ישיבה
בית המדרש
- משפחה חברה ומדינה
- נסיעות, טיולים ונופש
- הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן
כמעט בכל בתי המלונות מציעים ארוחת בוקר למתארחים, ובכלל התפריט ישנם גם פירות וירקות, והרבה פעמים הם מוגשים חתוכים על צלחת נפרדת. כמו כן הנמצא בטיול ורוצה לקנות מסופר-מרקטים פירות וירקות חתוכים, יש לדון אם הם מותרים, שהרי הם נחתכו בסכין של גוים.
ויש לדון משום שני חששות כשמאכל נחתך בסכין של גויים.
א. שמנונית המאכל הקרוש על גבי הסכין.
ב. האיסור הבלוע בדופני הסכין.
לגבי החשש הראשון, יסוד מוסד למדנו שאנו מחזיקין סכין של נכרים כנקי, ואין אנו חוששים שמא לא ניקהו כראוי לפני השימוש.
דין זה נלמד מדברי הגמרא (עבודה זרה ל.): ״נכרים- נהי דאאיסורא לא קפדי, אמנקיותא קפדי״, והובא יסוד זה רבות בדברי הפוסקים, וכגון בב״י (סי’ סט סי״ח): ״נכרים- נהי דאאיסורא לא קפדי אמנקיותא קפדי, וזהו נקיות להדיחה אחר המליחה״. וכן הביא בשם הסמ"ק (המובא שם בב״י): ״אם יש נכרי או נכרית משמשין בבית ישראל ושמו הבשר בקדרה ולא ידעינן אם הדיחוה או לא נאמנין במסיחין לפי תומן, וכל שכן אם יודעים בטיב יהודים. ואם יש שם נער או נערה יודעין בטיב הדחה או יוצא ונכנס מותר, משום דמרתתי, ועוד דיש לנו לומר דלנקיותא קפדי״, עכ"ל.
ובנודע ביהודה (או״ח קמא סי’ כג) כתב: ״ולא עוד אלא שחשש זה מצד עצמו רחוק, ונכרים אנקיותא קפדי, ואף אם היו לוקחים חבית כזה בודאי מתחלה היו מנקים מן הקמח״.
וכן הוא בדרכי תשובה (סי’ קכב ס״ק טז) בשם הפרי חדש (סי’ צד ס״ק כה), והמנח״י (כלל נט סק״א) דסתם כלי עכו״ם הם בחזקת נקיים, דגם אם אין ידוע אם הם נקיים סמכינן אחזקה דסתם כליהם הם בחזקת מנוקים (ודלא כדעת הבכור שור, חולין קיא,ב).
וכהנה עוד רבות בדברי רבותינו, ולכן נראה שאין חשש שמא הכלי היה מלוכלך.
אכתי היה אפשר לשאול, שהרי גם בסכין של ישראל אנו מחזיקים את הסכין כלא נקי, וכמו שכתב הש״ך (סי’ צד סכ״ט) דסתם סכין שמנוניתו קרושה על פניו, וכן פסק הפרי מגדים (ש״ד סי’ צו סק״ג) שסתם כלים אינם מקונחים, אולם כבר ביאר הפתחי תשובה (סי’ י ס״ב) דהיינו רק במקום שאין דרכם לנקות הסכינים היטב, אבל אנו שדרכינו לנקות היטב ודאי דשרי.
ובדברי מרן הש״ע (יו״ד סי’ צו ס״ד) מצינו שכתב להקל לקנות לימונאדה ממוכר גוי שנעשתה מלימונים שנחתכו בסכין של גויים, וז״ל: ״מי לימוני"ש שמביאים העובדי כוכבים וכן חתיכות דג מליח שמביאים העובדי כוכבים בחביות מותרים״.
והרמ״א בהגה: ״מפני שמביאים הרבה ביחד, ואף אם נאסרו מקצתן שנחתכו בראשונה עם סכין עובד כוכבים, נתבטלו באחרים הנחתכים אחר כן שאינן נאסרין כי כבר נתבטל טעם הסכין בראשונים, ולכן כולם מותרים וכל כיוצא בזה (בית יוסף בשם שבולי לקט). ולכן אוכלים בקצת מקומות הכרוב שקורין קומפש"ט אף על גב דפרוס וחתוך, ויש מקומות שמחמירין בזה, ואין לשנות המנהג (מהרי"ו סי' מ"ט), אבל שאר דברים שאינם חריפין, כגון תפוחים או לפתות יבשים וכדומה, נוהגין בהן היתר כמו בלימוני"ש, ואין להחמיר כלל״, עכ״ל.
ולהסביר הלכה זו ומה שנוגע לנו, יש בהקדם לציין מחלוקת המובאת בטור ובש״ע (יו״ד ריש סימן צו) אם דבר חריף שנחתך בסכין בשרי שאינו בן יומו (דהיינו סכין שלא חתכו בו בשר חם במשך כ״ד שעות אחרונות) נעשה דינו בשרי שבולע הוא את הטעם הבלוע בסכין, או אולי רק דבר חריף ביותר כקורט של חלתית (ירק חריף שבכחו לנקב בני מעים של בהמה) בכחו להשביח את טעם המאכל הפגום הבלוע בסכין. לדעת המהר״ם מרוטנבורג רק אם חתכו קורט של חלתית נעשה דינו כדין הסכין, אולם דעת ספר התרומה שגם שאר דברים חריפים בולעים את טעם הסכין.
והנה מדברי הש״ע משמע שסבר לקולא כדעת המהר״ם שהרי נקט שיטתו כסתם ודעת ספר התרומה כי״א, ואף שבספרנו שף ויתיב (על הלכות קורונה סימן ב’) הסברנו שלדעת הש״ע יש לחשוש לכתחילה לדעת היש אומרים אם דעתם להחמיר, אולם ודאי במקום הדחק יש להקל כשיטה המקילה.
וישנם בהסבר הלכה זו שמקורה בשבלי הלקט (ח״ב סי’ לז) כמה שיטות בפוסקים:
שיטת הב״ח שהמדובר כאן הוא בסכין שאינו מקונח ששמנוניתו קרושה על פניו, ואותה שמנונית מתקנחת על גבי הלימון הראשון והשני ואח״כ הסכין כבר נקי ושאר הלימונים הנחתכים הינם כבר נקיים, אולם אין לחשוש משום בליעות הסכין שדיעה זו סוברת כדעת המהר"ם מרוטנבורג דלא אמרינן חורפייהו מחליא להו אלא בקורט של חלתית (פירוש,שאין ללימון דין דבר חריף שבולע את טעם הסכין) וכיון דסתם כלים של גוים אינן ב"י אין שם איסור אלא מפני השמנונית הנקרש בדופני הסכין ונתקנח בראשון ושני ואח"כ אין בו שמנונית כלל הלכך כל האחרים מותרין. והנה אין גם לחוש ללימון הראשון והשני שהרי הינם בטלים ברוב.
אולם להלכה סבר הב״ח שכיון דנהגינן כסה"ת דבחתך צנון אפילו בסכין שאינו ב"י דינו כב"י דדמי לקורט של חלתית וה"ה כרישין בצלים וכל דבר חריף, א"כ הני לימוני"ש כולם אסורים דכל חדא וחדא נאסרת ונעשה נבלה.
לפי הסבר זה דהב״ח בדעת השבלי הלקט שמרן הש״ע פסק כמותו, בסכין מקונח ליכא למיחש ומותר לשתות לכתחילה לימונדה זו, א״כ גם בפירות חתוכים יש להקל שהרי יש להניח שהגויים השתמשו בסכין נקייה מכל שומן וכנסביר להלן בס״ד. ואין לחלק בין לימונדה שהינה דבר לח והטעם בטל בה לפירות, שאין הפירות שנחתכו ראשונה בטלים שהרי אין בסכין נקייה שמנונית כלל, והרי הבלוע בסכין אינו יוצא. (אולם גם ללא זאת, הרי דבר יבש גם מתבטל חד בתרי כדכתב מרן הש״ע סימן קט ס״א).
שיטה נוספת היא דעת הש״ך (ס״ק כ) שסבר שמדובר בהלכה זו דשבלי הלקט בסכין נקי מכל שמנונית, והבליעה בלימון הראשון והשני נובע מזה שלימונים נחשבים מעט חריפים, אולם פחות משאר דברים החריפים כצנון וכדומה, ולכן בכחם להבליע רק מעט מה שבלוע בדופני הסכין ולא מה שבלוע בכל עובי הסכין, ולכן אנו משערים שודאי יש ששים בלימונים כנגד אותו המעט שבדופני הסכין.
ולפי זה יוצא שכיון שפירות אינם דבר חריף אין טעם הסכין האסור יוצא לפירות כלל, ולכן מותר לאכלם ללא חשש.
יתירה מזאת מצינו שנקטו הפוסקים להקל על סמך שודאי הגוים השתמשו בסכין נפרד המיוחד לחתיכת פירות, וכן מובא בשם הגרי״ש אלישיב זצ״ל (אהל יעקב הל’ בשר בחלב סי’ צו ס״ק סז), והסברא פשוטה שכיון שהמוכרים רוצים שלפירות יהיה טעם טוב, וחוששים הם שמא אם יחתכו בסכין שעדיין טעם האוכל קרוש על פניו, הטעם יעבור לפרי ויתן לו טעם לואי הפוגמו מטעמו הטוב, ועל ידי שהקונים ירגישו בטעם לואי זה ימנעו להבא מלקנות מהם, לכן נמנעים הם מלהשתמש בסכין הנ״ל. וכן כתב הרשב״א (חולין ח,ב ד״ה איתמר): ״חנוני מקנח כליו כדי לעשות מלאכתו בנקיות, ושלא יהא שומנו של סכין נדבק בחלתית ויזהמנו, ואין איסור נשאר על פניו בעינו״, עכ״ל.
זאת ועוד שידוע לכל מי שמתעסק במטבחים של מלונות גדולים שישנם אנשים הממונים לחתוך פירות וירקות ולהם יש את הסכין המיוחד להם ואין הם מערבים אותו עם הסכינים של שאר עובדי המטבח.
והשתא נגיע לחשש השני של האיסור הבלוע בדופני הסכין שגם בזה אין לחשוש אם חתכו בו פירות וירקות צוננים למעט אם חתכו דברים חריפים שאז הדבר החריף מחליא לטעם האיסור הבלוע בסכין ומבליע אותו בתוך המאכל (יו״ד סי’ צו ס״א).
אכן אם רואה שבחלק מהמנות שנחתכו יש דברים אסורים כגון בשר, דגים או גבינות, יחמיר ולא יאכל את הפירות והירקות שאז הסבירות שהשתמשו באותו סכין יותר גבוהה.
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן לכתחילה לפני שיכנס לסוכה שאינה שלו יבקש רשות מבעל הבית או מבעלת הבית
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן איך ניתן להשתמש במנגל טרף שנמצא לעיתים בבתים מושכרים ואיך ניתן להכשירו
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
