התשובה בהשקפתו הגדולה של הרב זצ"ל | הרב יאיר וסרטיל | בית המדרש

ישיבה
בית המדרש

בית המדרש

הלכה מחשבה ומוסר
עבודת ה', מצוות ותשובה
תשובה

קטגוריה משנית

הלכה מחשבה ומוסר
כתבי הראי"ה קוק
אורות התשובה

18 דק' קריאה

לחץ להקדשת שיעור זה

שיעור לדרך אזור שורטים שיעורים לנשים פרשת השבוע סדרות ספריה פסקי דין בחן את עצמך

במאמר זה נעמוד בע"ה על נקודות מרכזיות באורות התשובה, מהן עולה החידוש במבטו של הראי"ה זצ"ל שהאיר לנו באורות חדשים ועמוקים את כל מהותה של התשובה.

פרק ראשון – המבט הגדול של הרב על התשובה
• הקדמה: חשיבות הספר "אורות התשובה"
• חידוש הראי"ה במבט על התשובה

חשיבות ספר "אורות התשובה"
המהדורה הראשונה יצאה בשנת תרפ"ה, 10 שנים לפני פטירתו של הראי"ה, וכפי שנראה בהמשך, כבר 15 שנים מוקדם יותר, בשנת תרע"א, הוא כתב לגרי"מ חרל"פ על רצונו העז להוציא ספר זה.
הראי"ה עצמו נתן חשיבות מיוחדת לספרו זה.
מתוך הקדמת הרצי"ה למהדורה השניה, שיצאה בשנת תרצ"ה, מספר ימים לאחר פטירת הראי"ה:

תדיר היה מעורר ומבקש כמה פעמים וביחוד לבני ישיבתו הק' שילמדו את הספר הקדוש הזה וגם הוא בעצמו היה לומד אותו וביחוד בימים הקבועים להתעוררות ודרישת התשובה לשי"ת.

ומוסיף הרב נריה זצ"ל בהקדמה למהדורה השלישית:
ספר קטן כמות ורב איכות זה היה חביב מאד על מחברו, ואף הוא עצמו היה לומדו בימי אלול מיד אחרי תפלת שחרית.

"על אורות התשובה עברתי הרבה. מי שיסתכל בו כהוגן ימצא אור על כל מלה ומלה" - כך אמר לאחד מתלמידיו. ובמוצאי יום הכפורים תרצ"ד שמעתי מפיו הטהור: "את אורות התשובה צריכים ללמוד בלי גבול".

בהקדמתו של הרב זצ"ל לספר רואים את החשיבות הגדולה שהייתה בעיניו לכתיבת הספר בפרט ולעצם העיסוק ברעיון התשובה בכלל. עניינה של התשובה תפסה מקום מרכזי ביותר בחיי הרב, בהרהוריו וממילא גם במשנתו.

זה כמה אני נלחם מלחמה פנימית ורוח חזקה דוחפת אותי לדבר על דבר התשובה, וכל רעיונותי רק בה הם מרוכזים. התשובה היא תופסת את החלק היותר גדול בתורה ובחיים, עליה בנויות כל התקוות האישיות והצבוריות... הנני מוצא את עצמי נוטה לחשוב ולדבר תמיד רק על אודותה. הרבה כתוב בתורה בנביאים ובדברי חכמים על אודותה ולדורנו עדיין הדברים סתומים וצריכים ברור... אנכי הנני נדחף מעצמותי הפנימית לדבר על דבר התשובה. והנני נסלד בעצמי ממחשבתי: הראוי אנכי לדבר ע"ד התשובה? כתבו על דבר התשובה גדולי הדורות שעברו, הנביאים והחכמים היותר טהורים, החסידים היותר גדולים, ואיך אוכל אנכי להתיצב בקהלם? אבל לא תוכל כל חולשה בעולם לפטרני מתביעתי הפנימית: מוכרח אני לדבר על דבר התשובה, ודוקא בצדה הספרותי והמעשי, להבנת התכן שלה בדורנו, ולהגשמתה בחיים, בחיי הפרט ובחיי הכלל.

למרות הקושי הרב של הרב זצ"ל לכתוב על כך, הוא מרגיש שאיננו מסוגל שלא לכתוב. ישנה תפיסה גדולה של התשובה שחייבת להתגלות בדור הזה, ולמרות כל האוצר האדיר שכבר נכתב עליה החל מנביאים ועד לגולי הדורות בעבר, אין בזה מספיק כדי לפרנס את צרכי הדור. בשביל צרכי דור הגאולה עדיין כל הנכתב בעבר בבחינת סתום וצריך בירור.
כאמור, כבר בשנת תרע"א כתב על רצונו לגרי"מ חרל"פ, באיגרת שע"ח המפורסמת:

על דבר אגרת התשובה, גדולה מאד היא תשוקתי לזכות להכינה ולסדרה כראוי אבל לפי ערך גדולת הענין כן רבו המניעות. ביחוד קשתה עלי מאד ההסברה והכיוון אל השערה, עד כמה להנמיך רזי עולם והיכן הוא הגבול של "למכסה עתיק".

המבט הגדול של הרב על התשובה
בהמשך האיגרת כותב הרב:

ואם יבא אדם לחדש דברים עליונים בעסקי התשובה בזמן הזה, ואל דברת קץ המגולה ואור הישועה הזרוחה לא יביט, לא יוכל לכוין שום דבר לאמתתה של תורת אמת.

הדברים טעונים הבנה, מדוע אי אפשר להבין את התשובה בדור הזה אם לא יודעים להתבונן בתהליך הגאולה? מה הקשר בין תשובה לבין גאולה?
כדי להבין זאת יש להתבונן בדברי הרב ולראות את תפיסתו הכוללת והגדולה על עניינה של התשובה. אולם לפני כן רק נציין שכבר בתורה ראינו קשר ישיר בין תהליך התשובה לתהליך הגאולה.\
דברים פרק ל, ב-ג:

ושבת עד ה' אלוהיך ושמעת בקלו ככל אשר אנכי מצוך היום אתה ובניך בכל לבבך ובכל נפשך. ושב ה' אלהיך את שבותך ורחמך ושב וקבצך מכל העמים אשר הפיצך ה' אלהיך שמה.

מעבר לכך שכשישובו בתשובה יהיו זכאים לגאולה רואים שהשורש "שוב" משמש כאן כמוטיב חוזר והתורה בחרה להשתמש במילה זהה ולהדגיש את הקשר בין שני התהליכים – ושבת עד ה', ושב את שבותך, ושב וקבצך.
באורות התשובה פרק ד סעיף יא מתאר הרב את התשובה:

אמנם במעמקי החיים מתנוצץ בכל רגע אור חדש של תשובה עליונה, כשם שאור חדש הולך בכל העולמות ומלואיהם לחדשם, ולפי ערכו של האור ומילוי החכמה והקודש שיש בו מתמלאות הנשמות באוצרות חיים חדשים, ופרי התרבות המוסרית והמעשית היותר עליונה הולך וצומח מתוך שטף זה. ונמצא אור העולם כולו וחדושו לכל צורותיו בכל זמן ועדן בתשובה הוא תלוי, וקל וחומר אורו של משיח וישועתם של ישראל תחית האומה הארץ השפה והספרות שהכל ממקור התשובה יוצא וממעמקים אל מרומי התשובה העליונה יובאו.

הופעת ה' בעולמנו מופיעה דרך עולמות רבים רוחניים שהולכים ומתגשמים ומצטמצמת בהם ההארה עד שהיא מגיעה לעולם הגשמי בו אנו חיים. יש אור וזרמי קדושה תמידיים שבאים מהקב"ה מקור העולם ומחיים את כל העולמות עד שמגיעים גם לעולמנו. איננו יכולים לראותם אך אנו נפגשים עם הגילוי שבקצה, שם האור מגיע לנשמותינו ומכוחו מתגלים ההתחדשויות המוסריות וההתקדמויות הרוחניות אותם אנו רואים בעולם. כל תהליך ההארה הזו הוא תהליך של תשובה, ומכאן מתייחס בפירוש הרב למשפט אותו לא ביאר ולא נימק באגרתו לגרי"מ חרל"פ – אורו של משיח, תחיית האומה בארצה ותחיית לשונה הן כולן חלק מתהליך הגאולה, שכן כל התקדמות רוחנית היא חלק מתהליך התשובה.
כעין זה מתבאר כבר בסעיף א שם:

שוטפים הם זרמי התשובה הפרטית והכללית. דמיונם כגלי שלהבות שעל גוף השמש אשר במלחמת-עד הם מתפרצים ועולים, והם נותנים חיים להמון עולמים וליצורים אין ספורות. אין כח לקלוט את ההמון הרב של הצבעים הרבים אשר לשמש הגדולה הזאת המאירה לעולמים כולם, שמש התשובה, מפני שטפם ורבוים, מפני מהירותם הנפלאה... הנשמה היחידית והצבורית, העולמית ועולמי העולמית, כלביאה נוראה צועקת בחבליה לתקון גמור, למציאות האידיאלית ואנו חשים את המכאובים והם ממרקים אותנו, כמלח זה שממתיק את הבשר הם ממתיקים את כל מרירותינו.

גם כאן אנו פוגשים את התשובה כתהליך תמידי שמקורו מאת ה'. עוד התבאר, שהטבע כולו חש את הכמיהה לשלימות האידיאלית ולכן הוא כואב את המצב הקיים חסר השלימות, וכאב זה פועל בעצמו להחיש את הגעתו למצב האידיאלי.
רואים בדברי הרב ארבעה חידושים בנוגע לתפיסת התשובה. א. התשובה איננה רק פעולת חרטה וחזרה מחטא פרטי שאדם חטא בו, אלא שייכת אף לאדם שלא חטא. ב. התשובה איננה רק תהליך פרטי אלא תהליך שמקיף את כל האנושות ואף את כל העולם וכל העולמות כולם. ג. אין זה רק תהליך שמתחיל מבני האדם אלא תהליך שמקורו מהקב"ה מקור העולם. ד. זהו תהליך תמידי המתרחש כל הזמן בעוצמה רבה.
על פי זה נוכל להבין את דברי הגמרא בפסחים (נד ע"א) שהתשובה נבראה קודם שנברא העולם, ולכאורה לפי המבט הרגיל שלנו על התשובה הדבר פלא, שהרי תשובה שייכת רק לאחר חטא.

שבעה דברים נבראו קודם שנברא העולם, ואלו הן: תורה, ותשובה, וגן עדן, וגיהנם, וכסא הכבוד, ובית המקדש, ושמו של משיח. תורה - דכתיב ה' קנני ראשית דרכו. תשובה - דכתיב בטרם הרים ילדו וכתיב תשב אנוש עד דכא ותאמר שובו בני אדם.

ויתירה מכך מובא במדרש שוחר טוב (תהלים צ, ג):

שבעה דברים קדמו לעולם אלפיים שנה, התורה, וכסא כבוד, וגן עדן, וגיהנם, ותשובה, והבית המקדש של מעלה, ושם משיח.

אולם לאור זאת, יש להבין מדוע תהליך זה נקרא חזרה בתשובה, הלא יש כאן תהליך של התקדמות ולא תהליך של חזרה למקום, בניגוד לחוטא ששב למקום בו היה לפני החטא.
בסעיף ב כותב הרב:

ע"י התשובה הכל שב לאלהות, ע"י מציאות כח התשובח השורר בעולמים כולם שב הכל ומתקשר במציאות השלמות האלהית, וע"י הרעיונות של התשובה, דעותיה והרגשותיה, כל המחשבות הרעיונות והדעות, הרצונות וההרגשות, מתהפכים ושבים להקבע בעצם תכונתם בתכן הקדש האלהי.

העולם כולו הוא הופעת ה' ושורשו מה', ולכן כל תהליך של התקדמות מחזירנו לשורשנו, ועתה יובן מדוע נקרא "חזרה בתשובה". באופן נוסף ניתן לקרוא לכך חזרה משום שהשיבה אל ה' היא גם שיבה אל עצמיותנו, כפי שמתואר בפרק טו סעיף י1:

והתשובה הראשית שהיא מאירה את המחשכים מיד היא שישוב האדם אל עצמו, אל שורש נשמתו, ומיד ישוב אל האלהים, אל נשמת כל הנשמות, וילך ויצעד הלאה מעלה מעלה בקדושה ובטהרה. ודבר זה נוהג בין באיש יחידי, בין בעם שלם, בין בכל האנושיות, בין בתקון כל ההויה כולה, שקלקולה בא תמיד ממה שהיא שוכחת את עצמה.

פרק שני – התבוננות והעמקה במבט הגדול
• העמקה ביסוד שהעולם שב לשורשו – נפילת העולמות
• שלושת מעגלי התשובה
• חשיבות המבט הגדול לדורנו

נפילת העולמות
כדי להבין יותר מדוע אנו מתייחסים להתקדמות כחזרה ושיבה למקור יש לעמוד על יסוד נפילת העולמות.
ישנו שינוי בולט בהזכרת שם שמים בין הפרק הראשון בתורה לבין השני. בפרק א מופיע כל פעם השם "אלקים" לבדו ואילו בפרק ב "ה' אלקים". רש"י מביא על כך את המדרש שמקורו בתנחומא (מדרש ילמדנו ילקוט תלמוד תורה - בראשית אות א):
רש"י בראשית א, א:

ברא אלהים - ולא אמר ברא ה', שבתחילה עלה במחשבה לבראתו במדת הדין, ראה שאין העולם מתקיים, הקדים מדת רחמים ושתפה למדת הדין, היינו דכתיב (להלן ב ד) ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים:

הווה אומר, שיש הבדל בין הרצון האידיאלי לבין אופן בריאת העולם בפועל. מצאנו שיש להבדל זה אפילו ביטוי בצד הגשמי באופן בריאת העולם.
רש"י בראשית א, יא:

עץ פרי - שיהא טעם העץ כטעם הפרי, והיא לא עשתה כן, אלא (פסוק יב) ותוצא הארץ עץ עושה פרי, ולא העץ פרי, לפיכך כשנתקלל אדם על עונו נפקדה גם היא על עונה ונתקללה:

שינוי נוסף שאינו מתואר כשינוי מיידי בעת הבריאה אלא כתהליך שאירע מעט לאחר מכן, מתואר בגמרא במסכת חולין ס ע"ב:
תלמוד בבלי מסכת חולין דף ס עמוד ב:

רבי שמעון בן פזי רמי, כתיב: ויעש אלהים את שני המאורות הגדולים וכתיב: את המאור הגדול ואת המאור הקטן! אמרה ירח לפני הקדוש ברוך הוא: רבש"ע, אפשר לשני מלכים שישתמשו בכתר אחד? אמר לה: לכי ומעטי את עצמך! אמרה לפניו: רבש"ע, הואיל ואמרתי לפניך דבר הגון, אמעיט את עצמי? אמר לה: לכי ומשול ביום ובלילה, אמרה ליה: מאי רבותיה, דשרגא בטיהרא מאי אהני? אמר לה: זיל, לימנו בך ישראל ימים ושנים, אמרה ליה: יומא נמי, אי אפשר דלא מנו ביה תקופותא, דכתיב והיו לאותות ולמועדים ולימים ושנים, זיל, ליקרו צדיקי בשמיך: יעקב הקטן שמואל הקטן דוד הקטן. חזייה דלא קא מיתבא דעתה, אמר הקדוש ברוך הוא: הביאו כפרה עלי שמיעטתי את הירח! והיינו דאמר ר"ש בן לקיש: מה נשתנה שעיר של ראש חדש שנאמר בו לה' - אמר הקדוש ברוך הוא: שעיר זה יהא כפרה על שמיעטתי את הירח.

הרב זצ"ל עוסק בטענתה של הלבנה באורות הקודש (חלק ג עמ' קמ) בפיסקה החשובה "בקשת האני העצמי", ומתייחס גם לטענה זו כאל חטא.

חטאה הארץ, הכחישה את עצמיותה צמצמה את חילה, הלכה אחרי מגמות ותכליתות, לא נתנה את כל חילה הכמוס להיות טעם עץ כטעם פריו, נשאה עין מחוץ לה לחשוב על דבר גורלות וקריירות. קטרגה הירח, אבדה סיבוב פנימיותה, שמחת חלקה, חלמה על דבר הדרת מלכים חיצונה. וכה הולך העולם וצולל באבדן האני של כל אחד של הפרט ושל הכלל.

העולם הוא גילוי והופעה של שכינת הקב"ה, אולם הקב"ה הוא אינסופי ואורו הגדול אינו יכול להופיע כפי שהוא בעולמנו הגשמי, ולפיכך הוא השתלשל מעולם לעולם כאשר כל עולם מאפיל ובכך מצמצם את הופעת אורו עד שצומצם ברמה כזו בה יוכל להופיע בעולמנו. מטרת עולמנו היא להתעלות ולהזדכך באופן ששם ה' יוכל להופיע בו באופן גדול יותר, אך זהו תהליך שהעולם צריך לעבור ולא היה מסוגל להיבראות מיד בתחילתו כמצבו האידיאלי, וזוהי המשמעות של נפילת העולמות אותה פגשנו במדרשים. זו משמעות הפער בין הרצוי למצוי, בין ציווי ה' לעומת האופן בו הופיע העולם בפועל. פער זה הוא "שטח" העבודה שלנו בעולם הזה, ותפקידנו הוא לזכך את העולם ולהשיבו למקורו האלוקי.
הרב מתייחס לתהליך נפילת העולם ולתפקידנו בהעלאתו, בדבריו בפרק יא סעיף ד:

מהלך כל היש הוא בנוי על יסוד התשובה. ההויות מתגלות בתור ירידה מאלהיות לעולמיות - שהיא כמו השפלה ו'מיתה' נוראה - אשר כל הירידות שבעולם, מדרגה לדרגה, מרבוי כשרון וקנין למעוט כשרון וקנין, לא ישוו לה... אמנם ירידה זו הלא יסוד העליה העליונה גנוז בה, ולפני סדר זמנים היא, הרי העליה כרוכה כבר בה, ותהום רבה של המשפט והררי אל של הצדקה יחדיו ישקו. והולכים הדברים ומתבררים שבים לאיתנם ביתר שאת ברוח האדם, שהתשובה היא חלקו ונחלתו והיא דוגמא לכל היש ברום רוממות ובשפל תחתיות. "ה' מעון אתה היית לנו בדור ודור, בטרם הרים יולדו ותחולל ארץ ותבל ומעולם עד עולם אתה אל, תשב אנוש עד דכא ותאמר שובו בני אדם'.

את התוכן של דברי הרב ניתן למצוא במדרש בילקוט שמעוני (תהלים רמז תתלד):

חסד ואמת נפגשו. אמר רבי סימון בשעה שבא הקדוש ברוך הוא לבראת אדם הראשון, נעשו המלאכים כתות כתות, מהם אומרים יברא ומהם אומרים אל יברא, חסד אומר יברא שהוא גומל חסדים, אמת אומר אל יברא שכלו שקר, צדק אומר יברא שהוא מלא צדקות, ושלום אומר אל יברא דכוליה קטטה, מה עשה הקדוש ברוך הוא נטל אמת והשליכו לארץ, אמרו מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא רבש"ע, מה אתה מבזה תכסיס שלך תעלה אמת מן הארץ, הדא הוא דכתיב אמת מארץ תצמח.

שלושת מעגלי התשובה
הרב יעקב פילבר שליט"א, בהקדמתו לאורות התשובה מיטיב לאפיין את ספרו של הרב ומבאר שישנן שלושה מעגלי תשובה: נפילת העולם, חטא אדם הראשון וחטא האדם הפרטי. כל הספרים העוסקים בעניינה של התשובה מתמקדים במעגל השלישי ואילו הרב עוסק בכולם ורואה בכולם חלק ממהלך מאוחד.

חשיבות המבט הגדול לדורנו
הרב ציין בהקדמתו: "מוכרח אני לדבר על דבר התשובה... להבנת התוכן שלה בדורנו". מדוע המבט הגדול של הרב על התשובה חשוב דווקא לדורנו?
אנחנו נמצאים בדור שמחפש ונמשך לאידיאלים גדולים. חלק גדול מתהליך ההתרחקות בתקופת ההשכלה נבע מכך שחיפשו את הגודל ונתקשו לראות אותו בפרטי התורה וההלכה2. גם המשכילים חיבבו מאוד את האגדה ואת הרעיונות הגדולים המוסריים של התורה, אך לא קיימו את פרטי ההלכה. לפיכך אפיין אותם חיבור ליושר והצדק וכן לאהבת האומה באופן כללי, כפי שמתאר הרב באגרת שלב:

הרע שבהם איננו כי אם חיצוני, ובתוכיות הנשמה הכל טוב וקדוש. על כן הם מתעוררים לכמה מחשבות של יושר וצדק אע"פ שהם תועים בדרכם ולא זו הדרך ולא זו העיר. מכל מקום הרבה מהם דבקים באומה בכללה ומתפארים בשם ישראל.

לדור כזה צריך להראות את הגודל שבתשובה, להראות איך היא הרבה מעבר לחרטה וחזרה מהעבירה הפרטית שאדם פרטי עשה, אלא מהלך כולל שראשיתו בבריאת העולם וסופו בהעלאת העולם כולו למקורו. תפיסה עמוקה ורחבה כזו מחזקת מאוד את הרצון. דוגמא לדבר, נניח שישנם שני טכנאים שעבודתם הטכנית מאוד דומה, שניהם מסובבים ברגים, מחברים חוטי חשמל וכד', אולם אחד מהם טכנאי מכונת כביסה ואילו חברו טכנאי של חללית. פשוט הוא שטכנאי החללית מרגיש חשיבות הרבה יותר גדולה בעבודתו ויש לו מוטיבציה מאוד גדולה להשקיע ולהתאמץ, משום שהוא שייך למשהו מאוד גדול.
בנוסף לכך, תיקון מתוך מבט כולל על העולם שייך במיוחד לדור הגאולה, משום שהוא בא לאחר כל הדורות הקודמים ועבודתו היא להשלים את התיקונים הנותרים. נביא גם לכך משל. אדם שבונה "פאזל" (תצרף), בתחילת הדרך, כאשר הוא מתחיל את מלאכתו בחלקים הראשונים, הוא עסוק רק בדימוי כל חלק לזה שלידו. לעומת זאת, בחלקים האחרונים, כאשר התמונה כבר מתבהרת, הוא בוחן את מיקומו של כל חלק בעיקר על ידי התבוננות במבט כללי על התמונה. כך בדור הגאולה, אנו פועלים מתוך הבנת המשמעות הגדולה של מעשינו, ומכח ההבנה של התהליכים חובקי העולם שעל השלמתם אנו עמלים.

פרק שלישי – דגשים נוספים של הרב בנושא התשובה, והבנתם מתוך המבט הגדול
• הכרחיות התשובה
• תשובה מאהבה
• התבוננות בעולם

א. הכרחיות התשובה
הרב בפרק ה, בפרט בסעיפים א ו-ג כותב שהכרחי שיהיה תהליך תשובה. חז"ל אומרים שהכל בידי שמים חוץ מיראת שמים, ולכאורה לפי זה התשובה אינה הכרחית, ובכל זאת אומר הרב שעם זאת מוכרחת התשובה לבוא.
סעיף א:

התשובה היא ההרגשה היותר בריאה של הנפש. נשמה בריאה בגוף בריא מוכרחת היא לבא לידי האושר הגדול של תשובה, והיא מרגשת בה את העונג הטבעי היותר גדול. פליטת החמרים המזיקים פועלת פעולתה הטובה והמבריאה בגויה כשהיא שלמה בתכונתה, והרקה רוחנית של כל מעשה רע וכל רשומים רעים ומקולקלים הבאים ממנו, של כל מחשבה רעה ושל כל רחוק מהתוכן האצילי האלהי בכלל, שהוא יסוד לכל רע, לכל גסות וכעור, מוכרחת היא לבא, כשהאורגן בריא מצדו הרוחני והגשמי יחדיו.

סעיף ג:

העולם מוכרח הוא לבא לידי תשובה שלמה. אין העולם דבר עומד על מצב אחד כי אם הולך הוא ומתפתח, וההתפתחות האמתית השלמה מוכרחת היא להביא לו את הבריאות הגמורה, החמרית והרוחנית, והיא תביא את אור חיי התשובה עמה.

דברי הרב יובנו היטב לאור מה שנתבאר עד כה, כי תהליך התשובה אינו תהליך פרטי של אדם שחטא, אלא תהליך עולמי של שיבת העולם לטבעו. לכן הרב משווה זאת לבריאות הגוף, וכמו שכאשר גוף חולה יש תהליך טבעי שהגוף מרפא את עצמו כך גם לגבי הרוח, טבע הנשמה להיות זך ולשאוף לטוב, ולכן גם אם יתכן שאדם פרטי יתכחש לטבעו וישקע עד שיתקלקל טבעו מלהירפא, העולם כולו מוכרח הוא לשוב לטבעו. לכן לא פלא הוא, שמבטו של הרב על התשובה מלא "אימון".

ב. תשובה מאהבה
בדברי הרב מודגש עניין התשובה מאהבה.
בפרק א מתאר הרב את שלוש מערכות התשובה, זו למעלה מזו, ובשיאן המערכת השלישית של התשובה השכלית, עליה כותב הרב:

לא רק השפעת המסורת והקבלה, אם מפחד עונש או רשם כל דבר חק ומשפט הבא מהן אל פנים הנפש, גורמים הם את התשובה, כי אם הכרה ברורה, הבאה מהשקפת העולם והחיים השלמה, אשר עלתה למעלתה אחרי אשר התפקיד הטבעי והאמוני כבר רשמו בה יפה את רשומיה. תשובה זו, הכלולה מהקודמות, היא מלאה כבר אור אין קץ, היא באה להפך את החטאים כולם לזכיות...

תשובה זו היא כמובן תשובה מאהבה, כפי שכותב הרב, שאינה באה מפחד עונש וכד', וכפי שניתן ללמוד מהמשך דבריו שהיא מהפכת את החטאים לזכויות, וכידוע כך כותבים חז"ל לגבי תשובה מאהבה.
גם דגש והכוונה זו יובנו לאור תפיסת הרב. כאשר אין ביטחון וישנן חששות מוכרחים להשתמש בדרך היראה כדי לשמור על האדם ועל העם שלא יסור מן הדרך, אולם כאשר יש ביטחון שתהליך התשובה קיים והולך ומתגבר ניתן ועדיף לבסס את תהליך התשובה על דרך האהבה ובכך להרוויח את גודלה של תשובה זו.
יתירה מזו, אם התשובה אינה חזרה של אדם פרטי מחטאו אלא תהליך שלם מראשית הבריאה ועד אחריתה, של העלאת העולם עד לתכלית בה מלאה הארץ דעה את ה', הרי ודאי שהתכלית היא עבודת ה' מתוך ידיעתו ואהבתו ולא מיראת העונש, ומעבר לכך, עצם המבט על התשובה כתהליך שמטרתו לרומם את העולם ולהשיבו למקורו כבר מביאנו לידי תשובה מאהבה.

ג. התבוננות ברזי התורה ובהכרה פנימית של העולם ותפקידו
השלכה נוספת, פרטית יותר, לגבי דרך התשובה, ניתן למצוא בדברי הרב בפרק י אות א:

תשובה שלמה באמת צריכה היא להסתכלות עליונה, להתעלות ליקר העולם המלא אמת וקדש, וזה אי אפשר כי אם על ידי עסק מעמקי התורה והחכמה האלהית ברזי עולם.

בשונה מהרמח"ל במסילת ישרים המסביר את הדרך בשער הזהירות – מצד אחד להתבונן בהלכה כדי לדעת מה לעשות ומצד שני להתבונן במעשיו ולעשות חשבון נפש לברר אם אכן עושה את מה שצריך – הרב כותב בפרק י אות א שהדרך היא להתבונן בעומק העולם ובמטרתו. כמובן קומה זו באה על גבי קומת הרמח"ל. כפי שראינו למעלה, בפרק א מבאר הרב שתשובה מאהבה היא תשובה שכלית, תשובה הנובעת מתוך הבנה של תכלית העולם ותפקיד כל הנבראים והיצורים. לפיכך ההתבוננות בעולם ובפרט בהכרת עומקו ותפקידו, על ידי העסק בעמקי התורה ורזי עולם, היא זו המביאה את האדם לידי תשובה מאהבה.

פרק רביעי – הרצון
• כח הרצון וחשיבותו
• עיקר האדם – רצונו
• הרצון – בלתי מוגבל
• הרצון עצמו פועל
• הדרכות מעשיות: רצון דרצון, הפער הרצוי

כח הרצון וחשיבותו
פרק ז סעיף ה:

...התשובה, אמנם אפילו אותה שהיא מחשבית בעלמא, גם היא פועלת ישועה גדולה, אכל לידי גאולה שלמה באה הנשמה דוקא ע"י ההוצאה לפועל את התשובה שבכח. ומכל מקום כיון שהרעיון קשור לקדושה ולחפץ התשובה אין מה לפחד כלל, ודאי יזמין השי"ת את כל הדרכים, שהתשובה הגמורה, המאירה את כל המחשכים באור חייה, היא נקנית על ידם.

ובסעיף ו:

צריכים להעמיק מאד באמונת התשובה ולהיות בטוח, שבהרהור תשובה לבד ג"כ מתקנים הרבה את עצמו ואת העולם. ומוכרח הדבר שאחר כל הרהור תשובה יהיה יותר שמח ומרוצה בנפשו ממה שהיה בתחלה. וקל וחומר כשכבר בא ההרהור לידי הסכמה של תשובה, וכשהוא מחובר בתורה וחכמה ויראת שמים, ומכל שכן כשהתכונה של האהבה האלהית פועמת בנפשו. וירצה את עצמו וינחם את נפשו הנהלאה, ויחזקה ככל מיני חזוקים שבעולם, כי דבר ה' הוא "כאיש אשר אמו תנחמנו, כן אנכי אנחמכם"...

עיקר האדם – רצונו
בשני סעיפים אלו רואים שהרב מלמד אותנו לראות את הגודל העצום שיש כבר בהרהור של תשובה.
שורש הדברים מופיע כבר בגמרא בקידושין מט ע"ב:

על מנת שאני צדיק, אפילו רשע גמור - מקודשת, שמא הרהר תשובה בדעתו. על מנת שאני רשע, אפילו צדיק גמור - מקודשת, שמא הרהר דבר עבודת כוכבים בדעתו.

הסיבה לכך היא שעיקר האדם הוא רצונו. בעולם המעשה ישנן מגבלות שהן מעבר ליכולתו, אך עיקר המבחן בו ייבחן האדם בפני בוראו הוא רצונו. אמת, פעמים רבות ההצלחה המעשית היא מדד לחוזק רצונו, כי אם אינו מספיק רוצה הוא לא מתאמץ ולא מצליח, אך זהו רק מדד, וגם אין זה מדד מדוייק כלל, כי כאמור פעמים רבות למרות הרצון העז ישנן מגבלות אמיתיות שאינן מאפשרות לאדם להוציא את רצונו אל הפועל (חסרון כישרון, חסרון ממון, דברים שתלויים גם באנשים אחרים וכו').

הרצון – בלתי מוגבל
בהמשך אורות התשובה יוחד פרק שלם העוסק בערך הרצון המתגלה ע"י התשובה – פרק ט. שם מתבאר שהרצון הוא לא רק התחלה חשובה של התשובה כפי שמצאנו עד כה לגבי הרהור תשובה, אלא שהרצון עצמו הוא דבר עצום, בלתי מוגבל, והוא פועל גדולות ונצורות בעולם. רושם מגודלו נוכל לקבל בסעיף ב שם:

אופק ההבטה מתרחב ע"י התשובה, היסוד הרצוני האידיאלי מתארך ומתפשט , מראש מקדמי תבל והולך ומקיף עד אחרית, עד סוף כל הדורות. ומתוך גדלו וארכו, רחבו, רומו ועמקו, של מבט חודר זה, מתגלה הטוב והחסד האלהי באמתתו, והחיים הפרטיים והכלליים הולכים ומתבססים על יסוד היושר הגמור. הפגימות, הנראות בסדרי החיים, נעשות מוכרות בתור קמטים המתישרים ומתפשטים, בגודל החיים של הרצון הטוב, השוטף כנהר גדול מאד למשך דורות ותקופות, שרק גלויי חיים קטעיים מתגלים בכל דור מיוחד והשלמתם באה במרוץ כל הדורות, שהרצון החודר והמקיף של התשובה מביא לכולם חיים שלום וברכה מלאת עדנים בהגלותו מתגלה, שהאושר והעליזה הצודקת קובעים את מקומם מתחילתו ומעיקרו, וכל מה שהיה נראה למצער, וכל מה שהיה מן הכעור בעבר, - מתגלה שרק הוד וגודל הוא מלא בתור חלק מהגדולה העליונה של התקדמות התשובה.

הדברים מבוארים בהרחבה כנושא שלם באורות הקודש חלק ג' – "הרצון הכללי הפועל".
סעיף כט:

אי אפשר להבין את פליאת הרצון של האדם, בכל פאר חופשו, רק בתור ניצוץ אחד מהשלהבת הגדולה של הרצון הגדול שבכל ההויה כולה, הופעת רצון רבון כל העולמים, ברוך הוא. בהתקדשותו של הרצון הרי הענף דומה לשרשו הגדול, יונק ממנו ומתחבר אליו ומתמלא מאורו שפעת חייו, מתמלא אותו המילוי הנצחי והשלם שלו. ובהעתק הרצון הפרטי, בהשתקעותו בהקטנות והפרטיות של השביה החלקית שהוא אסור בה, הרי הוא מנתק את רצונו ממקור החיים שלו, ומביא בזה אפסיות, חלישות כח, וחשכה על מהותו היותר פנימית של עצמיותו, שהוא רצונו, שהוא כבודו. וכל עמל המוסר, וכל ההופעות הרוחניות שבעולם, מכוון הוא למטרתה העליונה של גאולת הרצון, והשבתו למקור חייו היסודיים, להשתל בבית ד', לשא ענף ופרי, ולהציץ ציצים ופרחים, ורב תבואות, להתאחד באחדות שלמה וחיה באמתת הרצון הכללי, שהוא אור ד' וכבודו, אשר בנשמת היקום כולו.

הרב מציין כאן שרצון האדם הוא פלא. מהו אותו פלא? הפלא הוא שהרצון יכול להגיע כמעט לאינסופיות, לגבהים אדירים. לכן כותב הרב שפלא זה יכול להיות מובן רק אם הרצון האנושי נתפס כהתגלות והופעה של הרצון האלוקי שמתגלה דרך האדם.
נקודה נוספת שניתן ללמוד מדברי הרב היא שכל עבודת המוסר של האדם היא בעצם לגאול את הרצון.

הרצון עצמו פועל
בהמשך שם עומד הרב על קומה נוספת לגבי חשיבתו של הרצון, והיא שהרצון אינו חשוב רק כי זהו עיקר האדם ובכך הוא נמדד, ולא רק כי הוא בלתי מוגבל, אלא כי הוא עצמו יכול לפעול.
סעיף לא:

הרצון הטוב ההולך במעלות קדשו למעלה למעלה, המגיע עד מרומי החופש של המרחב העליון, במקום שכל עין של תבונה מתעששת, הוא הוא הכח היותר פועל, בכל עת, גם בהיותו במעמד הטמיריות, וקל וחומר בהגלותו בתכונה אלהית, של גילוי רצון לתורה ומצוה, ומוסר טהור של הדמות הצורה ליוצרה, שהוא המשכת האדם להטוב המוחלט והעדין. כל מה שיתבררו יותר הדברים, וכל מה שהתרבות האנושית תתבסס יותר ויותר, תהיה יותר ראויה לשמש לחומר לגלות על ידה את הוד הגוונים העשירים מלאי החיים, של הפעולות העולמיות, השופעות והולכות מפלגי נחלי שפעת הברכה, של עזוז כחו של הרצון הטוב והקדוש, שאוצריו מתגלים בנשמותיהם של צדיקים, כבירי כח לב, יסודי העולם, מעדניו ומאיריו, באור אלהי עולם, אלהים חיים, ההולך ואור עליהם תמיד, על פי התפתחות עדינות רצונם, ההולך ועולה, המתיחד ומתאחד ברצון קונם, המתברך בטל החיים של חסד עליון, אשר בו עולם יבנה, אשר ממנו חיים מתגברים, אשר מתוכו עדנים מתפשטים, אשר ממקורו שמחות וגילות לאין חקר הולכות ומתנשאות. שמחו בד' וגילו צדיקים והרנינו כל ישרי לב.

אנו רגילים להתייחס ולהחשיב רק פעולות בעולם המעשה, אולם הרב מלמד אותנו כאן שגם הרצון כשלעצמו הוא כבר פועל בעולם ויכול לקדם אותו, או חלילה להפך. היכולת לפעול על ידי הרצון נתון בעיקר לצדיקים, וככל שאדם צדיק יותר כך גדלה יכולת פעולתו על ידי הרצון.
גודל פעולת הרצון מתואר עוד יותר בסעיף לב:

היכולת האלהית בחפצו קשורה, והיכולת האנושית נועדה היא לבא להמדה האלהית הזאת, להיות קשורה בחפצו, אני אמרתי אלהים אתם. ועל כן לא נשלל לגמרי רושם זה של יכולת החפץ מהאדם, והוא הולך ומוכר, עד כדי המדה של ותגזר אמר ויקם לך. זוהי מדת הצדיקים, ולפי צדקו של אדם הוא מתדמה ליוצרו, יוצר כל באומר, ואין אדם בעולם שלא יהיה בו קורטוב של צדקות, והמיעוט הכמותי הוה הוא היסוד האיכותי שלו, שהוא פועל ברצונו על כל היקום, והוא גוזר ומקיים, וממנו יצמח הכל, הוא היסוד החיוני של הלוד, אשר ממנו הכל יקום ויפרח בתחית המתים, בעלמא דעתיד לאתחדתא. וכפי ההתנערות של היסוד הרצוני במדת הצדק, להיות כלול במהות הצדקות, ככה היא הופעת הפעולה הרצונית בגבורתה, בהשיגה מדת תחית המתים, שבאו אליה כל מנחלי תורה שבעל פה, זוטרא דאית בכו מחיה מתים.

כאן מתואר גודלו של הרצון אצל הצדיקים שמגיע עד מידה של ותגזור אומר ויקם לך, ואפילו עד כדי החייאת מתים. המקור ממנו שואב הרב את דבריו הוא מהסיפור המובא במסכת עבודה זרה י ע"ב. מסופר שם על רבי חנינא בר חמא שהחייה את עבדו של אנטונינוס, ועל כך אמר אנטונינוס: "ידענא, זוטי דאית בכו מחיה מתים!" 3.

הדרכות מעשיות
אחר שלמדנו על גודל מעלת הרצון, נביא שתי הדרכות מעשיות המורגלות בפי מו"ר ראש הישיבה, הרב זלמן מלמד שליט"א, הנוגעות לעניין הרצון.

רצון דרצון
ראינו שגם אם אדם לא מצליח להביא את רצונותיו לידי מימוש עליו לדעת שעצם הרצון הוא דבר עצום. דא עקא, לפעמים אתה כואב על כך שאינך רוצה מספיק. במקרה זה חשוב להבין שאף אם אינך רוצה מספיק, כאבך על כך מורה שיש לך "רצון דרצון", כלומר, אתה רוצה לרצות, וגם זה דבר גדול. עליך להתמקד בהבנת הגודל של הרצון לרצות, ומתוך כך גם הרצון לאט לאט יגדל ואף ההצלחה המעשית תיתן פירותיה4.

דע! הפער רצוי!
פעמים רבות אנו מוצאים את עצמנו בקונפליקט ובמבוכה. יש לנו שאיפות ורצונות גבוהים, אך יש פער בין הרצוי למצוי, ופער זה גורם לתסכול רב עד שבמשך הזמן גורם לייאוש מן השאיפות הגבוהות. מה לעשות כעת? האם תוותר על השאיפות? אדם ששואף גבוה זה גורם לו גם להגיע גבוה בהצלחותיו המעשיות, גם אם הוא עדיין רחוק משאיפותיו, ואם כן אם יוריד משאיפותיו ירד גם בעולם המעשה. לדוגמא: השואף לאלף יגיע לחמש מאות, אך אם ישאף רק לחמש מאות יגיע למאתיים וחמישים בלבד. מאידך, אם תמשיך לשאוף גבוה, השאיפות רק יובילו אותך לייאוש ומשם הדרך לכישלון מהירה.
הפתרון לכך הוא שעליך להפנים את ההכרה בכך שאמור וצריך להיות פער בין השאיפות לבין ההצלחות בפועל. הכרה זו תעודד אותך להמשיך לשאוף גבוה בלי להתייאש מן הפער בין הרצוי למצוי. יחד עם זאת, חשוב שיהיה לך קו נוסף של שאיפות מציאותיות לטווח הקרוב יותר, שאיפות שאתה מאמין שביכולתך להשיג אותם בטווח הקצר. כך יהיה לך קו של שאיפות גבוהות מאוד לטווח העתידי – מעין "אור מקיף" שמרומם אותך גם אם הוא מקיף אותך מבחוץ ואינך יכול לגעת בו, וקו נוסף בבחינת "אור פנימי" של השאיפות שהן ברות השגה, והן נותנות לך מוטיבציה מיוחדת להתאמץ ולהשיגן כבר היום.

^ 1.
וכן מבואר בפיסקה המפורסמת באורות הקודש חלק ג – "בקשת האני העצמי".^ 2.
ראה אריכות על כך בספר אוהב ישראל בקדושה (חלק ד', בעיקר עמ' 121), על הקשר בין הרב זצ"ל למשורר ביאליק ועל העיסוק שלהם בנושא החיבור בין הלכה לאגדה.^ 3.
ה"ל ההיא נקרתא דהוה עיילא מביתיה לבית רבי, כל יומא הוה מייתי תרי עבדי, חד קטליה אבבא דבי רבי וחד קטליה אבבא דביתיה, א"ל: בעידנא דאתינא לא נשכח גבר קמך. יומא חד אשכחיה לר' חנינא בר חמא דהוה יתיב, אמר: לא אמינא לך בעידנא דאתינא לא נשכח גבר קמך? א"ל: לית דין בר איניש. א"ל: לימא ליה לההוא עבדא דגני אבבא דקאים וליתי. אזל ר' חנינא בר חמא אשכחיה דהוה קטיל, אמר: היכי אעביד? אי איזיל ואימא ליה דקטיל, אין משיבין על הקלקלה! אשבקיה ואיזיל, קא מזלזלינן במלכותא! בעא רחמי עליה ואחייה ושדריה. אמר: ידענא, זוטי דאית בכו מחיה מתים, מיהו בעידנא דאתינא לא נשכח איניש קמך.^ 4.
ר' שפת אמת לך לך (שנת תרל"ה ד"ה במנחת): "במנחת שבת הוא עת רצון כמ"ש דבי' רעוא דרעוין ולית זעפין. דהנה בכל איש ישראל יש רצון אליו ית'. ומי שאין לו רצון כראוי יש לו רצון לבוא לרצון אמת. וכמו כן בשמים כביכול הקדוש ברוך הוא רוצה בישראל. אף כשאין ראוין חפץ להיות לו רצון עליהם והוא רעוא דרעוין. והפי' שמקבל עתה גם זה הרצון שיש בפשוטי בנ"י לבוא אל הרצון כנ"ל ולכך לית זעפין".

הרב יאיר וסרטיל

ר"מ בישיבת בית אל ודיין בבית הדין לדיני ממונות של ארץ חמדה

יסודות בדיני ממונות
יסודות המוחזקות
תשרי תשע"ה
בבא מציעא
מתוך שאינו יכול להישבע משלם ודין חשוד
בבא מציעא דף ה ע"א
שבט תשע"ה
19 דק'
הושענא רבה
סוכות והושענא רבה - יום דין או שמחה?!
כ"א תשרי התשע"ה
כתובות
פסול מפי כתבם – גדר שטר ועדות בכתב
בבא בתרא מ ע"א; כתובות כ ע"א
סיון תשע"ח

תשובה

חודש אלול
שר האוצר חזר בתשובה
הרב נתנאל יוסיפון
37 דק'
עשרת ימי תשובה
מדרגות התשובה
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | שבת תשובה תשס"ג
40 דק'
תשובה
דרכה של תשובה
הרב חיים בן שושן | ד' אלול תשע"ט
תשובה
התשובה - חזון חייו של מרן הרב קוק זצ"ל
הרב הגאון שאול ישראלי זצ"ל | תשכ"ג

תשובה

סרטונים קצרים

שיעורים פופולריים

הרה"ג זלמן מלמד
גם גדול וגם עניו
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | כסלו תשס"ח
נוסחי תפילה
ברכות השחר וברכות התורה - עדות המזרח
הסידור המהיר | תשרי תשע"ז
רחל אמנו
רחל אמנו - מקבצת את בניה לגבולם
הרב דוד דב לבנון | ר"ח כסלו תשס"ב
רחל אמנו
יום פטירת רחל אמנו
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | י"א חשון תשנ"ז

שיעורים פופולריים

שיעורים חדשים

48 דק'
גשמים בארץ ישראל
שאילת גשמים וארץ ישראל
הרב יצחק בן יוסף | תשרי תשפ"ז
29 דק'
שם משמואל על הפרשה
שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
הרב חיים כץ | ה' חשוון תשפ"ז
43 דק'
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א
עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | ד' חשוון תשפ"ז
25 דק'
שם משמואל על הפרשה
פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
הרב חיים כץ | ד' חשוון תשפ"ז

שיעורים חדשים

שיעורים באתר ישיבה

ניווט מהיר

הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א
הרב יוסף צבי רימון
הרב דוד חי הכהן
הרה"ג יעקב אריאל
הרה"ג צבי שכטר
הרב שמואל אליהו
הרה"ג שלמה פישר זצ"ל
הרב ש. יוסף וייצן
הרב הראשי ישראל מאיר לאו
הרב חיים כץ

48 דק'
גשמים בארץ ישראל
שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
הרב יצחק בן יוסף | תשרי תשפ"ז
52 דק'
מידות הראי"ה
אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
הרב משה בר ציון | ה' חשוון תשפ"ז
45 דק'
נח
התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | ז' חשוון תשפ"ז
33 דק'
בכורות
בכורות דף ל'
הרב אלי סטפנסקי | ז' חשוון תשפ"ז
29 דק'
שם משמואל על הפרשה
שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
הרב חיים כץ | ה' חשוון תשפ"ז
25 דק'
שם משמואל על הפרשה
פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
הרב חיים כץ | ד' חשוון תשפ"ז
27 דק'
בכורות
בכורות דף כ"ט
הרב אלי סטפנסקי | ו' חשוון תשפ"ז
43 דק'
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א
עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | ד' חשוון תשפ"ז
40 דק'
יסודות הש"ס
ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
הרב דוד ניסים זאגא | ד' חשוון תשפ"ז
30 דק'
אורות ישראל ותחייתו
תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
הרב משה גנץ | ד' חשוון תשפ"ז
נח
מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
הרב חיים בן שושן | ד' חשוון תשפ"ז
עין אי"ה - הרב משה גנץ
משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
הרב משה גנץ | כ"ח אלול תשפ"ו
44 דק'
עין אי"ה - הרב משה גנץ
שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
הרב משה גנץ | ה' חשוון תשפ"ז
33 דק'
בכורות
בכורות דף כ"ח
הרב אלי סטפנסקי | ה' חשוון תשפ"ז
קרוב אליך
קרוב אליך – נח
עלון מספר 622
עלון מספר 622
רבנים שונים | תשרי תשפ"ז
46 דק'
נח
משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
הרב יצחק בן יוסף | תשרי תשפ"ז
רביבים
חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
הרב אליעזר מלמד | תשרי תשפ"ז
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש
פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
רבנים שונים | תשרי תשפ"ז