ישיבה
בית המדרש
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- יבמות
הרמב"ם (ייבום ו, יד) מביא לכך מקור אחר: "אשר לא יבנה את בית אחיו בית שיש לו לקוחין באיזו מהן שירצה הוא שיש לו עליו זיקה ובית שמקצתו אינו יכול לבנותו שהרי אין לו בו לקוחין אינו בונה אפילו מקצתו שהיה מותר". וכבר העיר על כך הקובץ על יד שהרמב"ם כתב דרשה זו מדעתו ואין זו הדרשה המופיעה בגמרא.
יש לעיין בגדר איסור הצרה, האם יש כאן איסור חדש או רק פטור ממצוות הייבום וממילא נותר האיסור של אשת אח. הרמב"ם הנזכר הוסיף בסוף דבריו: "ונמצאת צרת הערוה ערוה עליו משום אשת אחיו שהרי אין לו עליה זיקה". מפורש בדבריו שאין כאן איסור חדש אלא שביטול המצווה גורם שלא יסתלק האיסור של אשת אח.
כך עולה גם מדברי רש"י בדף ג ע"א (ד"ה משום הכי) ותוס' שם (ד"ה כיון). הגמרא שם מסבירה שהמשנה התנסחה: "חמש עשרה נשים פוטרות צרותיהן", ולא התנסחה "אוסרות צרותיהן", בגלל שרק במקום מצוות ייבום נאסרת הצרה (כלומר, רק צרת ערווה של יבימתו), ומבארים רש"י ותוס' שהלשון פוטרות מלמד אותנו דין זה משום שמלשון זו אנו למדים שאין איסור בפני עצמו שהערווה יוצרת ומחדשת על הצרה, אלא פשוט הערווה פוטרת ממצוות ייבום גם כלפי הצרה וממילא שוכב על הצרה איסור אשת אח.
וכן מפורש גם ברש"י בדף ג ע"ב (ד"ה שאין צרה) וברשב"א שם (ג ע"ב ד"ה והא דתניא): "לפי שאין הערוה נותנת איסור לצרתה אלא שמסלקת זיקת יבום מכל אותו בית וממילא צרה באיסור אשת אח כדקיימא קיימא". הסיבה לדבריהם היא קביעת הגמרא שם שהאיסור קיים דווקא בצרת ערווה שהיא גם אשת אח ולא בכאלו שאינן אשת אח, כגון שמונה צרות החמורות שאינן יכולות להיות אשת אח.
לעומת זאת, הפורת יוסף (לבעל הפמ"ג, ג ע"ב ד"ה עוד שם) מפרש שאכן זהו איסור בפני עצמו הנלמד מ"לצרור". הוא הסיק זאת מכך שהגמרא בדף ג ע"ב שואלת לגבי צרת ערווה "אזהרה שמענו, עונש מניין?", ואם לא מדובר באיסור חדש אלא באיסור אשת אח לא תובן השאלה שהרי אנו יודעים שיש עונש על אשת אח.
בחידושי רבי שמואל (סי' ג אות ה) וכן אחרונים נוספים מיישבים, שאמנם ידוע שאשת אח בכרת אך לגבי אשת אח שמת ללא ילדים היה מקום לומר שאין כרת משום מצוות ייבום, ואף שהדרשה "לצרור" לימדה אותנו שבצרת ערווה אין מצווה אלא איסור, עדיין היה מקום לומר שהתורה החזירה אמנם את איסור אשת אח אך לא במלוא החומרה ולכן על איסור זה לא יהיה חייב כרת.
כיצד הפורת יוסף יבאר את נוסח המשנה "פוטרות"? נראה שיסביר שאמנם הערווה אוסרת באיסור חדש את הצרה ולא רק פוטרת אותה מן המצווה, אך בכל זאת נקטה המשנה בלשון פטור כדי שלא יבואו לטעות ולחשוב שהן אוסרות אפילו שלא במקום אשת אח, ולכן נאמר פוטרות, כי זה ודאי שייך רק באשת אח. אולם באמת, מעבר לכך שהן פוטרות אותן ממצוות ייבום הן גם אוסרות אותן באיסור "לצרור".
הגרי"ז (הלכות ייבום ד"ה אולם) מפרש באופן שלישי. לדעתו אין זה פטור אך גם לא איסור חדש אלא הפסוק מגלה לי שכאן נותר איסור אשת אח, כמו באח שיש לו בנים. האיסור של אשת אח גורם לפטור ממצוות ייבום הצרות, ולא להפך כדברי רש"י והתוס' (הובא בחידושי רבי נחום (ג ע"ב אות מא), וכך ביארו שם).
ברש"י (ד"ה צרה נמי) בדף ח ע"א לכאורה סותר דבריו ושם מפורש כשיטת הפורת יוסף. רבא שם רוצה לומר שהמקור לאסור ייבום בערווה אינו מ"עליה" אלא מכך שאין עשה דוחה כרת, ו"עליה" נצרך לצרת ערווה, ועל כך מקשה הגמרא שגם אין צורך בדרשה "עליה" לאסור צרת ערווה במקום ייבום, כי אין עשה דוחה לא תעשה שיש בו כרת, ומסביר רש"י שלאחר שלמדנו מהדרשה "לצרור" שיש איסור בצרת אחות אשה, ובסוף פרשיית העריות כתוב שעונש העריות הוא בכרת, הרי שאין עוד צורך בדרשה "עליה" לומר שאין מצוות ייבום בצרת אחות אשה. לשון רש"י היא: "דאין עשה דוחה לא תעשה שיש בה כרת דכתיב לצרור דמשמע לא אחות אשה ולא צרתה וכתיב כרת בסוף העריות". מלשונו "לצרור – דמשמע לא צרתה" וכן מכך שכלל לא הזכיר את איסור אשת אח משמע בפשטות שאיסור הצרה הוא איסור הלא תעשה וזהו איסור בפני עצמו הנלמד מ"לצרור".
אפשר ליישב שרש"י כתב זאת דווקא כאן לגבי ההווה אמינא, לפני המסקנה בהמשך ש"מעליה" לומדים שהאיסור נאמר רק במקום מצווה, ואם כן אפשר לומר שבשלב זה סברנו שהאיסור קיים גם שלא במקום מצווה , ולפי זה מוכרחים לומר שזהו איסור בפני עצמו , ולפיכך נזקק רש"י לומר שהאיסור הוא מ"לצרור". וכך משמע במהר"ם (ד"ה ומאי שנא), שכתב: "צרה נמי לא תיבעי קרא – השתא משמע דסלקא דעתך דאף שלא במקום מצוה צרה אסורה ויש בה כרת כערוה עצמה, דלצרור משמע ליה דהצרה אסורה כאחות אשה עצמה".
ואולי אפשר ליישב שרש"י כלל לא התכוון לאיסור חדש, אלא כוונתו ש"לצרור" מיעט צרתה וממילא חזר איסור אשת אח, והוא לא טרח לציין שהכוונה לאיסור אשת אח משום שזה היה פשוט בעיניו. רש"י ציין את הפסוק כרת שבסוף פרשיית עריות משום שהגמרא בדף ג ע"ב שאלה "עונש מניין" והשיבה שנלמד מהכרת שבסוף פרשיית עריות, ואם כן גם הראשונים הסוברים שמדובר באיסור אשת אח מודים שמכל מקום הכרת נלמד מפסוק זה, כפי שנתבאר למעלה.
בחידושי רבי שמואל (סי' ג אות ה, וכן באחרונים נוספים) הביא הוכחה לשיטת הפורת יוסף מהמשך הגמרא שם. לאחר הדרשה מ"עליה" מקשה רמי בר חמא לרבא מדוע איננו דורשים שערווה תותר שלא במקום מצווה, ואין לדחות שהואיל ונאסרת במקום מצווה קל וחומר שתיאסר שלא במקום מצווה שהרי "צרה תוכיח" שאסורה רק במקום מצווה. אם נאמר שכל האיסור של צרה הוא משום אשת אח דברי רמי בר חמא לא יובנו כלל, שהרי לא שייך להוכיח מצרה שאצלה כל האיסור שייך רק במקום שהייתה נשואה לאחיו. בחידושי רבי נחום (אות קד) תירץ, שהמקשן ששאל שמא גם אחות אשה יהיה אסור רק במקום מצווה סבר שאולי גם איסור זה אינו איסור בפני עצמו אלא רק פטור מייבום המחזיר את איסור אשת אח, ולכן ניתן לדחות ולהוכיח מצרה.
הגרי"ז ביאר על פי שיטתו את דברי התוס' בדף ל ע"א (ד"ה ונאסרה). התוס' כותבים שגם לסוברים ש"נישואין מפילים", דין זה נכון דווקא לעניין שאם הייתה צרת ערווה שעה אחת (המת גירש את הערווה לפני מותו ונותרה רק הצרה) שוב אין לה היתר אף על פי שבשעת נפילה כבר אינה צרת ערווה, אבל משום דין זה לא נחשיב את אחות אשתו שנפלה לאחר מות אשתו כאילו נפלה לפניו בחיי אשתו. מסביר הגרי"ז שלגבי הדין מי מתחייבת בייבום ומי נפטרת ודאי השעה הקובעת היא שעת הנפילה ממש, כלומר שעת מות האח, ודווקא לגבי הצרה שאין זה דין של פטור בייבום אלא דין של הגדרתה כאשת אח האסורה בייבום הולכים אחר שעת הנישואין, שאז כבר הושת עליה איסור צרת ערווה במקום ייבום ושוב אין לה היתר.
יבמות עד אחד בעדות אשה -היחס בין הטעמים "עבידא לגלויי" ו"דייקא ומינסבא"
יבמות דף פח ע"א; צג ע"ב; קטו ע"א; קטז ע"ב
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א תיקון הנפש האלוקית והבהמית
טהרת הנפש והמידות ה - ז
השיעור עוסק במאבק הפנימי שבין הנפש האלוקית לנפש הבהמית, ומסביר כיצד יש לרתום את הכוחות והיצרים כדי לזכך את האדם גם בעתות קושי וייסורים. בנוסף, מובהר עניין תיקון הנשמות וגלגוליהן כרובד עמוק של עבודה רוחנית, המוביל לזיכוך פנימי ולהתעלות בעבודת השם.
יסודות הש"ס ספקות, רוב וחזקה: איסור וממון
השיעור בוחן את היחס וההבדלים בין דיני איסור לדיני ממונות, תוך ניתוח קושיית התוספות במסכת בבא מציע על כללי ההכרעה בספקות. דרך בירור מושגי רוב, חזקה ומוחזקות, מודגשת החשיבות של העמקה ביסודות למדניים גם במהלך לימוד בקיאות.
אור התנ"ך מבוא לתנ"ך: מאור הגנוז למציאות
השיעור עוסק בגישה הנכונה ללימוד התנ"ך, מתוך תפיסה שהתורה היא אור אלוקי אינסופי שנועד להורות דרך לכל אדם ולכל דור. בנוסף, נסקר המעבר בין הספרים יהושע, שופטים ושמואל כמשל לתהליך הלאומי של מעבר מאחדות כללית, דרך פירוד ובנייה פרטית, ועד לחיבור מחדש.
לך לך הארת הדרך בעולם של חושך
השיעור עוסק בשלוש ה"מציאות" של הקב"ה – אברהם, ישראל ודוד – ומסביר כיצד תפקידו של האדם אינו רק לשרוד, אלא להאיר את העולם עבור הבורא מתוך התמודדות וניסיונות. דרך דמותו של אברהם אבינו מוצגת החשיבות של זיכוך החומר והכרת שם שמיים, שהופכים את המציאות הגשמית למשכן עבור השכינה.
אורות התשובה - הרב הראל כהן צער החטא ומהלך הנפש
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, ג'
הרב מסביר, בדומה לפסקאות הקודמות, ממה נובע צער החטא, ומרחיב את ההסתכלות על מהלך הנפש של הפסימיות והעין הרעה שגורמת את החטא והצער.
רביבים מצוות תלמוד תורה – גם לנשים
נשים חייבות ללמוד תורה, והתורה שייכת לנשים כמו לגברים | ביסוד הקשר לתורה - נשים אף קודמות לגברים | להקיף את התורה כולה – רק גברים חייבים | נשים, כמו גברים, חייבות לברך בכל יום את ברכות התורה | ככל שעברו השנים, השתתפות האישה בכל תחומי העבודות והמדעים גדלה | נשים שחיות בחברה המודרנית, תוך שותפות בקידום המדע והחברה, חייבות ללמוד הרבה יותר תורה
לך לך פרשת לך לך – נפרדים לשלום
עם ישראל מתקשה לקבל את אלומות הצלחתו המדינית ומפקיר את המדינה לידי מורדים פנימיים מחוסר זהות יהודית לאומית
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת לך לך תשפז
מה הטעם שמכל חייבי כריתות מצות מילה ומצות קרבן פסח הם המצוות היחידות שחייבים עליהם כרת בביטול מצות עשה. לאיזה צורך הגביה הקב"ה את אברהם למעלה מן הכוכבים, ואפשר לראותם גם מלמטה. ועוד מהו דמיון הכוכבים לישראל. והרי כבר המשילום לעפר הארץ. למה שאל אברהם אות על הארץ בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה, ואילו על הבנים לא שאל אות. איך מל אברהם את עצמו ביום הכיפורים, ונפסק בשו"ע (יו"ד רסו ז) אדם שלא מל מעולם לא ימול בשבת שמא יקלקל ונמצא מחלל שבת.
שם משמואל על הפרשה היחס בין לוט לאברהם
שם משמואל על הפרשה - לך לך - חלק א'
תרע"ט - יצר הרע נצרך בשביל היצר הטוב, לשמש בשבילו אבל לא כנגדו. ככה עשיו היה צריך להיות ליעקב ולוט לאברהם. וכמו שלוט נפרד מאברהם כך גם ישראל ייפרדו מהרע ביציאת מצרים.
שם משמואל על הפרשה יציאת אברהם ממצרים והקשר ללוט
שם משמואל על הפרשה - לך לך - חלק ב'
יציאת אברהם ממצרים הייתה פועל דמיוני ליציאת מצרים של עם ישראל כדי שעם ישראל יוכלו לצאת ממצרים. זה שלוט נפרד מאברהם הוא ירד מצדקותו. מלחמת ארבעת המלכים וגם המלחמה האחרונה ינוצחו בזכות שמירת הברית.
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
