ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- רביבים
- משפחה חברה ומדינה
- הבית היהודי
- נישואין וזוגיות
בדומה לשאלה שהובאה בטור שעבר על השתתפות ב'חתונה מעורבת', אביא שאלה נוספת בתחום זה.
שאלה: בן משפחתנו מתחתן בפעם השנייה, רק שהפעם הוא מתחתן ב'חתונה אזרחית', בלי חופה וקידושין. האם מותר להשתתף בה כאשר הוא עלול להיפגע מאוד אם לא נגיע לחתונה?
תשובה: ככלל אסור להשתתף בחתונה שאינה על פי ההלכה, שכן להלכה מצווה גדולה לכל איש ישראל להתחתן כדת משה וישראל, ובלא חתונה כדת משה וישראל אסור לאיש ולאישה לקיים יחסי אישות. ומצווה מהתורה למחות כנגד העובר עבירה, שנאמר: "לא תשנא את אחיך בלבבך הוכח תוכיח את עמיתך ולא תישא עליו חטא" (ויקרא יט, יז), קל חומר שאסור להשתתף באירוע שידוע לכול שהוא בניגוד למצוות התורה. אומנם במקום שהתוכחה לא תישמע אין להוכיח, וכפי שאמרו חכמים: "כשם שמצווה על אדם לומר דבר הנשמע, כך מצווה על אדם שלא לומר דבר שאינו נשמע" (יבמות סה, ב), אבל להשתתף באירוע שכזה אסור, שכן בהשתתפות עושים מעשה שמנוגד למצוות התוכחה. ואף שאין סיכוי שבעקבות אי ההשתתפות האירוע האסור יתבטל, יש סיכוי שבעקבות זאת יזכרו את האיסור, ואולי ביום מן הימים ישתדלו לתקנו, ואולי את ילדיהם יעודדו להתחתן כדת משה וישראל.
בד בבד לשקוד על יחסי האחווה
אומנם בד בבד צריך לשקוד על שמירת היחסים הטובים עם כל בני המשפחה, שאף זו מצווה גדולה, שעליה אמר רבי עקיבא שהיא כלל גדול בתורה: "ואהבת לרעך כמוך" (ויקרא יט, יח; ספרא שם). וככל שקרובים יותר, כך המצווה מחייבת יותר.
רביבים (824)
הרב אליעזר מלמד
788 - גדר ההפרדה: האיסור להשתתף בנישואי תערובת וחובת התוכחה
789 - נאמנות לתורה, רגישות למשפחה
790 - קשר של קדושה: התפילין כאות וכמהות
טען עוד
כשהמחיר הוא קרע משפחתי
שאלה: מה נכון לעשות כאשר ברור לנו לחלוטין שאם לא נשתתף ייפער קרע עמוק במשפחה, ויש חשש שיהיו מי שלא ירצו לדבר איתנו במשך שנים רבות? אולי זה אופייני למשפחה כמו שלנו, שכבר במשך כמה דורות לא שמרו מצוות, ורק אנחנו חזרנו בתשובה, ולכן אנחנו נחשבים כמי שפרשנו מהם?
תשובה: במצב כזה עדיף להשתתף באירוע כפי מידת ההכרח, כדי למנוע קרע במשפחה. כי אף שמצד מצוות 'הוכח תוכיח' אסור להשתתף, מאידך גיסא יצירת קרע במשפחה תגרום לאיסורים רבים וחמורים יותר של שנאה וניכור במסגרת המשפחה. קרע זה אף יכול לגרום להתרחקות נוספת של קרוביכם ממסורת ישראל. לכן עדיף שתשתתפו ותבטאו את אהבתכם לבני משפחתכם תוך הבעת מורת רוח מסוימת על שנאלצתם לנהוג בניגוד למסורת אמונת ישראל (כעין זה כתב רשז"א במנחת שלמה א, לה, כמובא בפניני הלכה ברכות יב, יב).
ציצית בצעיף, מצנפת וכאפייה
שאלה: האם צעיף גדול שיש לו ארבע כנפות חייב בציצית?
תשובה: צעיף פטור מציצית, הואיל ונועד לכיסוי הצוואר, ואילו הבגד שחייב בציצית הוא הבגד הרגיל, שנועד לכיסוי הגוף. וכן דין כאפייה או מצנפת, שפטורים מציצית הואיל ונועדו לראש ולצוואר ולא לכיסוי הגוף (שולחן ערוך אורח חיים י, יא-יב).
אומנם אם מדובר בצעיף רחב וגדול שלעיתים עוטפים בו חלק מהגוף, יש סוברים שהוא חייב בציצית (כפתור ופרח ס). ויש שהורו לעגל את אחת הפינות כדי לפוטרם מציצית (ארצות החיים י, מב). ואולם לדעת רבים, גם כשלעיתים עוטפים בצעיף חלק מהגוף, אין להטיל בו ציצית, משום שבגד שנועד לראש או לצוואר הוא 'כסות ראש וצוואר' ולא כסות סתם, ופטור מציצית. וכן המנהג הרווח (בית יוסף י, י-א; לבוש י, ועוד רבים). והרוצים להדר יעשו לו פינה אחת עגולה, ובכך לכל הדעות יהיה פטור מציצית (ביאור הלכה י, י, 'כיון שעיקרה').
ציצית גנובה ואי תשלום מס
שאלה: קניתי ציצית בחנות, אך לאחר שחזרתי הביתה נזכרתי שהמוכר לא נתן לי קבלה, ואני חושש שהוא מעלים מס. האם הציצית נחשבת ציצית גנובה ופסולה?
תשובה: כאשר חוטי הציצית גנובים, הציצית פסולה, שנאמר: "ועשו להם ציצית" (במדבר טו, לח), למדו חכמים: "ועשו להם - משלהם" (סוכה ט, א). ואף הגונב טלית והטיל בה ציציות משלו, אינו מקיים בה את המצווה, שנאמר: "כסותך" (ביאור הלכה יא, ו, 'אם'). גם הקונה ציצית מגנב אינו יכול לקיים בה את המצווה, ואינו יכול לברך עליה (משנה ברורה יא, ל; כה, נד). אבל אם המוכר אינו משלם מיסים, אכן לכתחילה אין לקנות ממנו, כי הוא גונב מהציבור והקונה ממנו נעשה שותף לדבר עבירה, אבל כיוון שהטלית עצמה אינה גנובה, מותר לברך עליה. נוסף על כך, אחר שכבר קנית, אין הכרח שתחשוד במוכר שהוא מעלים מס. אומנם בפעם הבאה טוב שתבקש קבלה.
ברכה בבוקר על טלית קטן וגדול
שאלה: המתעטף בבוקר ב'טלית קטן' ואחר כך ב'טלית גדול', האם צריך לברך על כל טלית בנפרד?
תשובה: הלובשים בבוקר 'טלית קטן' וסמוך לכך הולכים להתפלל שחרית ומתעטפים ב'טלית גדול', יברכו על ה'טלית גדול' ויכוונו לפטור גם את ה'טלית קטן'. אבל אם תעבור יותר מחצי שעה עד שיתעטפו ב'טלית גדול', נכון שיברכו על ה'טלית קטן' סמוך ללבישתה, ולפני שיתחילו להתפלל שחרית יברכו על ה'טלית גדול'.
האם צריך להקפיד ללכת בטלית מצמר?
ישנה מחלוקת עוד מימי האמוראים, אם כל סוגי הבדים חייבים בציצית מהתורה (מנחות לט, ב). לדעת רב יהודה ורבא, כל בגד מרובע מכל סוג של בד חייב בציצית מהתורה, שנאמר: "וְעָשׂוּ לָהֶם צִיצִת עַל כַּנְפֵי בִגְדֵיהֶם" (במדבר טו, לח). וכן פסקו ראשונים רבים (תוספות מנחות לט, ב, 'ורב נחמן', בשם רש"י ורבינו תם; רי"ד, עיטור, סמ"ג, רא"ש, ריטב"א. רמ"א אורח חיים ט, א).
לדעת רב נחמן, הואיל וצמר ופשתן היו הבדים הנפוצים בעבר, כוונת התורה שבגדים מבדים אלו חייבים בציצית. ומדברי חכמים גם בגדים משאר הבדים, כדוגמת כותנה או משי, חייבים בציצית. וכן פסקו ראשונים רבים (רי"ף, רמב"ם ציצית ג, א-ב, ראב"ן והחינוך שפו; שולחן ערוך ט, א).
למעשה, כדי לקיים את מצוות הציצית מהתורה לכל הדעות, נוהגים ישראל להדר שה'טלית גדול' תהיה מצמר. וכפי שכתב בפלא יועץ ('ציצית'), שהלובש טלית שאינה של צמר "דומה למי שיכול להרוויח אלף זהובים ומתרצה בחמש מאות". ויש מהדרים שגם ה'טלית קטן' שלובשים מתחת לחולצה תהיה מצמר (אליה רבא, פרי מגדים, משנה ברורה ט, ה).
האם יש הבדל בין ספרדים לאשכנזים ביחס לחומר הטלית
שאלה: שמעתי בשיעור שהספרדים נוהגים להקפיד ללבוש דווקא 'טלית קטן' מצמר, ואילו האשכנזים אינם מקפידים על כך. האם זה נכון?
תשובה: אין זה נכון. וככלל צריך להיזהר שלא להרבות מחלוקות בין העדות שבישראל, במיוחד בימי קיבוץ גלויות, כאשר בני העדות השונות מתחתנים זה עם זה. כלומר כאשר יש מחלוקת ידועה בין המנהגים, נכון לכל אדם לנהוג כמנהג אבותיו, ובאופן זה אפשר לראות במנהגים השונים גיוון מבורך. אבל אין לדקדק ולהוסיף מחלוקות במה שלא ידוע שיש הבדלים בין המנהגים, כי באופן זה המחלוקות מרחיקות את בני העדות זה מזה, כאשר כל אחד מנסה לחפש במה מנהגיו שונים משל בני העדות האחרות, ובמה כביכול נהג בטעות כמו אחרים.
אומנם נכון שהרמ"א כתב כדעת הסוברים שכל סוגי הבדים חייבים בציצית מהתורה, ורבי יוסף קארו כתב כדעת הסוברים שמצוות ציצית מהתורה היא רק בבגד צמר או פשתים (שולחן ערוך אורח חיים ט, א). ויש שכתב על פי זה (אור לציון ח"ב ב, ג) שיוצאי ספרד צריכים להקפיד יותר ללכת בבגד צמר. אולם זה מנהג חסידות שאינו מבוסס על מנהג יוצאי ספרד, שכן הכול יודעים את משקל הפוסקים, ויודעים שמהודר יותר ללבוש טלית מצמר, שמקיימים בה מצווה מהתורה לכל הדעות. וכאשר היא מחממת מדי, מוטב ללבוש טלית מחומר אחר. וכך נוהגים יוצאי ספרד ואשכנז כאחד. יתרה מזו, דווקא בקהילות יוצאי ספרד היו רבים שלא נהגו ללכת ב'טלית קטן' כלל, וכפי שכתב הרב יוסף משאש, שבקהילות רבות רק תלמידי חכמים נהגו ללכת ב'טלית קטן' (מים חיים ח"ב שכ). ומנגד, מבין אחרוני הפוסקים באשכנז, רבים עודדו להדר ללבוש טלית מצמר (אליה רבא, פרי מגדים, משנה ברורה ט, ה).
לכן למעשה אין בזה הבדל בין העדות, ומי שיכול עדיף שיקיים את המצווה בטלית מצמר, ומי שטלית צמר מחממת אותו מדי, מוטב שיקיים את המצווה בטלית מחממת פחות, וכפי שנהג הגר"א (מעשה רב יז).
מתוך העיתון 'בשבע'
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א תיקון הנפש האלוקית והבהמית
טהרת הנפש והמידות ה - ז
השיעור עוסק במאבק הפנימי שבין הנפש האלוקית לנפש הבהמית, ומסביר כיצד יש לרתום את הכוחות והיצרים כדי לזכך את האדם גם בעתות קושי וייסורים. בנוסף, מובהר עניין תיקון הנשמות וגלגוליהן כרובד עמוק של עבודה רוחנית, המוביל לזיכוך פנימי ולהתעלות בעבודת השם.
יסודות הש"ס ספקות, רוב וחזקה: איסור וממון
השיעור בוחן את היחס וההבדלים בין דיני איסור לדיני ממונות, תוך ניתוח קושיית התוספות במסכת בבא מציע על כללי ההכרעה בספקות. דרך בירור מושגי רוב, חזקה ומוחזקות, מודגשת החשיבות של העמקה ביסודות למדניים גם במהלך לימוד בקיאות.
אור התנ"ך מבוא לתנ"ך: מאור הגנוז למציאות
השיעור עוסק בגישה הנכונה ללימוד התנ"ך, מתוך תפיסה שהתורה היא אור אלוקי אינסופי שנועד להורות דרך לכל אדם ולכל דור. בנוסף, נסקר המעבר בין הספרים יהושע, שופטים ושמואל כמשל לתהליך הלאומי של מעבר מאחדות כללית, דרך פירוד ובנייה פרטית, ועד לחיבור מחדש.
לך לך הארת הדרך בעולם של חושך
השיעור עוסק בשלוש ה"מציאות" של הקב"ה – אברהם, ישראל ודוד – ומסביר כיצד תפקידו של האדם אינו רק לשרוד, אלא להאיר את העולם עבור הבורא מתוך התמודדות וניסיונות. דרך דמותו של אברהם אבינו מוצגת החשיבות של זיכוך החומר והכרת שם שמיים, שהופכים את המציאות הגשמית למשכן עבור השכינה.
אורות התשובה - הרב הראל כהן צער החטא ומהלך הנפש
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, ג'
הרב מסביר, בדומה לפסקאות הקודמות, ממה נובע צער החטא, ומרחיב את ההסתכלות על מהלך הנפש של הפסימיות והעין הרעה שגורמת את החטא והצער.
רביבים מצוות תלמוד תורה – גם לנשים
נשים חייבות ללמוד תורה, והתורה שייכת לנשים כמו לגברים | ביסוד הקשר לתורה - נשים אף קודמות לגברים | להקיף את התורה כולה – רק גברים חייבים | נשים, כמו גברים, חייבות לברך בכל יום את ברכות התורה | ככל שעברו השנים, השתתפות האישה בכל תחומי העבודות והמדעים גדלה | נשים שחיות בחברה המודרנית, תוך שותפות בקידום המדע והחברה, חייבות ללמוד הרבה יותר תורה
לך לך פרשת לך לך – נפרדים לשלום
עם ישראל מתקשה לקבל את אלומות הצלחתו המדינית ומפקיר את המדינה לידי מורדים פנימיים מחוסר זהות יהודית לאומית
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת לך לך תשפז
מה הטעם שמכל חייבי כריתות מצות מילה ומצות קרבן פסח הם המצוות היחידות שחייבים עליהם כרת בביטול מצות עשה. לאיזה צורך הגביה הקב"ה את אברהם למעלה מן הכוכבים, ואפשר לראותם גם מלמטה. ועוד מהו דמיון הכוכבים לישראל. והרי כבר המשילום לעפר הארץ. למה שאל אברהם אות על הארץ בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה, ואילו על הבנים לא שאל אות. איך מל אברהם את עצמו ביום הכיפורים, ונפסק בשו"ע (יו"ד רסו ז) אדם שלא מל מעולם לא ימול בשבת שמא יקלקל ונמצא מחלל שבת.
שם משמואל על הפרשה היחס בין לוט לאברהם
שם משמואל על הפרשה - לך לך - חלק א'
תרע"ט - יצר הרע נצרך בשביל היצר הטוב, לשמש בשבילו אבל לא כנגדו. ככה עשיו היה צריך להיות ליעקב ולוט לאברהם. וכמו שלוט נפרד מאברהם כך גם ישראל ייפרדו מהרע ביציאת מצרים.
שם משמואל על הפרשה יציאת אברהם ממצרים והקשר ללוט
שם משמואל על הפרשה - לך לך - חלק ב'
יציאת אברהם ממצרים הייתה פועל דמיוני ליציאת מצרים של עם ישראל כדי שעם ישראל יוכלו לצאת ממצרים. זה שלוט נפרד מאברהם הוא ירד מצדקותו. מלחמת ארבעת המלכים וגם המלחמה האחרונה ינוצחו בזכות שמירת הברית.
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
