ישיבה
בית המדרש
- משפחה חברה ומדינה
מצד אחד, יש בהלכה אמירות חד־משמעיות שתומכות בכפייה על קיום מצוות, כמו "כופין אותו עד שיאמר רוצה אני", "לאפרושי מאיסורא" ועוד. מצד שני, יש בציבור הדתי סלידה טבעית מכפייה דתית. האם אכן יש לאחינו ממה לפחד ביום שבו שומרי המצוות יהיו הרוב במדינה? כדי לענות על שאלה סבוכה זו ניעזר בין השאר בספרו של אמו"ר הרב יעקב אריאל, 'פרקים בתורת המדינה', שיצא לאחרונה על ידי 'מרכז תורה ומדינה', ונבסס את שיטתו הייחודית למדינה יהודית בדורנו.
תפקידו של המלך בישראל
אחד היסודות שעליהם נשען הספר הוא דבריו המפורסמים של מרן הרב קוק זצ"ל: "בזמן שאין מלך... חוזרים אלה הזכויות של המשפטים ליד האומה בכללה" (משפט כהן סי' קמד). לכן לכל שלטון שעם ישראל בוחר יש דין 'מלך' להרבה עניינים.
האם מלך בישראל מצווה לכפות על קיום המצוות? אמו"ר, במאמרו 'על כפיית הלכה במדינת הלכה' (עמ' 161), דן בדברי הרמב"ם בהל' מלכים (יא, ד). שם הוא כותב על המשיח, ש"יעמוד מלך... הוגה בתורה... ויכוף כל ישראל לילך בה ולחזק בִּדקה", דהיינו: כפייה לקיום המצוות. ולעומת זאת הוא כותב עליו בהלכות תשובה: "שאותו המלך... ילמד כל העם ויורה אותם דרך ה'..." (ט, ב). משמעות הדבר היא שהמשיח אמור רק לכוון את העם לקיום התורה ולא לכפות על כך. אף בהמשך דבריו בהלכות מלכים (יב, ב) כותב הרמב"ם שלפני ביאת המשיח "יעמוד נביא ליישר ישראל ולהכין ליבם, שנאמר 'הנה אנוכי שולח לכם את אליה' וגו', ואינו בא... אלא לשום שלום בעולם, שנאמר: והשיב לב אבות על בנים", ולפיכך המשיח לא יצטרך לכפות דבר על איש. ושם (הערה 5) מוסיף אמו"ר: "פסוק זה מתאר את בואו של אליהו הנביא שדרכו הייתה דרך הכפייה, אולם הוא עלה באש השמיימה על מנת לחזור ולבשר בשורה שונה של דרכי נועם". את ההבנה הזאת הוא מבסס על נבואת ישעיהו (מב, ג) בעניין המשיח: "קנה רצוץ לא ישבור פשתה כהה לא יכבנה... ולו איים ייחלו". האדמו"ר מלובביץ' התייחס לכך וכתב "שהפירוש ד'לכוף' הוא גם בדרכי נועם ודרכי שלום. וראיה לדבר – שהרמב"ם כתב לשון זה ('לכוף') בזמנו, כאשר לא היה מצב ד'יד ישראל תקיפה'... ואם כן בוודאי שנכלל בזה גם בדרכי נועם ושלום" ('ליקוטי שיחות' כרך כה, עמ' 458).
בשאלה אם כפיית המצוות היא מתפקידו של המלך נחלקו גדולי עולם. הרמב"ם כותב בהלכות מלכים (ג, י) שיש למלך סמכות להרוג רוצחים שלא נדונו למוות על ידי הסנהדרין "ולתקן העולם כפי מה שהשעה צריכה". האור שמח (שם) והאבני נזר (ח"ב סי' שיב אות מט) מעירים שהדברים אמורים דווקא במה שנדרש לתיקון החיים החברתיים, אבל לא במצוות שבין אדם למקום. כך נקט גם הריא"ה הרצוג ('תחוקה לישראל על פי התורה', ח"ב עמ' 78) וכך הסיק אמו"ר (עמ' 155). לדעתו, האחריות לקיום המצוות של היחיד מוטלת על "הקהילה, באמצעות בית הדין המקומי... ולא על המדינה".
לעומת זאת בספרו 'משפטי שאול – ארץ ומדינה' (סי' צז) לומד הגר"ש ישראלי מיהושע, שדן את עכן מכוחם של משפטי המלוכה (רמב"ם הלכות סנהדרין יח, ז). המעילה בחרם הייתה עבירה שבין אדם למקום, ומכאן שהמלך אחראי גם לכך.
כפייה בסוגיות לאומיות קיומיות
אמו"ר מתייחס לטענתו של הגר"ש ישראלי בהערה למאמרו 'התשתית ההלכתית למדינה ישראלית' ('תחומין' מ עמ' 176). ועל כך הוא עונה שעבירה זו נעשתה במהלך המלחמה ביריחו ופגעה ביכולתו של עם ישראל לנצח, ו"לעבירה זו יש 'מרידה במלכות' בשל הפרת פקודה בשעת מלחמה".
בהמשך לכך הוא מיישב דוגמאות רבות שמצאנו בתנ"ך, בעיקר אצל מלכי יהודה הכשרים. חזקיהו ויאשיהו ביערו את העבודה הזרה, ויש ביקורת על כל המלכים שלא הסירו את הבמות שבהן הקריבו מחוץ למקדש. נחמיה כפה על הפסקת המסחר בשבת ועל הוצאת הנשים הנוכריות ועוד.
בהמשך לדבריו הקודמים, אמו"ר (עמ' 159-158) עומד על כך שישנן עבירות שמסכנות את קיומה של האומה, בכך שהן מפוררות את אחדות העם סביב המרכז הרוחני האחד, שהוא עבודת ה' בבית המקדש. בדומה לכך כתב הגר"מ פיינשטיין (אורח חיים ח"ה סי' כ אות ח) על חזקיהו, שנעץ חרב בבית המדרש, וקבע שמי שלא יעסוק בתורה יידקר בה (סנהדרין צד, ב). הוא מסביר שאכן באופן עקרוני הכפייה על לימוד התורה אינה רצויה, אולם הייתה זו הוראת שעה שנדרשה כדי לתקן את מה שקלקל אחז, כשסגר את כל בתי המדרש והרחיק את עם ישראל מן התורה.
על פי עיקרון זה נראה לומר שמה שמצאנו אצל נחמיה (פרק יג) שכפה על קיום מצוות, זה היה דווקא בשתי מצוות הקשורות לשמירה על עצם הזהות היהודית: שמירת השבת הציבורית ומניעת נישואי תערובת. ואכן בהקשרים אחרים, כמו מתן המעשרות ללוויים (שם), שמיטת חובותיהם של העניים ושחרור ילדיהם שנמכרו לעבדים (פרק ה), נקט נחמיה אמצעים של הסברה ושכנוע ונמנע מכפייה.
הבעיה המעשית
למרות כל האמור, לא ניתן לשחרר את מנהיגי המדינה מאחריותם האישית לפעול בכל דרך אפשרית למען קיום המצוות בעם. אמו"ר (עמ' 158) מביא את דברי הירושלמי (סוטה פ"ז ה"ד) על הפסוק "ארור אשר לא יקים את דברי התורה הזאת" (דברים כז, כו), ושם נאמר: "על הדבר הזה קרע יאשיהו ואמר, עליי להקים". ועל כך הוא כותב ש"המלכים לא פעלו שם בהכרח בתפקידם המלכותי, אלא כמנהיגים בכירים שרק בידם היכולת לעשות זאת". בהקשר זה לא ברור אילו אמצעים כלולים ביכולת הזאת.
ואולם דווקא הדוגמה הזאת מצביעה על חוסר התוחלת שיש בכפיית המצוות בידי המלך. יאשיהו אכן פעל נחרצות לבער את העבודה הזרה מישראל (דברי הימים ב' לד, כט-לג), אולם הוא לא השיג את מטרתו. וכך כותב רש"י: "היו צרים צורות של עכו"ם על דלתותיהם מבפנים, חציה על זו וחציה על זו; וכשהיו מבערי עכו"ם בודקים, היה הדלת פתוח ולא היו מכירין בה" (בפירושו על ירמיהו ג, י). המדרש (איכה רבה פר' א, נג) מוסיף שכאשר הפקחים יצאו מן הבית וסגרו את הדלת, הם יצרו מחדש במו ידיהם את צורת העבודה הזרה שביקשו לבער.
הקושי העקרוני
התפיסה הליברלית דוגלת באוטונומיה מלאה של האדם על חייו ומתנגדת לכל התערבות של אדם אחר במעשיו. תפיסה זו הופנמה עמוק בתודעה הציבורית, ואפילו בין רבים משומרי המצוות, ולכן בדורנו כפייה גורמת לתגובת־נגד חריפה ומשיגה את התוצאה ההפוכה.
ייתכן שהבנה זו היא שעמדה לנגד עיניו של הרב צבי יהודה קוק (לנתיבות ישראל מאמר נד), כשסיפר על חברותו ב'ליגה נגד כפייה דתית', ואמר "כי מצד התורה אין מקום במצבנו העכשווי לשום כפייה דתית". הוא הוסיף בריאיון לעיתונות (במערכה הציבורית עמ' לה): "היהדות מתחילה באמונה... האמונה, קבלת הדברים במחשבה, בשכל, בפסיכולוגיה – קודמת, ורק כשיש אמונה יש ערך למצוות... איני רוצה שאפיקורסים יקיימו מצוות". וכך כתב גם הגר"ש ישראלי (עמוד הימיני סי' י).
לדעתם, ככל שמדובר בחייו של הפרט, הדרך היחידה היא ההסברה והשכנוע. ומתוך כך כתב הרצי"ה בחריפות (שם, מאמר פז): "כל מגמה של השתלטות כפייה אנושית בחיי החברה, הרי היא ביטויה של חולשת הנפש ודלות הרוח, של חוסר היכולת להשפיע ולשכנע ולקיים לאמיתתה את מצוות ההוכחה". בחוברת 'דעת הרצי"ה על גיוס בני הישיבות' (סע' 6) הוא אומר: "אין מקום לכפייה אישית פרטית... יחד עם זה, יש להשתדל באמצעות חקיקה בכנסת שסדרי הציבור לא יהיו הפקר, שחיי האומה בפרהסיה לא יהיו הפקר".
הקושי הזה איננו אילוץ טכני, אלא נובע משינוי עמוק בתודעה האנושית, שלא צפוי שתהיה ממנו חזרה. הרב קוק עמד בכמה מקומות על הברכה הגנוזה בשינוי זה, המביא לעשיית הטוב מתוך חירות פנימית ורצון חופשי (אורות הקודש ח"ג עמ' תקמד-תקמו; ח"ג, ראש דבר עמ' לא). על כן, לא נותר לנו אלא להתקדם אל מימוש חזונו של ירמיהו (לא, ל-לג) על ה"ברית החדשה" שתיכרת בין עם ישראל לבין הקב"ה, שלא תהיה ברית של כפייה אלא ברית של הזדהות פנימית עמוקה: "נתתי את תורתי בקרבם ועל ליבם אכתבנה... ולא ילמדו עוד איש את רעהו... לאמור, דעו את ה', כי כולם ידעו אותי מקטנם ועד גדולם".
הכותב עומד בראש מחלקת 'אחווה' לחברה ומשפחה ב'מרכז תורה ומדינה'
מתוך העיתון 'בשבע'
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א תיקון הנפש האלוקית והבהמית
טהרת הנפש והמידות ה - ז
השיעור עוסק במאבק הפנימי שבין הנפש האלוקית לנפש הבהמית, ומסביר כיצד יש לרתום את הכוחות והיצרים כדי לזכך את האדם גם בעתות קושי וייסורים. בנוסף, מובהר עניין תיקון הנשמות וגלגוליהן כרובד עמוק של עבודה רוחנית, המוביל לזיכוך פנימי ולהתעלות בעבודת השם.
יסודות הש"ס ספקות, רוב וחזקה: איסור וממון
השיעור בוחן את היחס וההבדלים בין דיני איסור לדיני ממונות, תוך ניתוח קושיית התוספות במסכת בבא מציע על כללי ההכרעה בספקות. דרך בירור מושגי רוב, חזקה ומוחזקות, מודגשת החשיבות של העמקה ביסודות למדניים גם במהלך לימוד בקיאות.
אור התנ"ך מבוא לתנ"ך: מאור הגנוז למציאות
השיעור עוסק בגישה הנכונה ללימוד התנ"ך, מתוך תפיסה שהתורה היא אור אלוקי אינסופי שנועד להורות דרך לכל אדם ולכל דור. בנוסף, נסקר המעבר בין הספרים יהושע, שופטים ושמואל כמשל לתהליך הלאומי של מעבר מאחדות כללית, דרך פירוד ובנייה פרטית, ועד לחיבור מחדש.
לך לך הארת הדרך בעולם של חושך
השיעור עוסק בשלוש ה"מציאות" של הקב"ה – אברהם, ישראל ודוד – ומסביר כיצד תפקידו של האדם אינו רק לשרוד, אלא להאיר את העולם עבור הבורא מתוך התמודדות וניסיונות. דרך דמותו של אברהם אבינו מוצגת החשיבות של זיכוך החומר והכרת שם שמיים, שהופכים את המציאות הגשמית למשכן עבור השכינה.
אורות התשובה - הרב הראל כהן צער החטא ומהלך הנפש
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, ג'
הרב מסביר, בדומה לפסקאות הקודמות, ממה נובע צער החטא, ומרחיב את ההסתכלות על מהלך הנפש של הפסימיות והעין הרעה שגורמת את החטא והצער.
רביבים מצוות תלמוד תורה – גם לנשים
נשים חייבות ללמוד תורה, והתורה שייכת לנשים כמו לגברים | ביסוד הקשר לתורה - נשים אף קודמות לגברים | להקיף את התורה כולה – רק גברים חייבים | נשים, כמו גברים, חייבות לברך בכל יום את ברכות התורה | ככל שעברו השנים, השתתפות האישה בכל תחומי העבודות והמדעים גדלה | נשים שחיות בחברה המודרנית, תוך שותפות בקידום המדע והחברה, חייבות ללמוד הרבה יותר תורה
לך לך פרשת לך לך – נפרדים לשלום
עם ישראל מתקשה לקבל את אלומות הצלחתו המדינית ומפקיר את המדינה לידי מורדים פנימיים מחוסר זהות יהודית לאומית
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת לך לך תשפז
מה הטעם שמכל חייבי כריתות מצות מילה ומצות קרבן פסח הם המצוות היחידות שחייבים עליהם כרת בביטול מצות עשה. לאיזה צורך הגביה הקב"ה את אברהם למעלה מן הכוכבים, ואפשר לראותם גם מלמטה. ועוד מהו דמיון הכוכבים לישראל. והרי כבר המשילום לעפר הארץ. למה שאל אברהם אות על הארץ בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה, ואילו על הבנים לא שאל אות. איך מל אברהם את עצמו ביום הכיפורים, ונפסק בשו"ע (יו"ד רסו ז) אדם שלא מל מעולם לא ימול בשבת שמא יקלקל ונמצא מחלל שבת.
שם משמואל על הפרשה היחס בין לוט לאברהם
שם משמואל על הפרשה - לך לך - חלק א'
תרע"ט - יצר הרע נצרך בשביל היצר הטוב, לשמש בשבילו אבל לא כנגדו. ככה עשיו היה צריך להיות ליעקב ולוט לאברהם. וכמו שלוט נפרד מאברהם כך גם ישראל ייפרדו מהרע ביציאת מצרים.
שם משמואל על הפרשה יציאת אברהם ממצרים והקשר ללוט
שם משמואל על הפרשה - לך לך - חלק ב'
יציאת אברהם ממצרים הייתה פועל דמיוני ליציאת מצרים של עם ישראל כדי שעם ישראל יוכלו לצאת ממצרים. זה שלוט נפרד מאברהם הוא ירד מצדקותו. מלחמת ארבעת המלכים וגם המלחמה האחרונה ינוצחו בזכות שמירת הברית.
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
