מלכות החשמונאים ומלכות בית דוד | הרב שמעון כהן | בית המדרש

ישיבה
בית המדרש

בית המדרש

שבת ומועדים
חגים וזמנים
חנוכה

קטגוריה משנית

שיעור לדרך אזור שורטים שיעורים לנשים פרשת השבוע סדרות ספריה פסקי דין בחן את עצמך

פתיחה

רמב"ם בהלכות חנוכה - חזרה מלכות לישראל
הרמב"ם 1 באופן חריג, פותח את הלכות חנוכה לא בפרטי הדינים, אלא בתיאור גזירות היוונים ותשועת ה' בידי החשמונאים, וזו לשונו:

"בבית שני כשמלכו יון גזרו גזרות על ישראל וביטלו דתם ולא הניחו אותם לעסוק בתורה ובמצוות, ופשטו ידם בממונם ובבנותיהם ונכנסו להיכל ופרצו בו פרצות וטמאו הטהרות, וצר להם לישראל מאד מפניהם ולחצום לחץ גדול עד שריחם עליהם אלקי אבותינו והושיעם מידם והצילם וגברו בני חשמונאי הכהנים הגדולים והרגום והושיעו ישראל מידם והעמידו מלך מן הכהנים וחזרה מלכות לישראל יתר על מאתים שנה עד החורבן השני".

דבריו של הרמב"ם בתחילת הלכות חנוכה אינם רק תיאור היסטורי אינפורמטיבי, אלא שיעור בהתבוננות. הרמב"ם מבקש להעניק לנו את המשקפיים הנכונים דרכם יש לבחון את מהלכי ההיסטוריה. מתוך הדגשיו של הרמב"ם אנו למדים מה עיקר ומה טפל בזיכרון הלאומי: לצד הנס הרוחני, הרמב"ם מלמדנו לראות בחזרת ריבונות ישראל ערך נשגב ותכלית ראויה בפני עצמה 2 .
והעיקר: נראה שהרמב"ם לא ראה פגם בעובדה שמלכות החשמונאים לא יצאה משבט יהודה, שהוא שבט המלכות, ולכן ציין את העובדה ש"חזרה מלכות לישראל יתר על מאתים שנים, עד החורבן השני", כעיקר הנס ולא כפגם וקלקול.

שיטת הרמב"ן – לא יסור שבט מיהודה
בפרשת ויחי 3 מברך יעקב את יהודה בברכת המלכות:

"לֹא יָסוּר שֵׁבֶט מִיהוּדָה וּמְחֹקֵק מִבֵּין רַגְלָיו עַד כִּי יָבֹא שִׁילוֹ וְלוֹ יִקְּהַת עַמִּים".

מכאן לומד הרמב"ן 4 , שברכת יעקב ליהודה בנו, היתה למעשה אזהרה לדורות, שהמלכות והשלטון לא יעברו משבט יהודה אל שבט אחר מאחיו. כלומר, מלכות ישראל צריכה להיות שמורה לשבט יהודה, ואין לשאר השבטים רשות להקים מלך קבוע משלהם. וזו לשונו:

"עניינו, שלא יסור שבט מיהודה אל אחד מאחיו, כי מלכות ישראל המושל עליהם ממנו יהיה, ולא ימשול אחד מאחיו עליו. וכן לא יסור מחוקק מבין רגליו, שכל מחוקק בישראל אשר בידו טבעת המלך ממנו יהיה, כי הוא ימשול ויצוה בכל ישראל, ולו חותם המלכות, עד כי יבא שילה ולו יקהת כל העמים לעשות בכולם כרצונו, וזהו המשיח, כי השבט ירמוז לדוד שהוא המלך הראשון אשר לו שבט מלכות, ושילה הוא בנו אשר לו יקהת העמים".

בהמשך דבריו מתמודד הרמב"ן, עם העובדה שבמהלך ההיסטוריה של עם ישראל היו מלכים שלא היו משבט יהודה:

"וענין שאול היה, כי בעבור שדבר שאלת המלכות בעת ההיא נתעב אצל הקדוש ברוך הוא, לא רצה להמליך עליהם מן השבט אשר לו המלכות שלא יסור ממנו לעולמים, ונתן להם מלכות שעה...
ולפי דעתי היו המלכים המולכים על ישראל משאר השבטים אחרי דוד עוברים על דעת אביהם ומעבירים נחלה. והם היו סומכים על דבר אחיה השילוני הנביא שמשח לירבעם ואמר 'ואענה את זרע דוד למען זאת אך לא כל הימים' (מלכים א' יא, לט). וכאשר האריכו ישראל להמליך עליהם משאר השבטים מלך אחר מלך ולא היו חוזרים אל מלכות יהודה עברו על צוואת הזקן ונענשו בהם, וכמו שאמר הושע (ח, ד): 'הם המליכו ולא ממני'".

שאלת מלכות שאול: כיצד התקיימה מלכות משבט בנימין לפני דוד?
על שאלה זו משיב הרמב"ן, כי מלכותו של שאול משבט בנימין, שהיתה קודמת לדוד, היתה "מלכות שעה" - מלכות זמנית ובלתי רצויה שניתנה בשל בקשת העם מלך שלא בעיתו.
שאלת מלכי ישראל: כיצד מלכו מלכים משאר השבטים לאחר פיצול הממלכה?
על שאלה זו משיב הרמב"ן, כי אמנם היה היתר זמני מאת הנביא אחיה למנות מלך שאינו משבט יהודה, אך לא לאורך תקופה ארוכה. ובאמת, מלכי ממלכת ישראל שלאחר פילוג הממלכה, כגון ירבעם ודומיו, שלא היו מזרע יהודה) עברו על צוואת יעקב בהסירם את המלכות מיהודה.
בהמשך דבריו, מציין הרמב"ן, כי גם בימי בית שני מלכי החשמונאים עברו על האיסור למנות מלך שאינו משבט יהודה. ואף שהיו חסידי עליון, ומכוחם ניצלה התורה בישראל, הם נענשו על כך שהעמידו מלך שאינו מזרע יהודה:

"וזה היה עונש החשמונאים שמלכו בבית שני... ואף על פי כן נענשו עונש גדול, כי ארבעת בני חשמונאי הזקן החסידים המולכים זה אחר זה עם כל גבורתם והצלחתם נפלו ביד אויביהם בחרב... והיה עונשם מדה כנגד מדה, שהמשיל הקדוש ברוך הוא עליהם את עבדיהם והם הכריתום".

כלומר, נפילתם בחרב והכחדת שושלתם על ידי הורדוס, היוו עונש על כך שלקחו לעצמם את השררה השמורה לשבט יהודה.
מלבד הפגיעה במלכות בית דוד, מוצא הרמב"ן פגם הלכתי נוסף במלכות החשמונאים, וכה דבריו:

"ואפשר גם כן שהיה עליהם חטא במלכותם מפני שהיו כהנים ונצטוו: 'תשמרו את כהונתכם לכל דבר המזבח...' ולא היה להם למלוך רק לעבוד את עבודת ה'".

האיסור למנות מלך שאינו משבט יהודה, חל אמנם על כל השבטים, אך אם ממנים משבט לוי למלכות, עוברים על הוראה נוספת שנאמרה לשבט לוי: לעסוק אך ורק בעבודת המקדש ולא בהנהגה ומלכות.
הרמב"ן מסיים את דבריו באזכור דברי הירושלמי:

"וראיתי בירושלמי במסכת הוריות (ג ע"ב): אין מושחין מלכים כהנים, אמר רבי יהודה ענתוריא: על שם 'לא יסור שבט מיהודה'. אמר רבי חייא ברבי אבא: 'למען יאריך ימים על ממלכתו הוא ובניו בקרב ישראל', מה כתיב בתריה: 'לא יהיה לכהנים הלוים'".

הרמב"ן קיבל את דרשת הפסוקים בירושלמי כהוראה מחייבת, ונימק בכך מדוע החשמונאים הכהנים לא האריכו ימים במלכותם ונהרגו בקרבות.
מרן הרב קוק בספרו "משפט כהן" 5 מהפך בזכותה של משפחת בית חשמונאי, וכותב אודות דברי הרמב"ן:

"ומה שכתב הרמב"ן (בראשית מט, י), שעשו שלא כראוי על אשר לא החזירו המלכות לבית דוד, בודאי היה ראוי להשתדל בזה, ואם אולי היתה בזה העכבה, מצד המלכויות המושלות אז עליהם, היה ראוי לדבריו על כל פנים למנוע מלקבל מלכות לכתחילה. אבל מכל מקום כשמינוהו ישראל בהסכמת סנהדרין, שראו גם כן שיש צורך בדבר, ואולי ראו שבלא עזרתם של החשמונאים, שזכו לתפארת גדולה באומה, מצד מעשיהם הגדולים וקדושת חסידותם ותורתם המרובה, לא היה אפשר להעמיד מלך מבית דוד, על כן הסכימו גם הם על המינוי שלהם, ולא נחשב זה להסנהדרין לדבר שאינו ראוי, גם לדעת הרמב"ן, כי אם להחשמונאים עצמם, שהם היו יכולים להשתדל בדבר, על פי הסכמת האומה; ואי אפשר לדעת פרטי המצב אז, אף על פי שכתובים לפנינו רושמי דברי הימים".

כלומר שלטונם של החשמונאים היה תקף ולגיטימי מבחינה הלכתית, אך הקושי הוא בכך שעל החשמונאים היה להימנע מלכתחילה ליטול את הנהגת המלוכה. היה עליהם למצוא את הראויים לדבר מבית דוד, על אף שיתכן שהם היו הראויים ביותר באותה העת לתפקיד זה.

שיטת הרמב"ם לגבי מלכות שאינה משבט יהודה
הרמב"ם כלל לא הזכיר את הפסוק "לֹא יָסוּר שֵׁבֶט מִיהוּדָה..." בנוגע למלכות ישראל, ומשמע בפשטות, שלשיטתו אין כל איסור בהעברת המלכות והשלטון משבט יהודה אל שבט אחר מאחיו, ודברי יעקב לבניו לא היו אלא ברכה והבטחה ולא איסור 6 . נתבונן כעת בשיטתו של הרמב"ם בספר המצוות ובהלכות מלכים וננסה לעמוד על דעתו באשר לתוקפה של מלכות שאינה משבט יהודה.
בספר המצוות 7 קובע הרמב"ם איסור עקרוני למנות כל אדם שאינו מזרע ישראל לכל סוג של שררה:

"והמצוה השסב היא, שהזהירנו שלא למנות מלך עלינו איש שלא יהיה מזרע ישראל, אף על פי שהיה גר צדק. והוא אמרו: 'לא תוכל לתת עליך איש נכרי אשר לא אחיך הוא' (דברים יז, טו). זו מצוות לא תעשה. וכן שאר המנויים - אינו מותר שנמנה עלינו בעניין מן העניינים, לא מינוי תורה ולא מינוי מלכות, איש שיהיה מקהל גרים, עד שתהיה אמו מישראל, לאמרו: 'שום תשים עליך מלך מקרב אחיך' (שם). אמרו: 'כל משימות שאתה משים עליך, לא יהו אלא מקרב אחיך'".

הרמב"ם ממשיך ומחדד את האיסור לעניין מלכות ישראל, וקובע כי מלכות ישראל שייכת באופן בלעדי לבית דוד:

"אמנם המלכות לבד - כבר ידעת מכתובי ספרי הנבואה שזכה בה דוד. ובביאור אמרו: 'כתר מלכות זכה בו דוד... וכן זרעו אחריו עד סוף כל הדורות'. אין מלך למי שיאמין תורת משה אלא מזרע דוד ומזרע שלמה לבד. וכל מי שהוא מזולת זה הזרע הנכבד לעניין מלכות, 'נכרי' קרינן ביה (נקרא נכרי), כמו שכל מי שהוא מזולת זרע אהרן לעניין עבודה, זר קרינן ביה".

הרמב"ם לומד מהפסוק "לֹא תוּכַל לָתֵת עָלֶיךָ אִישׁ נָכְרִי אֲשֶׁר לֹא אָחִיךָ הוּא" 8 , שיש איסור למנות לכל שררה אדם שאינו אחיך, אפילו גר צדק. ובנוסף, לעניין מלכות ישראל, רק צאצאי בית דוד נחשבים ל"אחיך", וכל מי שאינו מבית דוד נחשב כ"נכרי" לגבי המלוכה.
בהקדמה לפרק חלק, ביסוד הי"ב מיסודות האמונה, רואה הרמב"ם בעקרון שמלך הוא דווקא מבית דוד יסוד חשוב באמונת ישראל, כאשר חלק מהאמונה במשיח היא - "שאין מלך לישראל אלא מבית דוד ומזרע שלמה בלבד, וכל החולק על המשפחה הזאת - כפר בשם יתברך ובדברי נביאיו".
בהלכות מלכים, הרמב"ם 9 חוזר על האיסור הכללי למנות גר לכל שררה, וזו לשונו:

"אין מעמידין מלך מקהל גרים אפילו אחר כמה דורות עד שתהיה אמו מישראל, שנאמר: 'לא תוכל לתת עליך איש נכרי אשר לא אחיך הוא'. ולא למלכות בלבד אלא לכל שררות שבישראל... שנאמר: 'מקרב אחיך תשים עליך מלך', כל משימות שאתה משים לא יהו אלא מקרב אחיך" 10 .

בהמשך הלכות מלכים, הרמב"ם 11 מתייחס לאפשרות של מינוי מלך משאר שבטי ישראל על ידי נביא, דבר שמנוגד לכאורה לעקרון שמי שאינו מבית דוד נחשב "נכרי" לעניין המלכות, וכה דבריו:

"נביא שהעמיד מלך משאר שבטי ישראל, והיה אותו המלך הולך בדרך התורה והמצוה ונלחם מלחמות ה', הרי זה מלך וכל מצוות המלכות נוהגות בו, אף על פי שעיקר המלכות לדוד. שהרי אחיה השילוני, העמיד ירבעם... ואמר לו 'ובניתי לך בית נאמן כאשר בניתי לדוד'".

הרמב"ם לומד מסיפור ירבעם, שבמצבים מסוימים ניתן למנות למלך אדם שאינו מבית דוד, והוא נחשב מלך לכל דבר.
סתירה זו, שבין דברי הרמב"ם בספר המצוות לבין דברי הרמב"ם במשנה תורה, עולה גם מדברי הרמב"ם בשתי הלכות בהלכות מלכים, שכן בהלכה ז בתחילת הלכות מלכים מדגיש הרמב"ם את המעמד המיוחד והנצחי של מלכי בית דוד, הן בנוגע לאופן המינוי והן בנוגע לגורל המלכות:

"כשמעמידין המלך מושחין אותו בשמן המשחה... ומאחר שמושחין המלך הרי זה זוכה לו ולבניו עד עולם, שהמלכות ירושה... כיון שנמשח דוד זכה בכתר מלכות, והרי המלכות לו ולבניו הזכרים עד עולם, שנאמר: 'כסאך יהיה נכון עד עולם'. אף על פי שלא זכה אלא לכשרים, לא תכרת המלוכה מזרע דוד לעולם, הקדוש ברוך הוא הבטיחו בכך".

ומיד לאחר מכן, כפי שראינו, הרמב"ם קובע שניתן למנות מלך משאר השבטים על ידי נביא:

"נביא שהעמיד מלך משאר שבטי ישראל... הרי זה מלך וכל מצוות המלכות נוהגות בו, אף על פי שעיקר המלכות לדוד...".

נמצא שהרמב"ם סותר את עצמו לא רק מספר המצוות, אלא גם בתוך הלכות מלכים עצמן: מצד אחד הוא כותב שדוד זכה בכתר המלכות והמלכות לו ולבניו עד עולם, ומצד שני הוא כותב שניתן למנות מלך שאינו מבית דוד, ובכך להקים מלכות מקבילה שאינה זרעו של דוד.
כדי ליישב את הסתירה בין קביעת הרמב"ם, שאין מלך אלא מבית דוד, לבין קביעתו, שאפשר למנות מלך גם משאר השבטים, יש לחלק בין שני גדרים של מלכות 12 :

מלכות א – מלכות בית דוד: המלכות שייכת לו ולבניו עד עולם, וגם אם תפסק, היא לא תכרת מזרעו לעולם אלא עתידה לחזור.
מלכות ב – מלכות משאר השבטים: ניתן למנות מלך משאר שבטים לצורך שעה על ידי נביא (כגון ירבעם), ויש לו דין מלך 13 . אולם, מלכותו אינה ירושה נצחית, וכן אינו זוכה לדינים המיוחדים של מלכי בית דוד 14 .

לאחר כל זאת, נשוב ונזכיר את דברי הרמב"ם בתחילת הלכות חנוכה, שבהם פתחנו את דברינו - "וגברו בית חשמונאי... וחזרה מלכות לישראל יתר על מאתיים שנים". לכאורה, מדברי הרמב"ם הללו עולה, שניתן להעמיד מלכות זמנית גם שלא על פי נביא.
מרן הרב קוק בספרו משפט כהן 15 מציע שני הסברים לכך - אפשרות אחת, על פי דברי הרדב"ז - "והאי מלך היינו שהומלך על פי נביא או שהסכימו עליו כל ישראל" 16 , שכאשר כל ישראל מסכימים למנות מלך, הדבר מהווה תחליף למינוי על פי נביא. ואפשרות שניה היא - לומר שהאיסור הוא רק כאשר יש מלכות לבית דוד, אך כאשר אין מלך אחר - מותר למנות מלך גם משאר השבטים, בלי צורך בנביא.

מלך שאינו מבית דוד – מחלוקת הרמב"ם והראב"ד
לגבי מעמדו של מלך שאינו מבית דוד, הרמב"ן חולק על הרמב"ם, כאמור, ולמעשה מחלוקת זו היא מחלוקת גם בין הראב"ד לרמב"ם כפי שנראה להלן:
הרמב"ם 17 כתב:

"מלכי בית דוד הם העומדים לעולם, שנאמר: 'כסאך יהיה נכון עד עולם', אבל אם יעמוד מלך משאר ישראל תפסק המלכות מביתו, שהרי נאמר לירבעם אך לא כל הימים".

כלומר, מלכות בית דוד היא נצחית. מלך מבית דוד מוריש את המלוכה לזרעו ולזרע זרעו. וגם אם תפסק המלוכה מביתו היא עתידה לחזור. אולם מלכות שאינה מבית דוד בסופו של דבר תפסק.
הראב"ד משיג על דברי הרמב"ם, וכותב:

"אבל אם יעמוד מלך משאר ישראל תפסק המלכות וכו'. א"א זה סותר מה שאמר למעלה ולא המלכות בלבד וכו', אלא ודאי כן הוא, אילו היה ירבעם מלך כשר ובניו כשרים לא היתה מלכות פוסקת מזרעו, אבל היתה שניה למלכות בית דוד, כגון: קיסר ופלג קיסר".

כלומר, אילו היה ירבעם, שהיה משבט אפרים, מלך כשר, המלכות לא היתה פוסקת מזרעו, מכל מקום היה נחשב "פלג קיסר", דהיינו, משנה למלך, ולא מלך ממש. בדומה לזה כתב הרמב"ן 18 :

"ולפיכך אף על פי שישראל מקימים עליהם מלך משאר השבטים כפי צורך השעה אין מושחים אותן שלא יהיה עליהם הוד מלכות, אלא כמו שופטים ושוטרים יהיו".

כלומר, לשיטת הרמב"ן והראב"ד, מי שאינו מבית דוד אינו מלך כלל, אלא רק בעל שררה דוגמת שופט, ואין חלים עליו דיני מלכות. השררה של מלך שאינו מבית דוד היא בגדר שררה רגילה בעם ישראל, וממילא היא עוברת בירושה כמו כל שררה, ואינה נפסקת מעצמה.
הרמב"ם לעומתם, מבחין בין שררה שעוברת בירושה, לבין מלכות שאינה מבית דוד, שסופה להיפסק.
בהמשך דבריו, כותב הרמב"ם 19 :

"אין מושחין מלכי ישראל בשמן המשחה אלא בשמן אפרסמון, ואין ממנין אותן בירושלים לעולם אלא מלך ישראל מזרע דוד, ואין מושחין אלא זרע דוד".

בדרך זו ניתן ליישב גם את דברי הרמב"ם בספר המצוות: חלקו הראשון של הדיון שם עוסק במינוי מלך שאינו מבית דוד, ולכן מודגש בו האיסור הכללי של 'מקרב אחיך' – הפוסל נוכרי וגר מכהונה בשררה. לו היה הקטע עוסק במינוי מלך מבית דוד בלבד, לא היה צורך לציין את פסלותם של נוכרי וגר, שהרי הם ממילא אינם מזרע דוד. בחלקו השני עובר הרמב"ם לדון בדין המיוחד של מלכות בית דוד, שם הוא מדגיש כי אין 'מלך' במובנו המלא אלא מזרע דוד ושלמה, שזכו בכתר המלכות להם ולזרעם עד עולם, וכל מי שאינו נמנה עם צאצאי בית דוד נחשב כ'נכרי' ביחס למדרגת המלוכה הנצחית.

בקצרה
קיימת הבחנה יסודית בין שתי דרגות הנהגה בישראל: מלכות בית דוד האידיאלית והנצחית, לעומת מלכות בית חשמונאי, או שאר השבטים, שהיה בהן צורך שעה בעל תוקף הלכתי.
לשיטת הרמב"ם: מלכות החשמונאים ומלכות שאר השבטים הן מלכויות גמורות. למרות שהן זמניות ואינן נצחיות כבית דוד, חלים עליהן כל דיני המלכות. לכן, הרמב"ם רואה במלכות חשמונאי את "חזרת המלכות לישראל" ומתייחס אליה כנס העיקרי שאירע לנו בחנוכה.
לשיטת הרמב"ן והראב"ד: מלכות שאינה מבית דוד אינה מוגדרת כ"מלכות" אלא כשררה בעלמא, כמעמדם של שופטים ושוטרים. הרמב"ן מבקר את החשמונאים על כך שנטלו לעצמם את כתר המלוכה למרות שהיו כהנים, ובכך עברו על איסור הסרת המלוכה משבט יהודה, ונענשו על כך בחומרה.
מרן הרב קוק בספרו משפט כהן מלמד זכות על בני חשמונאי, ומבאר כי בזמן שאין מלך, סמכויות המלכות הנוגעות לכלל ישראל חוזרות לידי האומה ונציגיה. לפיכך, כל הנהגה שמתקבלת על ידי העם פועלת מכוח "דין מלכות", ולכן למלכות חשמונאי היה תוקף של "מלכות ישראל".
עם זאת, על החשמונאים היה להימנע מלכתחילה ליטול את הנהגת המלוכה. היה עליהם למצוא את הראויים לדבר מבית דוד, על אף שיתכן שהם היו הראויים ביותר באותה העת לתפקיד זה.

^ 1.
רמב"ם הלכות מגילה וחנוכה ג, א.^ 2.
מקריאת דברי הרמב"ם ניתן היה להתרשם שמדובר בשנים של מלכות נפלאה, אך כל מי שקורא את דברי חז"ל (קידושין סו ע"א – ינאי הרג את כל חכמי ישראל; בבא בתרא ג ע"ב – הורדוס הרג את כל חכמי ישראל; ביום שמתו קבעו יום טוב, כמובא במגילת תענית) או את ספרי ההיסטוריה של אותה תקופה, מגלה שמרבית השנים שעליהן מדבר הרמב"ם היו שנים של קלקול רוחני עמוק, ובאמת קשה להבין כיצד הרמב"ם ראה בתקופה שפלה זו בתולדות האומה, תקופה שצריך להודות עליה כי חזרה המלכות לישראל.
על כורחנו צריך לומר, שלפי הרמב"ם, גם מלכות חלקית, גם מלכות פגומה, גם מלכות שבראשה רשעי ישראל - שֵׁם 'מלכות ישראל' עליה כל עוד למעשה היא שולטת מבחינות מסוימות על העם והארץ, ומחובתנו להודות לריבונו של עולם על קיומה, מתוך הבנה שהאלטרנטיבות האפשריות שעמדו על הפרק באותה תקופה היו גרועות פי כמה וכמה.^ 3.
בראשית מט, י.^ 4.
רמב"ן בראשית מט, י.^ 5.
משפט כהן סימן קמד עמ' שלז.^ 6.
אמנם הר"ן בדרשות דרוש ז, טוען שאין לראות בצוואה זו אזהרה, אלא רק הבטחה, ואכמ"ל.^ 7.
ספר המצוות לא תעשה שסב.^ 8.
דברים יז, טו.^ 9.
רמב"ם הלכות מלכים א, ד.^ 10.
הר"י פערלא מקשה על דברי הרמב"ם, מדוע הרמב"ם לא הזכיר כאן שיש איסור למנות מלך שאינו מבית דוד, כפי שמשתמע מספר המצוות, ומסיק שהרמב"ם חזר בו בהלכות מלכים.^ 11.
רמב"ם הלכות מלכים א, ח.^ 12.
ראה משפט המלוכה לרב יהודה גרשוני פרק א, הלכה ח, שמסביר כך, ומוסיף שלפי שיטת הרמב"ם, למלך שאינו מבית דוד יש דין מלך לעניין דברים נוספים, כגון קרבן נשיא או מצוות הקהל. עיין שם. הרב יהודה גרשוני נולד בשנת תר"ע. למד בישיבות גרודנא, מיר וקמיניץ ולאחר שעלה לארץ למד בישיבת מרכז הרב. את הספר משפט המלוכה הוא כתב בשנת תש"י. הרב גרשוני היה חתנו של הרב אליעזר סילבר. בשנת תר"צ הוא נשלח על ידי הרב קוק להיות ראש ישיבת ארץ ישראל באמריקה. כאשר סיים את שליחותו שם חזר לארץ ישראל. הוא היה גאון מופלא. כתב "שיטה מקובצת" על מסכת פסחים וחיבר ספרים נוספים. נפטר בשבט תש"ס.^ 13.
מורד בו דינו מורד במלכות, המקלל עובר על הלאו של "נשיא בעמך לא תאור".^ 14.
כגון משיחה בשמן המשחה או היתר ישיבה בעזרה.^ 15.
משפט כהן סימן קמד עמ' שלו. ראה גם תורת המועדים לרב שלמה גורן עמ' 163 - "מלכות בית החשמונאים לאור ההלכה"; שולחן מלכים ח"א הלכות מלכים ומלחמות א, ג.^ 16.
רדב"ז על הרמב"ם הלכות מלכים ג, ח.^ 17.
רמב"ם הלכות מלכים א, ט.^ 18.
רמב"ן בראשית מט, י.^ 19.
רמב"ם הלכות מלכים א, י.

חנוכה

הרב שמעון כהן

ראש מוסדות בית מוריה באר שבע

הכנה לתפילה וכיצד מתפללים
תפילה בלחש או בהרמת קול
סיון תשע"ח
תרומה
זהב טהור - מבית ומחוץ
את מי נכניס לבית המדרש
אדר א תשע"ו
ויקהל
מפרסמים עושי מצוה
אדר תשפ"ו
מצורע
יסודות בבנין הפרט והכלל
חבויים בפרשת מצורע
תשע"ו

חנוכה

פניני הלכה - חנוכה
דיני המקום והזמן
הרב אליעזר מלמד | שבט תשפ
10 דק'
חנוכה
קפיצה אל העתיד | נר רביעי של חנוכה
הרב אשר בוחבוט | כסלו תשפ"ד
עניינו של חג
נר החנוכה של המציל והניצול!
הרב נתנאל יוסיפון | כ"ה כסליו תשפ"ה
עיונים בעניני חנוכה
מעוז צור ישועתי
הרב דוד חי הכהן | כסלו ה'תשס"א

חנוכה

סרטונים קצרים

שיעורים פופולריים

נוסחי תפילה
ברכות השחר וברכות התורה - עדות המזרח
הסידור המהיר | תשרי תשע"ז
שיר למעלות ארצנו
ימים ונהרות
הרב דוד חי הכהן | שבט תש"ע
ברית מילה
הלכות ברית מילה
הרב אליעזר מלמד | תשנ"ד
סעודה וברכות הנהנין
סעודת אמנים הנוסח המלא
הסידור המהיר | טבת תשפ"ד

שיעורים פופולריים

שיעורים חדשים

56 דק'
בבא מציעא
שניים אוחזין - מהות השבועה
הרב חיים כץ | ט' חשוון תשפ"ז
48 דק'
גשמים בארץ ישראל
שאילת גשמים וארץ ישראל
הרב יצחק בן יוסף | תשרי תשפ"ז
39 דק'
מידות הראי"ה
זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
הרב ש. יוסף וייצן | ח' חשוון תשפ"ז
45 דק'
נח
התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | ז' חשוון תשפ"ז

שיעורים חדשים

שיעורים באתר ישיבה

ניווט מהיר

הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א
הרב ינון גרוסברג
הרב אליקים לבנון
הרב אליעזר מלמד
הגאון הרב עובדיה יוסף זצ"ל
הגאון הרב אברהם שפירא זצוק"ל
הרב מרדכי שטרנברג זצ"ל
הרב מרדכי גרינברג
הרב ש. יוסף וייצן
הרב יהושע שפירא

56 דק'
בבא מציעא
שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
הרב חיים כץ | ט' חשוון תשפ"ז
39 דק'
מידות הראי"ה
זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
הרב ש. יוסף וייצן | ח' חשוון תשפ"ז
ענג שבת
עונג שבת פרשת לך לך - וירא
רבנים שונים | תשרי תשפ"ז
5 דק'
לך לך
לך לך - מהו סוד ההצלחה בחיים?
הרב מאיר גולדויכט | תשרי תשפ"ז
39 דק'
שיעורים בספר יהושע
סוד דמותה של רחב
יהושע פרק ב'
השיעור עוסק במפגש של מרגלי יהושע עם רחב, תוך התמודדות עם דמותה המורכבת ומעמדה המרכזי בכניסת עם ישראל לארץ. דרך מקורות חז"ל מוסברים תהליך התשובה שלה, כוחה להכיר בגדולת השם דווקא מתוך עברה, והחיבור העמוק שלה לקדושת ישראל ולשושלת הנבואה.
הרב עידו יעקובי | ח' חשוון תשפ"ז
48 דק'
גשמים בארץ ישראל
שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
הרב יצחק בן יוסף | תשרי תשפ"ז
31 דק'
בכורות
בכורות דף ל"א
הרב אלי סטפנסקי | ח' חשוון תשפ"ז
52 דק'
מידות הראי"ה
אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
הרב משה בר ציון | ה' חשוון תשפ"ז
45 דק'
נח
התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | ז' חשוון תשפ"ז
33 דק'
בכורות
בכורות דף ל'
הרב אלי סטפנסקי | ז' חשוון תשפ"ז
29 דק'
שם משמואל על הפרשה
שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
הרב חיים כץ | ה' חשוון תשפ"ז
25 דק'
שם משמואל על הפרשה
פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
הרב חיים כץ | ד' חשוון תשפ"ז
27 דק'
בכורות
בכורות דף כ"ט
הרב אלי סטפנסקי | ו' חשוון תשפ"ז
43 דק'
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א
עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | ד' חשוון תשפ"ז
40 דק'
יסודות הש"ס
ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
הרב דוד ניסים זאגא | ד' חשוון תשפ"ז
30 דק'
אורות ישראל ותחייתו
תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
הרב משה גנץ | ד' חשוון תשפ"ז
נח
מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
הרב חיים בן שושן | ד' חשוון תשפ"ז
עין אי"ה - הרב משה גנץ
משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
הרב משה גנץ | כ"ח אלול תשפ"ו