ישיבה
בי×Ē מדרש שאל א×Ē הרב לוח שנה ויקישיבה ×Ēרומו×Ē

הקדש×Ē הלימוד בא×Ēר

הקדש

ישיבה
 בי×Ē המדרש

בי×Ē המדרש
  • ספריה
  • אורו×Ē ישראל
  • פרק ג'
קטגוריה משני×Ē
undefined
1091
8 דק' קריאה
לח×Ĩ להקדש×Ē שי×ĸור זה

לימוד השי×ĸור מוקדש ל×ĸילוי נ׊מ×Ē

הרב מרדכי ×Ļמח בן מזל

שי×ĸור לדרךאזור שורטיםשי×ĸורים לנשיםפרש×Ē השבו×ĸסדרו×Ēספריהפסקי דיןבחן א×Ē ×ĸ×Ļמך
כל מה שאדם מרבה ב×Ēורה ובמ×Ļו×Ē מ×Ēק׊ר הוא יו×Ēר בכנס×Ē ישראל, ומרגיש בקרבו א×Ē נ׊מ×Ē הכלל כולו, ב×Ēמ×Ļי×Ēו היו×Ēר ×ĸליונה, וחש בכל מהו×Ēו א×Ē ה×Ļ×ĸר של כנס×Ē ישראל בשפלו×Ēה, ומ×Ē×ĸנג משמח×Ē ×ĸולמים ה×ĸ×Ēידה לפניה, ומ×Ēפאר בהכרה ×ĸמוקה פנימי×Ē בהוד ×ĸליוניו×Ēה האלוהי×Ē. ובכל ×ĸ×Ē שמחה של מו×ĸדי ששון, וחדושי הזמנים, לימים ולחדשים, הוא כולו מוק×Ŗ ומלא ×Ē×ĸ×Ļומו×Ē ×ĸוז של שמח×Ēה ומשוש גילה. שמחו א×Ē ירושלים וגילו בה כל אוהביה, שישו א×Ēה משוש כל המ×Ēאבלים ×ĸליה, למ×ĸן ×Ēינקו ושב×ĸ×Ēם משד ×Ēנחומיה, ולמ×ĸן ×Ēמ×Ļו וה×Ē×ĸנג×Ēם מזיז כבודה.


הדברים הללו נכ×Ēבו ב×ĸי×Ļומה של הה×Ē×ĸוררו×Ē של ה×Ēנו×ĸה הלאומי×Ē. מסיבו×Ē שונו×Ē, חשו יהודים רבים א×Ē ההכרח והגודל של היו×Ē ה×ĸניין הלאומי במרכז חייהם, כל אחד לפי אופיו: היו כאלה שה×Ēמסרו בכל נפ׊ם וגופם להפ×Ļ×Ē הר×ĸיון הלאומי, היו כאלה שה×Ēמסרו ליישוב האר×Ĩ (למ×ĸן האומה דווקא, ולא למ×ĸן ×ĸ×Ļמם), והיו כאלה ׊פ×ĸלו ו×ĸבדו בשדה ה×Ēרבו×Ē ה×ĸברי×Ē כדי לרומם או×Ēה מחדש, לה×ĸלו×Ē פנינים מ×Ēח×Ēיו×Ē ולפאר או×Ēה. הה×Ē×ĸוררו×Ē הזא×Ē, שהי×Ēה אז בשיאה, ה×ĸל×Ēה שאלה גדולה: האם הלאומיו×Ē היא במקום המחויבו×Ē ל×Ēורה ולמ×Ļוו×Ē? היו ׊ט×ĸנו שמה שבמשך כל הדורו×Ē ×ĸ׊×Ēה המחויבו×Ē הד×Ēי×Ē - האמונה והמ×ĸשה, יכולה ×ĸכשיו, בזמן החדש, ל×ĸשו×Ē הלאומיו×Ē כאידיאולוגיה. שהרי, כמו בכל אידיאולוגיה, יש בה 'מ×Ļוו×Ē לא ×Ē×ĸשה', כמו לא לה×Ēבולל, לא לבגוד ברוח, בשפה וב×Ēרבו×Ē הלאומי×Ē, ו'מ×Ļוו×Ē ×ĸשה', כמו לחזק א×Ē הקשר ההיסטורי ל×ĸם ולפ×Ēח א×Ē הסממנים הלאומיים השונים. בזמן החדש, אנחנו כבר יכולים להבין היטב שיש יסודו×Ē לאומיים לא-ד×Ēיים חזקים ומובהקים ואפשר לדבוק בהם.
הגי×ĸ זמנה של הלאומיו×Ē.
×Ēחוש×Ē ה×ĸו×Ļמה של האידיאולוגיה הלאומי×Ē וה×Ļדק הפנימי, מילאה א×Ē הנפש וא×Ē הגו×Ŗ במ×ĸשים של מסירו×Ē גמורה, שלכאורה אין מה להוסי×Ŗ ×ĸליהם. נדמה היה שזה ×ĸומד במקום כל המ×ĸרכ×Ē המפו×Ēח×Ē והמסו×ĸפ×Ē ב×Ē אלפי השנים של קיום ההלכה ולימוד ה×Ēורה. אם פ×ĸם הדברים היו מ×ĸורבים זה בזה, ויהודי יכול היה לחוש א×Ē ×ĸ×Ļמו יהודי אך ורק אם הוא הש×Ēייך לקהילה שבה ה×Ē׊×Ēי×Ē הי×Ēה קיום ×Ēורה ומ×Ļוו×Ē, מ×ĸ×Ēה ואילך האמונה הד×Ēי×Ē והמ×ĸשים הד×Ēיים יהיו ×ĸניינו של כל יחיד ויחיד, ×Ēפיש×Ēו והשקפ×Ēו הפרטי×Ē. מובן שה×Ēפישה הזא×Ē ×ĸומד×Ē בבסיס הפרד×Ē הד×Ē מהמדינה, או הפרד×Ē הכנסייה (כמוסד) מהמדינה באר×Ļו×Ē אירופה, וכדומה.

כשהרב מ×Ē×ĸמ×Ē ×ĸם ה×Ēפישה הזא×Ē, הוא לא רו×Ļה לה×ĸמיד א×Ē הלאומיו×Ē כאויב×Ē הד×Ē או להיפך. הדבר נכון, אולי, ב×Ēרבויו×Ē אחרו×Ē, בהן הד×Ē איננה אורגני×Ē לאומה אלא אח×Ē מהשקפו×Ē ה×ĸולם שאומ×Ļה ×ĸל ידה ב×Ēקופה מסוימ×Ē, ו×ĸל כן יכולה גם להיו×Ē מוחלפ×Ē במשהו אחר. אך מטר×Ēו של אדם מישראל היא ק׊ר לכנס×Ē ישראל והרגש×Ē נ׊מ×Ē הכלל כולו בנשמה, ומטרה זו היא משו×Ēפ×Ē לד×Ē וללאומיו×Ē. הוא מ×Ēרי×ĸ ׊אם מטרה זו לא ×Ēושג באופן המלא, ה×ĸמוק והבל×Ēי חול×Ŗ ביו×Ēר, הלאומיו×Ē ×Ēהיה מין ×Ļ×ĸ×Ļו×ĸ זמני (במונחים היסטוריים, של דורו×Ē ספורים), ר×ĸיון נחמד שהש×Ē×ĸ׊×ĸנו והשק×ĸנו בו, אבל לבסו×Ŗ אנחנו רואים שזה לא כל כך הולך ולא מספק. היום, ני×Ēן לראו×Ē זא×Ē בי×Ēר בהירו×Ē מא׊ר אז. ב×ĸולם המ×ĸרבי המודרני שלאחר ׊×Ēי מלחמו×Ē ה×ĸולם (ובמיוחד השנייה), × ×Ēפ׊×Ē הלאומיו×Ē כ×Ēנו×ĸ×Ē נפ׊ חשודה, שיכולה להביא א×Ē החברה אל ץ×Ŗ השיג×ĸון, להרס ×ĸ×Ļמי ולמ×ĸשים אכזריים כלפי האחרים. רואים בה מ×ĸין רגש פרטי ׊אמנם אינו פסול, אבל ×Ļריך לשמור או×Ēו במידה הנכונה.

ישנו מ×Ēח מסוים בין הנאמנו×Ē לאומה לבין הנאמנו×Ē למדינה, ול×ĸ×Ēים הן אינן חופפו×Ē או זהו×Ē. המסגר×Ē המדיני×Ē לא ×Ēמיד כולל×Ē א×Ē ה×ĸם כולו, וי×Ēירה מזא×Ē, היא כולל×Ē פ×ĸמים רבו×Ē גם אזרחים שאינם מ׊×Ēייכים ללאום של קבו×Ļ×Ē הרוב. במדינו×Ē המודרניו×Ē, מושגי הלאומיו×Ē נוטים להיו×Ē מוחלפים במושגים של אזרחו×Ē נאמנה. הנאמנו×Ē היא למסגר×Ē המדיני×Ē הקיימ×Ē, ופחו×Ē למושג ה×ĸרטילאי יו×Ēר, שבגלל ה×ĸומק ההיסטורי שלו הוא קשה יו×Ēר להגדרה ול×Ēפישה, ׊נקרא האומה. ×ĸד כדי כך שישנם חוקרים, סו×Ļיולוגים והיסטוריונים, הכופרים לא רק בקיומה של אומה ישראלי×Ē, אלא ב×ĸ×Ļם קיומו של המושג אומה בכלל. הם טו×ĸנים שהמושג הזה נו×Ļר ×ĸל ידי ה×Ēנו×ĸו×Ē הרומנטיו×Ē באירופה, ומלכ×Ēחילה לא היה לו ביסוס היסטורי-מד×ĸי ממשי. וממילא, כמו שהוא נו×Ļר, הוא גם יכול להי×ĸלם ולחלו×Ŗ. זא×Ē, ל×ĸומ×Ē המ×Ļיאו×Ē הפשוטה והברורה של זכויו×Ē האדם וזכויו×Ē האזרח, חוב×Ē הנאמנו×Ē למסגר×Ē המשו×Ēפ×Ē הכללי×Ē וכדומה, שהם מושגים מבוססים היטב וברי קיימא. כמובן, כפי שהי×Ēה הלאומיו×Ē הישראלי×Ē מושפ×ĸ×Ē לפני מאה שנים מה×Ē×ĸוררו×Ē הלאומי×Ē הכללי×Ē, כך בימינו היא מושפ×ĸ×Ē מאד מהלכי הרוח של ה×ĸולם המ×ĸרבי המפו×Ēח. בהשפ×ĸ×Ēם, הלאומיו×Ē כאידיאולוגיה נחלש×Ē והולכ×Ē ×ĸד שנדמה שהיא חולפ×Ē מן ה×ĸולם, ומנסים להמיר או×Ēה ב×Ēפישו×Ē אחרו×Ē.

×ĸל כן, כאשר נדרשים לשאלה כי×Ļד ני×Ēן להשיג א×Ē מלוא ה×ĸו×Ļמה שב×Ēפישה הלאומי×Ē, אפ׊ר לראו×Ē שאין חשיבו×Ē רבה לכל מיני שאלו×Ē טכניו×Ē, כמו למשל מה יהיה אופי המשטר. ודאי שיו×Ēר טוב שהמשטר יהיה אידיאלי, ×Ļודק, נכון וראוי, אבל משטר יכול להש×Ēנו×Ē בה×Ēאם לנסיבו×Ē. בכל אחד מסוגי המשטר השונים, כגון מלוכני, אוליגרכי, פרלמנטרי-דמוקרטי ונשיאו×Ēי, יש חסרונו×Ē וי×Ēרונו×Ē. ל×ĸומ×Ē זא×Ē, המושגים הנמ×Ļאים ביסודה של הלאומיו×Ē - הה×Ēקשרו×Ē לכלל ישראל והרגשה פנימי×Ē ×ĸמוקה של נ׊מ×Ē האומה, נ׊מ×Ē ישראל, נ׊מ×Ē הכלל, הם × ×Ļחיים וחשובים ביו×Ēר. אבל הם יכולים לה×Ēמיד כפי שה×Ēמידו אלפי שנים רק במסגר×Ē המ×Ēאימה להם: מסגר×Ē חיים המקיפה א×Ē הפרט, הקהילה וה×ĸם; א×Ē מימד הזמן, הגו×Ŗ, הממון והמרחב - ×Ēורה ומ×Ļוו×Ē. גם במובן של ×Ēוכן וסיפור, שכן א×Ŗ שה×Ēורה מ×Ēייחס×Ē לכלל ה×ĸולם (וזה אינו דבר של מה בכך), ברובה הגדול היא ×ĸוסק×Ē באופן מפורט בכלל ישראל: דרכו ההיסטורי×Ē, ׊פ×Ēו, מאוויו ואר×Ļו. ה×Ēורה מחייב×Ē גם א×Ē הפרט וגם א×Ē החברה בכללו×Ēה במ×Ļוו×Ē ×ĸשה ולא ×Ē×ĸשה. ישנן מ×Ļוו×Ē ×Ļיבוריו×Ē שלא יכולו×Ē להי×ĸשו×Ē ×ĸל ידי היחיד, אבל חייבו×Ē להי×ĸשו×Ē ×ĸל ידי הכלל. כלומר, ה×Ēורה מחייב×Ē א×Ē היחיד לראו×Ē א×Ē ×ĸ×Ļמו גם כאינדיבידום (פרט יחיד), וגם כחלק מן הכלל. ×ĸליו לחפש ול×Ēור אחרי הקשר לכלל ולהיו×Ē שו×Ē×Ŗ לו, לא רק בפו×ĸל אלא גם מבחינה רוחני×Ē. שכן, בניגוד ל×Ļו, ×Ēקנה או חוק ׊מ×Ēקבל ×ĸל ידי ו×ĸד הקהילה, פרלמנט או מלך, ׊נמ×Ļאים מחו×Ĩ לאדם, ה×Ēורה מדבר×Ē אל האדם, אל נפשו, מוחו וליבו. כאשר הוא מקיים מ×Ļווה, הוא ×Ļריך לקיים או×Ēה בכוונה, לא רק מפני שיש איזה חוק ושוטר שיבוא ל×Ēפוש או×Ēו אם י×ĸבור ×ĸליו. הוא קרוא להזדהו×Ē, ל×Ēחושה פנימי×Ē, גם במ×Ļוו×Ēיו הפרטיו×Ē וגם במ×Ļוו×Ēיו ה×Ļיבוריו×Ē. י×Ēירה מזא×Ē, גם רבו×Ē מן המ×Ļוו×Ē הפרטיו×Ē, מ×Ēקיימו×Ē באופן הנ×ĸלה דווקא כאשר הן × ×ĸשו×Ē ב×Ļיבור, יחד ×ĸם אחרים - "בÖŧְרָב ×ĸָם הַדְרַ×Ē מÖļלÖļךְ" (משלי יד, כח).

×ĸל ידי קיום ה×Ēורה, ר×ĸיונו×Ē ואידיאו×Ē אלה של ה×Ēקשרו×Ē לכלל ישראל והרגשה פנימי×Ē של נ׊מ×Ē הכלל, נקב×ĸים היטב ונחשפים בנפש היחיד. ה×Ēורה דואג×Ē שרגשו×Ē מוסריים או מ×Ļפוניים שמטב×ĸם הם רג×ĸיים וחד פ×ĸמיים, יהיו לדרך חיים. וזא×Ē, הן ×ĸל ידי הלימוד וה×Ēוכן, הן ×ĸל ידי הקיום והן ×ĸל ידי ×Ēנאי החיים שהיא מכ×Ēיבה. בכל אדם מ×Ē×ĸורר×Ē לפ×ĸמים ×Ēחוש×Ē חמלה או רחמים, ולפ×ĸמים הוא ×ĸוזר למישהו. אבל אם זה לא נקב×ĸ כדרך חיים - כמ×Ļווה, אם זו רק ה×Ē×ĸוררו×Ē רג×ĸי×Ē שאינה מקושר×Ē למכלול, הרי שלבסו×Ŗ האדם שוכח ומ×Ēבלבל. באמ×Ļ×ĸו×Ē קיום המ×Ļוו×Ē ולימוד ה×Ēורה, הטוב, היפה והנאה שיש בקרב האדם מפו×Ēח, נמ×Ļא במוד×ĸ והופך לדרך חיים. ×ĸיקרון זה, שנכון לגבי ×Ēחומי המוסר, החכמה והלימוד, נכון גם לגבי ×Ēחומי הלאומיו×Ē והאוניברסליו×Ē. הדאגה והרגש×Ē הקשר לכלל האנושו×Ē וההוויה, נקב×ĸים גם הם ×ĸל ידי מ×Ļוו×Ē ×ĸשה ומ×Ļוו×Ē לא ×Ē×ĸשה: הימנ×ĸו×Ē מגרימ×Ē נזק - אפילו לב×ĸלי חיים ול×Ļמחים, קל וחומר לבני אדם ו×ĸוד יו×Ēר ליהודים, וגם ב×Ēוך היהודים, הזהירו×Ē גובר×Ē ×ĸל פי דרג×Ē הקרבה. וכן באופן חיובי: דאגה, טיפוח ו×ĸזרה לכל, בסדר שנקב×ĸ לפי או×Ēם הגדרים. דווקא המטרו×Ē הנ×ĸלו×Ē ששורשיהן שוכנים בנפש פנימה, אלה שאינן ×ĸניין של אופנה או אידיאולוגיה חולפ×Ē, הן היסודו×Ē הקבו×ĸים והמ×Ēמידים בהוויי×Ē כל אדם בכלל והאדם מישראל בפרט, וגם של האנושו×Ē ככלל. כדי לה×Ēמיד ולא לשקו×ĸ ולחלו×Ŗ, הם ×Ļריכים טיפול וטיפוח פרטי, קהיל×Ēי ו×Ļיבורי מ×Ēמיד, ׊נ×ĸשה ×ĸל ידי לימוד ו×ĸשייה דייקני×Ē ×ĸל פי גדרים של חיוב ושל איסור.

כמו כן, יש ×Ļורך ב×ĸיסוק מ×Ēמיד בגדרים האלה מ×Ēוך מ×ĸורבו×Ē נפשי×Ē. כלומר, אין מדובר במ×Ļב בו הלימוד הוא דבר אחד וה×ĸשייה דבר אחר. הלימוד הקרוב אל ה×ĸשייה, ×Ēלמוד ה"מביא לידי מ×ĸשה" (קידושין מ:), הוא ה×ĸיסוק המ×Ēמיד בשאלה כי×Ļד האדם מו×Ļיא לפו×ĸל א×Ē הטוב שבו, מבהיר ל×ĸ×Ļמו היטב מהו הדבר הנכון, ומהו הדבר שהוא רק דמוי-נכון ובאמ×Ē לא ×Ļריך לה×Ēקיים. ×ĸל ידי הלימוד מבינים שאפילו רגש נא×Ļל כמו רחמנו×Ē יכול להפוך לאכזריו×Ē, אם הרחמנו×Ē היא ×ĸל האכזרים. ומנגד, אפילו רגש של אכזריו×Ē וקשיחו×Ē שאנחנו נר×Ē×ĸים ממנו, יכול להפוך ל×Ļודק וראוי כאשר הוא מופנה כלפי האכזרים (×ĸ' קהל×Ē רבה, ז ד"ה א 'אל ×Ēהי'). ה×Ēורה והמ×Ļוו×Ē - ה×ĸיסוק הלימודי המ×Ēמיד בפרטים ובדרכי המ×ĸשה, ההפ×ĸלה והפ×ĸולה, הוא ה×Ē׊×Ēי×Ē הנדרש×Ē ×ĸל מנ×Ē שהנטיו×Ē הטובו×Ē שישנן כבר בנפש אכן ×Ē×Ēפ×Ēחנה ו×Ē×Ēמדנה. זהו ×ĸיסוק שכלולים בו גם הפן הכללי של הסיפור והה×Ēייחסו×Ē אל הר×ĸיון, ה×Ēהליך והמאור×ĸו×Ē הגדולים. ×ĸל כן, כל מה שאדם מרבה ב×Ēורה ובמ×Ļו×Ē מ×Ēק׊ר הוא יו×Ēר בכנס×Ē ישראל, ומרגיש בקרבו א×Ē נ׊מ×Ē הכלל כולו .



ב×Ēמ×Ļי×Ēו היו×Ēר ×ĸליונה , שכן אפ׊ר להרגיש א×Ē הכלל גם ב×Ēמ×Ļי×Ēו ה×Ēח×Ēונה יו×Ēר. היו פנים כאלה בלאומיו×Ē המודרני×Ē, גם זו היהודי×Ē. זו לאומיו×Ē שה×Ē×ĸוררה בגלל הפוגרומים, המכו×Ē, והאנטישמיו×Ē. היא ×Ļמחה מ×Ēוך ×Ēחוש×Ē ה×ĸלבון מכך ׊×ĸשינו כל מאמ×Ĩ לה×Ēקבל כחברים בחברה אחר×Ē, ובכל זא×Ē דחפו או×Ēנו בגסו×Ē ולא ר×Ļו בנו. ב×Ļדק × ×ĸלבנו, אבל זא×Ē לא השאיפה ה×ĸליונה ביו×Ēר של הנפש ושל הר×Ļון האידיאלי לה×Ēק׊ר בכנס×Ē ישראל מפני מ×ĸל×Ēה ו×ĸרכה. זוהי השכבה ה×Ēח×Ēונה של הנפש, שמכיוון שדוחקים, דוחפים ומכים או×Ēנו, מ×Ļאנו א×Ē ×ĸ×Ļמנו, כל ×ĸלובי החיים והמושפלים, באו×Ēה פינה. אז אמרנו ל×ĸ×Ļמנו ׊אם זה ממילא המ×Ļב, לפחו×Ē × ×ĸשה משהו ביחד ונפ×Ēור א×Ē ×Ļר×Ē היהודים. לא ׊×Ļריך להסב א×Ē ה×ĸיניים מ×Ļר×Ē היהודים, ובודאי שהיא ×Ļריכה ל×ĸניין, לרגש ולהני×ĸ או×Ēנו, אבל היא לא המני×ĸ היחיד, ואפילו לא ה×ĸיקרי, ללאומיו×Ē שלנו. ×ĸל כן, אם הקשר אל הכלל בא בדרך של ×Ēורה ומ×Ļו×Ē , הוא נקלט ב×Ēמ×Ļי×Ēו היו×Ēר ×ĸליונה שבנפש, וחש האדם בכל מהו×Ēו א×Ē ה×Ļ×ĸר של כנס×Ē ישראל בשפלו×Ēה, ולא מ×ĸלים ×ĸיניו מן ה×Ļ×ĸר. ו×ĸם זא×Ē, הוא מ×Ē×ĸנג משמח×Ē ×ĸולמים ה×ĸ×Ēידה לפניה, מן החזון, ומ×Ēפאר בהכרה ×ĸמוקה פנימי×Ē בהוד ×ĸליוניו×Ēה האלוהי×Ē. יש ×Ļ×ĸר אמי×Ēי וראוי ×ĸל השפלו×Ē, הגלו×Ē, הפיזור והשנאה, וגם ×Ēקוו×Ē ה×ĸ×Ēיד ושמחה ×ĸל כך שמו×Ļאים בנפש הלאומי×Ē כוחו×Ē חיים ור×Ļון חיים אדיר שמסוגלים לחולל מ×Ļיאו×Ē חדשה. אז או×Ēו היחיד מ×Ēפאר - מ×Ēמלא ×Ēחוש×Ē גאווה, אך לא ×ĸל ×ĸ×Ļמו אלא ×ĸל הכלל, ×ĸל כנס×Ē ישראל בהוד ×ĸליוניו×Ēה האלוהי×Ē. זו גאווה ×ĸל ה×Ēפקיד המיוחד המוטל ×ĸליה והכישרונו×Ē המיוחדים הטמונים בה מאז ומקדם.

ובכל ×ĸ×Ē שמחה של מו×ĸדי ששון, וחדושי הזמנים, לימים ולחדשים, הוא כולו מוק×Ŗ ומלא ×Ē×ĸ×Ļומו×Ē ×ĸוז של שמח×Ēה ומשוש גילה. במו×ĸדים - הימים המיוחדים שבני ישראל מ×Ļיינים או×Ēם - פסח, שבו×ĸו×Ē וסוכו×Ē, רא׊ השנה ויום הכיפורים, וגם מה שייקרא מו×ĸד לאחר זמן ה×Ēורה, "קָרָא ×ĸָלַי מוֹ×ĸÖĩד" (איכה א, טו) - ×Ē׊×ĸה באב, ושאר ×Ļומו×Ē החורבן שגם הם ימים מיוחדים, בולט דווקא ×ĸניין הכלל. כך הוא גם במהלך החיים היהודי, בשמחו×Ē פרטיו×Ē כמו לידה, כניסה לברי×Ē, בר או ב×Ē מ×Ļווה, ח×Ēונה או חלילה אבל. בכל מהלך החיים, אם במ×ĸגל השנה ואם במשך החיים בכלל, נחש×Ŗ הקשר הממשי שבין היחיד לכלל ובין הזמנים השונים להיום - "בימים ההם בזמן הזה" (סדר רב ×ĸמרם גאון, חנוכה, ד"ה 'ובחנוכה מ×Ēפלל'). כל יחיד מוק×Ŗ, בזמנו ובמקומו, ב×Ēחושה של ה×Ēמזגו×Ē והזדהו×Ē ×ĸם הכלל.

" שִׂמְחוÖŧ אÖļ×Ē יְרוÖŧשָׁלִַם וְגִילוÖŧ בָהÖŧ כÖŧָל אֹהֲבÖļיהָ שִׂישׂוÖŧ אִ×ĒÖŧָהÖŧ מָשׂוֹשׂ כÖŧָל הַמÖŧÖ´×ĒְאַבÖŧְלִים ×ĸָלÖļיהָ " (יש×ĸיהו סו, י). " מכאן אמרו: כל המ×Ēאבל ×ĸל ירושלים זוכה ורואה בשמח×Ēה, ושאינו מ×Ēאבל ×ĸל ירושלים - אינו רואה בשמח×Ēה" (×Ē×ĸני×Ē ל:). האבל והששון באים יחדיו, מאו×Ēו השורש. מי שלא מ×Ēאבל יכול להיו×Ē שמח באופן חי×Ļוני, כי מחלקים הרבה אוכל או מטב×ĸו×Ē ויש מוזיקה ברק×ĸ, כמו בכל חינגה והילולה ׊×ĸושים ב×ĸולם. הוא ישמח, אולי, בשמח×Ē מ×ĸיו, אבל לא בשמח×Ē ×Ēקומ×Ēה של ירושלים. אם הוא לא יוד×ĸ מה היא, מה ה×Ēפקיד של הקודש והמקדש, מי היו אברהם וי×Ļחק, דוד ושלמה, ומהי מ׊מ×ĸו×Ēה של ה×ĸקידה, הוא יכול ל×ĸשו×Ē שמחו×Ē שטחיו×Ē, או להיפך, אם הוא רואה שהורסים משהו - × ×Ļבט הלב, לא × ×ĸים, אבל זה לא אבל של ממ׊. " לְמַ×ĸַן ×ĒÖŧִינְקוÖŧ וÖŧשְׂבַ×ĸÖ°×ĒÖŧÖļם מִ׊Öŧֹׁד ×ĒÖŧַנְחÖģמÖļיהָ " (׊ם יא), שהם ה×Ēנחומים ליחיד שהוא חלק מהכלל; זה השייך לאומה מפוזר×Ē, מפורד×Ē ומושפל×Ē. הוא מ×Ēנחם בכך שהוא זוכה להיו×Ē חלק מהאומה שהיא שוב בוטח×Ē וריבוני×Ē, היוד×ĸ×Ē למלא א×Ē ×Ēפקידה ולבטא א×Ē כישרונו×Ēיה. אלה גם ×Ēנחומים ×ĸל חייו ומו×Ēו של כל יחיד, כי הנה, האומה שלכאורה ×ĸברה ×Ēהליך של מוו×Ē - קמה ל×Ēחייה. יש ×Ēחיי×Ē המ×Ēים, כמו בחזון ה×ĸ×Ļמו×Ē היבשו×Ē, שלא נאמר ×ĸל היחיד, אלא ×ĸל "×ĸַמÖŧִי" (יחזקאל לז, יב-יג) - הכלל. והיחיד המחובר אל הכלל, יכול לשבו×ĸ משד ה×Ēנחומים של ירושלים באבלה ובבניינה.



" לְמַ×ĸַן ×ĒÖŧָמ֚×ĻÖŧוÖŧ וְהִ×ĒÖ°×ĸ֡נÖŧַגְ×ĒÖļם מִזÖŧִיז כÖŧְבוֹדָהÖŧ " (׊ם). וכבודה, הכבוד ×ĸל בניינה, יהיה כבודכם. ומנגד, ×ĸומק הביזוי של כבודה - הוא ביזוי של כל יחיד ויחיד מישראל. זהו הקשר, ק׊ר בל יינ×Ēק בין הכלל והיחיד מישראל, והוא × ×ĸשה ×ĸל ידי הה×Ēבוננו×Ē הכללי×Ē הכולל×Ē ב×Ēורה, וההזדהו×Ē הפרטי×Ē הממשי×Ē ×ĸם מ×Ļוו×Ēיה. כך היחיד כלול בכלל, חש או×Ēו בכל ימיו הפרטיים, וגם ×Ēורם לו בכל כישרונו×Ēיו ומ×ĸשיו הטובים. גם כל קיום מ×Ļווה פרטי×Ē הוא מ×ĸשה של חיזוק האומה, כמו ששמח×Ē הנישואים הפרטי×Ē של שני בני זוג בישראל, היא בניין חורבה אח×Ē מחורבו×Ē ירושלים (ברכו×Ē ו:). אמנם, לשם כך ×Ļריכה להיו×Ē ×Ēוד×ĸה המחבר×Ē א×Ē מ×ĸשי היחיד לכלל, ומגשר×Ē ×ĸל פני המרחק שביניהם. היא קיימ×Ē, אמנם, א×Ļל כל אחד באופן שורשי, אבל ×Ļריך ל×Ē×Ē לה ביטוי מוד×ĸ, לקבו×ĸ או×Ēה ולה×ĸ×Ļים א×Ē ה×Ēחושו×Ē, ההרגשו×Ē והידי×ĸו×Ē ה×Ēלויו×Ē בה. ×ĸל ידי כך, ×Ēהיה ה×Ēקשרו×Ē זו לא רק ק׊ר נפשי ×ĸמוק אבל כמוס, אלא ממשו×Ē מכוונ×Ē ומוד×ĸ×Ē, וכל יחיד ויחיד לפי מ×Ļבו ושיקול ד×ĸ×Ēו, יוכל לחזק יו×Ēר ויו×Ēר א×Ē הקשר אל הכלל אפילו בגלו×Ē הרחוקה ביו×Ēר, ו×ĸל אח×Ē כמה וכמה בזמנים של בניין ו×Ēקומה.
undefined

הרב זאב סולטנובי×Ĩ'

ר"מ בישיב×Ē הר ברכה.
  • בבל - המרכז היהודי הראשון בגלו×Ē
    כרך ב'

    בבל - המרכז היהודי הראשון בגלו×Ē

    כרך ב' שי×ĸור ו'

    ×Ē׊ץ"ה
  • כיבוש אירופה ×ĸל ידי הברברים
    כרך ב'

    כיבוש אירופה ×ĸל ידי הברברים

    כרך ב' שי×ĸור ג'

    ×Ē׊ץ"ה
  • ראשי×Ē
    בראשי×Ē

    ראשי×Ē

    כרך א' שי×ĸור א'

    ×Ē׊ץ"ה
  • המהפכה הרוחני×Ē - אברהם אבינו
    לך לך

    המהפכה הרוחני×Ē - אברהם אבינו

    כרך א' שי×ĸור ד'

    ×Ē׊ץ"ה
פרק ג'
פרק ג'
סרטונים ק×Ļרים
שי×ĸורים פופולריים
שי×ĸורים פופולריים
שי×ĸורים חדשים
שי×ĸורים חדשים

רבנים בבי×Ē המדרש

שי×ĸורים בא×Ēר ישיבה
ניווט מהיר
  • הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א
     הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א
  • הרב ינון גרוסברג
     הרב ינון גרוסברג
  • הרב חגי לונדין
     הרב חגי לונדין
  • הרב י×ĸקב שפירא
     הרב י×ĸקב שפירא
  • הרה"ג ׊אר ישוב כהן ז×Ļ"ל
     הרה"ג ׊אר ישוב כהן ז×Ļ"ל
  • ר' י×ĸקב כ×Ĩ (כ×Ļל'ה)
     ר' י×ĸקב כ×Ĩ (כ×Ļל'ה)
  • הרב משה ברלינר
     הרב משה ברלינר
  • הגאון הרב שלמה גורן ז×Ļ"ל
     הגאון הרב שלמה גורן ז×Ļ"ל
  • הרה"ג זלמן נחמיה גולדברג ז×Ļ"ל
     הרה"ג זלמן נחמיה גולדברג ז×Ļ"ל
  • הרב הראשי ישראל מאיר לאו
     הרב הראשי ישראל מאיר לאו
  • פר׊×Ē לך לך ×Ēשפז – לבחור בברי×Ē האבו×Ē
    1:03
    קול ×Ļופיך - הרב שמואל אליהו

    פר׊×Ē לך לך ×Ēשפז – לבחור בברי×Ē האבו×Ē

    הרב שמואל אליהו | ×Ēשרי ×Ē׊פ"ז
  • קרוב אליך – לך לך
    קרוב אליך

    קרוב אליך – לך לך

    ×ĸלון מספר 623

    ×ĸלון מספר 623

    רבנים שונים | ×Ēשרי ×Ē׊פ"ז
  • מ×Ļוו×Ē ×Ēלמוד ×Ēורה – גם לנשים
    רביבים

    מ×Ļוו×Ē ×Ēלמוד ×Ēורה – גם לנשים

    נשים חייבו×Ē ללמוד ×Ēורה, וה×Ēורה שייכ×Ē לנשים כמו לגברים | ביסוד הקשר ל×Ēורה - נשים א×Ŗ קודמו×Ē לגברים | להקי×Ŗ א×Ē ה×Ēורה כולה – רק גברים חייבים | נשים, כמו גברים, חייבו×Ē לברך בכל יום א×Ē ברכו×Ē ה×Ēורה | ככל ׊×ĸברו השנים, הש×Ē×Ēפו×Ē האישה בכל ×Ēחומי ה×ĸבודו×Ē והמד×ĸים גדלה | נשים שחיו×Ē בחברה המודרני×Ē, ×Ēוך שו×Ēפו×Ē בקידום המד×ĸ והחברה, חייבו×Ē ללמוד הרבה יו×Ēר ×Ēורה

    הרב אלי×ĸזר מלמד | ×Ēשרי ×Ē׊פ"ז
  • פר׊×Ē לך לך – נפרדים לשלום
    34 דק'
    לך לך

    פר׊×Ē לך לך – נפרדים לשלום

    ×ĸם ישראל מ×Ēקשה לקבל א×Ē אלומו×Ē ה×Ļלח×Ēו המדיני×Ē ומפקיר א×Ē המדינה לידי מורדים פנימיים מחוסר זהו×Ē יהודי×Ē לאומי×Ē

    הרב י×Ļחק חי זאגא | ×Ēשרי ×Ē׊פ"ז
  • פרפראו×Ē פר׊×Ē לך לך ×Ēשפז
    פרפראו×Ē בפרשה א-×Ē פ"׊

    פרפראו×Ē פר׊×Ē לך לך ×Ēשפז

    מה הט×ĸם שמכל חייבי כרי×Ēו×Ē מ×Ļו×Ē מילה ומ×Ļו×Ē קרבן פסח הם המ×Ļוו×Ē היחידו×Ē שחייבים ×ĸליהם כר×Ē בביטול מ×Ļו×Ē ×ĸשה. לאיזה ×Ļורך הגביה הקב"ה א×Ē אברהם למ×ĸלה מן הכוכבים, ואפשר לראו×Ēם גם מלמטה. ו×ĸוד מהו דמיון הכוכבים לישראל. והרי כבר המשילום ל×ĸפר האר×Ĩ. למה שאל אברהם או×Ē ×ĸל האר×Ĩ בַÖŧמָÖŧה אÖĩדַ×ĸ כִÖŧי אִירָשÖļׁנָÖŧה, ואילו ×ĸל הבנים לא שאל או×Ē. איך מל אברהם א×Ē ×ĸ×Ļמו ביום הכיפורים, ונפסק בשו"×ĸ (יו"ד רסו ז) אדם שלא מל מ×ĸולם לא ימול בשב×Ē ׊מא יקלקל ונמ×Ļא מחלל שב×Ē.

    רבנים שונים | ×Ēשרי ×Ē׊פ"ז
  • מאמר לך לך פז
    לך לך

    מאמר לך לך פז

    הרב × ×Ēנאל יוסיפון | ×Ēשרי ×Ē׊פ"ז
  • היה לא ×Ēהיה - ×ĸ×Ē ל×ĸשו×Ē!
    בחירו×Ē ×Ē׊פ"ז

    היה לא ×Ēהיה - ×ĸ×Ē ל×ĸשו×Ē!

    הרב אלי×ĸזר בן פור×Ē | חשון ×Ē׊פ"ז
  • בכורו×Ē ד×Ŗ ל"ג
    30 דק'
    בכורו×Ē

    בכורו×Ē ד×Ŗ ל"ג

    הרב אלי סטפנסקי | י' חשוון ×Ē׊פ"ז
  • שניים אוחזין - מהו×Ē השבו×ĸה
    56 דק'
    בבא מ×Ļי×ĸא

    שניים אוחזין - מהו×Ē השבו×ĸה

    השי×ĸור בוחן א×Ē יסוד דין חלוקה ושבו×ĸה במשנ×Ē "שניים אוחזין בטלי×Ē", ×Ēוך ה×Ēמקדו×Ē בהבדלי הגישו×Ē בין ה×Ēוספו×Ē לרמב"ם. ב×ĸוד שלד×ĸ×Ē ה×Ēוספו×Ē יסוד הדין נ׊×ĸן ×ĸל מוחזקו×Ē והשבו×ĸה נו×ĸדה רק להכחיש א×Ē ט×ĸ× ×Ē היריב, לד×ĸ×Ē הרמב"ם מדובר בשבו×ĸ×Ē הנוטלין שבאמ×Ļ×ĸו×Ēה זוכה האדם בחלקו.

    הרב חיים כ×Ĩ | ט' חשוון ×Ē׊פ"ז
  • זיכוך המידו×Ē בין ד×ĸ×Ē לרגש
    39 דק'
    מידו×Ē הראי"ה

    זיכוך המידו×Ē בין ד×ĸ×Ē לרגש

    הקדמה למידו×Ē הראי"ה - 3

    השי×ĸור ×ĸוסק בה×Ēחדשו×Ē ×ĸבוד×Ē המידו×Ē ב×Ēקופ×Ē הגאולה ומבאר כי×Ļד המ×ĸבר ממישור היחיד למישור ה×Ļיבורי והלאומי מ×ĸ×Ļב מחדש א×Ē ×Ēפקידן של המידו×Ē באומה הישראלי×Ē. בנוס×Ŗ, נפ×Ēח לימוד הפסקה הראשונה המ×Ļיגה א×Ē זיכוך המידו×Ē כ×Ēווך שבין הד×ĸ×Ē לרגש, ×Ēוך הדגשה כי בירורן השכלי והכר×Ēי קודם ל×ĸיבודן הרגשי.

    הרב ׊. יוס×Ŗ ויי×Ļן | ח' חשוון ×Ē׊פ"ז
  • מנהיגו×Ē של × ×Ļחון?
    בחירו×Ē ×Ē׊פ"ז

    מנהיגו×Ē של × ×Ļחון?

    הרב אלי×ĸזר בן פור×Ē | חשון ×Ē׊פ"ז
  • בכורו×Ē ד×Ŗ ל"ב
    31 דק'
    בכורו×Ē

    בכורו×Ē ד×Ŗ ל"ב

    הרב אלי סטפנסקי | ט' חשוון ×Ē׊פ"ז
  • ×ĸונג שב×Ē פר׊×Ē לך לך - וירא
    ×ĸנג שב×Ē

    ×ĸונג שב×Ē פר׊×Ē לך לך - וירא

    רבנים שונים | ×Ēשרי ×Ē׊פ"ז
  • לך לך - מהו סוד הה×Ļלחה בחיים?
    5 דק'
    לך לך

    לך לך - מהו סוד הה×Ļלחה בחיים?

    הרב מאיר גולדויכט | ×Ēשרי ×Ē׊פ"ז
  • סוד דמו×Ēה של רחב
    39 דק'
    שי×ĸורים בספר יהוש×ĸ

    סוד דמו×Ēה של רחב

    יהוש×ĸ פרק ב'

    השי×ĸור ×ĸוסק במפגש של מרגלי יהוש×ĸ ×ĸם רחב, ×Ēוך ה×Ēמודדו×Ē ×ĸם דמו×Ēה המורכב×Ē ומ×ĸמדה המרכזי בכניס×Ē ×ĸם ישראל לאר×Ĩ. דרך מקורו×Ē חז"ל מוסברים ×Ēהליך ה×Ēשובה שלה, כוחה להכיר בגדול×Ē השם דווקא מ×Ēוך ×ĸברה, והחיבור ה×ĸמוק שלה לקדוש×Ē ישראל ולשושל×Ē הנבואה.

    הרב ×ĸידו י×ĸקובי | ח' חשוון ×Ē׊פ"ז
  • שאיל×Ē גשמים ואר×Ĩ ישראל
    48 דק'
    גשמים באר×Ĩ ישראל

    שאיל×Ē גשמים ואר×Ĩ ישראל

    מדו×ĸ מדינו×Ē שבחור×Ŗ שלנו א×Ļלם קי×Ĩ מבקשים גשם, ומדו×ĸ י×ĸקב ה×Ē×ĸק׊ להיקבר במ×ĸר×Ē המכפלה, ופירוש ×Ēפיל×Ē מ×ĸין שלוש.

    הרב י×Ļחק בן יוס×Ŗ | ×Ēשרי ×Ē׊פ"ז
  • בכורו×Ē ד×Ŗ ל"א
    31 דק'
    בכורו×Ē

    בכורו×Ē ד×Ŗ ל"א

    הרב אלי סטפנסקי | ח' חשוון ×Ē׊פ"ז
  • אמונה: גבור×Ēה ושפלו×Ēה
    52 דק'
    מידו×Ē הראי"ה

    אמונה: גבור×Ēה ושפלו×Ēה

    אמונה כ"ט -ל"א

    השי×ĸור ×ĸוסק ב×Ēפקידה הכפול של האמונה: מחד לה×ĸלו×Ē א×Ē האדם ל×ĸוז וגבורה ×ĸילאיים הנוב×ĸים מדבקו×Ē בה', ומאידך ל×ĸדן ולרכך א×Ē ×ĸו×Ļמ×Ēו הפראי×Ē. בהמשך לכך מוסבר כי הנהג×Ē ה×ĸולם והחיים דורש×Ē חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיו×Ē ה×Ēורה, שהם המקור האמי×Ēי להחייא×Ē כוחו×Ē הנפש ול×Ēחייה רוחני×Ē מלאה.

    הרב משה בר ×Ļיון | ה' חשוון ×Ē׊פ"ז
×ĸוד שי×ĸורים
אזור אישי

מ×Ēחברים ×ĸכשיו ל×Ļפיה בשי×ĸורים אחרונים שלך, השאלו×Ē שלך בשאל א×Ē הרב ולהמשך ×Ļפיה בסדרו×Ē שי×ĸורים בדיוק מהרג×ĸ שבו ×ĸזב×Ē או×Ēן.

א×Ē המיד×ĸ הדפס×Ēי באמ×Ļ×ĸו×Ē א×Ēר yeshiva.org.il