ישיבה
בית המדרש
- שבת ומועדים
- חנוכה
- חנוכה בראי דורנו
- ספריה
- מועדים
- שיחות לחנוכה
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
הרב אברהם בן ציון ב"ר שבתי זצ"ל
גם ההלכה בבית נתונה במחלוקת בין האחרונים: ישנם הסוברים שגם בבית נר חנוכה קודם להבדלה, וישנם שהבדלה קודמת. להלכה פסק המשנה ברורה שבבית הכנסת יש להדליק נרות חנוכה קודם, ובבית כל אחד יעשה כפי שמורים לו להלכה מורי ההוראה- שכן, לכל שיטה יש על מה לסמוך. כך פסק גם בספר "כף החיים", שבבית לכתחילה יש להבדיל קודם ואחר כך להדליק נר חנוכה, ואף על פי כן אין למחות ביד הנוהגים אחרת.
אולם, לכל הדעות בבית הכנסת יש להדליק נרות חנוכה קודם הבדלה. הטעם להבדל בין ההדלקה בבית הכנסת להדלקה בבית היא, שהדלקה בבית היא עיקר החיוב שבו אנו יוצאים ידי חובת המצוה. כך היא לשון הגמרא במסכת שבת: "מצות נר חנוכה איש וביתו". זו איננה מצוה לציבור כמו קריאת מגילה או קריאת התורה, שמצוותן בבית הכנסת והשליח ציבור מוציא את הציבור ידי חובתן. במצות נר חנוכה החיוב והמצוה הוא על הבית. צריך שבכל בית יהודי ידלקו נרות שבעל הבית מעלה אורן בעצמו.
כאן יש לשאול: לכאורה, אם המצוה היא זכר לנס במקדש, מדוע עלינו להדליק נרות בבית הרי המקדש שייך לכל עם ישראל? ועוד, הרי בית המקדש חרב ועמו בטלו מצוות המקדש. וכשם שאין לנו כעת זכר למצוות שהיו נוהגות בו אלא רק בבתי הכנסת, ששם יש המשך בבחינה מסוימת לבית המקדש, כך גם צריך להיות בנרות חנוכה שנדליק רק בבית הכנסת?
אלא נראה לומר שטעם הדלקת נרות חנוכה בבית הוא מפני שהיוונים לא נלחמו נגד המקדש אלא נגד עם ישראל. הם רצו להוכיח שכוחם החומרי יוכל לשלוט ולבטל את הכח הרוחני השורר בבתי ישראל- "כשעמדה מלכות יון הרשעה על עמך ישראל להשכיחם תורתך ולהעבירם מחוקי רצונך". הם גזרו על השבת ועל המילה- קדושת הרוח וקדושת הבשר השוכנת בבתי ישראל. וכשגברה יד ישראל ונקם ה' את נקמתו מאויבנו, נעשו לנו ניסים ונפלאות המוכיחים לעיני כל את מסירות עם ישראל לתורתו ומצוותיו, שלא ניתן בשום כח לנתקם ממנו.
הניסים שנעשו יש בהם יד מכוונת ברורה: אור הנרות נמשך שמונה ימים. במנורה היו שבעה קנים שהם מכוונים כנגד שבעת ימי בראשית, וכשם שהקנים פונים כולם אל הנר האמצעי, כך ימי השבוע יונקים את כוחם מקדושת השבת. ולא רק זו, נעשה נס במשך שמונה ימים המזכיר לנו את המילה, הנעשית ביום השמיני. בשבעת ימי הבראשית יש קודש אבל יש גם ימי חול, ולפעמים מתוך החילוניות נמשכת הסתאבות הגורמת לצמיחת הערלה. באה קדושת עם ישראל וכורתת את הערלה, ביום השמיני שהוא למעלה משבעת הימים.
בדברי חז"ל מובא על פתיחת מזמורי תהילים "למנצח על השמינית": הכנור שהיה מנגן בו דוד המלך היו בו שבעה מיתרים, ואילו הכנור שלעתיד לבוא- לעולם הבא יהיו בו שמונה מיתרים, וזהו "למנצח על השמינית".
ובכן, יוצא איפוא שנס חנוכה רומז על נצחוננו הכפול על היונים- נצחון הרוח הישראלי, הטהורה בצניעותה, על רוח יון המקושטת והמצועצעת, וכן נצחון הגוף הישראלי בקדושתו על ערלת הלב והבשר היונים. על כן, כאשר תקנו לנו חז"ל את הדלקת הנרות אנו ממשיכים זאת בהדלקת הנר בבית, הנעשית עם חשיכה אחרי השקיעה, כלומר בשעת החושך, כשאורות ביתנו אינם נכבשים על ידי תעלומת החושך המקיף את הכל וחפץ לבלוע ולהחשיך את העולם. גם במוצאי שבת אחרי ההבדלה, גם כאשר יצאה שבת ונכנסנו לימות החול, אנו מעלים את נר החנוכה- אור הנשמה היהודית שאיננה חדלה מלהאיר. פעמים שבכוחה להאיר בחוץ לעוברים העתידים לשוב, ופעמים ברגעי משבר מסתפקת בהארתה פנימה.
כיוון אחר הוא מעשה ההדלקה בבית הכנסת. שם איננו באים להדליק כדי לקיים מצות ההדלקה. ההלכה קובעת שאין לצאת ידי חובה בהדלקת הנרות בבית הכנסת. הדלקה זו הינה זכר למקדש ואיננה תקנה פרטית לנו.
במקדש היו מרוכזים אורות הקדושה בשרשם העליון בלי שהם סותרים ומתנגדים אחד לשני. בבית המקדש היו מקריבים קרבנות ומעלים אש על המזבח, ומדליקים את המנורה גם ביום השבת. קדושתו הפרטית של היהודי בביתו איננה מגיעה למדרגה המתירה לחלל את השבת. בשום אופן לא יעלה על הדעת להדליק נרות, אפילו לכבוד שבת, בליל שבת אחר השקיעה. זהו חילול שבת גמור! אבל במקדש מותר, משום ששם קדושת הנרות באה מכוחה העצום של האומה כולה.
קדושת האומה אינה עומדת בניגוד לקדושת השבת, אלא הן שייכות שתיהן לאותו מקור ומשלימות זו את זו. קרבן יחיד איננו קרב בבימת המקדש ביום שבת, אבל קרבנות ציבור- קרבן תמיד וקרבן מוסף- מוקרבים תוך שהם דוחים את השבת. ציבור ושבת הם דבר אחד. יום השבת בזמן, ועם ישראל באנושות, הם דבר אחד המופיע בגוונים שונים. מותר על פי ההלכה לצאת למלחמה ביום השבת כדי להציל קש ותבן מידי הגויים, אם הם תוקפים את עם ישראל ואת ארץ ישראל. אם באו גויים לתקוף את ישראל ולפגוע בארצו, אפילו הם דורשים לא את ירושלים ולא את יהודה ושומרון שהם ערי קדושת ערי אלוהינו, ולא את רמת הגולן נחלת שני השבטים, אלא רק זכויות על חפצי מטלטלין פחותים- קש ותבן השייכים לישראל- יוצאים למלחמה. לעומת זאת, אסור ליהודי לחלל את השבת כדי להציל את רכושו.
הלכה פסוקה ברמב"ם ובשו"ע שמותר להזעיק למלחמה את כל העם ואפילו בשבת. ושמאי הזקן, שידוע שכל ימיו חי לכבוד שבת, פסק בגמרא על פי דברי הפסוק: "בדברים עד רדתה", שיש להלחם עד הנצחון הסופי המוריד את האויב לגמרי, אפילו ביום השבת. כך מובא בספר החשמונאים, שהורו גדולי המכבים שאין להימנע ממלחמה בגלל השבת כדי להציל את ישראל. זאת הסיבה שבמקדש הדליקו את המנורה גם ביום השבת.
אך יש לדעת כי בתי הכנסת שלנו אינם במדרגת המקדש אלא רק מקדש מעט, ולכן אין לנו רשות להדליק מנורה שם ביום השבת. אלא, תיקנו לנו שם מעשים שונים המזכירים את המקדש. ארון הקודש שבו ספר התורה, זכר לקודש הקודשים ששם היו מונחים הלוחות בארון העדות. התיבה שעליה קוראים את התורה היא זכר למזבח שבו הקרבנו קרבנות לעבודת ה' יתברך. כך גם הדלקת נרות חנוכה בבית הכנסת היא זכר למנורה במקדש.
על כן, בבית הכנסת אין מחכים ביום חול עד שתשקע החמה, אלא מדליקים את הנרות לאחר תפילת מנחה אפילו שעדיין אור היום מאיר, וכך גם בערב שבת מקדימים את תפילת המנחה ומדליקים נרות חנוכה מבעוד יום בבית הכנסת. ובמוצאי שבת, קודם שהוצאנו את השבת על ידי הבדלה, כאשר בפרהסיא עדיין שבת אבל כבר הוצאנו אותה בהבדלה בתפילת הלחש, מדליקים את נרות החנוכה. למען נדע כי אור נצחון ישראל, הרוחני וגם הגופני, צועד עם קדושת השבת בלי מאבק ביניהם.
טעות גדולה היא המחשבה שאפשר להפריד בין קדושת התורה לעם ישראל ולאומיותו. שניהם צועדים יחד ולעולם לא יתפרדו. עלית האחד היא גם עלית השני. כך הם הדברים במדרש רבה רות, שם מסופר על רות המשתדלת להצטרף אל עם ישראל ותורתו, והיא אומרת לנעמי: "עמך עמי ואלוהיך אלוהי". והלא יש צורך להקדים את האמונה לעם ולומר- אלוהיך אלוהי ועמך עמי, כי מה ערך יש לישראל בלי אלוהיו. אלא אומר המדרש על דברי נעמה על ערפה שעזבה אותה: "הנה שבה יבימתך אל עמה ואל אלוהיה"- כיון ששבה אל עמה שבה אל אלוהיה. העוזב את עם ישראל וחושב שיוכל להשאיר עם תורת ישראל טועה טעות מוחלטת. "ישראל ואוריתא בריך הוא חד הם".
כאשר באותם הימים, ימי התגברות ממלכת יון שביקשה להחשיך את עיניהם של ישראל, ריחם עלינו אלוהי אבותינו והאיר לנו, כן בימים האלה בזמן הזה נזכה להיוושע תשועת עולמים ואור ישראל יהיה
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א תיקון הנפש האלוקית והבהמית
טהרת הנפש והמידות ה - ז
השיעור עוסק במאבק הפנימי שבין הנפש האלוקית לנפש הבהמית, ומסביר כיצד יש לרתום את הכוחות והיצרים כדי לזכך את האדם גם בעתות קושי וייסורים. בנוסף, מובהר עניין תיקון הנשמות וגלגוליהן כרובד עמוק של עבודה רוחנית, המוביל לזיכוך פנימי ולהתעלות בעבודת השם.
יסודות הש"ס ספקות, רוב וחזקה: איסור וממון
השיעור בוחן את היחס וההבדלים בין דיני איסור לדיני ממונות, תוך ניתוח קושיית התוספות במסכת בבא מציע על כללי ההכרעה בספקות. דרך בירור מושגי רוב, חזקה ומוחזקות, מודגשת החשיבות של העמקה ביסודות למדניים גם במהלך לימוד בקיאות.
אור התנ"ך מבוא לתנ"ך: מאור הגנוז למציאות
השיעור עוסק בגישה הנכונה ללימוד התנ"ך, מתוך תפיסה שהתורה היא אור אלוקי אינסופי שנועד להורות דרך לכל אדם ולכל דור. בנוסף, נסקר המעבר בין הספרים יהושע, שופטים ושמואל כמשל לתהליך הלאומי של מעבר מאחדות כללית, דרך פירוד ובנייה פרטית, ועד לחיבור מחדש.
לך לך הארת הדרך בעולם של חושך
השיעור עוסק בשלוש ה"מציאות" של הקב"ה – אברהם, ישראל ודוד – ומסביר כיצד תפקידו של האדם אינו רק לשרוד, אלא להאיר את העולם עבור הבורא מתוך התמודדות וניסיונות. דרך דמותו של אברהם אבינו מוצגת החשיבות של זיכוך החומר והכרת שם שמיים, שהופכים את המציאות הגשמית למשכן עבור השכינה.
אורות התשובה - הרב הראל כהן צער החטא ומהלך הנפש
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, ג'
הרב מסביר, בדומה לפסקאות הקודמות, ממה נובע צער החטא, ומרחיב את ההסתכלות על מהלך הנפש של הפסימיות והעין הרעה שגורמת את החטא והצער.
רביבים מצוות תלמוד תורה – גם לנשים
נשים חייבות ללמוד תורה, והתורה שייכת לנשים כמו לגברים | ביסוד הקשר לתורה - נשים אף קודמות לגברים | להקיף את התורה כולה – רק גברים חייבים | נשים, כמו גברים, חייבות לברך בכל יום את ברכות התורה | ככל שעברו השנים, השתתפות האישה בכל תחומי העבודות והמדעים גדלה | נשים שחיות בחברה המודרנית, תוך שותפות בקידום המדע והחברה, חייבות ללמוד הרבה יותר תורה
לך לך פרשת לך לך – נפרדים לשלום
עם ישראל מתקשה לקבל את אלומות הצלחתו המדינית ומפקיר את המדינה לידי מורדים פנימיים מחוסר זהות יהודית לאומית
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת לך לך תשפז
מה הטעם שמכל חייבי כריתות מצות מילה ומצות קרבן פסח הם המצוות היחידות שחייבים עליהם כרת בביטול מצות עשה. לאיזה צורך הגביה הקב"ה את אברהם למעלה מן הכוכבים, ואפשר לראותם גם מלמטה. ועוד מהו דמיון הכוכבים לישראל. והרי כבר המשילום לעפר הארץ. למה שאל אברהם אות על הארץ בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה, ואילו על הבנים לא שאל אות. איך מל אברהם את עצמו ביום הכיפורים, ונפסק בשו"ע (יו"ד רסו ז) אדם שלא מל מעולם לא ימול בשבת שמא יקלקל ונמצא מחלל שבת.
שם משמואל על הפרשה היחס בין לוט לאברהם
שם משמואל על הפרשה - לך לך - חלק א'
תרע"ט - יצר הרע נצרך בשביל היצר הטוב, לשמש בשבילו אבל לא כנגדו. ככה עשיו היה צריך להיות ליעקב ולוט לאברהם. וכמו שלוט נפרד מאברהם כך גם ישראל ייפרדו מהרע ביציאת מצרים.
שם משמואל על הפרשה יציאת אברהם ממצרים והקשר ללוט
שם משמואל על הפרשה - לך לך - חלק ב'
יציאת אברהם ממצרים הייתה פועל דמיוני ליציאת מצרים של עם ישראל כדי שעם ישראל יוכלו לצאת ממצרים. זה שלוט נפרד מאברהם הוא ירד מצדקותו. מלחמת ארבעת המלכים וגם המלחמה האחרונה ינוצחו בזכות שמירת הברית.
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
