ישיבה
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש שמות
- כי תשא
- שבת ומועדים
- פורים וחודש אדר
- עניני החג
חז"ל מלמדים אותנו כי "אמונה" היא מצוה הכוללת כל שאר המצוות (מכות כד ע"א). "וצדיק באמונתו יחיה". ראינו קיום מדה זו אצל מרדכי הצדיק. לפי חז"ל, היתה אסתר אשתו. גם אחרי שנלקחה בשבי לבית המלך הרשע, היה מרדכי פוקד את ארמון המלכה "ובכל יום ויום מרדכי מתהלך לפני חצר בית הנשים, לדעת את שלום אסתר ומה ייעשה בה" (אסתר ב, יא). ומפרש שם רש"י בשם חז"ל: "מרדכי אמר, לא אירע לצדקת זו שתלקח למשכב נכרי, אלא שעתידה לקום להושיע לישראל. לפיכך היה מחזר לדעת מה יהא בסופה" עכ"ל. כלומר, לא חנם יקרה דבר כה מצער לצדקת כמו אסתר אלא ודאי יש בכך עצה עמוקה של הקב"ה כדי להביא ישועה והצלה לישראל.
לכמה זמן אחזה אמונה זו בלבו של מרדכי? אסתר נלקחה בשנה השלישית למלכות אחשורוש, זמן קצר אחרי שהרג את ושתי. ומוצאים אנו כי גם בשנה השתים עשרה למלכות אחשורוש, שנה שהמן זמם גזירת מות ליהודים, גם אז הגיע שם מרדכי (אסתר ד, ט). כמה זמן עבר בין התאריכים? תשע שנים. כיון שיש חשבון של שס"ה ימים בממוצע לשנה, מדובר בשלשת אלפי ושלש מאות ימים בערך שמרדכי התהלך לשם יום יום בציפייתו לישועה. כיצד היה מרדכי כה איתן בדבקותו במחשבה כבירה זו שהישועה בא תבוא, ולא התייאש זמן רב לפני תום תשע שנים?
וכך כאשר סרבה אסתר לבוא לפני המלך כדי להתחנן על נפש העם, גער בה מרדכי: "כי אם החרש תחרישי בעת הזאת, רווח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר, ואת ובית אביך תאבדו. ומי יודע אם לעת כזאת הגעת למלכות?" (ד, יד). הרי שמרדכי היה משוכנע בבטחון גמור שהקב"ה ירחם, יציל ויושיע. [ואין בזה שום סתירה אל "ויקרע מרדכי את בגדיו וילבש שק ואפר וכו' ויזעק זעקה גדולה ומרה" (ד, א) כי תמיד צריכים לתפלה].
הדבר הזה נרמז בפרשתנו "פרשת תשא". בני ישראל נכשלו בעון העגל. אמר ה' "הניחה לי, ויחר אפי בהם ואכלם" (שמות לב, י) כלומר מן ההגיון הוא שהקב"ה יחסל אותם מלהיות לו לעם. אבל משה היה חכם גדול והבין כי המלים "הניחה לי" הם רמז מהקב"ה כי עליו לבקש בתפלה עבור הצלתם, כי כך רצונו של הקב"ה באמת, לא לכלותם. הבחינו בכך חז"ל (שמות רבה, סוף פרשה מב) ואמרו: "משל למה הדבר דומה? למלך שכעס על בנו והכניסו לקיטון [חדר קטן] ומתחיל ומבקש להכותו. והיה המלך מצעק מן הקיטון: 'הניחה לי שאכנו!' והיה הפדגוג עומד בחוץ. אמר הפדגוג: 'המלך ובנו לפנים בקיטון. למה הוא אומר 'הניחה לי'? אלא מפני שהמלך מבקש שאלך ואפייסנו על בנו. לכך הוא מצעק 'הניחה לי'". זאת אומרת כל הענשים וכל היסורין הם אמצעיים כדי שנחזור בתשובה, אבל אין בדעתו של ה' לתת לישראל לכלות מלהיות עם.
אחרי שהקב"ה הודיע למשה י"ג מדות של רחמים ואופן הרצאת התפילה, הבטיח ה': "הנה אנכי כורת ברית. נגד כל עמך אעשה נפלאות אשר לא נבראו בכל הארץ ובכל הגוים. וראה כל העם אשר אתה בקרבו את מעשה ה' כי נורא הוא אשר אני עושה עמך" (שמות לד, י). הקשה הרמב"ן: [הרי] "לא נעשו להם נפלאות גדולות אחרי זה יותר ממה שעשה עמהם בתחילה במצרים ועל הים? אבל [אדרבה] נבראו ונעשו עמהם מתחילה [נפלאות] יותר גדולות! אלא שהענין ירמוז אל שכון השכינה בהם" עכ"ל. כלומר קיום "ונפלינו אני ועמך מכל העם אשר על פני האדמה" (שמות לג, טז; ברכות ז ע"א).
אבל מהר"י עמדין מפרש אחרת. זו לשונו: "ואיך לא יבוש הכופר בהשגחה ויעמוד נכלם, מי שיעיין ביחוד עניננו ומעמדנו בעולם, אנחנו האומה הגולה שה פזורה. אחר כל מה שעבר עלינו מהצרות והתמורות אלפים מהשנים, ואין אומה בעולם נרדפת כמונו. מה רבים היו צרינו, מה עצמו! נשאו ראש הקמים עלינו מנעורינו, להשמידנו לעוקרינו לשרשנו, מפני השנאה שסיבתה הקנאה, רבת צררונו. גם לא יכלו לנו, לאבדנו ולכלותינו. כל האומות הקדומות העצומות, אבד זכרם. ואנו הדבקים בה' כולנו חיים היום. לא נפקד ממנו בכל תוקף אריכות גלותנו אפילו אות וניקוד אחד מתורה שבכתב, וכל דברי חכמים [תורה שבעל פה] קיימים. מה יענה הפילוסוף? היד המקרה עשתה כל אלה? חי נפשי [נשבע ר"י עמדין] כי בהתבונני בנפלאות אלה, גדלו אצלי יותר מכל הנסים ונפלאות שעשה השי"ת לאבותינו במצרים ובמדבר ובארץ ישראל. וכל מה שארך הגלות יותר, נתאמת הנס יותר ונודע מעשה תקפו וגבורתו" ("סידור", מהד' אשכול, ח"א עמ' יב). לכאורה, יש לו בסיס בפסוק הנידון אצלנו "נגד כל עמך אעשה נפלאות", ומיושבת בזה קושיית רמב"ן.
והנצי"ב כתב זאת מפורשות גם לענין המשך יישוב ארץ ישראל. זו לשונו על פסוקנו: "כבר תמה הרמב"ן איזה נפלאות נעשו במדבר מאז שלא נעשו עד כה? [כלומר מתן מן ומים ושליו וכו' היה עוד לפני מעשה העגל]. ועוד מהו לשון 'אשר לא נבראו בכל הארץ ובכל הגוים'? אלא [ההבטחה] היא לדורות עולם ונחוצה ביותר. הבטיח הקב"ה בברית אשר 'נגד כל עמך', שלא יכלה שום שבט [משנים עשרה השבטים] [כי גם במצב] מסוכן וקרוב לכליון ח"ו, אז אעשה נפלאות בשידוד [מערכות] הטבע, לעשות שארית לאותו עם. ומה שאמר [הפסוק] "בכל הארץ", דגם עם הארץ [עצמה] נכרתה ברית, כדכתיב 'והארץ אזכור' (ויקרא כו, מב). כי מצינו שכמה ארצות נחרבו ושוב לא נשאר להם זכר. אבל ארץ ישראל, אע"ג שגם היא נחרבה וגפרית ומלח שרפה כל ארצה, מכל מקום [לבסוף] הארץ בישובה כמו שהיתה. זהו 'נפלאות שלא נברא בכל הארץ'. עכ"ל. הרי תירץ בזה קושיית רמב"ן.
למדנו מפסוק זה כי "נצח ישראל לא ישקר". גם במצב הנראה מדוכדך ואומלל ביותר; גם כאשר לעיני כל אנוש הוגה נראה מצבנו הלאומי חסר תקוה, הבטיח ה' כי הוא יגונן ויציל.
זהו הלימוד ממעשה אסתר. הגר"י הוטנר אמר כי "אסתר" לשון הסתרה. אבל "מגילה" לשון גילוי. יש גרעין של צמיחת ישועה בתוך כל ירידה של עם ישראל. "רבות מחשבות בלב איש ועצת ה' היא תקום" (משלי כא, יט) ועל ה' נאמר "וחשב מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח" (שמו"ב יד, יד). אשרינו מה טוב חלקנו.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
שיעורים בספר יהושע סוד דמותה של רחב
יהושע פרק ב'
השיעור עוסק במפגש של מרגלי יהושע עם רחב, תוך התמודדות עם דמותה המורכבת ומעמדה המרכזי בכניסת עם ישראל לארץ. דרך מקורות חז"ל מוסברים תהליך התשובה שלה, כוחה להכיר בגדולת השם דווקא מתוך עברה, והחיבור העמוק שלה לקדושת ישראל ולשושלת הנבואה.
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
