^ 1. תהילים סט, ט.
^ 2. קודם לכן מתאר דוד את יחסם של שונאיו אליו: "רבו משערות ראשי שנאי חנם עצמו מצמיתי איבי שקר אשר לא גזלתי אז אשיב" (פס' ה). עוד נעיר שההנחה הפרשנית העומדת ביסודה של הכותרת היא שכוונת הלשון אחי ובני אמי היא כפשוטה. יש מן הפרשנים שייחסוה לעשיו, וכן יש שראו בה משל כללי ולאו דווקא בייחוס למסכת חייו של דוד.
^ 3. עיקר התמקדותנו תהיה בפסוקים בספר שמואל. אגב כך נעיר שפסוקים הלקוחים מספר שמואל א יצוין בהם הפרק והפסוק בלבד וללא ציון הספר.
^ 4. יש לציין שהניכור שנעסוק בו במהלך המאמר מתייחס בעיקר לראשית דרכו, או לשלבי משבר בהם עמד דוד כמעט לבדו, כאשר פעמים רבות הסובבים אותו אינם יורדים לעומק דעתו. דברים אלו אינם סותרים את העובדה שאין דמות במקרא שפעמים כה רבות נזכר שרבים כל כך אוהבים אותה. הפתרון לשאלת היחס בין שתי המגמות נעוץ בציר הזמן, או בחלוקה בין אנשים שונים או קבוצות שונות בעם. עוד נציין כי בספר תהילים רבים הם המזמורים בהם מתאר דוד את מבקשי רעתו, ולכך יש לייחד בירור נוסף שאינו קשור בהכרח לנושא שלנו.
^ 5. טז, א.
^ 6. טז, ה.
^ 7. טז, י.
^ 8. י, יא.
^ 9. ידיעת ישי שהמדובר הוא במעשה של המלכה מפורשת בפסוקים, וכך גם עובדת דחייתם של שבעת הבנים: "ויקרא ישי אל אבינדב ויעברהו לפני שמואל ויאמר גם בזה לא בחר ה': ויעבר ישי שמה ויאמר גם בזה לא בחר ה': ויעבר ישי שבעת בניו לפני שמואל ויאמר שמואל אל ישי לא בחר ה' באלה" (טז, ח-י).
^ 10. שם, יב.
^ 11. הערה זו יכולה להתפרש בכמה אופנים. א. במשמעות של צפייה לכך ששמואל לא ימתין לצווי, שהרי ברור לו שדוד הוא הבן הנבחר. ב. גם אם נאמר ששמואל חיכה למימושה של הנבואה "ומשחת לי את אשר אמר אליך" (טז, ג), עדיין ניכר ההבדל שבין התעוררותו ביחס לאליאב לומר "אך נגד ה' משיחו", שפירושו לדעת הרבה פרשנים התלהבות מן המחשבה שהנה משיח ה' עומד לפניו, לבין שתיקתו הגמורה נוכח הבן שברור שהוא הבן הנבחר.
^ 12. בתנ"ך קורן הפרשייה היא סתומה ואילו במהדורת ברויאר הפרשייה היא פתוחה.
^ 13. תהילים קיח, כב.
^ 14. תנחומא וירא ו.
^ 15. י, כד.
^ 16. טו, י-יא.
^ 17. ט, כב.
^ 18. "ויאכל שאול עם שמואל ביום ההוא" (ט, כד).
^ 19. "וירדו מהבמה העיר וידבר עם שאול על הגג" (ט, כה).
^ 20. "וישכמו ויהי כעלות השחר ויקרא שמואל אל שאול הגג {הגגה} לאמר קומה ואשלחך ויקם שאול ויצאו שניהם הוא ושמואל החוצה: המה יורדים בקצה העיר ושמואל אמר אל שאול אמר לנער ויעבר לפנינו ויעבר ואתה עמד כיום ואשמיעך את דבר אלהים" (כו-כז). הפסוק שלאחר מכן מתאר את ההמלכה אשר לוותה בנשיקה.
^ 21. טו, ל.
^ 22. טו, לא.
^ 23. טז, א.
^ 24. ט, לד-לה.
^ 25. ונשים לב: המקרא אינו אומר שהתאבל שמואל על שאול כל ימי חייו, אלא שהאבילות (שייתכן ואף מסתבר שפגה עוצמתה בשלב כלשהו, ואולי אחרי דברי הקב"ה אליו "עד מתי אתה מתאבל על שאול") גרמה לכך שלא יסף לראותו שוב עד יום מותו. על פי דברינו אלו המשמעות היא שלאבילותו היה רושם עד סוף חייו, אף שבפועל מסתבר שממשותה נפסקה בשלב מוקדם יותר.
^ 26. "תנו רבנן: שלושה דברים עלו במחשבה לבראות, ואם לא עלו - דין הוא שיעלו: על המת שיסריח, ועל המת שישתכח מן הלב, ועל התבואה שתרקב. ויש אומרים: על המטבע שיצא" (פסחים נד, ב).
^ 27. טז, א-ב.
^ 28. וממשיך האברבנל לומר שפעמים היו הנביאים מחפשים תואנות בכדי שלא יאמרו בפירוש כוונותיהם לפני הקב"ה. ועל דבר זה אמר אדוננו משה "הן אני ערל שפתיים ואיך ישמע אלי פרעה" עם היותו יודע שדבר ה' אלוקינו יקום לעולם.
^ 29. שמואל א ח.
^ 30. שמואל א טו.
^ 31. תהילים צט.
^ 32. תענית ה, ב.
^ 33. י, יב.
^ 34. טז, יג.
^ 35. יט, יח.
^ 36. על פי פשוטו של מקרא דוד בא לספר לשמואל על ההכרח שהוביל אותו להיפרד משאול. אלא שחז"ל מייחסים לפסוק זה את העיסוק בהכנות לבניין בית המקדש: "וילך דוד ושמואל וישבו בנויות ברמה, וכי מה ענין נויות אצל רמה? אלא, שהיו יושבין ברמה ועוסקין בנויו של עולם, אמרי, כתיב (דברים יז (וקמת ועלית אל המקום, מלמד שבית המקדש גבוה מכל ארץ ישראל, וארץ ישראל גבוהה מכל ארצות, לא הוו ידעי דוכתיה היכא, אייתו ספר יהושע... " (זבחים נד, ב).
^ 37. ט, יז-יט.
^ 38. כבלשונם של הנערות עמהן דיבר שאול ונערו "ותענינה אותם ותאמרנה יש הנה לפניך מהר עתה כי היום בא לעיר כי זבח היום לעם בבמה" (ט, יב).
^ 39. ט, יח.
^ 40. טז יא.
^ 41. מדרש תנאים דברים א, יז.
^ 42. פירוש נוסף שנזכר בפרשנים והרד"ק גם כן מביאו בהמשך דבריו: "ויש מפרשים כי כאשר אמר נגד ה' משיחו על שאול בקש עוד שלא תסור המלוכה ממנו כשראה אליאב שלא היה יפה כמוהו בקש מה' שלא יחליף שאול באחר לפיכך ענה לו האל אל תבט אל מראהו כי מאסתיהו ושאול הוא שהיה יפה מראה וגבה קומה".
פירוש זה נמצא אף במלבי"ם. הרלב"ג גם כן מביאו, אלא שמקשה עליו הרלב"ג: "אלא שכבר יקשה לזה השיטה אמרו גם בזה לא בחר ה' כי לפי זה הפירוש לא תהיה הוראה מדברי הש"י לשמואל שלא בחר באליאב". היאך יענה המלבי"ם על קושייתו של הרלב"ג? בפשטות הלשון "גם בזה לא בחר ה'" מתייחסת לעובדה שאכן לא נבחר אליאב. אי בחירתו אמנם אינה מפורשת בלשון הפסוקים, אבל היא עומדת ברקע לחזרתו של שמואל למחשבה שראוי שאול להמשיך למלוך.
^ 43. ט, ב.
^ 44. י, כב-כד.
^ 45. עיין בפרק "היחס אל דוד במעמד ההמלכה".
^ 46. מועד קטן טז, ב.
^ 47. על השאלה מהו מקור כוחו בהנהגה - לא נענה במאמר זה, אך גם לא ניפטר בלא כלום. העיקרון: דוד הוא מעין מנצח על תזמורת. כוחו של המנצח הוא ביכולתו להביא לידי ביטוי את כל הכלים. מנצח טוב אינו בהכרח גם הנגן הטוב ביותר, ובוודאי שלא על כל הכלים שעליהם הוא מנצח. דוד מקשיב אל עומק המציאות ומוביל אותה קדימה. המוקד במנהיגותו הוא במה שהוא מחולל בעם ולא בשלמותו האישית כמקור לדוגמא ולחיקוי. דוד מצליח להרים את רוח העם ולחלץ אותו מרגעי משבר גדולים - בניגוד לשאול שברגעי משבר אינו מצליח להרים את רוח העם אלא נחלש בהחלשותו (כך בפרק יג, טו, וכן במלחמתו בגלית). דוד גם מעורב בעם, אהוב על ידי העם, חי את הדופק של המציאות ועוד.
^ 48. יומא כב, ב.
^ 49. בראשית כה, כה.
^ 50. הלשון "אדמוני" נזכרת שלוש פעמים במקרא. פעם אחת ביחס לעשיו, ופעמיים ביחס לדוד. הפעם הנוספת היא כאשר גלית מסתכל אל דוד העומד מולו "ויבט הפלשתי ויראה את דוד ויבזהו כי היה נער ואדמני עם יפה מראה" (יז, מב). יש לשים לב שגלית אינו רואה את יפה העיניים, אלא את יפה המראה. במילים אחרות נאמר - אינו חודר אל יופיו הפנימי של דוד אלא רואה את מראהו החיצוני.
^ 51. בראשית רבה, סג.
^ 52. המשך דבריו של המלבי"ם: "אבל ה' יראה ללבב וידע כי מטוב בחירתו יעשה אך משפט וצדקה, ובטבע האדמימות הנטועה בו ישתמש ללחום מלחמות ה' ולהכרית מעיר ה' כל פועלי און, וזה הנרצה בעיני ה' שהגם שנמצא נטיה רעה בטבעו הוא ימשול בה מצד צדקתו וטוב בחירתו".
^ 53. התשובה השלמה יותר לשאלת המהות נעוצה בניתוח פרשיות שונות בפרקי דוד תוך עמידה על דרכו הרוחנית. בנוסף לכך - השוואה בין התנהגותו של דוד במצבים שונים להתנהגותו של שאול בכוחה לחדד את ההבדל שבין העולמות השונים, ולאפשר לנו להבין טוב יותר מהו החידוש הגדול שהביא עמו דוד לעולם.
^ 54. תהילים נא, ז.
^ 55. שמואל א טז, א.
^ 56. ילקוט המכירי תהלים קיח, כח.
^ 57. מועד קטן טז, ב.
^ 58. בפשט הכתוב עדינו העצני הוא אחד מגבוריו של דוד: "אלה שמות הגברים אשר לדוד ישב בשבת תחכמני ראש השלשי הוא עדינו העצנו {העצני} על שמנה מאות חלל בפעם אחד {אחת}" (שמואל ב כג, ח), ואילו חז"ל במדרש דורשים את הפסוק ביחס לדוד. ניתן לומר שנקודת החיבור שבין הפשט לדרש היא בעובדה שמדובר הוא באחד מגיבוריו, וממילא יש משמעות לדרשה על תכונותיו של גיבור דוד כבאות מכוחו של דוד.
^ 59. ישנו עיקרון נוסף - משמעותי מאד המובע במדרש זה. עיקרון זה קשור לאבחנה שהגמרא מייחסת לישי שמת בעטיו של נחש, אבחנה שיש לבחון אותה לאור מדרש זה. בכדי לעמוד על משמעותו הרחבה - יש צורך בהתרחבות רבה ולכן לא אבאר את הדברים במאמר זה. הנושא קשור לאבחנה שבין שתי דרכים רוחניות שונות - דרכם של מעלי עולמות כנגד דרכם של מבררי בירורים (מטבע הלשון לקוחה מן הרב קוק). אסתפק בציון שני מקורות העוסקים בכך: ערפלי טהר בעמ' כ - כב, אורות הקדש חלק ב עמ' שפה.
^ 60. יז, כו.
^ 61. דברי הימים א ב, טו.
^ 62. מדרש תנאים דברים א, יז.
^ 63. מקור נוסף שניתן לראות בו התייחסות כמעט ישירה לעיקרון שהבאנו נמצא בפסוק הכותרת של המאמר: "מוזר הייתי לאחי ונכרי לבני אמי: כי קנאת ביתך אכלתני וחרפות חורפיך נפלו עלי: ואבכה בצום נפשי ותהי לחרפות לי: ואתנה לבושי שק ואהי להם למשל" (תהילים סט, ט-יב). דוד מבאר מהו מקורו של הניכור - "כי קנאת ביתך אכלתני וחרפות חורפיך נפלו עלי". ובמילים אחרות - קנאת ביתו של הקב"ה בוערת בי והחרפות המכוונות כלפי הקב"ה מכוונות כלפי. בלשון זה, וכן בפסוקים נוספים בפרק זה מצביע דוד על הניכור שחשים אליו הסובבים אותו, ומייחס אותו לנאמנותו הגמורה לרבונו של עולם "כי עליך נשאתי חרפה כסתה כלמה" (שם, ח).
^ 64. נצח ישראל עמ' קמט - פרק לב.
^ 65. המוקד בתשובתנו לשאלה זו אינו בביאור המהר"ל תוך נאמנות גמורה לדבריו שם, אלא בהתייחסות כוללנית למשמעותה של המלכות בהקשר להגדרה הנזכרת במהר"ל - "ענין חדש והויה חדשה".
^ 66. שמואל ב, ז, טז.