ישיבה
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- דרכי חז"ל במקרא
- פשט ודרש – הרב משה גנץ
שרת המדיה מוקדש על ידי משפחת גרין לעילוי נשמת יקיריהם
דוגמה נוספת כהמשך לדברים אותם ראינו היא מתרומת הדשן . בכל בוקר כהן היה עולה למזבח, לוקח מעט מן הגחלים שהצטברו במהלך הלילה ושם אותם על הרצפה לצד המזבח. זה מה שנקרא תרומת הדשן, ככתוב בתורה "ולבש הכהן מדו בד ומכנסי בד ילבש על בשרו והרים את הדשן אשר תאכל האש את העלה על המזבח, ושמו אצל המזבח. ופשט את בגדיו ולבש בגדים אחרים, והוציא את הדשן אל מחוץ למחנה אל מקום טהור" (ויקרא ו, ג-ד).
הקורא פרשה זו רואה פעמיים את המילה דשן, פעם כדי להוריד את הדשן מן המזבח, ופעם כדי להוציאו למקום טהור. לפי הפשט מדובר על אותו דשן. תרומת הדשן אינה כתרומת פירות, אלא מלשון להרים את שאריות האפר ולזרוק. חכמים הבינו שלא את כל הדשן מרימים מעם המזבח אלא מעט, כיצד מסבירים את זה?
הדשן הוא שאריות הקרבנות, שני שלבים התורה מצריכה בזריקתו. תחילה מניחים אותו דרך כבוד לצד המזבח, שלא לזרוק אותו ישר לאשפה. אח"כ מחליפים בגדים ומוציאים אותו מן המחנה. לבצע את הרעיון כפי שהוא אינו מעשי, הרמת הדשן כולו לצד המזבח תטנף את העזרה, אין זו צורה של כבוד. על כן אמרו חז"ל שאת העניין העקרוני של כבוד שאריות הקרבנות, נבטא על ידי נציגות של מעט דשן. את שאר הדשן נזרוק ישר למחוץ למחנה, כך נשמור על כבוד העזרה אך נביע את היחס של כבוד הראוי לדשן.
דוגמה נוספת היא בהלכה שהבועל ארמית קנאים פוגעים בו , הלכה זו נלמדת מפנחס, "פינחס בן אלעזר בן אהרן הכהן השיב את חמתי מעל בני ישראל בקנאו את קנאתי בתוכם, ולא כליתי את בני ישראל בקנאתי" (ויקרא כה, יא). המדרש מספר דבר אחר מהנראה בפשט הפסוקים, פנחס בא אל משה ומזכיר את ההלכה שקנאים פוגעים בו (סנהדרין פב, א). מסיפורה של התורה נשמע שמדובר באדם קנאי, שקם בחמתו וטיפל בחילול ה'. המדרש מתאר אדם אחראי שהולך ומתייעץ עם משה רבנו על ההלכה, כיצד לנהוג במקרה כזה של חילול ה'.
בסיפור הדברים על קנאה לה', אי אפשר לעצור ולהכניס שמדובר באדם המגיע מתוך עולם רוחני רחב. צריך להשמיע על כך שאי אפשר לשתוק על חילול ה', דבר גדול ועצום הוא לקנא לשם ה'. אך הורדה למעשה של רעיון זה כמות שהוא הינה דבר נוראי. כיצד תראה חברה שכל אחד בה עושה דין לעצמו, ואפילו אם לשם שמים?
פשט ודרש – הרב משה גנץ (13)
הרב משה גנץ
6 - כחומר חותם
7 - הגשמת רעיון רוחני במציאות
8 - מידות שהתורה נדרשת בהן
טען עוד
התורה שבכתב רוצה לתאר את האכפתיות שצריכה להיות לדבר ה', אדם אדיש גם כשלא אכפת לו. גם כן להפך, יכול להיות אדם ליברלי ורגוע, עד שיפגעו בציפור נפשו. צריך שיהיה אכפת לאדם מדבר ה' יותר מכל, אי אפשר לשתוק מול מעשי חילול ה' נוראיים. אי אפשר שלא לקנא מחד, ומאידך עלינו ללמד לשלוט בקנאה. ההפך מקנאות אינה סובלנות אלא אדישות. התורה רוצה ללמדנו קנאות, ולמעשה חז"ל דורשים שזה לא יתפרץ למען הסדר הטוב.
נתבונן בדבר נוסף, קדושת המחנה . "ויד תהיה לך מחוץ למחנה, ויצאת שמה חוץ. ויתד תהיה לך על אזנך, והיה בשבתך חוץ וחפרתה בה ושבת וכסית את צאתך. כי ה' א-להיך מתהלך בקרב מחנך להצילך ולתת איביך לפניך והיה מחניך קדוש, ולא יראה בך ערות דבר ושב מאחריך" (דברים כג, יג-טו). על טומאת קרי צריך לצאת מן המחנה כדי שישאר טהור, זהו פשוטו של מקרא.
בגמרא כתוב שדין זה נוהג רק כשארון ברית ה' בתוך המחנה, אז המחנה כולו הוא כמחנה לוייה (פסחים סח, א). אכן ההלכה היא שבעל קרי מסולק ממחנה לוייה, על כן גם מהר הבית הוא מסולק.
מוסיף הרמב"ן (דברים כג, יא) שמחנה ישראל היוצא למלחמה קדוש יותר ממנו היושבים פה, "ה' א-להיך מתהלך בקרב מחניך" (שם, טו). גולני וגבעתי שנלחמים, ה' א-לוהינו בתוכם . על כן המחנה הצבאי קדוש , ואף אם אין הארון בתוכו יש לנהוג בו בקדושה.
ודאי שיודע הרמב"ן את הכתוב בגמרא, מדוע אם כן הוא מפרש את הפסוק אחרת? ההסבר לפי דרכנו הוא שהפסוק בא ללמדנו רעיון גדול, ההלכה מורידה אותו למעשה . מחנה צבא ישראל קדוש, כמו הר הבית. אך גם הרמב"ן יודע שלמעשה אי אפשר לנהוג כן. אם כל בעל קרי יצא מן המחנה במלחמה, יהיה קשה לנהל את המערכה. רק כשהארון במחנה מקיימים את ההלכה למעשה, אבל באופן רוחני, כל מחנה צבא ישראל קדוש.
נחתום בדוגמה נחמדה שזכינו לחדש, אחרי כן מצאנוה בשפת אמת, נאמר את הרעיון כפי שעלה במחשבתנו. "ת"ר לטטפת לטטפת לטוטפת הרי כאן ד' דברי רבי ישמעאל ר"ע אומר אינו צריך טט בכתפי שתים פת באפריקי שתים" (מנחות לד, ב).
איזו דרשה מוזרה דורש ר"ע, במקום לומר ארבע התורה כותבת שניים בשני שפות מוזרות. כמובן ששניים ועוד שניים יוצא ארבע, אך מדוע לא לומר כך בפירוש? לפני לימודו של ר"ע מובאים דברי רבי ישמעאל, דרשה רגילה "לטטפת לטטפת.." ר"ע עונה לו שאין צורך להסתבך עם הדרשה הרגילה, הרי הרעיון שלו פשוט יותר. הדבר דורש הסבר, דרשת רבי ישמעאל היא ככל הדרשות המוכרות לנו, מדוע רואה ר"ע את דרשתו כפשוטה יותר?
נוסיף עוד שאלה, אנו יודעים שיש חילוק בתבנית תפילין של ראש משל יד. לכאורה יש מקום לדרוש יותר טוב מן התנאים, נעשה ארבע בתים כנגד ארבע פרשיות לא צריך לדרשות כלל. נמצא בידינו שלוש דרשות, רבי ישמעאל רבי עקיבא ואנחנו. רבי ישמעאל דורש מריבוי הכתובים, ר"ע דורש את המילה בתורה ואנחו דורשים מן השכל הישר. ומוזר מאוד מדוע לא ידעו התנאים לכוון לדברינו?!
וכך צריך להסביר, רבי עקיבא ודאי התכוון להשמיע כדברנו. אין צורך בדרשות, הרי ארבע פרשיות יכנסו בארבע בתים. אך ר"ע אמר את הדברים בלבוש מליצה, כדי להביע רעיון רוחני שמסתתר כאן. טט בכתפי שתים, יש לנו שני פרשיות כנגד העול שעל הכתפיים. עול מלכות שמים ועול מצוות. וכנגד מצרים שבאפריקי עוד שניים, 'קדש לי' 'והיה כי יביאך'. על כן נעשה כנגד ארבע פרשיות- ארבע בתים.
השפת אמת (פרשת בא תר"ן) דרש באופן דומה, הוא הוסיף שאפריקי לא כנגד מצרים אלא כנגד "ויפרקנו מצרינו" (תהילים קלו, כג). ורעיון פנימי הוסיף לנו לחלוקה זו, שני פרשיות מודיעות לנו על החירות ממצרים. מה עושים עם חירות? על כך יש שני פרשיות של עול מצוות.
מדוע דרשתינו טובה משל השפת אמת? כי הוא הביא את הדברים בדרך דרוש, אך על פי דרכנו מוכרחים להסביר כך. אם דרשת ר"ע מוזרה ותמוהה אי אפשר להמשיך הלאה, צריך לרדת לעומק ולהבין מה הרעיון הרוחני שטמן ר"ע בדבריו.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
