָה וּמְצִיאוּת מְלֵאָה. מִזֹּהַר הָאוֹתִיּוֹת הַחַיּוֹת הַלָּלוּ מִתְמַלְּאוֹת זִיו־חַיִּים כָּל יֶתֶר הַדְּרָגוֹת אֲשֶׁר לְבִנְיַן־הַחַיִּים, אֲשֶׁר לְכָל שְׂדֵרוֹת הָרָצוֹן, הַדֵּעָה וְהַמִּפְעָל, לְרוּחַ וּנְשָׁמָה, בְּכָל עֶרְכֵיהֶם. כְּשֶׁנִּגָּשִׁים לְמִצְוָה, הַמִּצְוָה הִיא תָּמִיד מְלֵאָה זִיו־חַיִּים שֶׁל כָּל עוֹלָמִים, מְלֵאָה הִיא כָּל מִצְוָה אוֹתִיּוֹת גְּדוֹלוֹת וְנִפְלָאוֹת, מִכָּל תַּרְיַ"ג מִצְווֹת הַתְּלוּיוֹת בְּכָל מִצְוָה, מִכָּל חַיֵּי הָעוֹלָמִים שֶׁבְּסוֹד הָאֱמוּנָה. זִיו אוֹר אֱלֹהִים חַיִּים, אוֹר חַי הָעוֹלָמִים, חַי בְּכָל נֹעַם בְּהוֹד כָּל מִצְוָה. תֵּכֶף בְּגִשְׁתֵּנוּ לְמִצְוָה לַעֲשׂוֹתָהּ מִתְגַּדְּלוֹת כָּל הָאוֹתִיּוֹת הַחַיּוֹת שֶׁבְּמַהוּתֵנוּ, אָנוּ מִתְגַּדְּלִים וּמִתְגַּבְּרִים, מִתְעַצְּמִים בְּאוֹר־חַיִּים וַהֲוָיָה עֶלְיוֹנָה, מְפֹאָרָה וַעֲשִׁירָה עֹשֶׁר־קֹדֶשׁ־עוֹלָמִים, וּבְאוֹר תּוֹרָה וְזִיו חָכְמָה. נוֹהֲרוֹת עָלֵינוּ אוֹתָן הָאוֹתִיּוֹת שֶׁל מְקוֹרוֹת הַתּוֹרָה, וּלְעֻמָּתָם מִתְנַשְּׂאוֹת אוֹתִיּוֹת־הַחַיִּים הַמְלֵאוֹת זִיו וְאוֹר פְּנִימִי שֶׁבְּמַהוּתֵנוּ, וּתְסִיסָה הֲרַת־עוֹלָמִים מִתְהַוָּה. עֹז חֶדְוַת נֹעַם, גְּבוּרַת קֹדֶשׁ וּשְׂשׂוֹן עֲדָנִים, מִתְהַוֶּה בְּרוּחֵנוּ פְּנִימָה, וּבְכָל הַיְקוּם מִתְחַדֵּשׁ אוֹר וְחַיִּים. הָעוֹלָם מֻכְרָע עַל־יָדֵינוּ לִזְכוּת, עַל כָּל פָּנִים מִתְוַסֵּף אוֹר וְיֹשֶׁר, רָצוֹן וְשֹׂבַע טוּב פְּנִימִי. בְּאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל מִתְגַּדְּלוֹת הָאוֹתִיּוֹת שֶׁל נִשְׁמָתֵנוּ, שָׁם מַחֲשִׂיפוֹת הֵן נְהָרָה, יוֹנְקוֹת חַיִּים עַצְמִיִּים מִזִּיו הַחַיִּים שֶׁל כְּנֶסֶת־יִשְׂרָאֵל, מֻשְׁפָּעוֹת הֵן מִסּוֹד יְצִירָתָם הַמְּקוֹרִית בְּדֶרֶךְ יְשָׁרָה. אֲוִירָא דְּאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל מַמְצִיא אֶת הַגִּדּוּל הָרַעֲנָן שֶׁל אוֹתִיּוֹת־חַיִּים הַלָּלוּ, בְּזִיו תִּפְאָרָה, בִּידִידוּת נְעִימָה וּבִגְבוּרַת־רַעַם עַלִּיזָה מְלֵאָה שִׁפְעַת קֹדֶשׁ, "כָּל הַכָּתוּב לַחַיִּים בִּירוּשָׁלִָם". הַצְּפִיָּה לִרְאוֹת בַּהֲדַר אֶרֶץ חֶמְדָּה, הַשְּׁקִיקָה הַפְּנִימִית לְאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל מְגַדֶּלֶת אֶת אוֹתִיּוֹת הַקֹּדֶשׁ, אֶת אוֹתִיּוֹת־הַחַיִּים הָעַצְמִיּוֹת הַיִּשְׂרְאֵלִיּוֹת שֶׁבִּפְנִימִיּוּתֵנוּ וְעַצְמִיּוּתֵנוּ, הִיא מְגַדַּלְתָּם גִּדּוּל רוּחָנִי פְּנִימִי, "אֶחָד הַנּוֹלָד בָּהּ וְאֶחָד הַמְצַפֶּה לִרְאוֹתָהּ", "וּלְצִיּוֹן יֵאָמַר אִישׁ וְאִישׁ יֻלַּד בָּהּ, וְהוּא יְכוֹנְנֶהָ עֶלְיוֹן, ד' יִסְפֹּר בִּכְתוֹב עַמִּים, זֶה יֻלַּד שָׁם סֶלָה". – הַמִּשְׁפָּט, – הָעַמּוּד הָאֶמְצָעִי, שֶׁכָּל הַטְּרַקְלִין עָלָיו נִשְׁעָן, "מָשָׁל לְמַטְרוֹנָה הַהוֹלֶכֶת וְשִׁפּוּלֶיהָ מִכָּאן וּמִכָּאן, מִשְׁפָּטִים וְאֶמְצָעִיתָהּ שֶׁל תּוֹרָה", הֵם הֵם מַהוּת־הַחַיִּים, "מִשְׁפַּט בְּנֵי יִשְׂרָאֵל", מַהוּת הַחֵפֶץ הַנִּשְׁמָתִי הַסָּפוּג בְּנִשְׁמַת מְשִׁיחַ רוּחַ אַפֵּינוּ אֲשֶׁר יִקְרְאוּ לוֹ ד' צִדְקֵנוּ, אֲשֶׁר יְגַלֶּה אוֹר מִשְׁפַּט ד' בָּאָרֶץ בִּגְבוּרָה עֶלְיוֹנָה, הַשּׁוֹלֶלֶת כָּל מִלְחָמָה וְכָל שְׁפִיכוּת דָּמִים. מִשְׁפַּט בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עַל לֵב אַהֲרֹן – תַּמְצִית הָאוֹתִיּוֹת הַנִּשְׁמָתִיּוֹת שֶׁל כָּל יִשְׂרָאֵל, מְאִירָה בָּאוּרִים־וְתֻמִּים, "בּוֹלְטוֹת אוֹ מִצְטָרְפוֹת".
מְלֵאָה הִיא הַנְּשָׁמָה אוֹתִיּוֹת מְלֵאוֹת אוֹר־חַיִּים, מְלֵאוֹת דֵּעָה וְרָצוֹן, מְלֵאוֹת רוּחַ־הַבָּטָה וּמְצִיאוּת מְלֵאָה.
מְלֵאָה הִיא הַנְּשָׁמָה אוֹתִיּוֹת מְלֵאוֹת אוֹר־חַיִּים, מְלֵאוֹת דֵּעָה וְרָצוֹן, מְלֵאוֹת רוּחַ־הַבָּטָה וּמְצִיאוּת מְלֵאָה.
אותיות הנשמה
הרב מלמד אותנו להתבונן בעצמנו בנשמה הפנימית שיש באדם מישראל. האותיות הן תכנים בסיסיים מאוד, ומהן נבנים מלים ומשפטים. האות היא ראשית ההתבטאות, החלק שבכוח. אפשר להשתמש בה להתבטאויות שונות. היא יכולה להתחלק ולהתחבר עם אותיות כאלה ואחרות, ולגלות ולהיות חלק מהרבה מאד תכנים שונים.
האות דומה לתא בגוף. פעם, רציתי לברר האם אפשר לזהות דם שבביצים, אם הוא של אפרוח או לא. שכני, שהיה פרופסור לרפואה, אמר לי שבבית-הספר לרפואה יש מחקר על התפתחות התא. המחקר נעשה בביצים מופרות, וניתן היה לראות כיצד נראה הדם בכל מיני שלבים. הלכנו יחד לבית-הספר לרפואה בהדסה, ופתחנו ביצה לאחר שהייתה מספר שעות במדגרה. ראינו עיגול של דם. אחרי עשרים וארבע שעות נוספות, כבר נראה דבר מרוקם. בהמשך, ראינו כעין גוש מתנדנד - היה זה הלב שכבר פעם פעימות. עוד לא היה שום אבר נוסף. על כל פנים, אמר לי הפרופסור, שבמחקר מנסים להבין איך התאים משתנים, כך שלפתע תא אחד הופך לעצב, תא אחד לבשר, לעור, גידים, עצמות וכדומה. מכל תא יכול להתהוות כל דבר. כלומר, יש בתא משהו יסודי שורשי כללי, שמסוגל להתפרט לדברים רבים. כך הן האותיות. בכל אות ניתן להשתמש באופנים רבים לאין שיעור. אותה אות יכולה להיות חלק ממשמעות כזו ומשמעות אחרת. אלו הן הארות רוחניות, רעיונות, תכנים יסודיים שורשיים. הנשמה מלאה תוכן שורשי עמוק, שיכול להופיע אחר כך באופנים רבים.

אורות ארץ ישראל (9)
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א
6 - כוחה של הציפיה לארץ ישראל
7 - הצצה אל הנשמה
8 - הלב הישראלי
טען עוד
הנשמה היא דבר פנימי שאיננו יכולים לזהות, לא אותה ולא את הגילויים שלה. איננו יכולים לראות את המחשבה, את השכל, ולא את הנשמה שהיא פנימית מהמחשבה. אף אחד לא יוכל לראות הרהורים. כך גם לא ניתן לבחון כמה שכל יש לאדם, אלא לגלות אותו על ידי דיבורו של האדם. וכן מעשים חכמים מצביעים על חכמה, אך אינם מאפשרים לנו לראות את החכמה. החכמה היא גילוי פנימי של הנשמה. אני מכיר בעצמי את מחשבותי, אך המחשבות והרגשות הם רק הופעה של הנשמה, שהיא לפני ולפנים.
במקום אחר 1 אומר הרב, שהאמונה איננה רגש ואיננה שכל, אלא הופעה נשמתית. היא מתגלה ברגש, על ידי תחושת שייכות לריבונו של עולם, ומתגלה בשכל על ידי הבנת מציאות ה', אבל אין זה שורש האמונה. האמונה היא הופעה נשמתית, חיבור פנים-פנימי של הנשמה עם מקורה, עם אלוקיה. לא ניתן להגדיר את הנשמה, ובכל אופן, היא מלאה בכל התכנים שאחר כך מופיעים בפרטי פרטות.
מִזֹּהַר הָאוֹתִיּוֹת הַחַיּוֹת הַלָּלוּ מִתְמַלְּאוֹת זִיו־חַיִּים כָּל יֶתֶר הַדְּרָגוֹת אֲשֶׁר לְבִנְיַן־הַחַיִּים, אֲשֶׁר לְכָל שְׂדֵרוֹת הָרָצוֹן, הַדֵּעָה וְהַמִּפְעָל, לְרוּחַ וּנְשָׁמָה, בְּכָל עֶרְכֵיהֶם.
זוהר הנשמה
הזוהר איננו האור העיקרי. זוהר החמה הוא ההארה הנראית לנו מהחמה לפני זריחתה. כך אין אנו מסוגלים להשיג את הנשמה עצמה, אלא את זהרה, שאף הוא זוהר גדול ועצום. אף את עצם החיים אין אנו מסוגלים לפגוש ולזהות. אנו רואים הופעות של חיים. כשאנו רואים גוף מתנועע אנו מבינים שהוא חי. אם כן, יש כאן תיאור של המציאות הרוחנית הפנימית שיש באדם. יש באדם נשמה פנימית שזוהר אותיותיה מופיע בכל דרגות ואופני החיים, בכל מדרגות ההופעות שבגוף ובחיי האדם.
עד כאן תיאר הרב את הנשמה. כעת ניפגש עם המצוה.
כְּשֶׁנִּגָּשִׁים לְמִצְוָה, הַמִּצְוָה הִיא תָּמִיד מְלֵאָה זִיו־חַיִּים שֶׁל כָּל עוֹלָמִים, מְלֵאָה הִיא כָּל מִצְוָה אוֹתִיּוֹת גְּדוֹלוֹת וְנִפְלָאוֹת, מִכָּל תַּרְיַ"ג מִצְווֹת הַתְּלוּיוֹת בְּכָל מִצְוָה, מִכָּל חַיֵּי הָעוֹלָמִים שֶׁבְּסוֹד הָאֱמוּנָה.
אותיות המצוה
המצוה היא רצון ה'. הקדוש ברוך הוא ציוה אותנו לעשות דבר מה. אם כן, במעשה המצוה יש משמעות שמביעה ומגלה את הרצון האלוקי, את המחשבה האלוקית הטמונה בתוכן המצוה. במצוה יש תוכן גדול מאוד של דבר ה', התוכן של כל מציאות העולם. הקדוש ברוך הוא ברא את עולמו כדי שיתקיים בו רצונו. רצון ה' הוא מקיים את העולם, ואם כן, ללא גילוי רצון ה' אין קיום לעולם. "אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי" 2 . מסבירים חז"ל 3 - אם לא תתקיים התורה בעולם הרי שהוא יתבטל. התורה והמצוות הם חיי העולם, וכל מצוה מלאה אותיות גדולות ונפלאות מכל תרי"ג המצוות התלויות בה, כפי שכתוב בנוסח לשם ייחוד - "וכל תרי"ג מצוות התלויות בה". בכל מצוה ישנו התוכן של כל המצוות, אלא שכל מצוה מופיעה בגוון מסוים. כפי שניתן להסתכל על אדם מלפניו ולראות את פניו, וניתן גם להסתכל על אותו אדם מאחוריו. וכשמסתכלים מן הצד רואים זוית שונה של הגוף. בכל מצוה אנו רואים את כל התורה והמצוות מזוית מסוימת.
זִיו אוֹר אֱלֹהִים חַיִּים, אוֹר חַי הָעוֹלָמִים, חַי בְּכָל נֹעַם בְּהוֹד כָּל מִצְוָה.
תחילה דיבר הרב על זיו החיים של כל העולמים, ואילו כאן מעלה אותנו הרב גבוה יותר - "זיו אור אלקים חיים", מקור העולם. מופיע כאן דבר ה', זיו אור ה'.
אחר שהתבוננו מהו עניינה של מצוה וכיצד להתבונן על הנשמה ועל המצוות, נתבונן במפגש בין הנשמה הגדולה למצוה הגדולה.
תֵּכֶף בְּגִשְׁתֵּנוּ לְמִצְוָה לַעֲשׂוֹתָהּ מִתְגַּדְּלוֹת כָּל הָאוֹתִיּוֹת הַחַיּוֹת שֶׁבְּמַהוּתֵנוּ, אָנוּ מִתְגַּדְּלִים וּמִתְגַּבְּרִים, מִתְעַצְּמִים בְּאוֹר־חַיִּים וַהֲוָיָה עֶלְיוֹנָה, מְפֹאָרָה וַעֲשִׁירָה עֹשֶׁר־קֹדֶשׁ־עוֹלָמִים, וּבְאוֹר תּוֹרָה וְזִיו חָכְמָה. נוֹהֲרוֹת עָלֵינוּ אוֹתָן הָאוֹתִיּוֹת שֶׁל מְקוֹרוֹת הַתּוֹרָה, וּלְעֻמָּתָם מִתְנַשְּׂאוֹת אוֹתִיּוֹת־הַחַיִּים הַמְלֵאוֹת זִיו וְאוֹר פְּנִימִי שֶׁבְּמַהוּתֵנוּ, וּתְסִיסָה הֲרַת־עוֹלָמִים מִתְהַוָּה.
המפגש בין הנשמה למצוה
בעצם גישתנו למצוה - כבר מתעוררים כל כוחות החיים ונוצרת תסיסה הרת-עולמים. זהו מפגש הסטורי. זוהי פגישת פסגה. האדם נפגש עם ריבונו של עולם, עם רצון ה'. האדם מייצג כאן את כל ההויה כולה ומתרומם למעלה מן ההויה, אל ריבונו של עולם. מפגש כזה יכול לשנות את כל המציאות. יותר מכך, זוהי פגישה של הכוח היותר עליון שבתוכנו, הנשמה, עם הרצון האלוקי שמשתלשל ומתגלה לנו במצוה. לפני פגישת פסגה עושים הכנות רבות - איך לבוא וכיצד לדבר, ומה ניתן לעשות על מנת להפיק את מרב התועלת מן הפגישה. כשאדם הולך לאכול מתחיל תהליך של תסיסה בגוף על מנת לקבל את האוכל. כך כשאדם מתכונן למצוה. הכוחות הרוחניים מתרגשים ומתגדלים. עוד לפני קיום המצוה כבר מתעלה האדם, משעה שהוא רוצה לקיים את המצוה. וכנגד זה, אותיות המצוה, כוחות החיים שברצון האלוקי, מתנשאות ומאירות על האדם.
אנו מקיימים מצוות רבות במהלך היום, ועל כן איננו רואים את עומק גדולתן ואת משמעותן העצומה והנפלאה. מכל מקום המציאות היא כזו.
עֹז חֶדְוַת נֹעַם, גְּבוּרַת קֹדֶשׁ וּשְׂשׂוֹן עֲדָנִים, מִתְהַוֶּה בְּרוּחֵנוּ פְּנִימָה, וּבְכָל הַיְקוּם מִתְחַדֵּשׁ אוֹר וְחַיִּים. הָעוֹלָם מֻכְרָע עַל־יָדֵינוּ לִזְכוּת, עַל כָּל פָּנִים מִתְוַסֵּף אוֹר וְיֹשֶׁר, רָצוֹן וְשֹׂבַע טוּב פְּנִימִי.
ייחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה
כשאדם עושה מצוה הוא משפיע במידה מסוימת על כל הבריאה כולה, כיון שהמצוה היא מעל כל המציאות, גדולה יותר מכל המציאות, שכן היא דבר ה'. כשאדם מתחבר אל מקור עליון נצחי בלתי גבולי, אף השפעתו היא בלתי גבולית ומתפשטת על כל המציאות. ההתפשטות היא פנימית ולא ניכרת, אך קיימת. בשעת קיום המצוה, מבחינה מסוימת, כל העולם מוכרע לכף זכות.
על כן אנו אומרים "לשם ייחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה". אנו מייחדים, מפגישים. כל פגישה יוצרת תולדות, מעין זיווג. פגישת פסגה יוצרת החלטות שיכולות להיות להן השפעות רחבות. כל חברותא שדנים בה זה עם זה - מולידה סברא חדשה, הבנה חדשה. השכינה היא ההופעה האלוקית בעולם. ריבונו של עולם הוא מעל העולם והוא משרה שכינתו עלינו. כל אדם מישראל שעוסק בתורה שכינה כנגדו. משמעות הדבר שהשכינה שורה בישראל, כשאדם עוסק בעשיית רצון ה', ואז מתגלה רצון ה' בעולם. למשל, כשאדם מניח תפילין אין לכך שום משמעות, אלא אם כן מבינים שהוא עושה דבר שהטיל עליו בוראו. כלומר, הוא מעיד שיש רבון לעולם. כך כשאדם לומד תורה ומקיים את שאר המצוות הוא מופיע את אור ה' בעולם, לפי יכולת הקליטה של העולם, שכן אור ה' הוא בלתי מוגבל. אם כן כשאנו מקיימים מצוה יש התחברות של אור ה' שבתוכנו עם ריבונו של עולם. אנחנו מקשרים "קודשא בריך הוא ושכינתיה", כלומר את ההופעה האלוקית עם מקורה. החיבור הזה יוצר תולדות, תסיסה הרת עולם. זוהי פגישה של הנשמה ואותיותיה וכל גדלותה, תוכנה ואורה עם אור ה' המתגלה במצוה.
עד כה דיברנו על מה שקורה כאשר מתקיימת מצוה. כיצד קשורים הדברים לאורות ארץ ישראל?
בְּאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל מִתְגַּדְּלוֹת הָאוֹתִיּוֹת שֶׁל נִשְׁמָתֵנוּ, שָׁם מַחֲשִׂיפוֹת הֵן נְהָרָה, יוֹנְקוֹת חַיִּים עַצְמִיִּים מִזִּיו הַחַיִּים שֶׁל כְּנֶסֶת־יִשְׂרָאֵל, מֻשְׁפָּעוֹת הֵן מִסּוֹד יְצִירָתָם הַמְּקוֹרִית בְּדֶרֶךְ יְשָׁרָה.
המצוה בארץ ישראל
שונה קיום מצוה בחוץ לארץ מקיום מצוה בארץ ישראל. בארץ ישראל מופיעה הנשמה העצמית הישראלית. זהו המקום הטבעי של הופעת הנשמה. לעומת זאת אוירא דחוץ לארץ הוא טמא. שם מופיעה הנשמה בצורה מחוקה, לא עצמית. מעבר לכך, ארץ ישראל היא המקום להופעת האומה כאומה. בחוץ לארץ אנו מופיעים כיחידים, כקהילות בודדות החיות לעצמן. עם ישראל כעם לא יכול להופיע במקום אחר חוץ מאשר בארץ ישראל. כנסת ישראל, שמזכיר כאן הרב, היא השורש הרוחני של האומה. כאן אנו נמצאים סמוך למקור ונשמותינו יכולות לינוק מהמקור ללא מעבר דרך צינורות המשבשים את הטהרה והזכּות, ללא עקמימות המעכבת את ההופעה בשלמותה.
אֲוִירָא דְּאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל מַמְצִיא אֶת הַגִּדּוּל הָרַעֲנָן שֶׁל אוֹתִיּוֹת־חַיִּים הַלָּלוּ, בְּזִיו תִּפְאָרָה, בִּידִידוּת נְעִימָה וּבִגְבוּרַת־רַעַם עַלִּיזָה מְלֵאָה שִׁפְעַת קֹדֶשׁ, "כָּל הַכָּתוּב לַחַיִּים בִּירוּשָׁלִָם".
כבר הזכרנו 4 בשם החפץ חיים שהמצוות בארץ ישראל שוות פי עשרים מאשר בחוץ לארץ, ויש אומרים פי ששים. מכל מקום, השינוי אינו כמותי אלא הדברים נאמרו כדי לשבר את האוזן. השינוי הוא מהותי. הופעת התורה והמצוות בארץ ישראל היא הופעה עליונה מקורית יסודית גדולה. הרב איננו כותב מה שהוא חושב שצריך להיות, אלא מה שהוא מרגיש ורואה בעת קיום מצוה בארץ ישראל.
הַצְּפִיָּה לִרְאוֹת בַּהֲדַר אֶרֶץ חֶמְדָּה, הַשְּׁקִיקָה הַפְּנִימִית לְאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל מְגַדֶּלֶת אֶת אוֹתִיּוֹת הַקֹּדֶשׁ, אֶת אוֹתִיּוֹת־הַחַיִּים הָעַצְמִיּוֹת הַיִּשְׂרְאֵלִיּוֹת שֶׁבִּפְנִימִיּוּתֵנוּ וְעַצְמִיּוּתֵנוּ, הִיא מְגַדַּלְתָּם גִּדּוּל רוּחָנִי פְּנִימִי, "אֶחָד הַנּוֹלָד בָּהּ וְאֶחָד הַמְצַפֶּה לִרְאוֹתָהּ", "וּלְצִיּוֹן יֵאָמַר אִישׁ וְאִישׁ יֻלַּד בָּהּ, וְהוּא יְכוֹנְנֶהָ עֶלְיוֹן, ד' יִסְפֹּר בִּכְתוֹב עַמִּים, זֶה יֻלַּד שָׁם סֶלָה".
אמנם המציאות בארץ ישראל גדולה ואדירה, אך דווקא בשל כך גם מי שהוא קשור בארץ ישראל, משתוקק לבוא לארץ ישראל, אישיותו מושפעת. כך יכולות אותיות החיים העצמיות הישראליות להתגדל גם בחוץ לארץ, כמובן שלא באותה דרגה. עוצמת ההשפעה תלויה ברמת החיבור של האדם לארץ.
– הַמִּשְׁפָּט, – הָעַמּוּד הָאֶמְצָעִי, שֶׁכָּל הַטְּרַקְלִין עָלָיו נִשְׁעָן, "מָשָׁל לְמַטְרוֹנָה הַהוֹלֶכֶת וְשִׁפּוּלֶיהָ מִכָּאן וּמִכָּאן, מִשְׁפָּטִים וְאֶמְצָעִיתָהּ שֶׁל תּוֹרָה", הֵם הֵם מַהוּת־הַחַיִּים, "מִשְׁפַּט בְּנֵי יִשְׂרָאֵל", מַהוּת הַחֵפֶץ הַנִּשְׁמָתִי הַסָּפוּג בְּנִשְׁמַת מְשִׁיחַ רוּחַ אַפֵּינוּ אֲשֶׁר יִקְרְאוּ לוֹ ד' צִדְקֵנוּ, אֲשֶׁר יְגַלֶּה אוֹר מִשְׁפַּט ד' בָּאָרֶץ בִּגְבוּרָה עֶלְיוֹנָה, הַשּׁוֹלֶלֶת כָּל מִלְחָמָה וְכָל שְׁפִיכוּת דָּמִים. מִשְׁפַּט בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עַל לֵב אַהֲרֹן – תַּמְצִית הָאוֹתִיּוֹת הַנִּשְׁמָתִיּוֹת שֶׁל כָּל יִשְׂרָאֵל, מְאִירָה בָּאוּרִים־וְתֻמִּים, "בּוֹלְטוֹת אוֹ מִצְטָרְפוֹת".
אותיות המשפט
פרשת יתרו מתארת את מתן תורה. לפניה מופיע בפרשת בשלח הפסוק "שם שם לו חק ומשפט ושם ניסהו", ולאחריה פרשת משפטים. כלומר, למשפטים יש תפקיד מרכזי ועיקרי בתורה, כמו עמוד שעליו נשען הטרקלין. אף המשיח, שהוא רוח אפינו, החפץ הנשמתי שלנו, יבוא וישפוט, "ושפט בצדק דלים" 5 . אנו פוגשים את מושג האותיות באורים ותומים, חושן המשפט. שם חקוקות כל כ"ב האותיות שעל ידן ניתן לגלות את דבר ה' בנושאים כלל ישראליים. הגמרא ביומא אומרת שאותיות התשובה בולטות, והכהן צריך לצרפן ולהבין את התשובה או שהן ממש זזות ומצטרפות למלים ברורות. על כל פנים, רואים שהאותיות יכולות להצטרף לתכנים שונים, להבנות שונות, כלומר יש בהן שורש כללי שיכול להופיע בכל פרטי הפרטים והאופנים. העולם קיים על יסוד משפט, הצדק והיושר. זהו הקיום הגלוי הפשוט של העולם. ללא מורא מלכות, איש את רעהו חיים בלעו 6 , העולם לא יכול להתקיים. ואם אנו רואים זאת באופן גלוי, אנו מבינים שכך הוא גם באופן היותר עמוק, באופן הרוחני, שכן הסדר של העולם הוא סדר אלוקי. אם המשפט מחזיק את קיומו של העולם, סימן הוא שהוא בא מהמקור העליון, ועל כן תופס מקום מרכזי בתורה ועל לוח ליבו של אהרון.
יש לדעת שהמשפטים, המצוות שבין אדם לחברו, הם הבסיס למצוות שבין אדם למקום. יש אנשים שמתחזקים מאוד ביראת שמים ובעבודת ה', אבל בין אדם לחברו - הגינות, יחסי עבודה, ענייני מסחר - לא כל כך משקיעים. אולי זה פועל יוצא מהגלות, בה הייתה לנו התמודדות גדולה עם הגויים שהציקו לנו, ועל כן הייתה תמיד תחושה שמגיע לנו . המציאות כפתה התחכמויות, ערמומיות וחוסר ישרות. אבל עכשיו אנחנו צריכים להיות מצוינים במצוות שבין אדם לחברו ובין אדם לציבור. אנשים חושבים שלקיחה מהציבור מותרת כיון שהם חלק מהציבור, אך זה ודאי לא נכון - הן מצד העניין עצמו והן מצד חילול השם. ישנם הרבה דברים גבוליים, כמו העתקת קלטות דיסקים ותוכנות. אנחנו צריכים לשאוף להגיע למצב שלא ניכנס לספק. עלינו לפתח ישרות אמיתית.
^ 1.עיין מאמרי הראי"ה, מאמר מאורות האמונה עמוד 70 "האמונה אינה לא שכל ולא רגש, אלא גילוי עצמי היותר יסודי של מהות הנשמה, שצריך להדריך אותה בתכונתה".
^ 2.ירמיהו לג, כה.
^ 3.פסחים סח, ב. "והא"ר אלעזר אילמלא תורה לא נתקיימו שמים וארץ, שנאמר אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי".
^ 4.לעיל עמוד 3.
^ 5.ישעיהו יא, ד.
^ 6.אבות ג, ב. "רבי חנינא סגן הכהנים אומר הוי מתפלל בשלומה של מלכות שאלמלא מוראה איש את רעהו חיים בלעו".
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר

בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.

מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.

שיעורים בספר יהושע סוד דמותה של רחב
יהושע פרק ב'
השיעור עוסק במפגש של מרגלי יהושע עם רחב, תוך התמודדות עם דמותה המורכבת ומעמדה המרכזי בכניסת עם ישראל לארץ. דרך מקורות חז"ל מוסברים תהליך התשובה שלה, כוחה להכיר בגדולת השם דווקא מתוך עברה, והחיבור העמוק שלה לקדושת ישראל ולשושלת הנבואה.

גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.

מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.

נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.

שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.

שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.

אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.

יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.

אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.

נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.

עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.














