ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- רביבים
- משפחה חברה ומדינה
- ציבור וחברה
- גרים
שאלה: "שלום לכבוד הרב... הנני מבקש הוראה למעשה בעניין שטורד אותי ואיני מוצא לי מנוח בו. חבר מהמילואים מתחתן. אדם טוב. נפצע בפעילות מבצעית ונאבק לחזור לחיים. הוא בן לאב יהודי ואמא לא יהודייה. זהותו ישראלית, אולם כפי שאמר, תהליך הגיור כבד עליו, קשה לו ללמוד ברכות בעל פה ולהתחייב בפני בית הדין לשמור שבת, ולכן אין בכוונתו להתגייר. לדבריו, הוא מרגיש יהודי גם בלי גיור, ואף עבר ברית מילה בעת שנולד. הוא מאורס לבחורה ממוצא... סבא שלה זיכרונו לברכה היה מרבני העדה. הבחורה המאורסת היא מסורתית, ואומרת שמבחינתה הארוס שלה הוא יהודי. הם הקפידו לקבוע את חתונתם במקום שמגיש אוכל כשר.
"החתונה בעוד כחודש. החבר הזמין אותי ומצפה מאוד שאגיע לחתונתו, ואינני יודע מה לעשות. אני חושש שאם לא אבוא, הוא ירגיש בהיעדרי וייפגע. האם עדיף 'להחליק' ולומר שלא מסתדר לי להגיע, או שנכון בכל זאת לבוא?
"אליבא דאמת, האירוע הוא נישואי תערובת מצערים. אך מצד שני, בתודעת הזוג הנישואין אינם נישואי תערובת והם שוגגים בזה מחמת דעתם השגויה. יתר על כן, שמא האירוע כשלעצמו אינו שלילי לחלוטין, מכיוון שצאצאיהם יהיו יהודים ובעיית הנישואים המעורבים אינה נמשכת לדור הבא. בברכה שה' ייתן לכבוד תורתו כוח להמשיך ולברר הלכות חמורות לאמיתה של תורה, ויישמעו דבריו הנאמרים מתוך יראת שמיים ובקשת אמת".
אסור להשתתף אבל תציע לגיירו
תשובה: כיוון שאירוע זה של נישואי תערובת הוא אירוע אסור, אין להשתתף בו. התורה מצווה למחות כנגד העובר עבירה ולהוכיח אותו, שנאמר (ויקרא יט, יז): "הוכח תוכיח את עמיתך ולא תישא עליו חטא", קל חומר שאסור להשתתף.
רביבים (823)
הרב אליעזר מלמד
787 - לבוש של מלכות: הציצית כביטוי לייעוד הישראלי
788 - גדר ההפרדה: האיסור להשתתף בנישואי תערובת וחובת התוכחה
789 - נאמנות לתורה, רגישות למשפחה
טען עוד
מי רשאי לגייר לפי ההלכה
שאלה: מי רשאי לגייר? האם כל תלמיד חכם?
תשובה: יש אומרים שכל יהודי שומר תורה ומצוות כשר להיות דיין גיור (רמב"ם איסורי ביאה יד, ו; סמ"ג, ארחות חיים, ים של שלמה, בנימין זאב; שולחן ערוך רסח, ג). ודעת רוב הפוסקים שדייני הגיור צריכים להיות תלמידי חכמים, כדי להבטיח שיבצעו את סדרי הגיור כהלכה וישקלו כראוי אם לקבל את הגר (בה"ג, רי"ף, ראב"ן, ר"י, ריא"ז, רוקח, רא"ש, רבנו ירוחם, אגודה; טור רסח, ב; רמ"א רסח, ב). וכן פסקו אחרונים רבים (לבוש רסח, ב; ערוך השולחן ח; הרב חיים פלאג'י לב חיים ג, כח; ועוד). אומנם בדיעבד הכול מסכימים שאם דייני הגיור היו כשרים לעדות, ולא נודע שעוברים בזדון על אחת המצוות, גיורם תקף.
הגדרת תלמידי חכמים לעניין זה היא מי שיודע ללמוד תורה ובעל ידיעות תורניות משמעותיות, וכמובן למד את הלכות גיור. בוודאי ר"מים בישיבות תיכוניות נחשבים תלמידי חכמים.
אומנם מנהג ישראל שרבני המקום הם האחראים על הגיור, כדי שקבלת הגרים תהיה בהסכמה רחבה של כל הקהילה. אבל במצב של שעת הדחק, כדי למנוע נישואי תערובת, וכדי למנוע קרע נורא וכאב גדול למשפחה היהודית, יש לנהוג כפי ההלכה שלפיה כל שלושה תלמידי חכמים רשאים לגייר לכתחילה (ראה בפניני הלכה גיור ד, ב, 3).
הדרכת הרבי הריי"ץ מלובביץ'
כיוצא בזה הדריך האדמו"ר מלובביץ', רבי יוסף יצחק שניאורסון, אחד ממנהיגי היהדות החרדית בעולם. בשנת תש"ח, בשבתו בניו יורק, כתב לו חסידו הרב מנחם מנדל פלדמן על המצב הרוחני הירוד בקהילה שבה פעל, עקב השפעתם הרעה של הרבנים הרפורמים. בתוך כך סיפר שדחה נוכרית שרצתה להתגייר על מנת להינשא לבן של אחד מחברי הקהילה, והם הלכו להתגייר אצל הרפורמים.
בתשובתו מד' מנחם אב תש"ח (אגרות חלק ט' ג'רסח), כתב הריי"צ לעניין הגיור: "בדבר עניינו של המעמבער (חבר הקהילה) שלו... אשר בא אליו בפנים זעומות ודאוג, וגילה לפניו את צערו הגדול אשר בנו התחבר עם נוכרייה ורוצה לקחתה, והוא, אבי הבן, יכול לפעול אצל הבן ובחירתו אשר תתגייר. וידידי (כך כתב לחסידו) השמיט את עצמו מזה ודחה אותו בכמה תירוצים, והלכו להרעפארמער (שגייר אותה בגיור רפורמי). הנה לא טוב עשה, והיא שגגה גדולה מאיתו אשר צריך ומוכרח לתקנה, אם אפשר גם העבר. ועל להבא יכניס עצמו בזה וילמוד את ההלכה במקורה, הלכות גרים טור ובית יוסף, ואחר כך בשולחן ערוך עם מפרשיו, ושיהיה בקי בהן אל הפועל לעשותו, ויבחר בשניים יהודים שומרי שבת ושומרי מצוות, שמהם יעשה חברי הבית דין, וילמוד ספרי טיב גיטין שיוכל לסדר גיטין כדין".
עניין גיור הנוכרייה היה חשוב לריי"צ, ו־14 ימים לאחר מכן שלח מכתב נוסף (שם ג'רעא): "אתעניין לדעת אם עשה איזה דבר לתקן את דבר ההשמטה מלגייר את הנוכרייה, ואם לא עשה - הנה פן ואולי יכול למצוא איזה עילה והתחכמות לתקן העניין על פי התורה". וכן עולה ממכתבים נוספים. ראה בספרי 'מסורת הגיור' כו, לא (עמ' 757), שמוכח שמדובר היה בגרים שלא התכוונו לשמור אורח חיים דתי, אלא לכל היותר יהיו כמסורתיים, ועמדתו העקבית של הריי"ץ הייתה שאם הם רוצים להתגייר, יש לגיירם כדי למנוע התבוללות.
הנהגתו של השליח הרב פלדמן
ראוי לציין שהרב קלמן דוידסון מסר עדות בכתב, של רב אמריקני חרדי שעלה לארץ וביקש לשמור על אנונימיות, והכיר מקרוב את הרב מנחם מנדל פלדמן (שהריי"צ הורה לו לגייר באיגרות שנזכרו). וכך סיפר שאמר לו הרב פלדמן: "הוא, הרבי מלובביץ' הקודם, עודד את השליחים שלו לגייר את כל הבאים אליהם, תוך דרישה וחקירה מינימלית המורכבת רק מביטחון שהמועמד לגיור דוחה את הנצרות". והוסיף והעיד: "כאשר הייתי בבולטימור, הרב פלדמן ביקש ממני להשתתף איתו בגיור שהתנהל לפי התהליך שתיארתי".
האם עובד זר יכול להניח תפילין לנכה
שאלה: אבינו עבר אירוע מוחי, ונעשה משותק בידיו, ואין ביכולתו להניח לעצמו תפילין, אבל מוחו צלול לחלוטין. הוא רוצה להתפלל ולהניח תפילין, ושואל אם צריך שדווקא גבר יהודי שחייב בתפילין יניח לו את התפילין, או שאפשר שגם אשתו תניח לו את התפילין, או אפילו העובד הזר.
תשובה: גם העובד הזר יכול להניח לו תפילין, כי המצווה אינה לקשור את התפילין אלא שיהיו התפילין קשורות על ידו וראשו, שנאמר: "והיה לך לאות על ידך ולזיכרון בין עיניך" (שמות יג, ט). ומה שנאמר 'וקשרתם לאות', הכוונה שעל ידי הקשירה התפילין יהיו לאות, אבל לא שהקשירה עצמה היא המצווה (וכך כתב מהרש"ג ח"א אורח חיים ט). כמובן גם אישה רשאית להניח לו תפילין (על פי עבודה זרה לט, א; מהר"י אסאד אורח חיים יט, ועוד).
כניסה לשירותים עם תפילין בתרמיל
שאלה: כשאני נוסע לדרכי ויש לי תפילין בתיק, האם מותר לי להיכנס עם התיק לשירותים?
תשובה: משום כבודן של התפילין, אסור להיכנס עימהן לבית הכיסא או לבית המרחץ, בין באופן שהאדם מניח אותן עליו ובין שהן בידו. אומנם בזמן שנהגו להניח תפילין במשך כל היום, הוצרכו לעיתים להקל בכך מחשש שיגנבו את התפילין, אולם כשהיו בבית, נזהרו שלא להיכנס עם התפילין לבית הכיסא או לבית המרחץ (שולחן ערוך אורח חיים מג, ז; משנה ברורה כד).
הנמצא בדרכו והתפילין בידו או בתוך תרמילו ונצרך להיכנס לשירותים, אם יש לו אפשרות, עדיף שיפקידן אצל חבר וייכנס לשירותים. ואם לא, ייכנס עם התרמיל לשירותים, וזאת משום שהתפילין טמונות בכיס בתוך כיס, כשהכיס השני אינו כיסן הרגיל (מחצית השקל, משנה ברורה מג, כד). כלומר הכיס הראשון הוא כיס התפילין עצמו, והתרמיל הוא הכיס השני שאינו כיסן הרגיל. כמו כן ניתן להניח את התפילין בשקית נוספת, וכך להיכנס לשירותים.
כבוד התפילין שבתוך תרמיל או מזוודה
המניח תפילין בתוך תרמיל, יניחן מעל הבגדים והחפצים ששם, אך אם מגמתו לשומרן - יוכל להניחן בין הבגדים והחפצים. גם המניח תפילין בתוך מזוודה, יניחן באופן השמור והמכובד ביותר. אפשר להניח את התרמיל או המזוודה שהתפילין נמצאות בהם על הארץ, ולא ישב עליהם או יניח עליהם את רגליו, אלא אם כן התרמיל או המזוודה גדולים והוא יודע שהתפילין נמצאות בצד השני (שולחן ערוך מ, ג; ה; עיין משנה ברורה יג).
מתוך העיתון 'בשבע'
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
שיעורים בספר יהושע סוד דמותה של רחב
יהושע פרק ב'
השיעור עוסק במפגש של מרגלי יהושע עם רחב, תוך התמודדות עם דמותה המורכבת ומעמדה המרכזי בכניסת עם ישראל לארץ. דרך מקורות חז"ל מוסברים תהליך התשובה שלה, כוחה להכיר בגדולת השם דווקא מתוך עברה, והחיבור העמוק שלה לקדושת ישראל ולשושלת הנבואה.
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
