ישיבה
בית המדרש
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- בבא קמא
- ספריה
- שם מרדכי
- בבא קמא
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
עזרא בן מעתוק הכהן
"וכולהו בין אבות בין תולדות מועדין מתחלתן נינהו, לבד מקרן דתם ולבסוף מועד הוא. ושן ורגל ברשות-הרבים פטורין משום דאורחייהו הוא:"
דברי הרי"ף הוקשו לרא"ש (בבא קמא פרק א סימן א), וזו לשונו:
"תמיה לי: מה הוצרך לפרש טעמא דפטירי משום דאורחייהו הוא?! הא קרא כתיב 'וּבִעֵר בִּשְׂדֵה אַחֵר' ודרשינן ולא ברשות-הרבים?!"
הרא"ש מקשה מדוע הרי"ף חורג מהרגלו. מדוע הרי"ף מבאר את טעמה של דרשת חכמים שדרשה מהכתוב "וּבִעֵר בִּשְׂדֵה אַחֵר", שהאבות "שן" ו"רגל" פטורים כאשר הם הזיקו ברשות הרבים.
אמנם לפי מה שהתבאר בפרק הקודם "כיצד פשט הרי"ף את בעיות רבא" מובן מדוע הרי"ף לא הסתפק בהבאת הכתוב עצמו, והוא הוצרך לדרוש את טעם התורה. בפרק הקודם התבאר, שלפי שיטת הרי"ף נזק "צרורות" הוא תולדת האב ה"תם" שבו נכללים כל האבות והתולדות שמשלמים "חצי נזק". אולם מאידך הרי"ף הביא את מסקנת הסוגיה שנזק "צרורות" פטור ברשות-הרבים. והדבר תמוה: כיצד יתכן שנזק "צרורות" תולדת האב ה"תם" - פטור ברשות-הרבים, כאשר האב ה"תם" שמוזכר בתורה (נגיחה) - חייב ברשות-הרבים?
וכדי ליישב את הסתירה הזו הרי"ף הוצרך לחקור בטעם הפטור שהתורה נתנה לשן ורגל ברשות-הרבים.
הסוגיה בדף בדף כ' ע"א
בדף כ' ע"א מובאת דעת אילפא ורב אושעיא, המחייבים במצבים מסוימים שן ורגל ברשות-הרבים. וזו לשון רבנו חננאל שם:
"עמדה ואכלה חייבת, ותרצהּ רבא בקופצת ואוכלת ממקום גבוה שאינו חשוב כרשות הרבים, שאינה יכולה לאכול כשהיא מהלכת... אבל אם היה נמוך... פטורה, דהיינו אורחה".
ובדף כ"א אמרה הסוגיה למסקנה, שדין זה נתון במחלוקת תנאים, וזו לשון רבנו חננאל שם:
"לרבי מאיר ורבי יהודה לא שנא להו... - הכל ברשות-הרבים אינה משלמת אלא מה שנהנית. ורבי יוסי ורבי אלעזר אומרים - אינה פטורה ברשות-הרבים אלו כעין דרכה...".
כלומר, לרבי מאיר ורבי יהודה הפטוֹר ברשות-הרבים הוא מגזירת הכתוב, ואין לתלות אותו בסיבה מיוחדת. אך לשיטת רבי אלעזר ורבי יוסי התורה גילתה באמצעות האבות "שן" ו"רגל" - סברה מיוחדת לפטור את הבעלים מתשלום הנזק. ולפי שיטתם, כאשר בעלי הרכוש יודעים באופן כמעט וודאי שרכושם יפגע במקום שבו הם מניחים אותו, הם פשעו בנפשם; ומי שמשנה ממנהג העולם, לא יקבל תשלום על הנזק שנגרם לו. וכפי שכתב הרמב"ם במורה-נבוכים חלק ג' פרק מ', וזו לשונו:
"שהוא ענין שאי-אפשר לשומרו. ומי ששם דבר ברשות-הרבים הוא שפשע בנפשו ונתן ממונו לאיבוד..."
לפי השיטה הזו, האבות "שן" ו"רגל" פטורים מנזק שהם הזיקו ברשות-הרבים מפני שהניזק "פשע בנפשו ונתן ממונו לאיבוד". הסברה הזו שהניזק "נתן ממונו לאיבוד" פוטרת מנזקים נוספים שייגרמו לרכוש שהונח באותו מקום; ולכן גם אם הרכוש יפגע על-ידי צרורות (תולדת האב ה"תם") - בעל הבהמה פטור.
ואמנם לגבי נזק שנגרם באמצעות "בעיטה", שאף היא תולדת האב ה"תם", הרי"ף והרמב"ם פסקו כרבא שמחייב בתשלום הנזק ברשות הרבים גם במקום שבעל הרכוש הניזוק פשע בנפשו. ולפי שיטת רבא 1 , גם כאשר הניזק שינה ממנהג העולם, אם בא המזיק ושינה גם כן ממנהג העולם – המזיק חייב. והמשנה ובא אחר ושינה בו - בפעולה משונה, חייב. 2
הרי"ף מחלק את אבות הנזיקין לשני אבות מרכזיים לפי שכיחות הנזק, ולא לפי פעולת הנזק; אולם לגבי דין הפטור ברשות-הרבים הרי"ף מסכים שהחלוקה לפטור-וחיוב היא לפי אופי פעולת ההיזק. נמצא, שעל הצד ש"צרורות" הם תולדת רגל, כל השיטות החולקות בסיבת הפטור בשן ורגל ברשות-הרבים, מודות שאף "צרורות" פטורים ברשות-הרבים. אולם על הצד ש"צרורות" הן תולדת האב ה"תם", יש למצוא סיבה מיוחדת כדי לפטור אותן.
לפי שיטת הרי"ף נזק "צרורות" הוא תולדת האב ה"תם" שבו נכללים כל האבות והתולדות שמשלמים "חצי נזק". אולם הרי"ף מבאר, שהפטור בשן ורגל ברשות-הרבים הוא מטעם "אורחיה" (- פשיעת הניזק). ולפי השיטה הזו אין לחייב בנזק צרורות; שהרי הבהמה לא הזיקה במזיד.
^ 1 וזו לשון הסוגיה בבבא קמא דף כ"ד ע"ב: - "אמר רבא, אם תמצי לומר: המשסה כלבו של חבירו בחבירו - חייב, שיסהו הוא בעצמו - פטור, מאי טעמא? כל המשנה ובא אחר ושינה בו - פטור. א"ל רב פפא לרבא: איתמר משמיה דריש לקיש כוותיך, דאמר ריש לקיש: שתי פרות ברשות-הרבים, אחת רבוצה ואחת מהלכת, ובעטה מהלכת ברבוצה - פטורה, רבוצה במהלכת - חייבת; א"ל: אנא בההיא חיובי מחייבנא, דאמרינן ליה: כי אית לך רשותא לסגויי עלי, לבעוטי בי לית לך רשותא."
^ 2 וכמבואר בסוף פרק ב' מהלכות נזקי-ממון, ובפרק ו' מהלכות חובל-ומזיק הלכה ה'
^ 2 וכמבואר בסוף פרק ב' מהלכות נזקי-ממון, ובפרק ו' מהלכות חובל-ומזיק הלכה ה'
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א תיקון הנפש האלוקית והבהמית
טהרת הנפש והמידות ה - ז
השיעור עוסק במאבק הפנימי שבין הנפש האלוקית לנפש הבהמית, ומסביר כיצד יש לרתום את הכוחות והיצרים כדי לזכך את האדם גם בעתות קושי וייסורים. בנוסף, מובהר עניין תיקון הנשמות וגלגוליהן כרובד עמוק של עבודה רוחנית, המוביל לזיכוך פנימי ולהתעלות בעבודת השם.
יסודות הש"ס ספקות, רוב וחזקה: איסור וממון
השיעור בוחן את היחס וההבדלים בין דיני איסור לדיני ממונות, תוך ניתוח קושיית התוספות במסכת בבא מציע על כללי ההכרעה בספקות. דרך בירור מושגי רוב, חזקה ומוחזקות, מודגשת החשיבות של העמקה ביסודות למדניים גם במהלך לימוד בקיאות.
אור התנ"ך מבוא לתנ"ך: מאור הגנוז למציאות
השיעור עוסק בגישה הנכונה ללימוד התנ"ך, מתוך תפיסה שהתורה היא אור אלוקי אינסופי שנועד להורות דרך לכל אדם ולכל דור. בנוסף, נסקר המעבר בין הספרים יהושע, שופטים ושמואל כמשל לתהליך הלאומי של מעבר מאחדות כללית, דרך פירוד ובנייה פרטית, ועד לחיבור מחדש.
לך לך הארת הדרך בעולם של חושך
השיעור עוסק בשלוש ה"מציאות" של הקב"ה – אברהם, ישראל ודוד – ומסביר כיצד תפקידו של האדם אינו רק לשרוד, אלא להאיר את העולם עבור הבורא מתוך התמודדות וניסיונות. דרך דמותו של אברהם אבינו מוצגת החשיבות של זיכוך החומר והכרת שם שמיים, שהופכים את המציאות הגשמית למשכן עבור השכינה.
אורות התשובה - הרב הראל כהן צער החטא ומהלך הנפש
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, ג'
הרב מסביר, בדומה לפסקאות הקודמות, ממה נובע צער החטא, ומרחיב את ההסתכלות על מהלך הנפש של הפסימיות והעין הרעה שגורמת את החטא והצער.
רביבים מצוות תלמוד תורה – גם לנשים
נשים חייבות ללמוד תורה, והתורה שייכת לנשים כמו לגברים | ביסוד הקשר לתורה - נשים אף קודמות לגברים | להקיף את התורה כולה – רק גברים חייבים | נשים, כמו גברים, חייבות לברך בכל יום את ברכות התורה | ככל שעברו השנים, השתתפות האישה בכל תחומי העבודות והמדעים גדלה | נשים שחיות בחברה המודרנית, תוך שותפות בקידום המדע והחברה, חייבות ללמוד הרבה יותר תורה
לך לך פרשת לך לך – נפרדים לשלום
עם ישראל מתקשה לקבל את אלומות הצלחתו המדינית ומפקיר את המדינה לידי מורדים פנימיים מחוסר זהות יהודית לאומית
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת לך לך תשפז
מה הטעם שמכל חייבי כריתות מצות מילה ומצות קרבן פסח הם המצוות היחידות שחייבים עליהם כרת בביטול מצות עשה. לאיזה צורך הגביה הקב"ה את אברהם למעלה מן הכוכבים, ואפשר לראותם גם מלמטה. ועוד מהו דמיון הכוכבים לישראל. והרי כבר המשילום לעפר הארץ. למה שאל אברהם אות על הארץ בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה, ואילו על הבנים לא שאל אות. איך מל אברהם את עצמו ביום הכיפורים, ונפסק בשו"ע (יו"ד רסו ז) אדם שלא מל מעולם לא ימול בשבת שמא יקלקל ונמצא מחלל שבת.
שם משמואל על הפרשה היחס בין לוט לאברהם
שם משמואל על הפרשה - לך לך - חלק א'
תרע"ט - יצר הרע נצרך בשביל היצר הטוב, לשמש בשבילו אבל לא כנגדו. ככה עשיו היה צריך להיות ליעקב ולוט לאברהם. וכמו שלוט נפרד מאברהם כך גם ישראל ייפרדו מהרע ביציאת מצרים.
שם משמואל על הפרשה יציאת אברהם ממצרים והקשר ללוט
שם משמואל על הפרשה - לך לך - חלק ב'
יציאת אברהם ממצרים הייתה פועל דמיוני ליציאת מצרים של עם ישראל כדי שעם ישראל יוכלו לצאת ממצרים. זה שלוט נפרד מאברהם הוא ירד מצדקותו. מלחמת ארבעת המלכים וגם המלחמה האחרונה ינוצחו בזכות שמירת הברית.
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
