ישיבה
בית המדרש
- שבת ומועדים
- ראש השנה
- ענינו של ראש השנה
- הלכה מחשבה ומוסר
- הלכה ומנהג
- מצוה גדולה
לימוד השיעור מוקדש להצלחת
עם ישראל
מצות עשה לשבות ממלאכה ביום א' בתשרי והוא ראש השנה, שנאמר: "בחודש השביעי באחד לחודש יהיה לכם שבתון זכרון תרועה מקרא קודש" (ויקרא כ"ג).
סיפורה של מצוה
שנה אחת כשחזר מרן החפץ חיים לביתו מתפילת ראש השנה, הבחין בחצר אחד הבתים בקבוצה של יהודים שישבו יחדיו לסעודה. החפץ חיים שהכיר היטב את הנוכחים כאנשים קלי דעת התקרב אליהם על מנת לאחל להם שנה טובה. על השולחן היו מונחים בקבוקי שיכר ריקים והיה ניכר כי מדובר בסעודת הוללות יותר מאשר סעודה לכבוד החג. כשראו הנוכחים את הבעת התמיהה על פניו של החפץ חיים, אמרו לו כי הם עשו סעודה זו לכבוד יום טוב, והראיה, שהם דוחים כבר את הסעודה מספר שבועות על מנת לקיימה דוקא ביום טוב. כששמע זאת החפץ חיים המשיל להם משל: פעם היה ילד יתום מאב שהיה אהוב על כל הבריות. חכמתו הייתה לשם דבר ולמרות גילו הצעיר ניבאו לו הכל גדולות. במיוחד ידעו כולם לספר על מסירותו המרובה לאימו, והקפדתו על כבודה. יום אחד ארע אסון, אימו של הנער התמוטטה ונפטרה בפתאומיות, בזמן שישב ולמד בתלמוד תורה. ישבו השכנים וטיכסו עצה איך לבשר לנער על מות אימו היקרה בלי שיחלה מרוב צער. לבסוף הציע אחד הנוכחים לקנות לנער חליפה חדשה, כך שיתמלא בשמחה גדולה, והשמחה הזאת תאפשר לו לקבל לאחר מכן את הידיעה המעציבה בכוחות נפש מחוזקים. אולם היות ואף אחד לא היה מוכן לבשר את הבשורה הקשה הניחו פתק בכיס החליפה עליו כתבו בגדול "אמך נפטרה הבוקר". סיים החפץ חיים את המשל ואמר: "תארו לכם כעת את הנער מקבל לידיו את החליפה, מתמלא בשמחה, ורגע לאחר מכן מגלה את הפתק..., בראש השנה אומנם יש מצוה לאכול משום עונג יום טוב, אולם מי הוא שיודע מה נפסק בדינו בשמים היום - אולי הסעודה היא רק החליפה. ובכיס יש פתק...?!"
* * *
רבי חיים מצאנז נסע פעם לקיים מצות ביקור חולים במחותנו רבי אליעזר שהיה חולה במחלה קשה. רבי אליעזר ביקש מרבי חיים שיתפלל עבורו שיחיה, אך רבי חיים ענה לו כי צדיק במדרגתו אולי עדיף לו כבר לעבור לעולם האמת ולהתענג על ה', מאשר להישאר בעולם הזה. ולטענתו של רבי אליעזר שהוא צריך להישאר בעולם על מנת לפרנס את ילדיו, ענה רבי חיים כי הוא מוכן לקבל על עצמו לטפל בילדים הרכים ולדאוג לכל מחסורם הרוחני והגשמי.
אולם רבי אליעזר לא הירפה, ואמר לרבי חיים שמידי שנה, בראש השנה, כשהוא מזמר את הפיוט "אין קצבה לשנותך" שבחזרת הש"ץ לפני קדושה, נעשה בשמים שמחה כל כך גדולה מכך. אולם אם ימות השמחה הזאת תיפסק ויהיה בשמים צער על כך, והדבר עלול להקשות את הדין על ישראל. כששמע זאת רבי חיים אמר כי אכן זו סיבה טובה להישאר פה בעולם, קם ממקומו, ונעמד בתפילה עד שיכל לבשר לרבי אליעזר כי יקום מחוליו.
מצוה להורות
זה לשון ספר החינוך:
"ומשורשי מצות המועד הזה, שהיה מחסדי האל על ברואיו לפקוד אותם ולראות מעשיהם יום אחד בכל שנה ושנה, כדי שלא יתרבו העוונות ויהיה מקום לכפרה, והוא רב חסד מטה כלפי חסד, וכיון שהם מועטים מעביר עליהן. ואם אולי יש בהם עוונות שצריכין מירוק, נפרע מהם מעט מעט, וכעין מה שאמרו זכרונם לברכה: (עבודה זרה ע"א): 'אוהבו נפרע ממנו מעט מעט'. ואם לא יפקדם עד זמן רב, יתרבו כל כך עד שיתחייב העולם כמעט כליה חלילה".
"... נמצא שהיום הנכבד הזה הוא קיומו של עולם, ולכן ראוי לעשות אותו יום טוב ולהיותו במנין מועדי השנה היקרים. ואולם מהיותו יום מועד לדון כל חי, ראוי לעמוד בו ביראה ופחד יותר מכל שאר מועדי השנה...".
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
