ישיבה
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש ויקרא
- בחוקותי
אחרי הברכות, מגיעות ההשלכות במקרה של אי־קיום החוק: "ואם בחוקותיי תמאסו... אף אני אעשה זאת לכם, והפקדתי עליכם בהלה את השחפת ואת הקדחת מכלות עיניים ומדיבות נפש, וזרעתם לריק זרעכם ואכלוהו אויביכם. ונתתי פניי בכם, וניגפתם לפני אויביכם, ורדו בכם שונאיכם, ונסתם ואין רודף אתכם. ואם עד אלה לא תשמעו לי, ויספתי לייסרה אתכם שבע על חטאתיכם..." (ויקרא שם, יד ואילך). אם עם ישראל יסטה מהחוקיות האלוקית, הוא יושמד כעם, יירדף, יושלך לגלות ויאבד את הצלם האנושי שלו.
החוקיות היא מיסודות תורת ישראל. במאמר חשוב של הרב קוק, שנקרא 'נחמת ישראל' (מאמרי הראיה, עמ' 290), הרב קוק מדבר על הנפש האלילית לעומת הנפש היהודית. הנפש האלילית מואסת בחוקיות. האדם הפראי רוצה לעשות ככל העולה על רוחו. נטייה פראית זו נמצאת בכל אחד מאיתנו, ומתבטאת ברצון להתפרק, לפרוץ גבולות. זה סוג של יצר הרע שבעקבותיו האדם הולך אחר החשק ואינו דוחה סיפוקים, אך יש לזה גם שורש עמוק: רצונו של האדם לפרוץ אל האין־סוף.
נשמת האדם היא חלק א־לוה ממעל, ולכן בכל אדם יש רצון שמוטבע בנשמתו, להיות אין־סופי. להיות משוחרר מכל חוק, לא מוגבל בשום גבול. יש צד בגבולות ובמגבלות שמנוגד לצלם האלוקים שבאדם. ממילא הרבה אנשים חשים שהחוקים מגבילים אותם. בשנות הילדות, שבהן הצדדים החייתיים והפראיים נוכחים יותר, האדם מנסה יותר לפרוק את עול החוקים. בשלב הבגרות הוא מבין שאי אפשר להתנהל על פי דחפים ספונטניים בלבד, אך גם אז הוא מקבל את סד החוק רק בלית ברירה, מפני שמסכת החוקים הכרחית לקיום החברה. את פריצת החוקים הוא מזהה עם כוח ועוצמה, והציות לחוקים נראה בעיניו חיוור וחלש.
פרשת בחוקותיי מלמדת כי מבט זה אינו נכון. העולם פורח ומשגשג דווקא על ידי ההליכה בחוקים, מפני שגם הוא עצמו בנוי על פי חוקיות. במבט ראשוני אפשר לחשוב שהטבע שואף לאי סדר, אבל במבט מעמיק יותר רואים את החוקיות הטבועה בו. אילו העולם היה מתנהל כפי שהאדם האלילי רוצה, בלי דין ובלי דיין, הוא היה מתכלה. בפרספקטיבה רחבה אפשר לראות שיש איזון בטבע. הגשם מרווה את האדמה, האדמה מצמיחה תבואה, התבואה משמשת להכנת לחם להזין את בני האדם, ובני האדם פועלים ומפתחים את העולם. יתרה מזאת, הפרשה מלמדת כי במצב השלם, כאשר עם ישראל הולך לפי החוקים הניתנים לו מהבורא, אפילו הטבע נעשה פראי פחות. "והשבתּי חיה רעה מן הארץ", חיות טרף אינן מסתובבות במקומות היישוב של האנשים.
תמיד אפשר להקשות ולומר שהעולם אינו מתנהל כך. יש מדינות מוסריות שסובלות מבעיות, ולעומתן מדינות מושחתות שזוכות להצלחה ולשגשוג. ואולם בפרספקטיבה היסטורית החוקיות והטוב מנצחים. ברמה הנקודתית, נכון לזמן נתון, ייתכן מצב של "צדיק ורע לו, רשע וטוב לו". לא בכל נקודת זמן הטוב בא עם הצדק, והרע בא עם הרשע. אך פרשת בחוקותיי באה ללמד את העקרונות המטא־היסטוריים והקוסמולוגיים של המציאות. במבט רחב על אומה לאורך זמן, אפשר להבחין שאם היא אינה מתנהגת על פי אמות המוסר, בהמשך היא מתפרקת ויורדת מעל במת ההיסטוריה. זה נכון בנוגע לכל העמים, ונכון במיוחד לעם ישראל, שהחוקיות שלו קשורה באופן הדוק לחוקיות של הקוסמוס. כשהוא הולך בדרך ה', כל הטבע מתיישר לפיו, הים נקרע לשניים והשמש נעצרת בגבעון. כשהוא סוטה מדרך זו, המסגרת הלאומית שלו מתפרקת והוא יוצא לגלות.
ההכרח להכניס את החיים למסגרת ברורה ומדויקת, של עשה ולא תעשה, נראה כמנוגד לספונטניות הנפשית של האדם. בוודאי בתקופתנו, שבה נוטים להעצים יותר את האהבה, ההזדהות והחיבור. גם התורה אינה מזניחה את ההזדהות, וקוראת לעבוד את ה' מאהבה, אבל מה שיוצר את המסגרת של דבר ה' הוא החוק. חוקי הטבע מקיימים את המציאות, וחוקי ה' מקיימים את האדם הנתון בה.
ערכים והקדשות
הפרק האחרון של ספר ויקרא עוסק בהקדשות. לאורך הספר עסקנו בהתקרבות לאלוקים סביב עולמו היומיומי של האדם, בנפילות ובשמחות, בימי החול ובמועדים. אולם מעבר למעגל החיים הקבוע, האדם יכול גם להקדיש דברים לבורא מרצונו. הוא יכול להקדיש את ערך השדה שלו, של הרכוש שלו או שלו עצמו, ואת השווי הכספי של ערך זה לתרום לבית המקדש. לכל אדם יש ערך קבוע על פי ה': "והיה ערכך הזכר מבן עשרים שנה ועד בן שישים... ואם מבן חמש שנים ועד בן עשרים שנה והיה ערכך..." (ויקרא כז, ג-ז). במקרים חריגים, כאשר לאדם אין די כסף כדי לשלם את ערכו, הכהן מעריך אותו. "ואם מך הוא מערכך, והעמידו לפני הכהן, והעריך אותו הכהן, על פי אשר תשיג יד הנודר יעריכנו הכהן" (ויקרא שם, ח). אדם אינו יכול להעריך את עצמו, והוא זקוק לגורם חיצוני, איש קודש, שיקבע את ערכו. היום, על פי מדרגתנו הנוכחית, ההדרכה היא שלא לנדור נדרים כאלה, ולהימנע מנדרים בכלל, מחשש שלא נשלם את נדרינו. ואולם באופן עקרוני, התורה נותנת מקום לנדרים. הנדר הוא כבר ביטוי לממד החירות של האדם: לאחר שאדם הולך על פי החוק וממלא את תפקידו, הוא יכול להתנדב וליזום מעבר לחוק.
התורה קוראת לאדם לא להסתפק בחוקים בלבד, אלא ליזום מעשים של קדושה. האדם שהבין את החוק המוטל עליו נקרא להיות יזם, ולעשות יותר ממה שהוא צריך. היוזמות של האדם מעידות היכן נפשו נמצאת, ומה מניע אותו בחיים. אדם שמלא בטהרה וקדושה נעשה יזם של מעשי קודש, מתוך הבנה שדבר ה' הוא חייו. דווקא מפני שהחוק האלוקי טבוע וחקוק בו, הוא מוסיף ועושה מעל ומעבר, "כמעיין המתגבר וכנהר שאינו פוסק" (אבות ו, א).
השאיפה אל מעבר לחוק מתבטאת גם בשני מועדים החלים בסמיכות לפרשת בחוקותיי, ל"ג בעומר ויום ירושלים. ל"ג בעומר הוא יום ההילולה של רבי שמעון בר יוחאי, שלא נכנע לרומאים ושאף ליזום וליצור קדושה מעבר למה שהתאפשר בגבולות המציאות. ירושלים גם היא נמצאת מעבר לחוקים ולגבולות, כפי שמתבטא בניסים שהיו מתרחשים בה: "עומדים צפופים ומשתחווים רווחים... ולא אמר אדם לחברו צר לי המקום שאלין בירושלים" (אבות ה, ה). ירושלים של מטה נמצאת בעולם שלנו, אך היא משקפת את ירושלים של מעלה, זו שמעבר לכל חוקי הטבע והפיזיקה. אנו שואפים לא רק לקיים את החוק, אלא גם להתקדם למדרגה שמעבר לחוק, לקודש האין־סופי.
החתימה של ספר ויקרא מבהירה לאדם שחייו הרוחניים אינם בגדר מותרות, אלא הם הכרחיים לו וחייבים להופיע במציאות, אחרת הוא והמציאות כולה יקרסו. על גבי רובד הכרחי זה, האדם יכול להוסיף ולתת אל הקודש.
ואחרי כל דיני ההקדשות וגאולתם, בא פסוק הסיום: "אלה המצוות אשר ציווה ה' את משה אל בני ישראל בהר סיני" (ויקרא כז, לד). כאן מסתיים למעשה מעמד הר סיני, שהתחיל בפרשת יתרו. עם ישראל קיבל את החוקים שלפיהם מתקרבים לה', וכעת הוא יכול גם להקדיש דברים מעולמו לה', להתנדב ולתת מעבר לחוקים ולגבולות. בזאת מושלם מסלול ההתקרבות לה', ממתן תורה ועד סוף ספר ויקרא. עם הצידה הזאת יכול עם ישראל לצאת להליכה בדרך, בספר במדבר.
מתוך העיתון 'בשבע'
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
