ישיבה
בית המדרש
- משפחה חברה ומדינה
- מבט על התקופה
- מאמרים אקטואליים
פעמים ששונאים את היהודים משום שהם "קפיטליסטים חזירים" שמחזיקים את ההון העולמי בידיהם, ופעמים משום שהם הגורמים הרבולוציונרים שבמהפכה הקומוניסטית, שנלחמה נגד הקפיטליזם. פעמים שהם שנואים בגלל החרדיות הימי־ביניימית והלא רלוונטית שלהם, ופעמים בשל העובדה שעיקרו את הדתיות והאמונה מאירופה על ידי הפילוסופיה האתאיסטית שהנחילו בחוגים הנאורים בצרפת ובגרמניה.
המספרים מחרידים. על פי סקר שערכה הליגה נגד השמצה בשנת 2014 נמצא כי כ־26 אחוזים מבני האדם הבוגרים ברחבי הגלובוס אנטישמים. גם במדינות שבהן כמעט ולא חיים יהודים, כמו יוון שבה ישנם כ־5,000 תושבים יהודים, עדיין יותר מ־60 אחוז מכלל התושבים אנטישמים (ויקיפדיה, אנטישמיות).
לשנאת ישראל אין שם ואין פנים, אין טעם ואין דעת. היא איננה צריכה סיבות ולא צריכה נימוקים. שונאים יהודים. למה? ככה. אבל כיוון שזו לא תשובה אינטליגנטית, העמים מוצאים איזשהו נימוק ו"מתלבשים" עליו. הראיה לכך היא שאף על פי שבמדינות שבהן יש אוכלוסייה יהודית גדולה ואנשים פוגשים יהודים ורואים שאין באמת סיבה לשנוא, עדיין שיעורי האנטישמיות גבוהים מאוד.
מה שמפתיע ודורש עיון עמוק הוא החשיבות שנושא זה תופס בתולדות העמים. לא רק אצל גרמניה הנאצית נושא רדיפת היהודים והפתרון הסופי היה כמעט נקודת הלוז שבכל שיטתם השטנית. גם בקרב עמים שכיום אין להם ולא כלום עם היהדות או עם יהודים, האנטישמיות היא מציאות נפוצה. עד כדי כך הוא העניין, שהוגי דעות אירופאים טוענים בשנים האחרונות כי אירופה בונה את זהותה וערכיה מתוך התנגדות לישראל, וכי האנטי־אמריקניזם והאנטישמיות הם הסמלים הגדולים היחידים המשותפים לשמאל ולימין הקיצוני בכל המדינות שבאירופה (ויקיפדיה, אנטישמיות חדשה).
אז מה עושים? כלום!
למעשה ברור כי כדי להילחם בתופעה מחרידה כל כך, צריך למצוא את הסיבות והנימוקים להופעתה. אלא שלתופעה שלנו כאמור אין כנראה סיבה ספציפית. התורה כותבת כי פרעה נתן סיבה ברורה ומדויקת מאוד לשנאת ישראל שלו: "ויאמר אל עמו הנה עם בני ישראל רב ועצום ממנו, הבה נתחכמה לו פן ירבה והיה כי תקראנה מלחמה ונוסף גם הוא על שונאינו ונלחם בנו ועלה מן הארץ" (שמות א, ט-י). החשש מפני הזרים שהולכים ומתרבים בארץ הוא חשש ממשי. מה ימנע מאותם זרים, שאינם נטמעים בחברה המצרית אלא שומרים על לבושם ושפתם, לפתוח במרד פנימי ולמוטט את המלוכה הפרעונית?!
למרות זאת, דוד המלך מגלה כי הייתה כאן סיבה אחרת, לא אנושית: "ויבוא ישראל מצרים ויעקב גר בארץ חם. וייפר את עמו מאוד ויעצימהו מצריו. הפך ליבם לשנוא עמו להתנכל בעבדיו" (תהילים קה, כג-כה). הקב"ה הפך את ליבם של המצרים לשנוא את ישראל. לכאורה היה אפשר לומר כי כוונת דוד לא באה לשלול סיבה ארצית פשוטה ואנושית, אלא לומר שכשם שפעולת הטבע גם היא נעשית על ידי הקב"ה, כך גם שנאה טבעית זו היא גלגול ההשגחה האלוקית. אבל חז"ל טענו אחרת: "רבי שמעון בן יוחי אומר הלכה בידוע שעשו שונא ליעקב" (ספרי בהעלותך סט). יש כאן הלכה, וכביאורו של הגאון הקדוש רבי מנחם זמבה הי"ד: "הלכה, כמו הלכה למשה מסיני, חסרת טעם. כך היא שנאתו של עשו ליעקב, בלא טעם ובלא סיבה" (חידושי הגרמ"ז סימן מח).
מה אם כן אפשר לעשות כנגד הלכה למשה מסיני שכזו? רבי חיים בן עטר עונה תשובה מבהילה: שום דבר! "שיודע ה' כי כל האומות שונאי ישראל בטבע המתקנא והיא שנאה יסודית ואין לה תמורה" (אור החיים ויקרא כו, ז). שנאת האומות לישראל היא שנאה יסודית – כלומר משורש נפשם, ואין לשנאה זו תמורה, כלומר לא ניתן לרפא שנאה זו. אי אפשר להמיר אותה בשום דבר!
מה התכלית של זה הכאב?
הרבה כתבו על התכלית של אותה שנאת עולם לעם עולם. אך חז"ל כבר לימדונו מה היא הסיבה שבשלה גזר הקב"ה גזרה על אותה שנאה: "ועת לשנוא - כנגד הודו לא־ל השמיים. שהודיה גדולה מבקשים ישראל להודות לקב"ה שהטיל ביניהם ובין אומות העולם שנאה ותחרות. שאילולי כן היו מתערבים ולומדים ממעשיהם. שנאמר ויתערבו בגויים וילמדו מעשיהם" (מדרש תמורה כו, בתוך אוצר מדרשים אייזנשטיין עמ' 583).
המדרש מלמד אותנו כי השנאה לא באה לישראל אלא כדי שיתקיים בהם: "הן עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב" (במדבר כג, ט). ויונתן בן עוזיאל ביאר כי הכוונה באי ההתחשבות היא ההרחקה ממנהגי האומות ותרבותן: "דבנימוסי אומיא לא מדברין" (תרגום יונתן שם). הרצון שלא להיות שונה מן הגויים, להיות עם ככל העמים, לא יצלח. הקב"ה כבר גזר על כך גזרה. ממילא מובן כי ירידת השנאה התהומית הזאת לעולם התרחשה במעמד הר סיני, בדיוק בזמן שבו ישראל נבדלו מן האומות בתורתם: "מאי הר סיני - הר שירדה שנאה לאומות העולם עליו" (שבת פט א).
עד כדי כך הם הדברים, שכשישראל מנסים ללכת בדרכי האומות ולהידמות להן – ולו כדי שלא לעורר שנאת זרים עליהם, דווקא אז "אינו נחשב בעינם כלל לאדם" (העמק דבר שם). עד כמה הדברים מדויקים וכואבים ראינו לצערנו בזמן השואה.
אף על פי שלא ראו – מזלם ראה
ודאי שאם נשאל את האומות, הן לא ידעו לומר את הסיבה האלוקית לשנאה שהן חשות כלפינו. הן ימצאו סיבה "מתחת לאדמה" כדי להסביר את השנאה הרוגשת ורועשת בהן. אבל ניתן לומר אולי טעם נוסף, שמתחבר בהגיונו לדברים האמורים לעיל.
כבר לימדונו רבותינו כי ישראל הם כלב באומות (כוזרי מאמר ב לו). כשהלב חלש, כל הגוף נחלש. כשהוא איננו ממלא את תפקידו, כל הגוף עצמו לא מתפקד בצורה נאותה. כך גם העולם. הוא איננו יכול לתפקד בצורה מלאה כשליבו לא מתפקד כראוי. כשישראל אינם ממלאים את תפקידם, כשהם לא מעבירים דם וחמצן לשאר גוף האומות, הן נחלשות. הן לא מתפקדות כראוי ולא מצליחות למלא את מאווייהן. גם אם העמים אינם יודעים לומר זאת בצורה בהירה, גם כשאינם יודעים להצביע על הסיבה לחוסר ההצלחה שלהם, הם יודעים באופן אינסטינקטיבי להצביע על מקור הבעיה שלהם – ישראל: "אף על פי דאינהו לא חזו, מזליהו חזו" (מגילה ג, א).
זה לגמרי מדהים, אבל זוהי תופעה אנטישמית רחבה וידועה שהעמים לא שונאים את ישראל בשל רעות מסוימות, אלא טוענים כי ישראל אחראים למעשה לכל צרות העולם: "בכל שלוש הצורות העיקריות של האנטישמיות, היהודי הושמץ כמייצג את כל הרע שבעולם. באנטישמיות הדתית היהודים אופיינו כשטן או כמקורבים אליו... באנטישמיות הגזענית היהודים הואשמו בהרעלת העולם בהתנהגותם וברעיונותיהם. היום האנטישמים החדשים מציגים את ישראל כמדינה רעה" (ויקיפדיה האנטישמיות החדשה).
למעשה, בנקודה הזאת הם באמת צודקים. השנאה של אומות העולם, הגם שהיא באה מרוע, יש בה נקודת אמת – אנחנו באמת אשמים במצבן. כל עוד ישראל לא ימלאו את תפקידם כראוי, לא יפיצו אור וטוב, לא יתקנו עולם במלכות שדי, העולם כולו ימשיך להתבוסס במדמנה רעיונית ופיזית. כל זמן שיהודי העולם ימשיכו לשבת בגלות הדוויה ולא יעלו בית ה', לבנות איתנו את ארץ הקודש; כל זמן שעם ישראל לא ישוב לתרבותו האמיתית, להיות ישראל המספרים תהילת ה' (ישראל ותחייתו א); כל זמן שלא נממש את תפקידנו, השנאה הרוגשת תמשיך לרחוש. בסליחות עשרה בטבת הללו, נתפלל לימים שבמקום שיהיה "בית יעקב לביזה ללעג ולעיזה" (סליחות לי' בטבת), יתגלה חזונו של מיכה: "והיה באחרית הימים יהיה הר בית ה' נכון בראש ההרים ונישא הוא מגבעות ונהרו עליו עמים. והלכו גויים רבים ואמרו לכו ונעלה אל הר ה' ואל בית א־לוהי יעקב ויורנו מדרכיו ונלכה באורחותיו כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים" (מיכה ד, א-ב).
הכותב מכהן כר"מ בישיבת מעלות ועומד בראש פרויקט רבנן דאגדתא
מתוך העיתון 'בשבע'
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
שיעורים בספר יהושע סוד דמותה של רחב
יהושע פרק ב'
השיעור עוסק במפגש של מרגלי יהושע עם רחב, תוך התמודדות עם דמותה המורכבת ומעמדה המרכזי בכניסת עם ישראל לארץ. דרך מקורות חז"ל מוסברים תהליך התשובה שלה, כוחה להכיר בגדולת השם דווקא מתוך עברה, והחיבור העמוק שלה לקדושת ישראל ולשושלת הנבואה.
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
