- משנה וגמרא
- נושאים שונים
9
כלל גדול אמרו חכמים: "אלו דברי אלוקים חיים" (עירובין יג:, גיטין ו:). יש לשאול, איך יכול להיות ששני הצדדים הם דברי אלוקים חיים? לכאורה אחד צודק ואחד אינו צודק, ולא מכוון לאמת. מצינו כמה הסברים בדברי רבותינו.
כתב רש"י (כתובות נז.):
"דכי פליגי תרי אליבא דחד מר אמר הכי אמר פלוני ומר אמר הכי אמר פלוני חד מינייהו משקר אבל כי פליגי תרי אמוראי בדין או באיסור והיתר כל חד אמר הכי מיסתבר טעמא אין כאן שקר כל חד וחד סברא דידיה קאמר מר יהיב טעמא להיתירא ומר יהיב טעמא לאיסורא מר מדמי מילתא למילתא הכי ומר מדמי ליה בעניינא אחרינא ואיכא למימר אלו ואלו דברי אלהים חיים הם זימנין דשייך האי טעמא וזימנין דשייך האי טעמא שהטעם מתהפך לפי שינוי הדברים בשינוי מועט".
הרי שרש"י ביאר שכל אחד אומר עיקרון נכון. אלא שיכול להיות שאחת הדעות לא מכוונת במאה אחוז לאמת. אך בהתמלא תנאי כלשהו או בשינוי המקרה למקרה דומה הדעת תהיה צודקת ונכונה להלכה.
עוד מתבאר ברש"י שכאשר יש מחלוקת בין שני חכמים מה אמר חכם אחר, אזי אחד מהם אינו צודק, כי החכם אמר רק כאחד מהם, והשני שטעה בדעת החכם גם לא צדק בדברי החכם, וגם לא אמר את הדברים מסברא שלו, כך שאין בסיס לדעה זאת. עד כאן דברי רש"י. (אם כי נראה שגם במקרה זה יש בסיס מסוים לדעה זאת, משום שהחכם לא היה אומר דעה זאת בשם חכם אחר אם הוא לא היה רואה בה שום טעם, ופשוט).
הסבר נוסף מצינו בריטב"א (עירובין יג:):
"אלו ואלו דברי אלקים חיים. שאלו רבני צרפת ז"ל היאך אפשר שיהו שניהם דברי אלקים חיים וזה אוסר וזה מתיר, ותירצו כי כשעלה משה למרום לקבל תורה הראו לו על כל דבר ודבר מ"ט פנים לאיסור ומ"ט פנים להיתר, ושאל להקב"ה על זה, ואמר שיהא זה מסור לחכמי ישראל שבכל דור ודור ויהיה הכרעה כמותם, ונכון הוא לפי הדרש ובדרך האמת יש טעם וסוד בדבר".
משמע שחכמי צרפת לא סבורים כרש"י אלא לדבריהם שני הצדדים צודקים לחלוטין.
החיד"א (דבש לפי מערכת ד אות יא) הביא את שתי הדעות והאריך עוד בשאלה זאת ע"ש. ועיין גם בשו"ת זבחי צדק (חלק יורה דעה סימן כו) מה שכתב בזה.
בספר נחלת יעקב (שמות פרק כ) לגאון מליסא הביא את דברי רש"י הנ"ל וביאר אותם בעומק. דבריו מובאים גם בספרו אמת ליעקב (עירובין יג:). וז"ל:
"... והכי נמי י"ל בכאן, דהיינו שכל אחד השיג ברוה"ק דבריו. דרך משל: סומכוס השיג ברוה"ק דממון המוטל בספק חולקין, ולאשר היה באספקלריא שאינה מאירה קסבר דהוא בכ"מ, ובאמת הוא רק באינן מוחזקין. וכן בכ"מ דפליגי תנאים, הלכה כשניהם, רק שחסר לו לדברי אחד מהן איזה תנאי. וכשיהיה התנאי ההוא, אז יתקיים דברי שני. וכן הוא בגיטין (ו ב) אלו ואלו דברי אלקים חיים. זבוב מצא ולא הקפיד, נימא מצא והקפיד. וכן הוא בכל מקום. וכן הוא בדניאל שהשיג דברי אלקים חיים, ולא השיג אותו בשלימות עד שהוצרך לפירוש. וכן כל תנא השיג דבריו ברוה"ק, רק שלא השיגן בשלימות, וחיסר מהן איזה תנאי או שאר איזה דבר. ומחמת שכל מצוה יש לה שורש למעלה, ואיסור מצד דין, והיתר מצד חסד, ודבר שיש בו איסור מאיזה תנאי והיתר על איזה תנאי, בית שמאי שבא להם רוה"ק מצד גבורה, ראו האיסור שבתוכה, ובאמת שחסר כאן עוד תנאי שתאסר, רק שלא השיגו בשלימות רק הכלל, בחסרון תנאים המצטרפין, ובית הלל להיפוך. עיי' בשל"ה דף ק"ו (בתולדות אדם, בית חכמה תליתאה ח) ותבין. דרך משל, שנים שמעו מרבן זה אסור וזה מותר, ושניהם אמת, רק שלכל אחד צריך תנאי מתחלף, כמו גבי חתול וחולדה בפרק אלו טרפות (נג א), עיין שם". עכ"ל הגאון מליסא.
פשוט לענ"ד שמה שכתב שמשיגים ברוח הקודש, אין כוונתו לרוח הקודש במובן של גילוי חיצוני, אלא לרוח הקודש השורה על כל החכמים הלומדים תורה לשמה בהבנת התורה כל אחד לפי דרגתו, ובלימודם משיגים את התורה ברוח הקודש.
נראה שהמהר"ל מפרש בדרך אמצעית, בין דברי רש"י מחד שאחד מהחכמים לא לגמרי צדק, ובין דברי הריטב"א ששני החכמים צודקים וכיוונו לאמת לגמרי. המהר"ל ביאר שאחד החכמים אומר דברים יותר עיקריים והשני הדגיש צד פחות עיקרי, וכמותו נפסק להלכה. וז"ל (באר הגולה באר הראשון פרק ה):
"ואמר שמא תאמר אם כן האיך אני לומד תורה מעתה, על זה אמר (קהלת יב, יא) "כלם נתנו מרועה אחד". אל אחד נתנן, פרנס אחד אמרן, מפי אדון כל המעשים. וביאור זה, כי השם יתברך כאשר נתן תורה לישראל, נתן כל דבר ודבר בתורה כפי מה שהוא. ואמר שדין זה יש בו בחינה לזכות, ויש בו בחינה לחובה. ודין של איסור והיתר, יש בדין זה בחינה להיתר, ויש כאן בחינה לאסור. וכן כשר ופסול, יש בחינה אחת הפך האחרת. כמו שבעולם נמצא דבר מורכב מהפכים. ותוכל לומר על העץ שהוא מתיחס אל יסוד המים, וכן הוא האמת שיש בו מן המים. ותוכל לומר שיש בו מן יסוד האויר, וכן הוא האמת שיש בו יסוד האויר. ולא תמצא דבר פשוט לגמרי. וכן בתורה, אין דבר אחד טמא לגמרי שלא יהיה בו צד טהרה, ויש בו צד טומאה גם כן. וכאשר אחד למד על דבר אחד טהור, ונתן טעמו ושכלו לטהרה, הרי אמר בחינה אחת כפי מה שהוא. והאומר טמא, ואמר טעמו, זה אמר גם כן בחינה אחת.
והיינו דאמר שכולם הם מפי אדון המעשים. ולמה הוצרך לומר כאן 'מפי אדון כל המעשים', ומה ענינו לכאן. אלא רוצה לומר כמו שהשם יתברך אדון כל המעשים, וממנו נמצא עולם המורכב שיש בו דברים מתחלפים, ויש אחד הפך השני. וכך הוא דבר זה, שכל דבר יש לו בחינות מתחלפות, שאין העולם פשוט שלא יהיה בו חילוף בחינות. אם כן המטמא והמטהר, זה למד תורה כמו השני, כי לכל אחד ואחד יש לו בחינה בפני עצמו, והשם יתברך ברא את הכל, והוא ברא הדבר שיש בו שתי בחינות. רק לענין הלכה למעשה אין ספק שהאחד יותר עיקר מן השני. כמעשה ה', אף כי הדבר הוא מורכב, מכל מקום אין זה כמו זה, רק האחד יותר עיקר. שהרי העץ שהוא מורכב מארבעה יסודות, העיקר שגובר בו הוא יסוד הרוח, כמו שידוע. וכן אף שיש לדבר אחד בחינות מתחלפות, כולם נתנו מן השם יתברך, רק כי אחד מהם יותר עיקר, והוא מכריע, והוא הלכה. מכל מקום אל תאמר כי דבר שאינו עיקר אינו נחשב כלום, זה אינו, כי השומע כל הדעות הרי השיג הדבר כפי מה שיש לדבר בחינות מתחלפות, והרי למד תורה כפי מה שהוא הדבר, שיש לו בחינות מתחלפות. רק לענין הלכה אחד מכריע על השני".
וראה דבריו גם בספר דרך חיים על אבות (פרק ה משנה יז).
לענ"ד נראה שבמחלוקות בש"ס וכן מחלוקות של גדולי ישראל בימינו יש מדרגות. ככלל על כולם ניתן לומר "אלו ואלו דברי אלקים חיים". אך יש מחלוקות שאף צד לא טעה כלל (כדברי חכמי צרפת המובאים בריטב"א שם). ויש מחלוקות שצד אחד טעה מעט או הרבה (כמשמעות רש"י הנ"ל). יש דעות שחז"ל לא קיבלו כלל, ויש דעות יחיד שאין הלכה כמותם. כל דעה יש לה מקום מסוים אבל לא הרי זה כהרי זה.
ונסיים בדברי מרן הראי"ה קוק זצ"ל (עולת ראיה ח"א עמ' של) שכתב שכל השיטות יש להם מקום וכל הצדדים משלימים את התמונה הכללית ומביאים שלום לעולם, וז"ל:
"אמר ר' אלעזר תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם, שנאמר "וכל בניך לימודי ה' ורב שלום בניך", אל תקרי בניך אלא בוניך. יש טועים שחושבים, שהשלום העולמי לא ייבנה כי אם על ידי צביון אחד בדעות ותכונות, ואם כן כשרואים תלמידי חכמים חוקרים בחכמה ודעת תורה, ועל ידי המחקר מתרבים הצדדים והשיטות, חושבים שבזה הם גורמים למחלוקת והפך השלום. ובאמת אינו כן, כי השלום האמתי אי אפשר שיבוא לעולם כי-אם דוקא על ידי הערך של רבוי השלום. הרבוי של השלום הוא, שיתראו כל הצדדים וכל השיטות, ויתבררו איך כולם יש להם מקום, כל אחד לפי ערכו, מקומו וענינו. ואדרבא גם הענינים הנראים כמיותרים או כסותרים, יראו כשמתגלה אמתת החכמה לכל צדדיה, שרק על ידי קיבוץ כל החלקים וכל הפרטים, וכל הדעות הנראות שונות, וכל המקצעות החלוקים, דוקא על ידם יראה אור האמת והצדק, ודעת ד' יראתו ואהבתו, ואור תורת אמת. על-כן תלמידי חכמים מרבים שלום, כי במה שהם מרחיבים ומבארים ומילדים דברי חכמה חדשים, בפנים מפנים שונים, שיש בהם רבוי וחילוק ענינים, בזה הם מרבים שלום…
ורב שלום בניך, לא אמר גדול שלום בניך, שהיה מורה על ציור גוף אחד גדול, שאז היו הדברים מתאימים לאותו הרעיון המדומה, שהשלום הוא צריך דוקא לדברים אחדים ושיווי רעיונות, שזה באמת מגרע כח החכמה והרחבת הדעת, כי אור הדעת צריך לצאת לכל צדדיו, לכל הפנים של אורה שיש בו, אבל הרבוי הוא רב שלום בניך, אל תקרי בניך, אלא בוניך, כי הבנין יבנה מחלקים שונים, והאמת של אור העולם תבנה מצדדים שונים ומשיטות שונות, שאלו ואלו דברי אלהים חיים, מדרכי עבודה והדרכה וחנוך שונים, שכל אחד תופס מקומו וערכו. ואין לאבד כל כשרון ושלמות כי אם להרחיבו ולמצא לו מקום."
גניבה ממקום שאינו משתמר
קצות החושן סימן שמ"ט ס"א
הרב חיים כץ | כ"ג טבת תשע"ד
האם תחול שליחות לדבר עבירה כשהשליח לא יודע?
קצות החושן סימן שמ"ח 'הלכות בנידה' סק"ז
הרב חיים כץ | ד' כסלו תשע"ד
שמע ישראל לעומת ברוך שם כבוד מלכותו
הרב חיים כץ | ט"ו טבת התשע"ה

מזכירין יציאת מצרים בלילות
מכתב 17 למגורשי גוש קטיף
הרב אברהם אבא וינגורט | אסרו חג שבועות תשס"ז
ראש השנה בשבת: מה מחליף את התקיעות?
בריאת העולם בפרשת לך לך
איך אפשר להשתמש באותו מיקרוגל לחלבי ובשרי?
איך הסדר המוכתב מהווה חירות?
בריאת העולם של פסח
יום כיפור - איך נדע מי פטור מהצום?
מהדורות החדשות במצרים שדיברו על ישראל
מה המשמעות הנחת תפילין?
האם מותר לפנות למקובלים?
הלכות שטיפת כלים בשבת
איך להגדיל או להקטין רצועות תפילין של ראש בצורת ד'?
