ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- חמדת ימים
- חמדת השבת
- הלכה מחשבה ומוסר
- ברכות
- סעודה וברכות הנהנין
רש"י מפרש שהשאלה היא: איזה בחלק בזימון לא אומרים אם אין שלושה שאכלו כאחד.
בעלי התוספות תמהים מאוד על דבריו: היעלה על הדעת שלפי רב ששת אדם האוכל לבדו אינו אומר את ברכת "הזן את הכל"?
הם מבארים שכוונת השאלה היא: אדם או שניים עצרו את אכילתם בכדי לשמוע את הזימון. עד היכן עליהם להמתין בכדי לקיים את מצוות הזימון?
לפי שיטה זו, מה שורש מחלוקת האמוראים? הרא"ש אומר שרב ששת סובר שהזימון מוכרח להתייחס לברכה מסוימת. הרי בזימון מזמנים את האחרים לברכה! לכן רב ששת אומר שבהכרח הזימון מסתיים בסוף הברכה הראשונה.
חמדת השבת (104)
הרב בצלאל דניאל
53 - חמדת השבת: צירוף לזימון על אכילת מצה
54 - חמדת השבת: עד היכן ברכת זימון
55 - חמדת השבת: צירוף האדם השלישי לזימון
טען עוד
מספר פעמים נגענו בשני פירושים למושג הזימון:
א. כפשוטו: הזימון מכין את המסובים לברכה.
ב. ברכת הודאה עצמאית: הקריאה המשותפת להודיה לקב"ה טומנת בחובה את ההודיה על כך שהקב"ה טבע באוכל את היכולת לחבר בין אנשים.
כפי שהזכרנו מספר פעמים, לפי הרמב"ם (ככל הנראה בעקבות הגאונים) הזימון הוא הכנה לברכת המזון, בלבד.
אך לפי הרא"ש הזימון הוא בעיקר ברכת הודאה עצמאית.
אחרי הקדמת דברי הרא"ש הללו ניתן להבין את המחלוקת:
לפי רב נחמן, עצם הקריאה המשותפת לברכה היא עצמה הודאה לקב"ה על תכונת השיתוף והקרבה שהאוכל מייצר.
רב ששת אינו חולק על עצם התובנה הזאת. אך הוא סבור שללא שהחבורה תשתתף סביב איזו הודאה קונקרטית, הקריאה לברכה נשארת יתומה. לכן הקריאה לברכה משותפת צריכה לבוא לידי ביטוי לכל הפחות בברכה אחת מתוך ברכת המזון.
במקום אחר (בפירושו לדף מו ע"ב) רש"י משקף דברים מקבילים לדברי הרא"ש. הוא אומר שאחרי שפסקנו הלכה כרב ששת, עולה השאלה הבאה: שניים עצרו את אכילתם וענו לזימון. בהתאם לפסיקה כרב ששת, הם המתינו ושמעו את הברכה הראשונה מפי המזמן. מאוחר יותר הם מסיימים את סעודתם, ועתה ספק בלבם: האם הם יצאו ידי חובת הברכה הראשונה בתוך ברכת הזימון, ומעתה עליהם להמשיך מברכת הארץ, או שמא את ברכת 'הזן' הם שמעו רק בכדי להשתתף בהודאה לקב"ה יחד, אך לאחר מכן מוטל על כל אחד לברך את ברכת המזון במלואה.
מדברי רש"י כאן משמע שהוא מסכים לעקרונות שהרא"ש מציג.
ברם, ביאור זה אינו מתאים לשיטת הרמב"ם. כאמור, לפי הרמב"ם אין אפשרות שאדם אחד יעצור וישמע זימון מהאחרים. לפי הרמב"ם הזימון לעולם מזמין את המסובים כולם לברך את ברכת המזון (כפי שלמדנו בעבר: לפי המנהג המקורי הדברים עוד יותר קשים. במנהג המקורי, המזמן היה מברך את ברכת המזון כולה עבור כולם. אם כך, ברכת הזימון מסתיימת בסוף ברכת המזון!).
הרשב"א אומר שאכן מדובר על שלושה שאכלו כאחד, ואחד מהם בירך לבדו בשגגה. במצב זה השניים בכל זאת יצרפו אותו לזימון, ואזי עולה השאלה עד היכן עליו להישאר יחד עם המסובים.
בפועל מבחינת ביאור הגמרא ההסבר דומה, אלא שמתייחס למקרה מעט שונה. הדבר המהותי לענייננו הוא שהמחלוקת באיזה מצב מדובר בגמרא נובעת מהבדל עקרוני בהבנת מהות הזימון.
להלכה:
הרי"ף אומר שנהוג שכל המסובין מברכים את כל ברכת המזון, גם אם ענו לזימון וברכו מיד. משמע שברכת 'הזן' איננה כלולה בזימון.
בעלי התוספות והרא"ש חולקים עליו, ואומרים שהלכה כרב ששת, בכדי שהזימון יכלול ברכה משמעותית.
השו"ע פוסק כרי"ף, והרמ"א כבעלי התוספות.
על כן נכון למעשה לעונה לזימון להמתין ולשמוע את ברכת 'הזן' מפי המזמן, ולהתחיל את ברכתו לאחר מכן (לכל הפחות לשיטת האשכנזים).
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
רביבים מצוות תלמוד תורה – גם לנשים
נשים חייבות ללמוד תורה, והתורה שייכת לנשים כמו לגברים | ביסוד הקשר לתורה - נשים אף קודמות לגברים | להקיף את התורה כולה – רק גברים חייבים | נשים, כמו גברים, חייבות לברך בכל יום את ברכות התורה | ככל שעברו השנים, השתתפות האישה בכל תחומי העבודות והמדעים גדלה | נשים שחיות בחברה המודרנית, תוך שותפות בקידום המדע והחברה, חייבות ללמוד הרבה יותר תורה
לך לך פרשת לך לך – נפרדים לשלום
עם ישראל מתקשה לקבל את אלומות הצלחתו המדינית ומפקיר את המדינה לידי מורדים פנימיים מחוסר זהות יהודית לאומית
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת לך לך תשפז
מה הטעם שמכל חייבי כריתות מצות מילה ומצות קרבן פסח הם המצוות היחידות שחייבים עליהם כרת בביטול מצות עשה. לאיזה צורך הגביה הקב"ה את אברהם למעלה מן הכוכבים, ואפשר לראותם גם מלמטה. ועוד מהו דמיון הכוכבים לישראל. והרי כבר המשילום לעפר הארץ. למה שאל אברהם אות על הארץ בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה, ואילו על הבנים לא שאל אות. איך מל אברהם את עצמו ביום הכיפורים, ונפסק בשו"ע (יו"ד רסו ז) אדם שלא מל מעולם לא ימול בשבת שמא יקלקל ונמצא מחלל שבת.
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
שיעורים בספר יהושע סוד דמותה של רחב
יהושע פרק ב'
השיעור עוסק במפגש של מרגלי יהושע עם רחב, תוך התמודדות עם דמותה המורכבת ומעמדה המרכזי בכניסת עם ישראל לארץ. דרך מקורות חז"ל מוסברים תהליך התשובה שלה, כוחה להכיר בגדולת השם דווקא מתוך עברה, והחיבור העמוק שלה לקדושת ישראל ולשושלת הנבואה.
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
