ישיבה
בית המדרש
- שבת ומועדים
- חגים וזמנים
- חנוכה
אף שמסר זה ודאי נכון ומעורר השראה, אך חנוכה נושא עמו מסר נוסף, שאסור להתעלם ממנו: בימי החנוכה היהודים לא ישבו בחיבוק ידיים מול האיום; הם פעלו ועשו ככל שביכולתם להגן על עצמם — ורק לאחר מכן סייע להם הקב״ה לנצח את החושך. בתפילת העמידה של חנוכה אנו מספרים את מאורעות ימי החשמונאים ומזכירים בפירוש את נס המלחמה: "מסרת גיבורים ביד חלשים ורבים ביד מעטים". כלומר, הקב״ה סייע למעטים לגבור על הרבים. ברור היה שהיהודים קמו תחילה להגן על עצמם, ורק לאחר מכן זכו לניצחון. כך גם בברכת המזון בחנוכה אנו מודים לה׳ על המלחמות שבהן הושיע אותנו.
לפני שנרחיב עוד, יש להבהיר מושג יסודי לגבי חג החנוכה: מהו הטעם שאנו חוגגים את החג, האם זה מחמת נס פך השמן?
הרמח״ל (נר מצוה, עמודים 80–82) מסביר כי לא מצאנו לעולם שאנו מציינים נס שאיפשר קיום מצווה מסוימת. אלא אנו חוגגים תמיד בהלל ובהודאה רק את הצלת העם עצמו. בפסח אנו חוגגים את גאולתנו מעבדות מצרים. בסוכות אנו מציינים את שמירתו של ה׳ עלינו במדבר באמצעות ענני הכבוד. בפורים אנו חוגגים את הצלתנו מתוכנית החיסול של המן. חנוכה אינה שונה: היא מציינת את הצלתנו מיד היוונים.
וכך הקשה: "ואם תאמר וכי בשביל שנעשה להם נס בהדלקה, שלא תהיה בטילה ההדלקה, היו קובעים חנוכה. כי מה שחייב להודות ולהלל זהו כאשר נעשה לו נס בשביל הצלתו, ולא בשביל שנעשה לו נס לעשות מצוה, כי אין המצוה הנאה אל האדם".
ותירץ: "יש לומר שעיקר מה שקבעו ימי חנוכה, בשביל שהיו מנצחים את היוונים"
הרמח״ל הוסיף לבאר כי אף שחנוכה נחגגת בעיקר משום הניצחון במלחמה, אנו מבטאים זאת במעשה הדלקת הנרות. הסיבה לכך היא שנס המלחמה היה, במובנים מסוימים, נס סמוי — שכן ניתן היה לנצח במלחמות באמצעים טבעיים, ואינו מצביע באופן ברור על נס גלוי. לכן, הדגישו חז״ל את נס פך השמן, שהיה נס ברור ומוחלט, שמעל לטבע באופן מובהק.
הנה במקומות רבים מבואר כי מוטלת עלינו חובה להגן על עצמנו מפני אויב ולא להניח להם לשלוח בנו יד. כבר בתורה הדבר מבואר במעשה יעקב אבינו, שהכין את עצמו למלחמה מפני אחיו עשו, וכפי שמבאר הרמב״ן — שלא הניח לו לבוא ולהוציא את זממו בו ובמשפחתו.
בגמרא בבא מציעא (צג, ב) מבואר שהיו בני העיר מעמידין חזן מתא שהיה תפקידו לשמור את בני העיר וממונם בלילה (רש״י).
עוד איתא בגמרא (בבא בתרא ח, א) שעיר צריכה שמירה: "לשורא ולפרשאה ולטרזינא אפילו מיתמי". ופרש״י: לשורא- "לתיקון החומה". לפרשא- "פרש שהולך סביבות העיר לשומרה ולידע מה היא צריכה". לטרזינא- "שומר כלי זיין של בני העיר ויושב בבית אצל השער".
בעירובין (מה, א) נאמר: "נכרים שצרו על עיירות ישראל אין יוצאין עליהם בכלי זיינן ואין מחללין עליהן את השבת...במה דברים אמורים, כשבאו על עסקי ממון אבל באו על עסקי נפשות יוצאין עליהן בכלי זיינן ומחללין עליהן את השבת. ובעיר הסמוכה לספר אפילו לא באו על עסקי נפשות אלא על עסקי תבן וקש יוצאין עליהן בכלי זיינן ומחללין עליהן את השבת".
ובבית יוסף (סימן שכט) הביא בשם תשובת תרומת הדשן (סימן קנו) שבזמן הזה אפילו על עסקי ממון מחללים את השבת, שידוע שאם לא יניחום הישראל לשלול ולבוז ממונו יהרגנו והוי עסקי נפשות. וכן פסק בשולחן ערוך (ס״ק ו-ז), והוסיף הרמ״א שאפילו עוד לא באו עדיין אלא שרוצים לבוא מחללין עליהן את השבת.
ומקור דברי הרמ״א מהאור זרוע (ח״ב הל’ שבת סימן פד) ושם מובא שאפילו רק יש חשש וקול בעלמא שכוונת הנכרים לבוא לשלול: "אחינו שבביה"ם לא טוב עושים שמוליכים חרבותיהם ותריסיהם בערב שבת. מיהו כשפעמים יריאים ושומרים את העיר שמא אז מותר, כההיא דפרק מי שהוציאוהו בעירובין, דאמר רב יהודה אמר רב: עכו"ם שצרו על עיירות ישראל אין יוצאין עליהם בכלי זיינם ואין מחללין עליהן את השבת. במה דברים אמורים שבאו על עסקי ממון אבל באו על עסקי נפשות יוצאין עליהן בכלי זיינם ומחללין עליהם את השבת. ובעיר הסמוכה לספר [אפי'] לא באו אלא על עסקי תבן וקש יוצאין עליהם בכלי זיינן ומחללין עליהן את השבת. וטעמא דמילתא שמא ילכדוה ומשם תהא נוחה ליכבש כל הארץ לפניהם, כל שכן עתה שאנו דרים ביניהם שאפילו אם באו לשלול בעלמא שיוצאים עליהם בשבת בכלי זיין, שכששוללים אז כמו כן הורגים. ואין לחלק בין היכא שצרו כבר לאומרים שרוצים לבוא לשלול, אלא כשהקול יוצא שרוצים לבוא לשלול אף על פי שלא באו עדיין מותר ללבוש כלי זיין לשמור ולעשות קול בעיר כדי שלא יבואו, דאין מדקדקין בפקוח נפש וכדאמרינן גבי קמיע שמותר לצאת בו, לא שנכפה אלא שלא יכפה, וקושר ומתיר אפילו ברשות הרבים".
וכן כתב גם הרוקח (סימן קצו) במעשה שהיה וצרו חיילות בשבת על עיר ווירמש, והתיר לכל היהודים ליקח כלי זיין וכן לשום עמם, שאם לא יעזרו היהודים את העירונים היו הורגים אותם.
וכן כתב בשו״ת לבושי מרדכי (ליקוטי תשובות סימן קנו) במעשה שהיה במדינת גאליציען שהאויבים באו לשלול, לגזול ולרצוח, שמצוה וחובה לבוא לסייען בכלי זיין בשבת.
ויש לציין עוד שבטבח שהיה בסידני היו שוטרים חמושים, אך הם בחרו להסתתר מפני המחבלים ולא לעשות דבר, ללמדנו שאין לנו לסמוך על אומות העולם אלא ללמוד להגן על עצמינו בכוחות עצמינו, ובכך הקב״ה יסייע לנו ויתגדל ויתקדש שמו בעולם.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א תיקון הנפש האלוקית והבהמית
טהרת הנפש והמידות ה - ז
השיעור עוסק במאבק הפנימי שבין הנפש האלוקית לנפש הבהמית, ומסביר כיצד יש לרתום את הכוחות והיצרים כדי לזכך את האדם גם בעתות קושי וייסורים. בנוסף, מובהר עניין תיקון הנשמות וגלגוליהן כרובד עמוק של עבודה רוחנית, המוביל לזיכוך פנימי ולהתעלות בעבודת השם.
יסודות הש"ס ספקות, רוב וחזקה: איסור וממון
השיעור בוחן את היחס וההבדלים בין דיני איסור לדיני ממונות, תוך ניתוח קושיית התוספות במסכת בבא מציע על כללי ההכרעה בספקות. דרך בירור מושגי רוב, חזקה ומוחזקות, מודגשת החשיבות של העמקה ביסודות למדניים גם במהלך לימוד בקיאות.
אור התנ"ך מבוא לתנ"ך: מאור הגנוז למציאות
השיעור עוסק בגישה הנכונה ללימוד התנ"ך, מתוך תפיסה שהתורה היא אור אלוקי אינסופי שנועד להורות דרך לכל אדם ולכל דור. בנוסף, נסקר המעבר בין הספרים יהושע, שופטים ושמואל כמשל לתהליך הלאומי של מעבר מאחדות כללית, דרך פירוד ובנייה פרטית, ועד לחיבור מחדש.
לך לך הארת הדרך בעולם של חושך
השיעור עוסק בשלוש ה"מציאות" של הקב"ה – אברהם, ישראל ודוד – ומסביר כיצד תפקידו של האדם אינו רק לשרוד, אלא להאיר את העולם עבור הבורא מתוך התמודדות וניסיונות. דרך דמותו של אברהם אבינו מוצגת החשיבות של זיכוך החומר והכרת שם שמיים, שהופכים את המציאות הגשמית למשכן עבור השכינה.
אורות התשובה - הרב הראל כהן צער החטא ומהלך הנפש
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, ג'
הרב מסביר, בדומה לפסקאות הקודמות, ממה נובע צער החטא, ומרחיב את ההסתכלות על מהלך הנפש של הפסימיות והעין הרעה שגורמת את החטא והצער.
רביבים מצוות תלמוד תורה – גם לנשים
נשים חייבות ללמוד תורה, והתורה שייכת לנשים כמו לגברים | ביסוד הקשר לתורה - נשים אף קודמות לגברים | להקיף את התורה כולה – רק גברים חייבים | נשים, כמו גברים, חייבות לברך בכל יום את ברכות התורה | ככל שעברו השנים, השתתפות האישה בכל תחומי העבודות והמדעים גדלה | נשים שחיות בחברה המודרנית, תוך שותפות בקידום המדע והחברה, חייבות ללמוד הרבה יותר תורה
לך לך פרשת לך לך – נפרדים לשלום
עם ישראל מתקשה לקבל את אלומות הצלחתו המדינית ומפקיר את המדינה לידי מורדים פנימיים מחוסר זהות יהודית לאומית
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת לך לך תשפז
מה הטעם שמכל חייבי כריתות מצות מילה ומצות קרבן פסח הם המצוות היחידות שחייבים עליהם כרת בביטול מצות עשה. לאיזה צורך הגביה הקב"ה את אברהם למעלה מן הכוכבים, ואפשר לראותם גם מלמטה. ועוד מהו דמיון הכוכבים לישראל. והרי כבר המשילום לעפר הארץ. למה שאל אברהם אות על הארץ בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה, ואילו על הבנים לא שאל אות. איך מל אברהם את עצמו ביום הכיפורים, ונפסק בשו"ע (יו"ד רסו ז) אדם שלא מל מעולם לא ימול בשבת שמא יקלקל ונמצא מחלל שבת.
שם משמואל על הפרשה היחס בין לוט לאברהם
שם משמואל על הפרשה - לך לך - חלק א'
תרע"ט - יצר הרע נצרך בשביל היצר הטוב, לשמש בשבילו אבל לא כנגדו. ככה עשיו היה צריך להיות ליעקב ולוט לאברהם. וכמו שלוט נפרד מאברהם כך גם ישראל ייפרדו מהרע ביציאת מצרים.
שם משמואל על הפרשה יציאת אברהם ממצרים והקשר ללוט
שם משמואל על הפרשה - לך לך - חלק ב'
יציאת אברהם ממצרים הייתה פועל דמיוני ליציאת מצרים של עם ישראל כדי שעם ישראל יוכלו לצאת ממצרים. זה שלוט נפרד מאברהם הוא ירד מצדקותו. מלחמת ארבעת המלכים וגם המלחמה האחרונה ינוצחו בזכות שמירת הברית.
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
