ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- חמדת ימים
- פרשת שבוע
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש בראשית
- וישלח
זו השאלה שמתמודדים עמה יעקב ועשיו, החל מפרשת תולדות ועד לפרשת וישלח.
גם בניהם מתמודדים עם השאלה לאורך ההיסטוריה של שני העמים. לכאורה, המאבק הוכרע בנבואתו של שם (ע"פ המדרש) כמבואר בתחילת פרשת תולדות: "וַתֵּלֶךְ לִדְרֹשׁ אֶת ה': וַיֹּאמֶר ה' לָהּ שְׁנֵי גוֹיִם בְּבִטְנֵךְ וּשְׁנֵי לְאֻמִּים מִמֵּעַיִךְ יִפָּרֵדוּ וּלְאֹם מִלְאֹם יֶאֱמָץ וְרַב יַעֲבֹד צָעִיר" (בראשית כה, כב-כג).
כבר הוכחנו בדברינו לפרשת וישלח תשס"ט כי המאבק לא הוכרע בפרשתנו. אחת ההוכחות לכך שהמאבק לא הסתיים בימי יעקב נמצאת בפרק ל"ו, החותם את פרשת וישלח. פרק זה מונה ומפרט את צאצאי עשיו וגם מכריז: "וְאֵלֶּה הַמְּלָכִים אֲשֶׁר מָלְכוּ בְּאֶרֶץ אֱדוֹם לִפְנֵי מְלָךְ מֶלֶךְ לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל" (לו, לא) כלומר, קודם מלכו מלכים באדום ורק מאוחר יותר היה מלך לבני ישראל.
הפרק נסגר ברשימת "אַלּוּפֵי עֵשָׂו לְמִשְׁפְּחֹתָם לִמְקֹמֹתָם בִּשְׁמֹתָם" (לו, מ). חשיבותן של ההכרזה והרשימה באות לידי ביטוי גם בחזרה (חלקית) עליה בספר דברי הימים (א' א מג-נד).
בדברינו לפרשת בהר בחוקותי תשפ"ג הוכחנו כי רבי שלמה אלקבץ, בהשראת מו"ר רבי יוסף קארו, כתב את 'לכה דודי' כחמש מאות שנים לפני התקופה שאנו מגדירים "כאתחלתא דגאולה", כשיר גאולה מחתרתי.
בדברינו הבאים נעסוק בשירו המופלא של רבי ישראל נג'ארה, רבה של עזה לפני למעלה מארבע מאות שנים, שחיבר גם הוא שיר גאולה מחתרתי, המבוסס על רשימת אלופי עשיו.
ואלו מילות השיר עם הסבר קצר:
יַעְלָם שָׁבַנִי נֶעְלָם זְמַנִּי
מָתַי שָׁב אָנִי אֶל מוֹשַׁב עִירָם
שני אלופים אדומיים נזכרים בבית זה, הראשון הוא אַלּוּף יַעְלָם (לו, יח) והשני הוא אַלּוּף עִירָם (לו, מג). המילה שָׁבַנִי מופיעה גם כ-שָׁב אָנִי, הראשון מלשון לקחני בשבי, והשני במשמעות של חזרה הביתה לירושלים, כמבואר מיד. עִירָם כאמור הוא אלוף אדומי, אבל הוא גם רומז לשובו של עם ישראל אל עירו – אל עיר בירתו – ירושלים.
שׁוּר צוּר יִשְׂרָאֵל בִּנְךָ עֶבֶד אֶל
אַלּוּף מַגְדִּיאֵל וְאַלּוּף עִירָם
השורה הראשונה בבית זה משמעותה הבט צוּר יִשְׂרָאֵל, בִּנְךָ – עם ישראל הוא עבדך - עֶבֶד אֶל, עבדו של הקב"ה. אבל אם קוראים את השורה הראשונה יחד עם השורה השניה ברצף, הרי שהמשמעות משתנה לחלוטין. שׁוּר צוּר יִשְׂרָאֵל -הקב"ה הבט, בִּנְךָ – עם ישראל הוא עֶבֶד – אֶל – (במשמעות של) אַלּוּף מַגְדִּיאֵל (לו, מג) וְאַלּוּף עִירָם, שניהם אלופי עשיו.
רְאֵה לְחוּצִים בְּיַד לוֹחֲצִים
יִהְיוּ נִקְבָּצִים מַהֵר אֶל עִירָם
פירוש השורה הראשונה הוא כפשוטו, הקב"ה רְאֵה, לְחוּצִים – עם ישראל בְּיַד לוֹחֲצִים – אלופי עשיו. השורה השניה היא תפילה: יִהְיוּ נִקְבָּצִים מַהֵר אֶל עִירָם אל ירושלים, ולא נלחצים תחת אלוף עִירָם האדומי.
אֵל צִיּוֹן הוֹשַׁע וּלְשָׁבֵי פֶשַׁע
צַדִּיק וְנוֹשָׁע רוֹכֵב עַל עִירָם
גם בית זה הוא תפילה תוך שימוש בקודים, לקב"ה - אֵל צִיּוֹן, הוֹשַׁע את וּלְשָׁבֵי פֶשַׁע, שהיו עד כה שבויים בידי הפושעים – אלופי עשיו. מי שיושיע אותם יהיה צַדִּיק וְנוֹשָׁע – רוכב על עיר=חמור= עִירָם, כמבואר בנבואת זכריה: "גִּילִי מְאֹד בַּת צִיּוֹן הָרִיעִי בַּת יְרוּשָׁלִַם הִנֵּה מַלְכֵּךְ יָבוֹא לָךְ צַדִּיק וְנוֹשָׁע הוּא עָנִי וְרֹכֵב עַל חֲמוֹר וְעַל עַיִר בֶּן אֲתֹנוֹת" (ט, ט).
בֶּן דָּוִד שְׁלַח אֵל טוֹב וְסַלָּח
אֶל עַם נֶאְלָח לִהְיוֹת מְזוֹרָם
בית זה יכול להתפרש בשתי משמעויות. הראשונה, פניה לקב"ה שיסלח ויחון את עמו שמצבו קשה מאוד - עַם נֶאְלָח. ויהיה מְזוֹרָם, כלומר ירפאם וישלח להם מזור. השניה תהיה, פניה לקב"ה שיסלח ויחון את עמו, ויצילם על ידי שיפגע בעַם נֶאְלָח הוא העם האדומי – בני עשיו, על ידי שישלח להם פגעים ומחלות – מְזוֹרָם (עיינו במילוג המילון העברי החופשי).
מֹשֶׁה אָז יָשִׁיר וְאָרְחִי יְיֵשִׁיר
אֵל דַּל וְעָשִׁיר יָסִיר מְזוֹרָם
הציטוט מֹשֶׁה אָז יָשִׁיר, רומז לשירת הים, בה נמצא גם הפסוק אָז נִבְהֲלוּ אַלּוּפֵי אֱדוֹם (שמות טו, טו), כלומר עם ישראל ייוושע, דרכו תהיה ישרה וְאָרְחִי יְיֵשִׁיר ובני עשיו יבהלו ויפלו. אָז לעתיד לבא אֵל – הקב"ה שהוא אלהי כל עם ישראל דַּל וְעָשִׁיר, יָסִיר מעמו את מְזוֹרָם – מחלותיהם.
כשנהיה ערבים זה לזה ונתאחד באמת (כל העם מאלף ועד תו) נזכה גם לנבואתו של עובדיה:
וְעָלוּ מוֹשִׁעִים בְּהַר צִיּוֹן לִשְׁפֹּט אֶת הַר עֵשָׂו וְהָיְתָה לַה' הַמְּלוּכָה (א, כא),
וגם לזאת של זכריה: וְהָיָה ה' לְמֶלֶךְ עַל כָּל הָאָרֶץ בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה ה' אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד (יד, ט).
שני הפסוקים, שחכמים תקנו לומר אחרי אָז יָשִׁיר,
ואז תתקיים במלואה גם נבואתו של שם: וְרַב יַעֲבֹד צָעִיר.
(לשיעורי הרב יוסף כרמל ביוטיוב)
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א תיקון הנפש האלוקית והבהמית
טהרת הנפש והמידות ה - ז
השיעור עוסק במאבק הפנימי שבין הנפש האלוקית לנפש הבהמית, ומסביר כיצד יש לרתום את הכוחות והיצרים כדי לזכך את האדם גם בעתות קושי וייסורים. בנוסף, מובהר עניין תיקון הנשמות וגלגוליהן כרובד עמוק של עבודה רוחנית, המוביל לזיכוך פנימי ולהתעלות בעבודת השם.
יסודות הש"ס ספקות, רוב וחזקה: איסור וממון
השיעור בוחן את היחס וההבדלים בין דיני איסור לדיני ממונות, תוך ניתוח קושיית התוספות במסכת בבא מציע על כללי ההכרעה בספקות. דרך בירור מושגי רוב, חזקה ומוחזקות, מודגשת החשיבות של העמקה ביסודות למדניים גם במהלך לימוד בקיאות.
אור התנ"ך מבוא לתנ"ך: מאור הגנוז למציאות
השיעור עוסק בגישה הנכונה ללימוד התנ"ך, מתוך תפיסה שהתורה היא אור אלוקי אינסופי שנועד להורות דרך לכל אדם ולכל דור. בנוסף, נסקר המעבר בין הספרים יהושע, שופטים ושמואל כמשל לתהליך הלאומי של מעבר מאחדות כללית, דרך פירוד ובנייה פרטית, ועד לחיבור מחדש.
לך לך הארת הדרך בעולם של חושך
השיעור עוסק בשלוש ה"מציאות" של הקב"ה – אברהם, ישראל ודוד – ומסביר כיצד תפקידו של האדם אינו רק לשרוד, אלא להאיר את העולם עבור הבורא מתוך התמודדות וניסיונות. דרך דמותו של אברהם אבינו מוצגת החשיבות של זיכוך החומר והכרת שם שמיים, שהופכים את המציאות הגשמית למשכן עבור השכינה.
אורות התשובה - הרב הראל כהן צער החטא ומהלך הנפש
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, ג'
הרב מסביר, בדומה לפסקאות הקודמות, ממה נובע צער החטא, ומרחיב את ההסתכלות על מהלך הנפש של הפסימיות והעין הרעה שגורמת את החטא והצער.
רביבים מצוות תלמוד תורה – גם לנשים
נשים חייבות ללמוד תורה, והתורה שייכת לנשים כמו לגברים | ביסוד הקשר לתורה - נשים אף קודמות לגברים | להקיף את התורה כולה – רק גברים חייבים | נשים, כמו גברים, חייבות לברך בכל יום את ברכות התורה | ככל שעברו השנים, השתתפות האישה בכל תחומי העבודות והמדעים גדלה | נשים שחיות בחברה המודרנית, תוך שותפות בקידום המדע והחברה, חייבות ללמוד הרבה יותר תורה
לך לך פרשת לך לך – נפרדים לשלום
עם ישראל מתקשה לקבל את אלומות הצלחתו המדינית ומפקיר את המדינה לידי מורדים פנימיים מחוסר זהות יהודית לאומית
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת לך לך תשפז
מה הטעם שמכל חייבי כריתות מצות מילה ומצות קרבן פסח הם המצוות היחידות שחייבים עליהם כרת בביטול מצות עשה. לאיזה צורך הגביה הקב"ה את אברהם למעלה מן הכוכבים, ואפשר לראותם גם מלמטה. ועוד מהו דמיון הכוכבים לישראל. והרי כבר המשילום לעפר הארץ. למה שאל אברהם אות על הארץ בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה, ואילו על הבנים לא שאל אות. איך מל אברהם את עצמו ביום הכיפורים, ונפסק בשו"ע (יו"ד רסו ז) אדם שלא מל מעולם לא ימול בשבת שמא יקלקל ונמצא מחלל שבת.
שם משמואל על הפרשה היחס בין לוט לאברהם
שם משמואל על הפרשה - לך לך - חלק א'
תרע"ט - יצר הרע נצרך בשביל היצר הטוב, לשמש בשבילו אבל לא כנגדו. ככה עשיו היה צריך להיות ליעקב ולוט לאברהם. וכמו שלוט נפרד מאברהם כך גם ישראל ייפרדו מהרע ביציאת מצרים.
שם משמואל על הפרשה יציאת אברהם ממצרים והקשר ללוט
שם משמואל על הפרשה - לך לך - חלק ב'
יציאת אברהם ממצרים הייתה פועל דמיוני ליציאת מצרים של עם ישראל כדי שעם ישראל יוכלו לצאת ממצרים. זה שלוט נפרד מאברהם הוא ירד מצדקותו. מלחמת ארבעת המלכים וגם המלחמה האחרונה ינוצחו בזכות שמירת הברית.
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
