^ 1. האבחנה בהבדל המהותי שבין שני הפרקים רמוזה במקומות רבים בחז"ל. דוגמה: "בית שמאי אומר שמים נבראו תחילה אח"כ הארץ ובית הלל אומרים הארץ נבראת תחילה ואחר כך השמים. אלו מביאין טעם לדבריהן ואלו מביאין טעם לדבריהן. מה טעמון דבית שמאי (בראשית א) בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ, למלך שעשה כסא משעשאו עשה אפיפורין שלו (ישעיה סו) השמים כסאי והארץ הדום רגלי. מה טעמון דבית הלל (בראשית ב) ביום עשות ה' א-להים ארץ ושמים, למלך שעשה פלטין משבנה את התחתונים עשה את העליונים (ישעיה מח) אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים...

ר' יוחנן בשם חכמים אם לבירייה שמים קדמו ואם לשכלול הארץ קדמה אם לבירייה שמים קדמו בראשית ברא אליהם וגו' אם לשכלול הארץ קדמה ביום עשות ה' א-להים ארץ ושמים... (ירושלמי מסכת חגיגה דף ה"א). אבחנה מפורשת בין שני התיאורים נמצאת גם ברב סולובייצ'יק בספרו "איש האמונה" בפרק "איש האמונה הבודד".
^ 2. הבנה אפשרית נוספת היא לראות את האדם בתיאור זה כמושג, שם תואר המציין את בריאתו של המין האנושי.
^ 3. גם שורשיו של השם "אדם" שונים. בפרק הראשון השם "אדם" נגזר מהיותו בדמות אלוקים ("בצלמו כדמותו"), ואילו בפרק השני נגזר הוא מן העובדה שבא מן האדמה: וייצר ה’ א-להים את האדם עפר מן האדמה".
^ 4. בכל הפרק הראשון העוסק בשלב של הבריאה, מעלת כל דבר בעולם היא בעצם העובדה שהאלוקים בראו. תחת כותרת זו לא נזכרים יחסי גומלין של קשר בין שני נבראים, והעמידה של כל נברא היא מול הבורא, כעושה רצונו של מקום. בפרק א' ציונה של הבריאה יהיה "טוב" או "טוב מאד". בפרק השני, המתאר את שלב היצירה, יש יחסי גומלין בתוך הבריאה. שיח השדה ועשב השדה מחכים לאדם, האדם מונח בגן עדן לעובדה ולשומרה, האדם קורא שמות לבעלי-חיים, ועוד.

כהמשך לכך נעיר על ההבדל בצורת הקשר שבין האדם לקב"ה בשני הפרקים. בניגוד לפרק א' שבו הכינוי לבורא הוא "אלוקים", בפרק ב' נוסף השם יקוק. ועוד: בפרק הראשון הקב"ה מברך את האדם, אך לא מצווה אותו, ואין ביטוי לקיומה של בחירה חופשית. בפרק ב' לעומת זאת ישנו דיבור וצווי של הקב"ה לאדם, צווי הממחיש את קיומה של הבחירה החופשית, את האפשרות לחטא, ואלו מוסיפים מימד של בחירה וחירות לעמידה שלו לפני ה'.

_______________________________
מתוך הירחון "קומי אורי" היוצא לאור ע"י תנועת קוממיות.
לפרטים והזמנות: [email protected]
טלפון: 02-9974424