ישיבה
בית המדרש
- משפחה חברה ומדינה
- מאמרים אקטואליים
- מאמרים נוספים
כאשר חלוצים אלו נאחזים באדמות המדינה והם מותקפים, אין ספק כי שמורה להם הזכות להגן על חייהם ועל רכושם. השאלה מתעוררת בנוגע לפעולות יזומות שאין בהן הגנה עצמית ישירה: פעולות בתגובה לפיגועים, פעולות להרחקה של ערבים שחיים באזור מסוים או פעולות שבאות 'סתם' למרר את חייהם. אין מידע אמין ומדויק על היקפן של פעולות מסוג זה. הידיעות המתפרסמות באמצעי התקשורת לוקות באי אמירת אמת. לפעמים זהו שקר גמור, לפעמים דמיונות, ולפעמים חלקי אמת המוצאים מהקשרם. עם זאת, ישנם אירועים שקורים באמת, ובעיקר ישנה תמיכה רחבה בפעולות יזומות מסוג זה. מטרת הדברים אינה לדון במה שנעשה או לא נעשה, אלא בגישה העקרונית למעשים כאלה על פי ההלכה.
"קנאים פוגעים בו" – האומנם?!
אחת הסוגיות שנמצאות ברקע הדיון היא קנאותו של פנחס. על מעשהו של זמרי אין עונש מן התורה, והנהגת העם עמדה חסרת אונים מנגד. על מקרה זה נאמר "קנאים פוגעין בו". אבל אילו היה פנחס שואל אם לנהוג כך, היה מקבל תשובה שלילית, שכן דין זה מוגדר כ"הלכה ואין מורין כן". האם יש מקום למעשי קנאות גם במקרים אחרים שבהם אדם בטוח שהמעשה נדרש למען התורה, העם והארץ? האם ניתן לקחת מכאן השראה לפעולות יזומות נגד ערבים, במטרה להציל את ארץ ישראל, אך בניגוד לעמדתה של הנהגת המדינה?
בהלכה (סנהדרין פב, א; רמב"ם איסורי ביאה יב, ד-ה) מצאנו את דין "קנאים פוגעים בו" רק בהקשר אחד, והוא "הבועל ארמית". הרמב"ם מציב לכך תנאים מספר: (א) שהעבירה תיעשה בפרהסיה. (ב) בשעת מעשה. (ג) שהקנאי מתעורר לכך מעצמו. הראב"ד (לרמב"ם שם) והרמ"א (חושן משפט תכה, ד) מוסיפים עוד תנאי: (ד) שתהיה התראה לפני כן. ריבוי התנאים ההלכתיים הנדרשים במקרה זה לא משאיר מקום לדמות מילתא למילתא ולטעון שהעיקרון הזה נכון בהקשרים אחרים, ועל דין 'מורידין ולא מעלין' (רמב"ם רוצח ד, י; שולחן ערוך יורה דעה קנח, ב) כבר כתב החזון איש (יורה דעה ב, טז) שאין לו שום מקום בדורות אלה.
התייחסות מפורשת לשאלה זו ניתנה על ידי מורי ורבי הגר"א שפירא ('תחומין' ה עמ' 434): "קנאות פנחס היא הלכה מיוחדת במקרה מסוים... יש עבירה מיוחדת במי שבא על גויה... אך אין להסיק מהלכה זו מעשי קנאות אחרים, שכרוכים באיסורים. אומנם קיים מושג של 'גדולה עבירה לשמה', ויש שעבירה נדחית מפני מצווה אחרת, אך אלו מקרים נדירים שמסורים לשיקול דעתם של גדולי האומה. אין לו לאדם לפסוק לעצמו בעניינים מורכבים אלו, ובפרט הנוגעים לכלל ישראל, אלא חייב לשאול דעת רבנים גדולים שמקובלים באומה".
"המחתרת היהודית"
באביב של שנת תשמ"ד עצר השב"כ פעילים בהתיישבות שהואשמו בסדרה של פעולות נגד ערבים: קיצוץ רגליהם של ראשי ערים שהסיתו לטרור, הריגת סטודנטים במכללה האסלאמית בחברון וניסיון לפוצץ אוטובוסים. הגר"א שפירא כינס את תלמידי ישיבת מרכז הרב לשיחה, ואביא כאן כמה נקודות עיקריות ממה שנאמר בה (הסיכום המלא, עם מקורות והערות, פורסם לאחרונה בכתב העת 'המעין', גיליון 254 עמ' 22-17).
המדובר היה בפגיעה בערבים שנעשתה בזמן של מצוקה ביטחונית. על כך אמר הרב שאומנם בנושאים הלכתיים רבים "סומכים על 'אומדנות'; אבל בדיני נפשות יש דין 'ונקי וצדיק אל תהרוג'. אם יש לך איזה פקפוק – אל תהרוג, למרות שבדינים אחרים אפשר היה להתעלם מזה". כוונתו לומר שבהלכות שבת או כשרות, די בכך ששאלת רב מוסמך וקיבלת תשובה כדי שתוכל להקל. לעומת זאת בדיני נפשות, אפילו כשמדובר בחייהם של ערבים, אי אפשר לסמוך על דעת יחיד. בהמשך דבריו הוא הדגיש שתלמידי חכמים צריכים לשבת ולדון ביחד לפני שפוסקים בשאלות חמורות כאלה.
בראשית דבריו הדגיש הגר"א שפירא את חשיבותו של ציות למדינה, ואמר: "יש למדינת ישראל כוח של מלוכה. מה שכלל ישראל מחליט זה מחייב... ולא ייתכן שכל אחד יעשה שבת לעצמו". הוא לא הסתפק בכך, וראה לנכון לחזור עוד פעם על כך ש"על פי ההלכה יש כאן דין מלכות ישראל! ומי שמנהל את המדינה הזאת על פי רצון הציבור – זה מחייב!".
עם זאת אין למדינה סמכויות בלתי מוגבלות. כאשר המדינה אוסרת התיישבות במקום מסוים ללא הצדקה, אין לזה תוקף. על כך אמר הגר"א שפירא בחריפות: "כל מה שצריך למחות – צריך למחות. מן הדין חייבים להתנחל בכל ארץ ישראל, וכל חוק אחר הוא בלתי חוקי!". בתקופה מאוחרת יותר, במאבקים נגד הסכמי אוסלו ונגד הגירוש מגוש קטיף, הוא אף קבע בתוקף שיש לסרב לפקודה הנוגעת לגירוש מתיישבים מבתיהם. אבל עם זאת, גם בזמנים קשים, לא התיר לאיש לנקוט מדיניות ביטחונית עצמאית ולפגוע בערבים בניגוד לדעתם של ראשי מערכת הביטחון.
באותה תקופה ניגשתי גם אל מורי ורבי הגר"ש ישראלי, שזכה להניח את היסודות לפסיקה בהלכות מדינה בדורנו – בכרכי 'התורה והמדינה' שבעריכתו ובספריו הרבים. בתשובה לשאלתי הוא אמר שאכן חלק מן הפעולות של אנשי ה"מחתרת" היה מכוון כלפי אנשים המוחזקים כ'רודפים', אבל גם במצב כזה בפעולות אלה יש משום "מרידה במלכות". בעבר הוא כתב מאמר מכונן (עמוד הימיני סי' טז) שעסק בפעולת התגמול בכפר קיביה שבה נהרגו אזרחים רבים, והכריע שבנסיבות העניין היה הדבר מותר. שם הוא הציג את השאלה על פי הגרסה הרשמית של ממשלת ישראל, שהדבר נעשה על ידי אזרחים שפעלו על דעת עצמם. אולם מתשובתו בעל פה ברור שלא עלה על דעתו להצדיק עשיית מעשים כאלה בניגוד לעמדת הממשלה.
את קביעתם, שבנוגע למדיניות ביטחונית אסור לפעול בניגוד לעמדה של ממשלת ישראל, ניתן לבסס על הדברים הנוקבים של הנצי"ב (העמק שאלה, שאילתא קמב). הוא מסביר את מה שנאמר ליהושע (א, יח) "כל איש אשר ימרה את פיך... יומת", וכותב: "כל זה היה שייך לדבר המלחמה, באשר הוא היה המצביא... ואילו היה מי ממרה את פיו באשר ישלחנו, יירף לבב יהושע. ואין לך כושל לכלל ישראל במלחמתם עם הכנענים יותר מזה; ונמצא הוא 'רודף' וחייב מיתה".
קריאת כיוון
אומנם אפשר לפלפל בסוגיה זו ולהעלות סברות ומקורות לכאן ולכאן, אולם בשביל לחלוק על גדולי רבותינו אלה, הגר"א שפירא והגר"ש ישראלי, נדרשות כתפיים רחבות ביותר. בדיני נפשות לא ניתן להסתמך על דעתם של יחידים, ובמיוחד לא על שמועות בעל פה שלא נכתבו כתשובה הלכתית מסודרת ומנומקת.
המציאות המורכבת שמתמודדים עימה אנשי החוות והגבעות מעלה שאלות רבות נוספות שלא כולן נדונו על ידי גדולי רבותינו בדור הקודם. יש לכנס צוות מגוון של רבנים, המקובל על רוב ציבור המתנחלים ביהודה ובשומרון, שידון ויכריע בשאלות אלה מתוך אחריות ציבורית והנהגה תורנית ראויה. כך, מצד אחד לא כל אחד יעשה דין לעצמו, ומצד שני כך אפשר יהיה להעניק גיבוי ציבורי רחב לאחינו החלוצים.
לחלוצי החוות והגבעות נאמר: אנו מעריצים את מסירות הנפש שלכם ושמחים בגאולת הארץ. עם זאת, אנו עומדים על כך שהמאבק הצודק והמוסרי של עם ישראל על ארצו יתנהל בכלים צודקים ובתוך הגבולות ההלכתיים הנדרשים. בנוגע לחשש שאם נשמור על גבולות הלכתיים במאבק הוא לא יהיה אפקטיבי, אחתום בדברי הרב שפירא: "והפסוק מסיים, 'כי לא אצדיק רשע' - תסמוך על ריבונו של עולם שיעניש את הרשע. אל תעשה חישובים שלו. מזה יש לימוד. כשיש שאלה של דיני נפשות - תסמוך על ריבונו של עולם". שמירת ההלכה היא זו שתזכה אותנו בסייעתא דשמיא לשוב ולנחול את נחלת אבותינו לדורות עולם.
הכותב הוא רב היישוב עטרת במטה בנימין ועומד בראש מחלקת 'אחווה' לחברה ומשפחה במרכז תורה ומדינה
מתוך העיתון 'בשבע'
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א תיקון הנפש האלוקית והבהמית
טהרת הנפש והמידות ה - ז
השיעור עוסק במאבק הפנימי שבין הנפש האלוקית לנפש הבהמית, ומסביר כיצד יש לרתום את הכוחות והיצרים כדי לזכך את האדם גם בעתות קושי וייסורים. בנוסף, מובהר עניין תיקון הנשמות וגלגוליהן כרובד עמוק של עבודה רוחנית, המוביל לזיכוך פנימי ולהתעלות בעבודת השם.
יסודות הש"ס ספקות, רוב וחזקה: איסור וממון
השיעור בוחן את היחס וההבדלים בין דיני איסור לדיני ממונות, תוך ניתוח קושיית התוספות במסכת בבא מציע על כללי ההכרעה בספקות. דרך בירור מושגי רוב, חזקה ומוחזקות, מודגשת החשיבות של העמקה ביסודות למדניים גם במהלך לימוד בקיאות.
אור התנ"ך מבוא לתנ"ך: מאור הגנוז למציאות
השיעור עוסק בגישה הנכונה ללימוד התנ"ך, מתוך תפיסה שהתורה היא אור אלוקי אינסופי שנועד להורות דרך לכל אדם ולכל דור. בנוסף, נסקר המעבר בין הספרים יהושע, שופטים ושמואל כמשל לתהליך הלאומי של מעבר מאחדות כללית, דרך פירוד ובנייה פרטית, ועד לחיבור מחדש.
לך לך הארת הדרך בעולם של חושך
השיעור עוסק בשלוש ה"מציאות" של הקב"ה – אברהם, ישראל ודוד – ומסביר כיצד תפקידו של האדם אינו רק לשרוד, אלא להאיר את העולם עבור הבורא מתוך התמודדות וניסיונות. דרך דמותו של אברהם אבינו מוצגת החשיבות של זיכוך החומר והכרת שם שמיים, שהופכים את המציאות הגשמית למשכן עבור השכינה.
אורות התשובה - הרב הראל כהן צער החטא ומהלך הנפש
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, ג'
הרב מסביר, בדומה לפסקאות הקודמות, ממה נובע צער החטא, ומרחיב את ההסתכלות על מהלך הנפש של הפסימיות והעין הרעה שגורמת את החטא והצער.
רביבים מצוות תלמוד תורה – גם לנשים
נשים חייבות ללמוד תורה, והתורה שייכת לנשים כמו לגברים | ביסוד הקשר לתורה - נשים אף קודמות לגברים | להקיף את התורה כולה – רק גברים חייבים | נשים, כמו גברים, חייבות לברך בכל יום את ברכות התורה | ככל שעברו השנים, השתתפות האישה בכל תחומי העבודות והמדעים גדלה | נשים שחיות בחברה המודרנית, תוך שותפות בקידום המדע והחברה, חייבות ללמוד הרבה יותר תורה
לך לך פרשת לך לך – נפרדים לשלום
עם ישראל מתקשה לקבל את אלומות הצלחתו המדינית ומפקיר את המדינה לידי מורדים פנימיים מחוסר זהות יהודית לאומית
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת לך לך תשפז
מה הטעם שמכל חייבי כריתות מצות מילה ומצות קרבן פסח הם המצוות היחידות שחייבים עליהם כרת בביטול מצות עשה. לאיזה צורך הגביה הקב"ה את אברהם למעלה מן הכוכבים, ואפשר לראותם גם מלמטה. ועוד מהו דמיון הכוכבים לישראל. והרי כבר המשילום לעפר הארץ. למה שאל אברהם אות על הארץ בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה, ואילו על הבנים לא שאל אות. איך מל אברהם את עצמו ביום הכיפורים, ונפסק בשו"ע (יו"ד רסו ז) אדם שלא מל מעולם לא ימול בשבת שמא יקלקל ונמצא מחלל שבת.
שם משמואל על הפרשה היחס בין לוט לאברהם
שם משמואל על הפרשה - לך לך - חלק א'
תרע"ט - יצר הרע נצרך בשביל היצר הטוב, לשמש בשבילו אבל לא כנגדו. ככה עשיו היה צריך להיות ליעקב ולוט לאברהם. וכמו שלוט נפרד מאברהם כך גם ישראל ייפרדו מהרע ביציאת מצרים.
שם משמואל על הפרשה יציאת אברהם ממצרים והקשר ללוט
שם משמואל על הפרשה - לך לך - חלק ב'
יציאת אברהם ממצרים הייתה פועל דמיוני ליציאת מצרים של עם ישראל כדי שעם ישראל יוכלו לצאת ממצרים. זה שלוט נפרד מאברהם הוא ירד מצדקותו. מלחמת ארבעת המלכים וגם המלחמה האחרונה ינוצחו בזכות שמירת הברית.
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
