ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- קוממיות
- בימה תורנית
- משפחה חברה ומדינה
- נישואין וזוגיות
- הקשר הזוגי
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
מישאל מכלוף בן אסתר זצוק"ל
פעם חיכו הקהל לר' לוי יצחק מברדיטשב, שיבוא לתפילת כל נדרי, לבסוף מצאוהו מנדנד עריסתו של תינוק בוכה. כולנו מתפעלים מסיפור זה, ובצדק, אך אם נתבונן, נמצא שנשים רבות זוכות בכל שנה להגיע למעלה זו... ובכל זאת - חשוב שנחווה את 'אלול' בצדדי התשובה והטהרה שבו. בישיבה, באולפנה ובבית הספר עוסקים רבות בנושא, ומרגישים את אווירת 'אלול'. אך כיצד יחוו את 'אלול' ה'בעל בית' והאישה בבית?
שינוי היחס לחיים
1. הרב דניאל שילה שליט"א - קדומים
אווירת חודש אלול ניכרת בעיקר בישיבות. בקהילות - אנשים עוסקים בעבודת יומם, ממשיכים להיות טרודים בשאלות הפרנסה, חשבונות הבנק והכנת ילדיהם לקראת שנת הלימודים הנפתחת. מה ניתן לעשות בקהילות, על מנת ש'אלול' יפעל את פעולתו?
ראשית יש לומר כי חכמים נתנו את הדעת על כך. את תקיעת השופר ואמירת הפרק "לדוד, ה' אורי וישעי" לא הנהיגו בישיבות תחילה, אלא שדברים אלה עלולים להיות לחלק משגרת היום, ומטרתם תשכח.
תפקיד חשוב יש כאן לרבני הקהילות - יש ל"צבוע" את הפעילות הקהילתית בצבע "אלולי". דרשות ליל שבת תעסוקנה בנושא מהות התשובה. שיעורים קבועים שאינם סביב נושא לימודי מסוים, יעסקו בשאלות של הימים הנוראים. כמו כן ראוי שלא להעסיק את הפעילות הקהילתית והתרבותית בדברים שיסיחו את הדעת מן האופי המיוחד של הימים הללו.
אולם יותר מכך - כדי לחוות את אלול ולשוב בתשובה, אין צורך לשנות את חיי הקהילה והמשפחה. מסוף הלכות תשובה לרמב"ם אנו לומדים, כי שינוי היחס לחיים, והחלפת מניעים נמוכים למעשים שונים, במניעים גבוהים מהם אף היא מתחייבת מן התשובה , וכדברי מרן הרב קוק זצ"ל: "על ידי התשובה הכל שב לאלוקות" (אורות התשובה פ"ד). לדוגמא: מי שעובד כנהג רכב, יחשוב שבכך הוא מסייע למגמה האלוקית של "ומילאו את הארץ". מי שפרנסתו בייצור מזון, בהובלתו או בשיווקו, יראה בכך שליחות של "אל זן ומפרנס לכל", והחייל המשרת בצה"ל יראה בכך שליחות אלוקית של מלחמת מצוה.
כהמשך לעיקרון זה - בחודש אלול מתקיימות, ב"ה, חתונות רבות. לכאורה, יש כאן הסח הדעת מעיקרו של החודש. הצעתי לעורכי חופות - לומר בדבריהם לזוג ולקהל, כי החתונה היא בעצם מעשה תשובה גדול. אדם הראשון אומרים חז"ל, נברא כזכר ונקבה מחוברים ועבר "נסירה" לשניים. כל זה היה בעל כורחו. עתה הוא שב ומתאחד מתוך בחירה, שהיא המייחדת את האדם מכל יצור אחר והיא יסודה של תשובה. יתרה מזו, כל התעלות היא בעצם תשובה, וההתעלות ממצב של "חלק" למצב של "שלם" היא תשובה עליונה כאשר האדם נותן ליבו לכך. אם נדגיש את צד התשובה שבנישואין, יתעלה מעמד החתונה, והיא תהיה חלק מאווירת החודש.
שבירת שיגרה
2. הרב דוד גרינוולד שליט"א - רב המושב נחלים
"מלפנים", כותב ר' ישראל מסלנט, "כל איש אחזו פלצות מקול הקורא-אלול! החרדה הלזו נשאה פריה להתקרב לעבודתו יתברך שמו". אלא שבאופן תמוה פעלה הקריאה הזו על הקרובים, יותר מאשר על הרחוקים. ר' ישראל מסביר, שאחד הגורמים העיקריים לתופעה מוזרה זו הוא - כוח ההרגל כאחד.
מחד, בהרגל יש צד חיובי, הרגל נעשה טבע, וכשאדם מתחנך למצוות ולמעשים טובים, אין הם עומדים עוד לבחירה לפניו כיצד לנהוג, באשר הם כבר חקוקים בטבעו. אבל מאידך גיסא ההרגל מביא את האדם לעשייה ללא כוונה, התבוננות ובקורת.
וכדברי הרמח"ל: "והנה ירמיהו היה מתאונן... שהיו מעלימים עיניהם ממעשיהם בלי שישימו לב לראות מה הם, הלהעשות או להעזב, ואמר עליהם אין איש נחם על רעתו לאמר וגו' כלה שב במרוצתם כסוס שוטף במלחמה, והיינו שהיו רודפים והולכים במרוצת הרגלם ודרכיהם מבלי שיניחו זמן לעצמם לדקדק על המעשים והדרכים, ונמצא שהם נופלים ברעה בלי ראות אותה". ואכן בדיקה שטחית תגלה, שהמחשבה שלנו נמצאת בתרדמה עמוקה בחלק גדול מהזמן וגם כאשר אנו עוסקים בעבודתו יתברך.
זה מסביר היטב מדוע הקריאה 'אלול' נשמעת בבתי המדרש - בהם עסוקים בחשיבה, אך כמעט ואינה נשמעת בשווקים שם מתנהל המרוץ בשטף החיים. אך מכאן גם נלמד כיצד ניתן להגיע לכולם.
שבירת השגרה - מאלצת את האדם לעצור ולהתבונן ולהקשיב למסרים.
כך ביחסיו של האדם למקום - "אני לדודי ודודי לי". בתפילה - תוספות, תהילים, תקיעות, סליחות ועוד. כך בין אדם לחברו מאחלים "א יש ל רעהו ו מתנות ל אביונים", ומתוך כך דואגים וחושבים גם על צרכיו של הזולת. וזהו שמצא האר"י ראשי תיבות 'אלול' דווקא בפסוק "והאלוקים אינה לידו ושמתי לך" העוסק בשגגה - לא רק כדי ללמדנו שיש לשוב אף מהשגגה, אלא כדי להצביע על גורם השגרה - ה"בלי כוונה".
וזהו ענינו של חודש אלול: יציאה מן השגרה והתבוננות בכל אשר נעשה כל אחד ואחד במקומו, תלמידי חכמים העוסקים בתורה, בעלי בתים הטרודים בפרנסתם ונשים המנהלות את משק ביתן. כל אדם באשר הוא שם יתבונן ויבחן ויבקר את מעשיו.
המלך בשדה והעם שבשדרות
3. הרב שניאור קץ שליט"א - ראש ישיבת 'נחלת ישראל', כפר חסידים
אנשים רבים חושבים שעבודת חודש 'אלול', והתקדמות רוחנית ("התחזקות"), שייכת בעיקר ל"כלי קודש" - אנשים העוסקים כל היום בתורה, שזמנם בידם להוסיף בתשובה ומעשים טובים ב'אלול'. חשיבה מוטעית זו גורמת לחוסר שאיפות להתקדמות ואפילו הצדקה לחולשה אצל "הבעלי בתים", עד כדי ויתור מראש על רמה רוחנית גבוהה, וקיום המצוות כמצות אנשים מלומדה (דבר הפוגע קשות בחינוך הילדים).
היסוד לטעות זו נובע מהמחשבה, שאדם העוסק בפרנסתו אינו יכול להתקרב במרוצת החיים לד' יתברך ולהיות מבני עליה.
אך האמת היא הפוכה - דווקא לנו, העוסקים בחיי היום יום האפורים, ניתנו בחסדי ד' הימים הללו (מר"ח אלול עד יום הכיפורים), ימים של "המלך בשדה". המלך יוצא להיפגש דווקא עם "העם שבשדות", ועצם המפגש נוטע בנו מחדש את השאיפות להפוך לעם של "השדה אשר ברכו ד'".
'אלול' נותן לנו את התכלית למרוץ החיים, הפרנסה, גידול הילדים והלחץ היום יומי. כדגל בראש ספינה המבהיר לאן פניה של הספינה, כך חודש אלול מלמדנו לשם מה דרושים החיים.
בזמן שמתפללים "כתבנו בספר פרנסה וכלכלה" חייבים להרגיש את "הלמענך אלוקים חיים", כל בקשת החיים הגשמיים חייבת להיות למען ד' יתברך. 'אלול' הוא חודש השאיפות: שאיפות למלכות ד' (מלכויות), שאיפות לתורה (זכרונות) ושאיפות למסירות נפש (שופרות).
כשם שמצאנו באבלות הלכות שתפקידם למנוע היסח הדעת מהאבלות, כך גם בחודש אלול עלינו להשתדל כמה שיותר לחשוב על עבודת הימים האלו, לפיכך יש למעט באופן מסוים בענייני הפרנסה והגוף (גם מיעוט קטן נחשב הרבה), ולהקדיש יותר זמן לתורה ותפילה.
למעשה - כיצד ניתן ליישם רעיון זה?
1) להגיד תהילים בכל יום (אפשר להתחיל באמירת "לדוד ד'" במתינות ולא בחטף).
2) להתרכז בתפילה בחלקים שנאמרים לצערנו במהירות כמו "פסוקי דזמרה".
3) לשהות מספר דקות אחרי התפילה עם טלית ותפילין, ולפחות ביום שישי ללמוד זמן מה עם טלית ותפילין. להוסיף בלימוד תורה, לומר את ה"יהי רצון" לפני הלימוד ואת ברכת התורה במתינות.
4) הסרת הכעס שהיא המידה הרעה מהלב, (ניתן לקבוע זמן ללא כעס וללא רכילות בתוך הבית פנימה, לדבר דברים טובים על יהודים אחרים - גם כשאנו לפעמים חלוקים עליהם מאוד).
5) לנסוע כמשפחה לקברי צדיקים או לשריד בית מקדשנו. להכין את הילדים - מה מבקשים מד' לקראת השנה הבאה עלינו. להתברך מפי הצדיקים כמשפחה. יש להכין את הילדים מראש ולרומם בפניהם את המעמד.
6) להרבות כל בני הבית בצדקה, ולהסביר לילדים שהממון שייך לד' ורק הופקד בידינו.
7) לכתוב כרטיסי ברכה דווקא ליהודים שאיננו קשורים איתם מספיק, ולהסביר לעצמנו ולילדים שבימים אלו מתגברת האהבה והאחדות בעם ישראל.
8) לקרוא ולעורר את ילדינו ע"י סיפורים של מסירות נפש בכל הזמנים ל"מלך" - סיפורים של התעוררות הנקודה היהודית הפנימית וחזרה בתשובה.
9) העיקר הגדול מעל כולם - להתמלא בימים אלו בשמחה שזכינו להיות קשורים לד' יתברך, לגור בארץ הקודש ולהיות שייכים לתורה.
בעז"ה, מתוך כל הנ"ל, נזכה להתחזקות "הרצון" ונשאף לרצון ד'. כתיבה וחתימה טובה!
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
שיעורים בספר יהושע סוד דמותה של רחב
יהושע פרק ב'
השיעור עוסק במפגש של מרגלי יהושע עם רחב, תוך התמודדות עם דמותה המורכבת ומעמדה המרכזי בכניסת עם ישראל לארץ. דרך מקורות חז"ל מוסברים תהליך התשובה שלה, כוחה להכיר בגדולת השם דווקא מתוך עברה, והחיבור העמוק שלה לקדושת ישראל ולשושלת הנבואה.
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
