ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- קוממיות
- בימה תורנית
- הלכה מחשבה ומוסר
- הדרכות ונושאים בעבודת ה'
- שיעורים נוספים
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
הרב מרדכי צמח בן מזל
סוף שנה. אצלנו בכיתה המירו את הלוח של ספירת העומר בלוח של ספירת הגומר, (להבדיל). לדעתי, זו ספירה מיותרת, כי השנה כבר נגמרה למעשה. למי יש כוח ללמוד. לכולם קשה עם המסגרת המחייבת. אני בטוח, שבחופש, בין הטיולים לים נלמד קצת בכיף וברצון. בעצם - אולי יהיו חבר'ה שמחוסר מסגרת פשוט יתפרקו לחלוטין. אולי זו הסיבה, שקבעו לנו היום יום עיון בנושא - כפייה או רצון בעבודת ה'?
מהו הציר הסובב - בין יראה לאהבה
הרב משה שחר שליט"א - ראש הישיבה הגבוהה טבריה
חז"ל לימדונו שבעבודת ה' מוכרחות להיות משולבות שתי תכונות: אהבה ויראה. לכתחילה, יש לקיים את כל המצוות מתוך אהבת ה' ומתוך יראת הרוממות, שהיא יראה מכבודו הגדול והמרומם של מלך מלכי המלכים. עם זאת, לפעמים עלינו להיעזר ביראה תחתונה יותר ואפילו ביראת העונש.
יש להפנים: המצוות אינן 'תוכנית כבקשתך', אלא ציוויים ופקודות של מלך ובכל מקרה אנו צריכים לקיימן.
אך כל זה בדיעבד, לכתחילה ודאי שעדיף לקיים את המצוות מאהבה, מפני שיש הבדל עצום בין המקיים מצוות מאהבה למקיימם מתוך יראה ופחד.אצל המקיים מצוות מאהבה, מרכז עולמו הוא ה' וכל החיים מתנהלים סביבו. לעומת זאת בעיני המקיימם מתוך יראה, פחד מעונש, ציפייה לשכר - האדם עצמו הוא מרכז העולם, ואפילו 'אלוקים' מהווה בשבילו רק אמצעי להפקת רווחים .
בהתאם לכך, העובד עבודת ה' מתוך אהבה - הולך ומתעלה, מתייגע ומתקרב לאלוקיו. לעומתו, העובד מיראה כמעט לא מתקדם, מפני שעשייתו היא עשייה חיצונית, שאינה מטביעה וחוקקת בנפשו את תוכן המצוה, וממילא אין הוא מתרומם ומתקרב הרבה אל אלוקיו.
למרות זאת, הדריכונו חז"ל ש"לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצוות ואפילו שלא לשמה, שמתוך שלא לשמה בו לשמה". כמובן, יש לזה תנאי אחד: שהאדם רוצה ומעוניין להגיע לעשייה שהיא 'לשמה', אלא שעדיין אינו במדרגה זו.
האמת היא, שחוץ מזה שעלינו לקיים את המצוות - זה גם משתלם לנו לקיימן. אמנם איננו מבינים את טעמיהן של כל המצוות, ויש כאלה שנראות סתומות וחתומות בפנינו, אך עם כל זה... זה משתלם! משל למה הדבר דומה? לאדם שקיבל במתנה מהמלך כמה משאיות עמוסות בקרטונים. על חלקן מצוירים מקררים, על חלקן תנורים, מיקרוגלים, טוסטרים... ועל חלקן - לא מצויר כלום. הייתכן שאת הקופסאות הלא מצוירות הוא ישלח בחזרה עם המשאיות, רק בגלל שאינו יודע מה יש בתוכן?! ודאי שלא, הוא יפרוק גם אותן ולאט לאט יפתח אותן ויגלה - מן הסתם - שגם בהן יש דברים טובים.
"טעמו וראו כי טוב ה''. גם אם נבין רק חלק מן המצוות, נוכל לעמוד על יסוד ההטבה המצוי בכולן. ויהי רצון שנזכה כולנו להתרומם ולהתעלות לקיום דברי המשנה: "וכל מעשיך יהיו לשם שמים".
הרצון החיצוני והרצון הפנימי
הרב יעקב אידלס שליט"א - ראש ישיבת 'חיצים'
"אם לא היו מחייבים אותנו לקום לתפילה - היית רואה איך כולם קמים בזמן, מרצונם הטוב". דברים אלה ודומיהם ניתן לשמוע פעמים רבות מפי התלמידים. אמירות אלו הם חלק מתפיסת העולם הפוסט-מודרנית, הגורסת כי "לכל אחד יש את האמת שלו", שמחלחלת גם לציבורנו.
ביטויים כמו - 'אני לא מתחבר לזה' או - 'זה לא מתאים לי' נאמרים פעמים רבות כחלק מהשקפת עולם ולא רק כתירוצים של עצלנים.
אולם לא זו היא השקפת התורה. אמנם התורה מאפשרת בחירה חופשית - "ראה נתתי לפניך...ובחרת בחיים", אך אין הכוונה להתיר הפקרות בה 'כל אחד יעשה מה שבא לו', אלא שהקב"ה מאפשר לנו לחטוא, אך זו אפשרות אסורה הכרוכה במחיר כבד. יתר על כך - ישנה הלכה, שמי שמסרב לעשות סוכה, או לתת גט "כופין אותו עד שיאמר רוצה אני" (כתובות פ"ו). אם כך - במבט פשטני, התורה דוגלת בכפייה.
אולם במבט מעמיק יותר - אין כאן כלל כפייה, מפני שבאמת רצונו הפנימי של אדם מישראל הוא לשמור תורה ומצוות . ההוכחה ההלכתית לכך היא העובדה שגט שניתן באמירת - 'רוצה אני' בעקבות מכות כשר, למרות ש'גט מעושה' (כלומר, גט שלא ניתן על ידי הבעל מרצון) פסול. והסיבה לכך היא שברור לנו שרצונו הפנימי העמוק של נותן הגט הוא לקיים את המצוה.
הרב במאמרי הראי"ה (מאמר השבת ישראל והזמנים) מסביר שזו גם הסיבה לכך שבמעמד הר סיני, כפה הקב"ה עלינו את התורה 'הר כגיגית', כי כך "נחרתה התורה במעמקי נשמתנו... כי חלושי רצון הננו וחלושים הם האידיאלים שלנו, ועל כן הננו קרואים מתוך הכרח אל הדבר הגדול והנשגב העומד ברומו של עולם... כך היה מראש מקדם וכן נראה שיהיה גם בדור אחרון זה... הולך ומפעם בתוך מחננו הקול החלש של האידיאליות והרצון החפשי, אשר אמנם ברק לו ויפעה, אבל רק פרחים יתן לנו ולא פרי... אמנם יודעים אנו, כי סוף כל סוף מדת הגבורה בא תבוא, אבל דווקא מתוך הגזרה והחוקה, ולא מתוך האידיאלים החופשיים".
אם כן, מצד האמת יש מקום לכפייה, אבל באופן מעשי, בגלל "הקול החלש של האידיאליות והרצון החפשי" ש-"הולך ומפעם בקרב מחננו"- לא תמיד ניתן לחנך בדרך של כפייה. ובנוסף - וודאי הוא שלכתחילה עדיף שהדברים יבואו מתוך רצונו של האדם ולא בכפייה מבחוץ .
אז למעשה - כופים או נותנים יד חופשית?
כמובן שקודם כל הדבר תלוי במי המדובר. ישנם אנשים שאצלם כפייה רק תזיק. זה תלוי בגיל, באישיות, באווירה בה גדלים - אצל חניכיה המובהקים של התרבות המערבית לא תועיל כפייה.
במוסד לימודי, העניין מסובך יותר, מפני שאם נותנים לאחד אפשרות בחירה צריך לתת לכולם.
ישנם מוסדות הנותנים חופש משמעותי לתלמידים בבחירה האם לקום לתפילה וכדו', אך וודאי שזה מתאים רק לחלק מסוים מאוכלוסיית התלמידים.
במקום "קונבנציונלי", אין ברירה אלא לכפות חלק משמעותי מסדר היום הלימודי-תורני, אלא שיש לעשות זאת בזהירות תוך הבנה הדדית עם הציבור אותו אנו מנהיגים, וכן יש להשתדל ככל האפשר למצוא מרחבים בתורה ובלימודים בהם יעשו הדברים מרצון ובכל זאת ניתן יהיה לעמוד במחיר של העובדה שלא כולם ינהגו כרצוננו.
למשל, ההקפדה על ציצית. ניתן להחליט שאין כופים לבישת ציצית. הרווח הגדול הוא שאלה הלובשים עושים זאת מרצונם ויתמידו בכך כל חייהם, והמיעוט שאינו לובש - לפחות לא עובר על מצוות עשה אלא מפספס מצוה בעלת חשיבות אדירה, ואילו היה לובש בכוח את הציצית - קרוב לוודאי שלא היה ממשיך בכך "דקה אחת מיותרת". במצב הדור, כדאי ליישם זאת בכל תחום בו המחיר נסבל ביחס לתמורה שיש בעשיית המצוה מתוך רצון פנימי.
עניין רגיש זה בהחלט נתון הרבה ל"אובנתא דליבא", ובכל מקרה - כאשר כופים עניין מסוים, הרי עלינו לעשות זאת עם המון אהבה לילדים ולתלמידים.
עשה רצונך כרצונו
הרב ארלה הראל שליט"א - ראש ישיבת שילה
האמת היא - שהשאלה כלל אינה שאלה, שכן, מאחורי השאלה עומדת ההנחה שישנה סתירה בין רצוני לבין רצון ה'. ולא היא - רצוני לעשות רצונו. גם אם האדם אינו מודע לכך, הרי שבתת-מודע של כל בן ישראל עומד הרצון לעשות רצון ה' . זו הסיבה לפסק הרמב"ם, שניתן לכפות על אדם לתת גט לאישתו במצבים מסוימים, על ידי הכאה וכד', למרות שגט שלא ניתן לרצונו של המגרש פסול, וזאת משום ש"הוא רוצה להיות מישראל, רוצה הוא לעשות כל המצוות ולהתרחק מן העבירות, ויצרו הוא שתקפו. וכיון שהוכה עד שתשש יצרו, ואמר 'רוצה אני' כבר גרש לרצונו" (רמב"ם גירושין ב').
כלומר, זהו רצוני האמיתי, גם אם בשל הסתרת הקליפות והמחיצות הקיימות בין פנימיותי לתודעתי, אינני חש כך. על כן, גם כשאדם עובד את ה' יתברך מתוך הכרח, הוא בעצם עושה זאת לרצונו.
אלא, שוודאי שהמדרגה הגבוהה ביותר היא עבודת ה' מתוך רצון מגולה, מודע וער, ולא מתוך כפיה. ולכן מחנכת תורת החסידות, להכיר בשני רבדים אלו בעבודה - בראשית, מתוך 'אתכפיא', ואחר כך על ידי עליה מתמדת ועשיית רצוני כרצונו, גלוי האמת הפנימית של רצוני, באה גם עבודת ה'אתהפכא', בה אני חש הזדהות מלאה עם פעולותיי ומקימם ללא כפייה חיצונית מכל סוג שהוא .
עובד ה' אמיתי, שמוכן להיות גם עבד ה' ולא רק בן של אבא שבשמים, צריך לקבל על עצמו שלימות מלאה של קיום מצוותיו, גם אלו שכרגע קשה לו לקיימן בלי כפייה. במקרה כזה, הוא צריך להזמין לעצמו את הכפייה, להכניס את עצמו למצב כפוי בו לא תהיה לו ברירה אלא לקיים, ולהמשיך לעבוד ללא הפסקה על בניית יכולת להגיע לגילוי רצונו הפנימי.
למשל - בעיית ההשכמה בבוקר, המטרידה בני ישיבות רבים, וחלקם מתוך תסכול אמיתי: הם פשוט לא מצליחים לקום! במקרה כזה, חייב העובד האמיתי, לבנות לעצמו מנגנון חיצוני-כפייתי שיאלץ אותו לקום (בחכמה, ומתוך ייעוץ עם מחנכים המכירים אותו), ולהמשיך לבנות בתוכו בניין חזק של הזדהות והתחברות אל הקימה לתפילה. לאחר זמן, ראשית - הוא יתרגל לקום בזמן, ושנית - תופיע אצלו התגלות חיצונית של רצונו הפנימי להיות מתלמידיו של אברהם אבינו ע"ה המשכים בבוקר לעבודת בוראו.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
בבא מציעא מבוא למסכת בבא מציעא ועמל תורה
שיעור פתיחת זמן חורף תשפ"ז
הצורך ביראת ה' בלימוד תורה | אדם צריך לפתח בעצמו אהבת תורה | המעלה והזכות שבלימוד תורת ארץ ישראל | יגיעה בתורה | הלכות בין אדם לחבירו במסכת בבא מציעא
אורות התחיה - הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א גדלות עם ישראל
אורות התחיה - פסקה ה'
השיעור עוסק בפרק ה' מתוך "אורות התחיה" של הראי"ה קוק ומבאר את גדלותו הייחודית של עם ישראל, אשר נשמתו הכללית מקיפה ומאחדת את הבריאה כולה. מתוך כך מודגשת החשיבות של אימוץ מבט אמוני ורחב על המציאות וההיסטוריה, הרואה בכל ירידה ומשבר שלב הכרחי בדרך לעלייה ולגאולה שלמה.
נח פרשת נח – איזון לאומי
מה פשר ההפקה אלוקית של המבול? למה להכחיד את חוטאי דור המבול על ידי מים דוקא? סוד האיזון שבין שאיפת האחדות למאבק הציבורי
מידות הראי"ה תיקון המידות כמפתח לדבקות אלוקית
הקדמה למידות הראי"ה
השיעור עוסק במרכזיותן של המידות והרגשות בנפש האדם כיסוד הכרחי לדבקות בה' ולהליכה בדרכיו, כפי שמבואר במשנת הרמב"ם. מתוך כך נבחנת הדרכת הראי"ה והרצי"ה קוק בספרים 'מוסר אביך' ו'מידות ראיה', המבחינים בין מידות בסיסיות השייכות לכל אדם לבין הנהגות המיועדות לבני עלייה.
