ישיבה
בית המדרש
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- פתחי עיון - הרב אלישיב קפקה
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- ברכות
ויש לעיין מה דין במי שלא התפלל עד ד' שעות, האם יכול להתפלל אחר כך או לא?
דעת רס"ג
בגמרא מקשינן לרבנן:
ולכו"ע עד חצות ותו לא?! והאמר רב מרי בריה דרב הונא בריה דרבי ירמיה בר אבא אמר רבי יוחנן: טעה ולא התפלל ערבית - מתפלל בשחרית שתים, שחרית - מתפלל במנחה שתים! - כולי יומא מצלי ואזיל, עד חצות - יהבי ליה שכר תפלה בזמנה, מכאן ואילך - שכר תפלה יהבי ליה, שכר תפלה בזמנה - לא יהבי ליה.
ויש להקיש מדיון זה בשיטת חכמים האומרים עד חצות לדידן שנוקטים הלכה כרבי יהודה שסוף זמן תפילה בד' שעות. וכשם שאחר חצות אין זה זמן תפילה, כך יהיה לאחר ד' שעות שאין זה זמן תפילה כלל. לאחר דימוי זה יש לומר שמהגמרא משמע שאפשר להתפלל רק עד ד' שעות ותו לא, ואחר כך אפשר להתפלל רק בשעת התשלומין. וזה נלמד ממה שהגמרא אומרת שאכן אם לא התפלל שחרית בזמנה יתפלל במנחה שתים, ומשמע שבזמן מנחה יתפלל ולא לפני כן. ואכן כך כתב רס"ג בסידורו (דיני תפילה וק"ש, ד"ה ומי שלא):
ומי שלא היה יכול להתפלל תפלת שחרית עד סוף השעה הרביעית לא יתפלל בחמישית לא בששית ולא בחצי הראשון של השביעית מפני ששעתים וחצי האלה אינן זמן התפלה אלא ימתין עד תחילת החצי השני של השעה השביעית ויתפלל אז שתי תפילות.
דעת המתירים
אך הרי"ף (ריש פ"ד) ורא"ש (ד, א) כתבו שאפשר להתפלל גם בין שעה רביעית לשעה שישית:
ואף על גב דליתא לדרבנן דאמרי עד חצות היכא דטעי וצלי לאחר ארבע שעות שכר תפלה יהבו ליה שכר תפלה בזמנה לא יהבו ליה.
ואף הרמב"ם כתב קרוב לדבריהם (תפילה ג, א):
ואם עבר או טעה והתפלל אחר ארבע עד חצות היום יצא ידי חובת תפלה, אבל לא יצא ידי חובת תפלה בזמנה, שכשם שתפלה מצוה מן התורה כך מצוה מדבריהם להתפלל אותה בזמנה כמו שתקנו לנו חכמים ונביאים.
הטור (או"ח סימן פט) מביא את דברי הנ"ל אך כותב כרמב"ם שיכול להתפלל בין ארבע לשש הגם שהזיד בתפילת שחרית.
אך מה הטעם שיכול להתפלל לאחר שעבר הזמן של ד"ש? הרי כפי שכתבנו לעיל אמנם שאלת הגמ' היא אליבא דרבנן אך באותה מידה יש לשאול בשיטת שיטת ר' יהודה – עד ד"ש ותו לא? והרי יכול להתפלל תשלומים! דהרי הוא פשיטא שדין תשלומים שייך גם לרבי יהודה. ואם כן, מהגמרא עולה כפי שכ' לעיל רס"ג, ששכר תפילה בזמנה הוא כהלכה עד ד"ש, ושכר תפילה שלא בזמנה הוא רק בתשלומים!
תירוצי הבית יוסף
הבית יוסף (או"ח פט) מביא שתי אפשרויות למקור הדין של הראשונים הנ"ל: א. דין תשלומין. ב. אפושי פלוגתא לא מפשינן.
א. דין תשלומין מלמדנו שניתן להתפלל בזמן התפילה הבאה פעמיים, הראשונה עבור החיובית, והשניה עבור הקודמת. ואם כן, לא גרע זמן זה מדין התשלומין, דסו"ס לאחר ד"ש לר"י ולאחר חצות לרבנן הוא אותו הדין, לשניהם כבר אינו זמן שחרית. וא"כ, אפשר להתפלל אותה מיד, ואין צורך בלחכות. אך מקשה הב"י, דאם כן מדוע מותר לרמב"ם להתפלל גם אם חיסר תפילה במזיד? והרי בתשלומין קיי"ל דרק בשוגג יכול להשלים (כמופיע בהמשך העמוד).
ב. קיי"ל דאפושי פלוגתא לא מפשינן, וא"כ לא מסתבר דלרבנן בין ד' לו' שעות יהיה מותר לכתחילה ואילו לרבי יהודה יהיה אסור אפילו בדיעבד (דהרי אם שכר תפילה אין לו – ברכותיו לבטלה). אלא ע"כ רבי יהודה מודה לרבנן שיכול להתפלל עד חצות, אלא שאין זה שכר תפילה בזמנה. ולפי זה מותר להתפלל אפ' הזיד ולא התפלל שחרית. ומאידך, כיון שאיירי בזמן תפילת שחרית, הוא ודאי רק עד חצות (אפילו לרבנן, דמחצות ואילך הוא זמן מנחה) ואם כן, פשיטא שאין להתפלל בחצי שעה שאחרי חצות.
וראיה להסברו מביא ב"י מדברי הרשב"א בריש פירקין (איבעיא להו) שכתב:
מיהו דוקא בזמן תפילה לפי שכיון שהוא זמן תפילה והוא עוסק בתפילתו חוזר ומשלים מה שטעה בתפילותיו אבל שלא בזמן תפילה לא.
משמע מדבריו שאפשר להתפלל רק בשעות התפילה, ואם כן אין להתפלל אחר חצות היום, שכבר אינו זמן שחרית וכן אינו זמן מנחה עד שש ומחצה, ומתאים להסבר השני.
אלא דאכתי יש לבאר מש"כ ב"י דגם לר"י מתפלל אחר ד"ש כדי לא להרבות מח'. מהיכי תיתי להתיר לומר ברכות לבטלה משום כך? (לחם משנה תפילה ג, א). ואולי אפשר לומר שגם לרבי יהודה עד חצות הוא בוקר אלא שמדיני התפילה שיקריבו עד ד"ש משום שכך היה בהקרבת קרבן תמיד של שחר.
דברי הט"ז
הט"ז לא מקבל את ההסבר השני של הבית יוסף, שהרי בגמ' אמרינן 'כולי יומא מצלי ואזיל' וא"כ הוא גם אחרי חצות? ועוד, לדידך שאחרי חצות אסור, מדוע תמהה הגמרא 'עד חצות ותו לא?', והרי לפי ב"י שאסור אחר חצות – אה"נ, ודאי שעד חצות ותו לא! ולכל היותר יתפלל מנחה פעמיים. ויוצא א"כ שמה שמכריע הב"י הוא ממש מהלך שהגמרא לא מקבלת.
לכן אומר ט"ז שהיתר התפילה נלמד מדברי הגמ' 'דכולי יומא מצלי ואזיל', ולכן חובה עליו להתפלל כל היום, אלא שבהגיע זמן מנחה צריך להקדימה, ולכן לא נקרא יכול ממש כל היום, ונפק"מ היא שיכול להתפלל עד שש וחצי ואף בהזיד. וממש"כ רשב"א שאין להתפלל שלא בזמן תפילה, ומכאן למד ב"י שלא יתפלל בחצי שעה שאחר חצות, אין קשיא, דאין זו כוונת הרשב"א כלל. אלא ר"ל שתפילת תשלומין יש להתפלל רק כאשר סומכה לתפילה מחויבת אך לא שיתפלל מנחה ורק כעבור זמן רב יתפלל שחרית.
ויתכן שמה שלא קיבלו את דברי ט"ז הוא משום שאין 'כולי יומא' ממש אף לשיטתו. שכן, שחרית בלבד יכול להתפלל רק עד שעת המנחה, ורק אחריה ובסמיכות אליה, אך לא לבדה. וא"כ יוצא שמשמעות מימרא זו אינה שיכול להתפלל ממש כל היום, אלא שבמהלך היום ניתן להשלים תפילות. אלא דפמ"ג כ' שאף לדידיה מתפלל לא רק בסמיכות לתפילה הבאה אלא שכך הוא לכתח'.
הלכה
שו"ע ורמ"א (פט, א) פסקו כהבנת בית יוסף בדעה השניה שמותר להתפלל רק עד חצות ותו לא. וכך פסק מ"ב (ס"ק ו). אך הוסיף שלפי פשטות הבנת רי"ף ורא"ש יש להתפלל רק נדבה וכך הבין גר"א בביאורו (פט, ד"ה ואם עבר) ולכן יתנה שיהיה נדבה. אך למעשה אם התפלל אחר חצות יסמוך על האחרונים שנוקטים כט"ז. ואף ילקוט יוסף נקט כהכרעת המ"ב וכתב (פט, ה):
ואם הזיד בדבר והתעכב מלהתפלל עד אחר ד' שעות, יתפלל שמונה עשרה בתנאי של נדבה.
להערות - [email protected]
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
שיעורים בספר יהושע סוד דמותה של רחב
יהושע פרק ב'
השיעור עוסק במפגש של מרגלי יהושע עם רחב, תוך התמודדות עם דמותה המורכבת ומעמדה המרכזי בכניסת עם ישראל לארץ. דרך מקורות חז"ל מוסברים תהליך התשובה שלה, כוחה להכיר בגדולת השם דווקא מתוך עברה, והחיבור העמוק שלה לקדושת ישראל ולשושלת הנבואה.
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
