ישיבה
בית המדרש
- שבת ומועדים
- פסח
- חמץ, מצה וכשרות לפסח
וכן השוכר חדר במלון אינו צריך לומר בעת הזמנת החדר שאינו רוצה לזכות בארוחות המוגשות שם, כגון ארוחות בוקר המוצעות בהרבה מקומות ללא תשלום נוסף, או במלונות הפועלים בשיטת ’הכל כלול’.
בספר נטעי גבריאל (פסח פרק נו ה״ט) כתב: "כשקונה כרטיס נסיעה לנסוע בחול המועד, הרי רוכש גם כן מזון הארוחות שמחלקים על הדרך, ובתוך הארוחות יש מאכלי חמץ וכדומה, לכן יזהר בשעה שקונה את הכרטיס שאינו רוצה לרכוש ולקנות זכות הארוחות המגיע לו, או שיזמין מראש רק מאכלי פסח".
ובהערה שם כתב שלמד כן מדברי חכם אחד על פי השו״ע (סימן תמ ס״ג), ואני העני עיינתי שם ולא מצאתי רמז לזה, אלא שבסעיף שלאחריו (סעיף ד’) כתב השו״ע שישראל שהפקיד חמצו אצל ישראל חברו או אצל אינו יהודי עובר עליו המפקיד. ואם כוונתו היתה לסעיף הזה, לעניות דעתי יש חילוק גדול בין המקרים, שבסעיף האמור החמץ שייך לישראל, ואילו בנידון הטיסה אין לנוסע אלא זכות לקבל מנת אוכל, ואינו קונה את האוכל בפועל אלא בשעה שמגיע לידו, ואז יכול הוא לסרב לקבלו.
ועוד, מאכל חמץ זה הוא בכלל דבר שלא בא לעולם בשעת הזמנת הכרטיס, ואין אדם יכול לזכות בדבר שעדיין לא בא לעולם, כנפסק בשולחן ערוך (חו״מ סימן רט ס״ד).
גם יש כאן חסרון נוסף, שהדבר הנקנה עדיין אינו ברשות המקנה, שהרי הטבחים של חברת התעופה רוכשים את האוכל סמוך להכנתו, וכשם שאין אדם יכול להקדיש דבר שאינו ברשותו (ב״ק סח, ב), כך אינו יכול להקנות דבר שאינו ברשותו (קצות החושן סימן קכג ססק״א).
בנוסף לכך, ברור שכאשר הזמין את הכרטיס אינו קונה מנה מסוימת, אלא זכות למנה שיבחר הדייל ליתן לו מתוך מספר מנות דומות.
ועוד, מאחר שאינו יודע את מין וסוג המאכל, הרי זה בכלל דבר שאינו מסויים, שכתב השולחן ערוך (חו״מ סימן רט) שאינו קונה: "המקנה לחבירו דבר שאינו מסויים, אם היה מינו ידוע אע״פ שאין מדתו ומשקלו ידוע, הרי זה קנה. ואם אין מינו ידוע לא קנה". ואף כאן, המזמין כרטיס אינו יודע איזה מאכל יוגש לו, ולפיכך אינו קונה.
מלבד כל זאת, כיון שאין רצונו באוכל זה מחמת איסורו, ודאי שאינו קונהו. יסוד דבר זה נלמד מן הגמרא (ב״מ צו, ב) דבעל אינו מועל בנכסי אשתו שנפלו לה ממיתת אביה, משום "דלא ניחא ליה דליקני איסורא".
וכן במשנה (ע״ז ה, ז) נאמר: "אומנין של ישראל ששלח להם נכרי חבית של יין נסך בשכרן, מותרים לומר לו תן לנו את דמיה". וביאר התפארת ישראל שטעם הדבר שמן הסתם אמרינן "איסורא לא ניחא ליה דלקני".
וכן פסק המגן אברהם (סימן תמח סק״ב), והמשנה ברורה (שם סק״ה). וכתב השולחן ערוך (שם ס״ב) שנכרי המביא לישראל דורון חמץ בפסח- לא יקבלנו הישראל, וגם לא יהא ניכר מתוך מעשיו שחפץ בו, וטוב שיאמר שאינו רוצה שתקנה לו רשותו. וביאר המשנה ברורה (סק״ו) שאף שמעיקר הדין אפילו בסתמא שרי, מכל מקום לרווחא דמילתא יאמר בפירוש שאינו רוצה.
וכן כתב החק יעקב (סי' תמח ס"ק ה), שאם נכרי נתן או מכר לישראל חיטים וכהאי גוונא וקיבלם הישראל ממנו ואחר פסח נודע לו שהיה בתוכו חמץ, לכאורה נראה דהחמץ מותר לאחר פסח כדין חמצו של עכו"ם. וראיה לזה מהא דאיתא בנדרים דף ל"ה ע"א באומר קונם ככרי עליך מי מעל, למעול מקבל יכול לומר היתירא בעיתי איסורא לא בעיתי. ופירשו שם רש"י ור"ן [ד"ה למעול] והרא"ש [ד"ה איסורא] דמעילה בשוגג הוא, ואילו הייתי יודע שהיא אסורה לא הייתי מקבלה. אבל המוציא מעות של הקדש בשוגג מעל, אף על פי שאילו היה יודע שהיה של הקדש לא היה רוצה לזכות בהם, כיון שהוא עצמו לקחם כדי לזכות בהם. (משא"כ דכיון שניתנה) אבל מה שנתנו לו ע"י אחר יכול לומר אלו הייתי יודע שהוא אסור לא הייתי מקבלה הימנו כי איסורא לא בעינא למקני, ונמצא זכיה בטעות ואינו זכיה, עכ"ל.
ואחר כך מצאתי בשו״ת תשובות והנהגות (ח״ג סימן קיט) שכתב כדברינו, וביאר שאין לנוסע קניין באוכל קודם שיקבלנו. ואף אם נאמר שיש כאן קניין, מכל מקום אינו עובר באיסור, משום דלא ניחא ליה דליקני, ואי אפשר להקנות לאדם בעל כרחו.
אף על פי כן סיים שם, שאף שמעיקר הדין אין החמץ שלו, מכל מקום נכון להחמיר ולהודיע בפירוש בעת הזמנת הטיסה שאין רצונו לקנות או לזכות במאכלי החמץ. ולעניות דעתי זו חומרא יתירה היא, ואין צורך לחשוש לדבר כלל, שכן מה שהזכיר השולחן ערוך דלעיל שטוב שיאמר שאינו רוצה בו- נאמר במקום שהחמץ בא לרשותו, מה שאין כן כאן שאין החמץ בא לרשותו כלל. ובשעה שיציעו לו לאכול יאמר שאינו רוצה, ובזה סגי.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
שיעורים בספר יהושע סוד דמותה של רחב
יהושע פרק ב'
השיעור עוסק במפגש של מרגלי יהושע עם רחב, תוך התמודדות עם דמותה המורכבת ומעמדה המרכזי בכניסת עם ישראל לארץ. דרך מקורות חז"ל מוסברים תהליך התשובה שלה, כוחה להכיר בגדולת השם דווקא מתוך עברה, והחיבור העמוק שלה לקדושת ישראל ולשושלת הנבואה.
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
