ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- חמדת ימים
- חמדת השבת
- הלכה מחשבה ומוסר
- הלכה ומנהג
- כשרות
במשנה במסכת חולין (פרק ח משנה ב) נאמר שמותר לצרור בשר וגבינה במטפחת (בשק) אחד, ובלבד שלא יהיו נוגעים. בגמרא (דף קז ע"ב) שואלים – מדוע אסור שיגעו, הרי הם צוננים? אביי עונה: בכל זאת, יהיה צורך להדיח את הבשר.
מתוך הדברים אנו לומדים מספר עקרונות הלכתיים:
ראשית, כאשר אנו מדברים על 'מעבר טעמים', איננו מתכוונים למגע והימצאות המאכל בעלמא. כוונתנו היא ליצירת קשר כימי בין המאכלים. לדוגמא: כאשר שורים בשר בטיבול, אם יוציאו אותו מן הטיבול אחרי זמן קצר, אמנם הטיבול יימצא על הבשר, אך בזמן קצר הוא אינו מתחבר אל המאכל פנימה. ניתן לשטוף את הבשר ולהוציא ממנו את הטעם של הטיבול. אך בחלוף מספיק זמן, נוצר קשר כימי פנימי, ולא ניתן להדיח את הטיבול מתוכו. בשלב זה נאמר שהבשר קיבל את הטעם של הטיבול. דבר דומה קורה בבישול: בישול של מאכלים אינו משנה רק את הרכבם בעזרת חימום. הוא גם גורם להעברת טעם של מאכל אחד בשני. אם נכניס מרכיבים שונים של נזיד לתוך סיר ולא נחמם אותו, ייקח זמן רב עד שאותו קשר כימי אליו התייחסנו ייווצר. בשלב הראשוני יהיה מגע בלבד. אם נפרק את החבילה לפני שיעבור זמן מסוים, נוכל להדיח פריט פריט ולהשיב אותו למצבו הקודם. אך אם נרתיח את תוכן הסיר, טעמי המאכלים יתערבו וייבלעו זה בזה. אחרי שפעולה זו תיעשה, לא נוכל להשיב את המצב לקדמתו (בעבר נגענו בנקודה דומה בשאלה של 'אפשר לסחטו' – אחרי חימום המאכל כבר לא ניתן 'לסחוט' את הטעם שנבלע בו החוצה).
אחר הקדמה זו הדיון של הגמרא מובן יותר: הגמרא שואלת מדוע לא ניתן להניח את המאכלים זה בצד זה באופן שייגעו, הרי העברת טעם (במובן של קשירת אותו קשר כימי) לא ייווצר כאן. עונה אביי: אכן, אך עדיין יהיה צורך לנקות חיצונית את המאכלים בכדי לוודא שהשמנונית או המאכל עצמו יסורו זה מזה.
חמדת השבת (104)
הרב בצלאל דניאל
98 - חמדת השבת: נוסח עירוב תבשילין ואיסור הבערת אש ביום טוב
99 - חמדת הכשרות: מגע בין מאכלים וכלים צוננים
100 - חמדת הכשרות: הקדמה להעברת טעם על ידי בישול - כלי ראשון וכלי שני לעניין שבת
טען עוד
בעל העיטור מציין שהסיבה לאיסור הוא שמא ישכח ולא ידיח. אך אם מדובר במאכל שרגילים להדיח לפני האכילה (או לפני הבישול) אין איסור שיגעו זה בזה, שהרי אין חשש שישכח ולא ידיח.
הרא"ה חולק על כך. הוא אומר שניתן לקבל את הדברים ביחס לכלים, ולא ביחס לאוכל. כלומר: יתכן ובנופש בדירה שכורה יהיו כלים שלא ידוע מה טיבם. מותר להשתמש בכלים לדברים כשרים ויבשים, מפני שבימינו אין זה מקובל להשתמש בכלים שלא נשטפו היטב. אם כך, אין חשש שישכח וישתמש בכלים שעדיין יש בהם מאכל שאינו כשר.
אך הרא"ה אומר שדין זה אינו נכון ביחס לבשר וחלב יחד. הוא אומר שאין היתר שהחלב והבשר יגעו זה בזה על סמך ההדחה העתידה לבוא. במגע של בשר וחלב, לשיטתו, יש להחמיר יותר.
הרשב"א מציין שיש רמות שונות של הדחה: הוא אוסר לחתוך בשר בסכין שמשתמשים בו להפריד את החֵלֶב והאליה מהבהמה. אמנם מקובל להדיח את הבשר לפני צלייתו, אך החֵלֶב והאליה שמנוניים, ודורשים הדחה תוך שפשוף, ואת זה לא רגילים לעשות בבשר רגיל.
מתוך דברי הרשב"א, הפרי מגדים (משבצות זהב סימן צא ס"ק א) מחזק את דברי הרא"ה: אין להניח מאכל על מאכל האוסר אותו, גם אם רגילים להדיח, מפני שלא תמיד ברור אם יש צורך להדיח עם שפשוף או לא, ולכן כל ההיתר הוא רק ביחס לכלים, שרגילים שיהיו נקיים ממש. ברם מהש"ך עולה שהשאלה היא פרקטית לחלוטין: אם אין חשש שישכחו להדיח באופן המתיר, אין איסור שהמאכלים יהיו במגע. דבר זה מוכח מהאופן בו הגמרא מציגה את הדיון: הגמרא תמהה: מדוע יש להקפיד שהמאכלים לא יגעו? מוכח שאמנם אביי מציג שישנו חשש, אך נקודת המוצא היא שלולא החשש, הגמרא לא ראתה בעיה בכך שהבשר והחלב יגעו זה בזה.
לכאורה יש לומר שהרא"ה והפרי מגדים למדו את הסוגיה הפוך: המשנה מגדירה גזרה מסוימת האוסרת שהמאכלים יגעו אם יהיה אסור לאכול אותם ללא הדחה. הגמרא שאלה את השאלה בכדי לחדד לנו שלפנינו גזירה. אך הבסיס הוא דברי המשנה, ועקרונית יש גזירה האוסרת, אלא אם כן נוכל לשער שהגזירה אינה בתוקף.
נשוב לדין של הכלי:
העיטור כותב, באופן מפתיע, שאסור להעלות בשר צונן בקערה שאינה כשרה, שמא יאכל ללא הדחה. אך יש לברר במה מדובר:
ראשית, נפסק כדבר פשוט שכלים ששימושם בצונן, די להכשיר אותם בהדחה. לדוגמא: כלי שתמיד משתמשים בו בשימוש קר בלבד, ניתן לשטוף אותם כרגיל ולאחר מכן להשתמש בהם בפסח. אם כך, אם מדובר בכלי נקי ששימושו בצונן, לכאורה גם אין צורך בהדחה.
בהקשר של טבילת כלים הרשב"א כותב שאם הכלי אינו כשר, יש להכשירו לפני הטבילה. ר"י חולק עליו ואומר שאין בעיה לטבול אותו כמות שהוא, ולהשתמש בו למאכל צונן!
בטור יורה דעה סימן צד מפורטים מקרים שונים בהם כלי נאסר. הטור פוסק שם שיש להכשיר את הכלי, אך מותר להשתמש בו כמות שהוא בכדי להגיש פירות צוננים וכדו'.
להכריע בין הצדדים, המשנה ברורה (סימן תנא ס"ק טו-טז) אומר כך: עקרונית וודאי שאין כאן איסור. שהרי הטעם האסור הנמצא בכלי לא ייבלע במאכל הקר שמכניסים לתוכו. אך אסור לעשות כך דרך קבע, שמא ישתמשו בו למאכלים חמים. אם נשוב לדוגמא שכתבנו לעיל: משפחה שכרה דירת נופש, ויש בה כלים שלא ידוע מה טיבם. ניתן לתת לילדים קורנפלקס באופן חד פעמי בכלי נקי שלא ידוע מה טיבו, מפני שהאיסור שבכלי לא יעבור לקורנפלקס. אך אם נמצאים שם למספר ימים, עולה חשש אחר: אחרים שיראו שהשתמשו בכלי לא יהיו מודעים לכך שמדובר בכלי שאינו כשר. הם עלולים להשתמש בכלי באופן שכן יעביר את הטעם שבכלי אל המאכל שלהם. אם ישנו חשש שכזה, אסור להשתמש בכלי גם בשימוש קר חד פעמי.
ארץ חמדה – קישור לשיעורי "מורנו" ביוטיוב ניתן ליצור קשר עם הכותבים דרך: [email protected]
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
רביבים מצוות תלמוד תורה – גם לנשים
נשים חייבות ללמוד תורה, והתורה שייכת לנשים כמו לגברים | ביסוד הקשר לתורה - נשים אף קודמות לגברים | להקיף את התורה כולה – רק גברים חייבים | נשים, כמו גברים, חייבות לברך בכל יום את ברכות התורה | ככל שעברו השנים, השתתפות האישה בכל תחומי העבודות והמדעים גדלה | נשים שחיות בחברה המודרנית, תוך שותפות בקידום המדע והחברה, חייבות ללמוד הרבה יותר תורה
לך לך פרשת לך לך – נפרדים לשלום
עם ישראל מתקשה לקבל את אלומות הצלחתו המדינית ומפקיר את המדינה לידי מורדים פנימיים מחוסר זהות יהודית לאומית
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת לך לך תשפז
מה הטעם שמכל חייבי כריתות מצות מילה ומצות קרבן פסח הם המצוות היחידות שחייבים עליהם כרת בביטול מצות עשה. לאיזה צורך הגביה הקב"ה את אברהם למעלה מן הכוכבים, ואפשר לראותם גם מלמטה. ועוד מהו דמיון הכוכבים לישראל. והרי כבר המשילום לעפר הארץ. למה שאל אברהם אות על הארץ בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה, ואילו על הבנים לא שאל אות. איך מל אברהם את עצמו ביום הכיפורים, ונפסק בשו"ע (יו"ד רסו ז) אדם שלא מל מעולם לא ימול בשבת שמא יקלקל ונמצא מחלל שבת.
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
שיעורים בספר יהושע סוד דמותה של רחב
יהושע פרק ב'
השיעור עוסק במפגש של מרגלי יהושע עם רחב, תוך התמודדות עם דמותה המורכבת ומעמדה המרכזי בכניסת עם ישראל לארץ. דרך מקורות חז"ל מוסברים תהליך התשובה שלה, כוחה להכיר בגדולת השם דווקא מתוך עברה, והחיבור העמוק שלה לקדושת ישראל ולשושלת הנבואה.
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
