ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- תפילה ובית כנסת
- בית כנסת
למדנו בברכות (לד:):
"ואמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן אל יתפלל אדם אלא בבית שיש שם חלונות שנאמר (דניאל ו, יא) וכוין פתיחן ליה בעליתיה נגד ירושלם".
וכן נפסק בשולחן ערוך (צ ד): "צריך לפתוח פתחים או חלונות כנגד ירושלים כדי להתפלל כנגדן וטוב שיהיה בבית הכנסת י"ב חלונות".
טעם הדין
בטעם הדין נאמרו כמה הסברים. ישנם שלשה הסברים עיקריים שהוזכרו להלכה: א. הכנעה. ב. אור\ אוויר. ג. פתוח כלפי ירושלים. נפרט:
א. רש"י (שם) פירש: "חלונות - שגורמין לו שיכוין לבו שהוא מסתכל כלפי שמים ולבו נכנע".
ב. תלמידי ה"ר יונה: אפשר לומר שהטעם הוא מפני שעל ידי ראיית האור תתיישב דעתו יותר ויוכל לכוין כראוי. ובבית יוסף (סי' צה) כתב בשם רבינו יונה (וכן כתב בשמו מחצית השקל צ ד): "דטעמא דבית שיש בו חלונות אינו אלא כדי שיהא הבית מתוקן באויר טוב".
מעניין לשונו של רבינו מנוח על הרמב"ם (תפילה ה ו): "והחלונות שאנו מצריכים לעשות במקום התפילה הוא כדי שתשמח הנפש ולא תחשך... ובכל מקום חשוך תעצב הנפש ותהרהר הרהורים רעים כמו שיקרה לבעלי השחורה. וזאת היתה הכונה בפאר המקדש ורוממותו".
ג. עוד כתבו תלמידי רבינו יונה: "אי נמי רוצה לומר, שיהיו פתוחים החלונות כנגד המזרח, כדאיתא בקרא נגד ירושלים, מפני שעל ההבטחה הזאת יכוין בתפלתו כנגד המקום יותר ותהיה תפילתו רצויה ומקובלת (דברי תלמידי רבינו יונה מובאים בבית יוסף).
נראה מהרמב"ם שסבר גם את הטעם השני וגם את הטעם השלישי (ראה רמב"ם תפילה ה ו, ובתשובת הרמב"ם המוזכרת בכסף משנה שם).
בירור שיטת רש"י
שיטת רש"י כאמור, שמסתכל כלפי שמים ולבו נכנע. שאלו הפוסקים: הרי למדנו (יבמות קה ונפסק בשולחן ערוך צה ב) שאדם צריך להסתכל למטה, שיהיו עיניו למטה לארץ.
וכתב הבית יוסף "כתב רבינו הגדול מהר"י אבוהב ז"ל: מפני קושיא זו פירשו תלמידי ה"ר יונה דטעמא דבית שיש בו חלונות אינו אלא כדי שיהא הבית מתוקן באויר טוב".
כלומר, קושיא זאת גרמה לרבינו יונה לנטות מפירוש רש"י.
מצינו כמה הסברים ליישב את שיטת רש"י:
א. משנה ברורה (סי' צ ס"ק ח בשם המגן אברהם): "ואע"ג דצריך שיתן עיניו למטה וכמ"ש סימן צ"ה ס"ב ומה נ"מ בהחלונות מ"מ כשנתבטלה כוונתו ישא עיניו לשמים לעורר הכוונה".
ב. משנה ברורה (סי' צה ס"ק ד בשם הב"ח): "דקודם שיתחיל להתפלל יסתכל בחלונות כלפי שמים כדי שיהא לבו נכנע".
ג. בית יוסף בשם המהר"י אבוהב: "ויש לומר שמה שאמרו שיסתכל כלפי שמים אינו רוצה לומר שיהיו עיניו תלויות למעלה כל זמן התפילה, אלא שעל דרך העברה אם יסתכל כלפי שמים יכנע לבבו".
במחצית השקל (צ ד) ובפסקי תשובות (סי' צ הע' 39) הבינו שהמהר"י אבוהב והמגן אברהם אמרו דבר אחד, שאם נתבטלה כוונתו יסתכל מהחלונות.
אך לענ"ד דברי המהר"י אבוהב שונים מדברי המגן אברהם. לפי המגן אברהם רק מי שנתבטלה כוונתו יסתכל מהחלון. מי שלא נתבטלה כוונתו לא יסתכל מהחלון. נראה בכוונת המהר"י אבוהב, שהמתפלל יכול להסתכל לרגע קצר (דרך העברה) מהחלונות באמצע תפילתו, וצ"ע.
נפק"מ בין הטעמים
א. כיוון החלונות
כתב הפמ"ג (א"א ס"ק ד) שלדעת רבינו יונה לא משנה באיזה צד יעשה את החלונות, העיקר שיהיה אור. לדעת רש"י צריך שהחלונות יהיו לכיוון שמתפלל או לפחות בצדדים בכיוון הקדמי שאדם מפנה קצת את מבטו לשם ורואה. ולדעת הרמב"ם (והשולחן ערוך) צריך שהחלונות יהיו דווקא לכיוון ירושלים.
ובדברי חמודות (ברכות פ"ה אות עו) כתב שלפי הטעם של רבינו יונה נכון שיהיו חלונות לכל הצדדים (וכתב שזה מתאים לדעת הזוהר. וכן כתב בדברי עטרת זקנים סי' צ ס"ק ג בשם הזוהר).
למעשה כתב השולחן ערוך (צ ד) שיש לעשות י"ב חלונות. וכתב המשנה ברורה (ס"ק ט) "לאיזה צד שירצה ובתנאי שיהיה גם בצד שמתפלל לקבל ירושלים [פמ"ג]".
ב. חלונות פתוחים או סגורים
כתב רבי עקיבא איגר (על השו"ע צ ד): "בזוה"ק פ' בשלח נ"ט ב' משמע דלא יעמוד נגד חלון הפתוחה ויתפלל רק שיהא חתום בזכוכית או יעמוד קצת רחוק מהחלון (נזירות שמשון)".
לעומת זאת בשולחן הטהור (סי' צ סע' ג) כתב: וצריכין שיהיו פתוחים לאויר ולא יחפם בזכוכית כי החלונות לא מטעם שיהיה אור אלא שיהיו פתוחים לאויר". אפשר שטעמו על פי הקבלה. אך כך נראה גם לשיטת רבינו יונה שיש חשיבות לאוויר טוב מבחוץ.
ג. אור חשמל ומיזוג
כתב הפסקי תשובות (סי' צ הע' 31) שלפי הטעם של רבינו יונה צריך שיהיה הרבה אור בבית הכנסת, וגם מיזוג טוב.
חלונות בתוך ירושלים
הגר"א נבנצל (ביצחק יקרא צ ד) כתב: "צ"ע האם גם בתוך ירושלים עצמה, צריך לפתוח חלונות כנגד בית המקדש?". עכ"ל.
לענ"ד, מסתבר שצריך חלונות כלפי מקום המקדש, שהרי מאותה סיבה שצריך חלונות לכיוון ירושלים, צריך חלונות בתוך ירושלים כלפי המקדש, וכמו שמצינו בדין המתפלל שצריך לכוון כלפי ירושלים ומקום המקדש (שו"ע צד ב). שתי ההלכות הם אותו עניין (ראה מהרש"א לא ד"ה יכול יתפלל אדם').
וכן מצאתי בספר אשי ישראל (עמ' פ, הע' כא).
החלונות מסמנים את הקישור אל העולם ורצון לתקנו
כתב מרן הראי"ה קוק (עין איה פ"ה קכד):
"אר"ח ב"א אריו"ח, אל יתפלל אדם אלא בבית שיש בה חלונות כו'".
התפילה היא אמנם עבודה מתיחדת בנפש המתפלל, אבל התנאי ההכרחי להשלמתה שתפעול על המתפלל, הוא ידיעתו השלמה בערכו אל כל העולם החיצון, אז יפעול שלימות נאה על עצמו וזולתו. אבל מי שההתיחדות בעבודתו המיוחדת תביאהו להפרד מכל יחש העולם החיצוני, לא יבא לתכלית שלימות התפילה, שהיא צריכה להחיות את האדם להיות מוכן לפעול ולהתפעל בצדק ויושר ע"פ רוח ד' שתעוררהו. ע"כ אל יתפלל אדם אלא בבית שי"ב חלונות, שאפשרות הראי' אל העולם החיצוני תעוררהו על חובתו אל העולם כולו שהוא חי בו. אמנם השימוש של העולם החיצוני צריך שיעלה לצד ההכשר של האושר האמיתי שהוא השלום הכללי, והידיעה האמתית שזאת היא מטרת ירושלים, שממנה יצא דבר ד', ע"כ "כוין פתיחין לי' בעיליתי' נגד ירושלים".
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א תיקון הנפש האלוקית והבהמית
טהרת הנפש והמידות ה - ז
השיעור עוסק במאבק הפנימי שבין הנפש האלוקית לנפש הבהמית, ומסביר כיצד יש לרתום את הכוחות והיצרים כדי לזכך את האדם גם בעתות קושי וייסורים. בנוסף, מובהר עניין תיקון הנשמות וגלגוליהן כרובד עמוק של עבודה רוחנית, המוביל לזיכוך פנימי ולהתעלות בעבודת השם.
יסודות הש"ס ספקות, רוב וחזקה: איסור וממון
השיעור בוחן את היחס וההבדלים בין דיני איסור לדיני ממונות, תוך ניתוח קושיית התוספות במסכת בבא מציע על כללי ההכרעה בספקות. דרך בירור מושגי רוב, חזקה ומוחזקות, מודגשת החשיבות של העמקה ביסודות למדניים גם במהלך לימוד בקיאות.
אור התנ"ך מבוא לתנ"ך: מאור הגנוז למציאות
השיעור עוסק בגישה הנכונה ללימוד התנ"ך, מתוך תפיסה שהתורה היא אור אלוקי אינסופי שנועד להורות דרך לכל אדם ולכל דור. בנוסף, נסקר המעבר בין הספרים יהושע, שופטים ושמואל כמשל לתהליך הלאומי של מעבר מאחדות כללית, דרך פירוד ובנייה פרטית, ועד לחיבור מחדש.
לך לך הארת הדרך בעולם של חושך
השיעור עוסק בשלוש ה"מציאות" של הקב"ה – אברהם, ישראל ודוד – ומסביר כיצד תפקידו של האדם אינו רק לשרוד, אלא להאיר את העולם עבור הבורא מתוך התמודדות וניסיונות. דרך דמותו של אברהם אבינו מוצגת החשיבות של זיכוך החומר והכרת שם שמיים, שהופכים את המציאות הגשמית למשכן עבור השכינה.
אורות התשובה - הרב הראל כהן צער החטא ומהלך הנפש
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, ג'
הרב מסביר, בדומה לפסקאות הקודמות, ממה נובע צער החטא, ומרחיב את ההסתכלות על מהלך הנפש של הפסימיות והעין הרעה שגורמת את החטא והצער.
רביבים מצוות תלמוד תורה – גם לנשים
נשים חייבות ללמוד תורה, והתורה שייכת לנשים כמו לגברים | ביסוד הקשר לתורה - נשים אף קודמות לגברים | להקיף את התורה כולה – רק גברים חייבים | נשים, כמו גברים, חייבות לברך בכל יום את ברכות התורה | ככל שעברו השנים, השתתפות האישה בכל תחומי העבודות והמדעים גדלה | נשים שחיות בחברה המודרנית, תוך שותפות בקידום המדע והחברה, חייבות ללמוד הרבה יותר תורה
לך לך פרשת לך לך – נפרדים לשלום
עם ישראל מתקשה לקבל את אלומות הצלחתו המדינית ומפקיר את המדינה לידי מורדים פנימיים מחוסר זהות יהודית לאומית
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת לך לך תשפז
מה הטעם שמכל חייבי כריתות מצות מילה ומצות קרבן פסח הם המצוות היחידות שחייבים עליהם כרת בביטול מצות עשה. לאיזה צורך הגביה הקב"ה את אברהם למעלה מן הכוכבים, ואפשר לראותם גם מלמטה. ועוד מהו דמיון הכוכבים לישראל. והרי כבר המשילום לעפר הארץ. למה שאל אברהם אות על הארץ בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה, ואילו על הבנים לא שאל אות. איך מל אברהם את עצמו ביום הכיפורים, ונפסק בשו"ע (יו"ד רסו ז) אדם שלא מל מעולם לא ימול בשבת שמא יקלקל ונמצא מחלל שבת.
שם משמואל על הפרשה היחס בין לוט לאברהם
שם משמואל על הפרשה - לך לך - חלק א'
תרע"ט - יצר הרע נצרך בשביל היצר הטוב, לשמש בשבילו אבל לא כנגדו. ככה עשיו היה צריך להיות ליעקב ולוט לאברהם. וכמו שלוט נפרד מאברהם כך גם ישראל ייפרדו מהרע ביציאת מצרים.
שם משמואל על הפרשה יציאת אברהם ממצרים והקשר ללוט
שם משמואל על הפרשה - לך לך - חלק ב'
יציאת אברהם ממצרים הייתה פועל דמיוני ליציאת מצרים של עם ישראל כדי שעם ישראל יוכלו לצאת ממצרים. זה שלוט נפרד מאברהם הוא ירד מצדקותו. מלחמת ארבעת המלכים וגם המלחמה האחרונה ינוצחו בזכות שמירת הברית.
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
