ישיבה
בית המדרש
- משפחה חברה ומדינה
- משפט עברי
- משפט עברי או אזרחי?
- משפחה חברה ומדינה
- מאמרים אקטואליים
- מלחמת לבנון השניה
במצב זה טוב נעשה אם נתפנה מן השיח המתלהם והמתלהט שקיים בינינו לבין עצמנו, ונחזור לעיין במקורותינו. בכנס שערכנו אשתקד בנושא 'דיני המלחמה במשפט התורה', ראינו כיצד המשפט העברי אקטואלי ורלוונטי גם לימינו. במהלך הכנס ערכנו משפט מבוים העוסק בלוחם מול מחבלים, שהרג בשוגג גם חפים מפשע.
במשפט המבוים הוצג כתב אישום נגד החייל אוריה. מחבלים פלשו משטח אדום (ירדן) לתוככי שטח ישראל, והשתלטו על כמה מחנות של צבא ישראל הסמוכים לגבול. דוד, המפקד על חטיבה בחיל רגלים, רדף עם יחידתו אחרי המחבלים, שנמלטו לשטח ירדן והתבצרו בעיר צקלג, שממנה יצאו לפלישה. המחבלים התבצרו במבנה ציבורי המשמש בית תיפלה, ובאותה עת שהו בו גם ילדים וגם זקנים.
יחידתו של דוד התמקמה סביב המבנה. צלפים התמקמו על הגגות. עם רדת הלילה יצא צוות הגיבורים למשימת פריצה, ומיד נורתה עליהם אש כבדה. הפורצים נסוגו לבניין סמוך. הנאשם אוריה לא חיכה לפקודה מהמפקד דוד, וירה שני טילים לתוך המבנה. מן הירי נהרגו שני מחבלים ו־20 אנשים נוספים ששהו במבנה.
מאחר שאוריה לא המתין לפקודה מהמפקד, הוגש כנגדו כתב אישום בגין: א שימוש בלתי חוקי בנשק. ב התנהגות בלתי הולמת. ג גרימת מוות שלא כדין. אוריה טען להגנתו שפעל מתוך חשש לחיי הגיבורים, ולכן פעל כראוי.
מלחמת מצווה כנגד עמלק שבדור
שמענו את המאשימה, את הנאשם ואת נימוקיהם המושכלים. לעניות דעתי אין להרשיע את הנאשם בשימוש בלתי חוקי בנשק, ולא בגרימת מוות שלא כדין, אלא רק בהתנהגות בלתי הולמת. להלן הנימוקים לכך:
ראשית, יש לקבוע שמדובר במלחמת מצווה, כי הרמב"ם הגדיר מלחמת מצווה כדלקמן: "ואיזו היא מלחמת מצווה, זו מלחמת שבעה עממים, מלחמת עמלק ועזרת ישראל מיד צר שבא עליהם". המחבלים שפלשו לשטחנו הם בגדר אויב וצר שנלחם בנו זה עשרות בשנים, והם פוגעים באנשים, נשים וטף וכן בחיילים. לכן המלחמה שנלחמו הגיבורים כנגדם הייתה מלחמת מגן, והיא מלחמת מצווה.
יתרה מזו, עיון במשנת הרמב"ם מלמד שעמלק לדידו אינו עניין של מוצא גזעי, אלא אויבים בלתי אנושיים, עמלקים בהתנהגותם האכזרית, והם קיימים וטרם חוסלו, שהרי הרמב"ם בספר המצוות התייחס לשבעה עממים וכתב שהם כבר כלו, ואילו על עמלק הוא כתב: "כאשר ישמיד ה' את זרע עמלק בכללותו, ויכריתהו עד האחרון, כמו שיהיה במהרה בימינו". משמע שעמלק טרם כלה גם בימי רבנו, ואם כן מדובר בגויים שהם עמלקים בהתנהגותם האכזרית והעוינת.
לכן גם מהבחינה הזאת ניתן להתייחס לטרוריסטים כאל עמלקים, והמלחמה נגדם היא מלחמת מצווה. על מלחמה זו נצטווינו "תמחה את זכר עמלק מתחת השמיים, לא תשכח" (דברים כה, יט).
אם כן אין להרשיע את הנאשם בשימוש בלתי חוקי בנשק, שהרי הוא יצא לפעולה צבאית נגד המחבלים, שהיא כאמור מלחמת מצווה. וכן אין להרשיעו משום שהשלטון בישראל דינו מבחינה הלכתית כדין מלך, והוא שהחליט על פעולה צבאית זו, עיין שו"ת משפט כהן, שם קבע הרב קוק זצ"ל שבזמן שאין לנו מלך ממלכות בית דוד, הרי כל מנהיג שנבחר בהסכמת כלל ישראל יש לו דין מלך. צא וראה, אפילו על ראשי גלויות שבבבל פסק הרמב"ם: "במקום מלך הן עומדין".
אולם אוריה הנאשם ירה טילים לעבר המבנה שבו הסתתרו המחבלים, בלי להמתין לפקודתו של המפקד. אכן התנהגות זו אינה הולמת, אך אין להאשימו בגרימת מוות שלא כדין של אלו שהיו במבנה ולא היו מחבלים. זאת משום שהמחבלים הסתתרו שם, ודינם של מחבלים אלה - מוות, כי הם רודפים אחרינו לפגוע בנו, ואותם מחבלים משתמשים בבני האדם ששהו במבנה בתור מחסה ומגן אנושי. השאלה הנשאלת היא מה דין רודף שיורה על אדם, ולאחר מכן מסתתר מאחורי חפים מפשע, כלום רשאי הנרדף לפגוע בו, אף שבכך עלולים להיפגע החפים מפשע?
אכן יש לומר שאם מדובר ברודף אקטיבי, שממש רודף אחרי נרדף ומאיים להורגו נפש, והרודף מחזיק בידיו תינוק כמגן אנושי, ולנרדף אין יכולת להימלט כדי להציל את חייו, במקרה כזה רשאי הנרדף לירות לעבר הרודף, אף שבכך הוא עלול לסכן את התינוק שבידי הרודף, כי הנרדף יורה לעבר הרודף ויכול להורגו, והוא פועל להציל את עצמו.
מניעת פגיעה עתידית
אולם במקרה דנן הרי היחידה הצבאית שלנו היא אשר רדפה אחרי המחבלים הרודפים אותנו כדי לפגוע בהם, ולמנוע מהם שיפגעו בנו בעתיד, ואולי במקרה זה אין לנו לירות למקום מחבואם של המחבלים, כשיש שם בני אדם חפים מפשע. בעניין זה ניתן לומר שאסור לאוכלוסייה להסכים שיסתתרו בקרבה מחבלים, וכל שהיא מסכימה או לא מתנגדת לכך שמחבלים יסתתרו בקרבה, היא מסכנת את עצמה.
כבר השיב הרב ישראלי בספרו עמוד הימיני, שאוכלוסייה שנותנת בתוכה מחסה לטרוריסטים היא בגדר מסייעת לרודפים אותנו, לכן יש לה גדר של רודף, ואנו רשאים לפגוע בה, כל שכן שאנו רשאים לפגוע בטרוריסטים, ואין אנו אחראים כלפי האוכלוסייה שנותנת להם מחסה בקרבה.
זאת ועוד, אוכלוסייה אשר מקיימת בתוכה טרוריסטים ואינה מענישה אותם, דינה כבני שכם שנידונו להריגה על ידי שמעון ולוי, משום שלא דנו את שכם בן חמור על שחטף ואנס את דינה, בעוד הם כבני נח מצווים על הדינים. והרי בני נח מחויבים על שפיכות דמים, והטרוריסטים הם שופכי דמים, והנותנים להם מחסה לא די שאינם דנים אותם, אלא כאמור הם גם נותנים להם מחסה. כך הגענו למסקנה שאין להרשיע את הנאשם בגרימת מוות שלא כדין על ידי הטילים שירה ומהם נהרגו גם מי שאינם מחבלים.
עוד יש להוסיף ולומר, הרי מדובר במצב של מלחמה, ואף שהחייל הלוחם אמור להיות כפוף למפקדו, יש מצבים במלחמה שבהם על הלוחם לקבל החלטה באופן מיידי, הן בגלל סיכון שהוא נקלע אליו, והן בגלל הזדמנות שנקרתה בדרכו לחסל אויב וצר. בנסיבות כאלה יש שמתייחסים בהבנה כלפי הלוחם, שפעל בלי לשאול את מפקדו, ובמיוחד שבמצב של מלחמה לעיתים החייל הלוחם שורד לבדו בשטח, והוא ממלא תפקיד מעין פיקודי.
ובכל זאת, כיוון שגם למלחמת המגן שלנו כלפי המחבלים עלולות להיות השלכות רבות, לרבות בין־לאומיות, יש להקפיד מאוד על הצורך בקבלת הוראה מן המפקד, "כי גבוה מעל גבוה שומר", ולכן בנסיבות אלה נראה לעניות דעתי להרשיעו רק בהתנהגות בלתי הולמת.
מתוך העיתון 'בשבע'
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א תיקון הנפש האלוקית והבהמית
טהרת הנפש והמידות ה - ז
השיעור עוסק במאבק הפנימי שבין הנפש האלוקית לנפש הבהמית, ומסביר כיצד יש לרתום את הכוחות והיצרים כדי לזכך את האדם גם בעתות קושי וייסורים. בנוסף, מובהר עניין תיקון הנשמות וגלגוליהן כרובד עמוק של עבודה רוחנית, המוביל לזיכוך פנימי ולהתעלות בעבודת השם.
יסודות הש"ס ספקות, רוב וחזקה: איסור וממון
השיעור בוחן את היחס וההבדלים בין דיני איסור לדיני ממונות, תוך ניתוח קושיית התוספות במסכת בבא מציע על כללי ההכרעה בספקות. דרך בירור מושגי רוב, חזקה ומוחזקות, מודגשת החשיבות של העמקה ביסודות למדניים גם במהלך לימוד בקיאות.
אור התנ"ך מבוא לתנ"ך: מאור הגנוז למציאות
השיעור עוסק בגישה הנכונה ללימוד התנ"ך, מתוך תפיסה שהתורה היא אור אלוקי אינסופי שנועד להורות דרך לכל אדם ולכל דור. בנוסף, נסקר המעבר בין הספרים יהושע, שופטים ושמואל כמשל לתהליך הלאומי של מעבר מאחדות כללית, דרך פירוד ובנייה פרטית, ועד לחיבור מחדש.
לך לך הארת הדרך בעולם של חושך
השיעור עוסק בשלוש ה"מציאות" של הקב"ה – אברהם, ישראל ודוד – ומסביר כיצד תפקידו של האדם אינו רק לשרוד, אלא להאיר את העולם עבור הבורא מתוך התמודדות וניסיונות. דרך דמותו של אברהם אבינו מוצגת החשיבות של זיכוך החומר והכרת שם שמיים, שהופכים את המציאות הגשמית למשכן עבור השכינה.
אורות התשובה - הרב הראל כהן צער החטא ומהלך הנפש
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, ג'
הרב מסביר, בדומה לפסקאות הקודמות, ממה נובע צער החטא, ומרחיב את ההסתכלות על מהלך הנפש של הפסימיות והעין הרעה שגורמת את החטא והצער.
רביבים מצוות תלמוד תורה – גם לנשים
נשים חייבות ללמוד תורה, והתורה שייכת לנשים כמו לגברים | ביסוד הקשר לתורה - נשים אף קודמות לגברים | להקיף את התורה כולה – רק גברים חייבים | נשים, כמו גברים, חייבות לברך בכל יום את ברכות התורה | ככל שעברו השנים, השתתפות האישה בכל תחומי העבודות והמדעים גדלה | נשים שחיות בחברה המודרנית, תוך שותפות בקידום המדע והחברה, חייבות ללמוד הרבה יותר תורה
לך לך פרשת לך לך – נפרדים לשלום
עם ישראל מתקשה לקבל את אלומות הצלחתו המדינית ומפקיר את המדינה לידי מורדים פנימיים מחוסר זהות יהודית לאומית
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת לך לך תשפז
מה הטעם שמכל חייבי כריתות מצות מילה ומצות קרבן פסח הם המצוות היחידות שחייבים עליהם כרת בביטול מצות עשה. לאיזה צורך הגביה הקב"ה את אברהם למעלה מן הכוכבים, ואפשר לראותם גם מלמטה. ועוד מהו דמיון הכוכבים לישראל. והרי כבר המשילום לעפר הארץ. למה שאל אברהם אות על הארץ בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה, ואילו על הבנים לא שאל אות. איך מל אברהם את עצמו ביום הכיפורים, ונפסק בשו"ע (יו"ד רסו ז) אדם שלא מל מעולם לא ימול בשבת שמא יקלקל ונמצא מחלל שבת.
שם משמואל על הפרשה היחס בין לוט לאברהם
שם משמואל על הפרשה - לך לך - חלק א'
תרע"ט - יצר הרע נצרך בשביל היצר הטוב, לשמש בשבילו אבל לא כנגדו. ככה עשיו היה צריך להיות ליעקב ולוט לאברהם. וכמו שלוט נפרד מאברהם כך גם ישראל ייפרדו מהרע ביציאת מצרים.
שם משמואל על הפרשה יציאת אברהם ממצרים והקשר ללוט
שם משמואל על הפרשה - לך לך - חלק ב'
יציאת אברהם ממצרים הייתה פועל דמיוני ליציאת מצרים של עם ישראל כדי שעם ישראל יוכלו לצאת ממצרים. זה שלוט נפרד מאברהם הוא ירד מצדקותו. מלחמת ארבעת המלכים וגם המלחמה האחרונה ינוצחו בזכות שמירת הברית.
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
