ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- רביבים
- הלכה מחשבה ומוסר
- הלכה ומנהג
- נושאים שונים
שאלה: האם צריך לגנוז את מאמרי 'רביבים' ועוד מאמרים שיש בהם דברי תורה שבעיתון 'בשבע'?
תשובה: אומנם יש בזה דעות רבות, אולם הלכה למעשה שאין צריך לגנוז אותם, ואפשר להניח את העיתון במכלי מיחזור או בפח, תוך הקפדה שהעיתון לא יהיה פתוח במאמרים התורניים.
כדי לבאר את ההלכה כראוי, אבאר גם סוגיות סמוכות.
איסור איבוד שמות קדושים וספרי קודש
אסור מן התורה למחוק אחד מהשמות שה' נקרא בהם, שנאמר לגבי אלילי עבודה זרה: "ואיבדתם את שמם מן המקום ההוא" (דברים יב, ג), ובהמשך נאמר: "לא תעשון כן לה' אלוקיכם" (דברים יב, ד), שאסור לאבד את שמו. המוחק במזיד אחד מן השמות שנכתבו בקדושה, ואפילו אות אחת מהשם, עובר באיסור תורה וחייב מלקות (שבועות לה, א; רמב"ם יסודי התורה ו, א; שולחן ערוך יורה דעה רעו, ט). ולכן אמרו חכמים שספר תורה, תפילין ומזוזות שבלו, צריכים גניזה (מגילה כו, ב; שולחן ערוך יורה דעה רפב, י; אורח חיים קנד, ה).
רביבים (823)
הרב אליעזר מלמד
801 - חובת הגניזה בעידן המיחזור
802 - גבולות הקודש והחול בבית הכנסת
803 - כשקדושת החג פוגשת את השבת
טען עוד
דפי חומש וסידורים שנדפסו לצורך הגהה
מכאן לשאלה שהפוסקים האחרונים דנו בה רבות: לקראת הדפסת ספר צריכים להדפיס בתחילה גיליון אחד לשם הגהה, כדי לראות שהדפים יצאו ישרים וכסדרם. בעבר עשו זאת גם כדי לבצע על הספר הגהות אחרונות. לעיתים אירעה טעות והיו נדרשים להדפיס גיליונות נוספים. בתי הדפוס נהגו לזרוק גיליונות אלו לאשפה, ופעמים רבות הגיליונות היו מתפזרים בביזיון בסמוך לבית הדפוס, וגויים נטלו אותם ונהגו בהם בביזיון גדול, כגון לעטיפת מזון וקינוח בבית הכיסא. כדי למנוע ביזיון זה, היו שהציעו לשרוף את הדפים הללו (שנקראו "קורקטין"), ונחלקו הפוסקים האם מותר לשורפם כדי למונעם מביזיון. לדעת עיקרי הד"ט (אורח חיים ח, יב), אסור לאבדם בידיים אלא צריך לגונזם. ולמגן גיבורים (אורח חיים שלטי גיבורים קנד, ב) אף יש בכך איסור תורה.
מנגד, לדעת רבים, כיוון שהדפים הודפסו כדי שיגיהו על ידם את הספר משגיאות דפוס - אין בהם קדושה, משום שייעודם אינו ללימוד אלא להגהה, ועל כן לא התקדשו (שו"ת עין יצחק ה-ז לרב יצחק אלחנן מקובנה; הרב אלישיב קובץ תשובות ב, ו). וכן פסק הנצי"ב (משיב דבר ב, פ) מטעם נוסף: הואיל והודפסו לשם שימוש קצר, לא התקדשו ומותר לאבדם. ויש שהורו שאף בדפי ההגהה של חומשים וסידורים שיש בהם שמות מרובים הדין כן (משיב דבר שם; זקן אהרון ב, ע; יחוה דעת חזן ג, י).
בשו"ת אבני נזר (יורה דעה שעו), הקל יותר. לדעתו, אף ספרי קודש, כל זמן שלא החלו ללמוד בהם, עדיין לא חלה עליהם קדושה ואין איסור לאבדם.
למעשה מקובל להורות שאין צריך לגנוז את דפי ספרי הקודש שנדפסו לשם הגהת הדפוס, וכפי שכתב בשו"ת ציץ אליעזר (ג, א) שאפשר לשרוף את דפי ההגהות, אבל לא להשליכם לאשפה דרך ביזיון. ונראה מדברי הפוסקים, שאם יניחם במכלי מיחזור או בפח כשהם עטופים בשקית או בקופסה כדי לשמור על כבודם, אין זה דרך ביזיון.
המחלוקת בדברי חכמים ולכן הלכה כמקל
פרט לכך שרוב הפוסקים הורו להקל לשרוף את דפי ההגהה, המחלוקת היא בדברי חכמים. שכן אף לגבי שם קדוש שנכתב או נדפס מתוך אמונה והכרה בקדושתו כדי שילמדו בו, כדוגמת השמות בחומשים ובסידורים - נחלקו הפוסקים אם איסור מחיקתו מהתורה. ודעת רוב הפוסקים, שהואיל ולא נכתב במפורש לשם קדושת השם כדרך שכותבים כתבי סת"ם (ספרי תורה, תפילין ומזוזות), איסור מחיקתו מדברי חכמים (מחנה אפרים הלכות ספר תורה דף נד, א; סדר משנה הלכות יסודי התורה ו, א; עין יצחק א, אורח חיים ה; מלמד להועיל ב, פח; אחיעזר ב, יורה דעה מח. והרב הרצוג בפסקים וכתבים ד, יורה דעה קז, כתב שכך דעת רוב הפוסקים).
כאשר מדובר בספרי קודש שאין בהם שמות קדושים, לכל הדעות איסור איבודם מדברי חכמים (רמב"ם הלכות יסודי התורה ו, ח). וכך התייחסו הפוסקים לכל ספרי תורה שבעל פה, כדוגמת גמרות, כספרים שאין בהם שמות קדושים (אבני נזר יורה דעה שעו, ד; הר צבי רלא; אגרות משה ד, לט; עשה לך רב ג, כח). ואף שידוע שיש בגמרא שמות קדושים, כפי הנראה מפני שהשמות שבהם מועטים ואינם חלק מהותי מהספר כמו שהם בתנ"ך או בסידור, אין דעת המביא לדפוס והמדפיס עליהם, ועל כן הולכים אחר רובם ועיקרם שהם ספרי קודש שאין בהם שמות קדושים, וממילא איסור איבודם מדברי חכמים. מכיוון שהמחלוקת לגבי דפי הגהה מדברי חכמים, הלכה כמקל.
עלוני שבת שלא נפתחו כלל
נראה שכדין דפי הגהה כך דין חוברות של דברי תורה שמצורפות לעיתונים או נשלחות בדואר, שמקבליהן אינם מתכוונים ללמוד בהן, וכן עלוני שבת שנשארו בבית הכנסת ולא נפתחו כלל. שכן ידוע למביאים אותם לדפוס שבחלקם לא ילמדו, ועל כן כל עוד לא למדו בהם, דינם כדין דפי ההגהה שאינם צריכים גניזה.
עלוני פרשת שבוע ודפי מקורות
מעמדם של עלוני פרשת שבוע, חוברות של מאמרים תורניים, וכן דפי מקורות - חמור מדפי הגהה. כי הם נועדו ללימוד תורה, ואילו דפי ההגהה לא נועדו ללימוד כלל, ולכן לדעת רבים עלונים ודפי מקורות צריכים גניזה (לכך נטה זקן אהרן ב, ע; מנחת יצחק א, יח; מנחת אשר תלמוד תורה ט. וכן כל הסוברים שצריך לגנוז מאמרים תורניים שבעיתונים, כמובא בהמשך).
ואומנם יש סוברים שהואיל והלימוד בהם חד־פעמי - לא התקדשו, ואין צריך לגונזם, אלא מותר להניחם במכלי המחזור (יחוה דעת חזן חלק ג' אורח חיים י), או בפח עטופים בשקית (תשובות והנהגות א, תקנג; שיח נחום עד).
ואף שכל הדיון בדרבנן, מקובל להורות שלכתחילה יש לגנוז דפי מקורות ועלונים שתכליתם לשם לימוד תורה. והמקלים להניחם במיחזור או בפח עטופים בשקית - יש להם על מה לסמוך.
עיתון חול שיש בו דברי תורה
מעמדם של דברי תורה שמודפסים בעיתונים ובעלונים דתיים שרובם חול, נמוך ממעמדם של עלוני פרשת שבוע ודפי מקורות, הואיל ורוב העיתון או העלון עוסק בדברי חול, וממילא עיקר מגמת ההדפסה שלהם היא לשם חול.
אף על פי כן, יש מחמירים וסוברים שצריך לגזור את דברי התורה ולגונזם (הרב גרינפלד בירושת פלטה כט; הליכות שלמה תפילה כ, 72; הרב שלמה מן ההר תחומין ג, בתגובה למאמרו של הרב דסברג; חבל נחלתו י, לח). ויש שהורו כן לכתחילה, ובדיעבד התירו למחזרם (הרב אלישיב קובץ תשובות ב, ו; עשה לך רב ג, כח; במראה הבזק ה, פט).
אולם יש סוברים שהולכים אחר עיקרו של העיתון או העלון, שאם עיקרו חול - על דעת כך הדפיסו אותו, ואין צריך לגנוז את דברי התורה שבו (מנחת יצחק א, יח. וכעין זה בשבט הלוי ה, קסב). ויש לצרפם למקלים אף בעלוני פרשת שבוע ודפי מקורות, מפני שנועדו ללימוד חד־פעמי, כמבואר בפסקה הקודמת.
לפיכך, מותר להניחם במכלי מיחזור או בפח באופן שדפי החול מכסים את הדף שבו דברי התורה. קל וחומר שאין צריך לגנוז מאמרים תורניים שבעיתונים חילוניים, כי אף שבצד אחד מודפסים דברי תורה, בצד השני יכולים להיות דברים הפוכים לגמרי, ודווקא בהכנסתם לגניזה יש ביזיון.
זהירות מהדפסת שמות קדושים
אומנם על כותבי המאמרים ומדפיסי העיתונים ומכיני דפי המקורות להיזהר שלא לכתוב שמות קדושים, כי אף שלדעת רוב הפוסקים לא חלה עליהם קדושה, יש ביזיון בכתיבתם שלא במסגרת ספר קודש שיעמוד ימים רבים.
כפי שלמדנו במסכת ראש השנה (יח, ב), שמלכות יוון גזרה על ישראל שלא יזכירו שם שמיים. כשגברו החשמונאים וניצחום, ראו צורך לחזק את האמונה על ידי הזכרת שם שמיים, והתקינו לכותבו בכל השטרות. וכך היו כותבים: "בשנת כך וכך ליוחנן כהן גדול לא־ל עליון". אך הנהגה זו גרמה לתקלה, כי לאחר שאדם היה פורע את חובו, פעמים רבות היה זורק את השטר בלא לגנוז את השם, ונמצא שם שמיים מוטל באשפה. על כן ביטלו חכמים מנהג זה, ואף קבעו את יום ביטול המנהג ליום טוב.
מכאן למדו הפוסקים שיש להיזהר שלא לכתוב שם ה' בעיתונים או במכתבים, או אף בברכונים שלעיתים באים לידי בזיון. כמו כן, צריך להימנע מכתיבתם בציורים שתולים בבית הכנסת, כאשר יש חשש שיתבלו ויתבזו (שערי תשובה אורח חיים יא, ג). אומנם כאשר אין חשש שיתבזו, מותר לכתוב את השמות או לחקוק אותם, כגון על ארון הקודש או לפני החזן (משנה ברורה א, ד). אומנם אם טעו מדפיסי דפי המקורות או המאמרים והדפיסו שמות קדושים, כיוון שלא התכוונו לכך, דין המאמרים ודפי המקורות כמבואר לעיל.
מבחנים וחוברות עבודה
שאלה: האם צריך לגנוז מבחנים, דפי עבודה ומחברות של שיעורי תורה ותורה שבעל פה?
תשובה: כיוון שעיקר ייעודם להפעיל את התלמידים ולא כדי שילמדו מתוכם - לא התקדשו, ואפשר לנהוג בהם כדעת המקלים ולהניחם במיחזור או בפח עטופים בשקית. אבל מחברות של דברי תורה, שאדם מתכוון לשמור כדי לחזור וללמוד בהן - חייבות בגניזה.
מתוך העיתון 'בשבע'
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
שיעורים בספר יהושע סוד דמותה של רחב
יהושע פרק ב'
השיעור עוסק במפגש של מרגלי יהושע עם רחב, תוך התמודדות עם דמותה המורכבת ומעמדה המרכזי בכניסת עם ישראל לארץ. דרך מקורות חז"ל מוסברים תהליך התשובה שלה, כוחה להכיר בגדולת השם דווקא מתוך עברה, והחיבור העמוק שלה לקדושת ישראל ולשושלת הנבואה.
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
