ישיבה
בית המדרש
- שבת ומועדים
- חנוכה
- עיונים בעניני חנוכה
- שבת ומועדים
- חנוכה
- עניינו של חג
בסיום "על הניסים" אנו אומרים "וקבעו שמונת ימי חנוכה אלו להודות ולהלל לשמך הגדול". ויש להבין את הדבר, שכאשר מתבוננים בנוסח "על הניסים"' הן של ימי החנוכה והן של ימי הפורים, נראה שלמעשה זו היא תוספת המתארת את הניסים שעשה ה' לעם ישראל עליהם אנו מודים, ואם כן מדוע הוסיפו פה פתאום את עניין קביעת החג? ומדוע דווקא בחנוכה?
"וחושך – זה יון"
על הפסוק "והארץ היתה תהו ובהו וחושך על פני תהום" (בראשית א, ב), אומר המדרש (ילקוט שמעוני בראשית פרק א רמז ד):
תוהו זה בבל... ובוהו זה המן... וחושך זה יון שהחשיכה עיניהן של ישראל בגזרותיה שהיתה אומרת להם כתבו לכם על קרן השור שאין לכם חלק באלוקי ישראל.
אם כן, יון נקראת חושך.
ויש להבין זאת, שהרי הרמב"ם רומם מאוד את אריסטו 2 , ואע"פ שהגר"א חלק עליו 3 , אך על כל פנים אנו רואים שהיונים הביאו הרבה חכמה לעולם, ומדוע דווקא הם נקראים חושך? עוד יש לשאול, מדוע היוונים דרשו לכתוב ש"אין לכם חלק באלוקי ישראל", ולא בפשטות ש"אין אלוקים"?
ייחודה של חכמת ישראל
ישנו הבדל מהותי בין חכמת אומות העולם לחכמת ישראל:
חכמת אומות העולם עניינה לחקור ולעמוד על התופעות שקיימות בעולם, ומתוך המחקר היא מגדירה כללים ונוסחאות כיצד מערכות הקיום פועלות. אך חכמת ישראל תפקידה הוא, להוציא מן הכח אל הפועל את צלם האלוקים שבאדם.
את המעלה הזו של התרוממות האדם אל מדרגת צלם האלוקים שבו, ניתן להשיג רק על-ידי תורת ישראל ולא על ידי שום חכמה אחרת. כך כותב הרב באורות-התורה 4 :
אין אדם מישראל מוציא את סגולותיו הרוחניות כי-אם על ידי התורה, שהיא הארץ הרוחנית המתאימה לסגולת הנשמה הישראלית.
במסכת סנהדרין (צט, ב) דורשים חז"ל את הפסוק (איוב ה, ז) "אדם לעמל יולד" על עמל תורה, וכדברי המשנה באבות (ב, ח) "אם למדת תורה הרבה אל תחזיק טובה לעצמך כי לכך נוצרת". ממילא, אדם שחייו אינם חיי תורה, אינו חי כאדם אלא כבהמה. כך דוד המלך אומר בתהלים (מט, יג) "אדם ביקר בל יבין נמשל כבהמות נדמו", ופשטות הדברים היא, שכאשר אדם אינו מבין שהתורה היא היוקר האמיתי – אזי הוא "כבהמות נדמו".
על פי דברינו, הדבר מובן מאוד, שהרי התורה היא זאת שבאמת מוציאה אל הפועל את צלם האלוקים שיש בכל אדם, ובלעדי צלם האלוקים האדם נמשל כבהמה.
ואכן בהתבוננות בקורות כל הדורות אנו רואים שגם אנשים חכמים הדרדרו לשפל של התנהגות בהמית. אנשים שעסקו כל חייהם בחקר הטבע ערכו מלחמות עבדים מול חיות טורפות, וביתר שאת התגלה הדבר בשואה האיומה, בה אנשים שכל חייהם עסקו במושכלות מופשטים היו מוכנים להשמיד עם שלם ללא שום לבטים וייסורי מצפון.
כאמור ההסבר לכך הוא שגם אם אדם יעסוק בחכמות מופשטות, כל עוד איננו עוסק בתורה הוא עדיין לא התרומם מהמדרגה הבהמית אל צלם האלוקים שבו.
שותפות במעשה בראשית
מהי המשמעות של מדריגת צלם האלוקים שיש באדם? הרי לקב"ה עצמו לא שייך לייחס מושגים כמו "צלם" ו"דמות", ואם כן, איך אפשר לומר שהאדם נברא בצלם אלוקים?
על שאלה זו עונה הנפש החיים בתחילת ספרו, ומסביר שהכוונה היא, שכשם שהקב"ה שולט על כל הנבראים בכל רגע, כך השליט את האדם על הבריאה - שעל פי מעשיו יבנו וישתכללו העולמות, ובזה נברא האדם כצלמו ודמותו של הקב"ה. 5
נביא לכך שתי דוגמאות:
א. הגמרא בבבא קמא (לז, ב) אומרת, שייתכן שור המועד לנגוח בתאריך מסוים בחודש, כגון ט"ו בחודש.
ויש לשאול, הרי אין ידוע מתי יחול אותו ט"ו בחודש, כיוון שייתכן שבית דין יחליטו לעבר את החודש, ואם כן, איך ניתן לקבוע שטבע השור לנגוח בתאריך מסוים?
התשובה היא שכאשר חכמים קובעים קביעה, כמו עיבור החודש, בקביעה זו הם קובעים עובדות במציאות, ועל כן הם גורמים שטבע השור יהיה לנגוח בחודש הבא ביום שיחליטו שיהיה הוא יום הט"ו בחודש.
ב. החזון איש כתב לגבי אדם המוגדר טריפה 6 : "אבל הכרעת השיעור בטריפה הפרטית ניתנה לחכם... ואפשר דחייה תלויה בהוראת החכם אם היתה ההוראה בחייה".
לאור דברים אלו יובנו מאוד דברי הגמרא במסכת שבת (י, א): "כל הדן דין אמת לאמיתו נעשה שותף לקב"ה במעשה בראשית".
יכולת זו של חכמי ישראל לשלוט ולשנות את כללי המציאות באה מכוח עסק התורה, שרומם אותם למדרגת צלם אלוקים שבהם, ועל ידי כך נעשו שותפים לקב"ה.
חכמת יון
לפי דברים אלו נבין מאוד מדוע חכמת יון נקראת חושך. בחכמת אומות העולם אין חסרון מצד עצמה, כי אף על פי שאין היא שייכת למדרגת צלם האלוקים שבאדם, בכל זאת גם לאדם ישנם צדדים של שייכות למדרגת בהמה.
אך המייחד את חכמת יוון הוא, שהגדרתה היא חכמה שאין לה קשר לתורה, כך כותב המהר"ל בנתיב התורה 7 :
אבל נראה דחכמה יונית דהתם איירי חכמה שאין לה שייכות אל התורה כלל, אבל החכמות לעמוד על המציאות וסדר העולם בודאי מותר ללמוד.
לכן מובן שהיוונים גזרו לכתוב על קרן השור דווקא ש"אין לנו חלק באלוקי ישראל" ולא "אין אלוקים", כיון שתורת ישראל מודיעה לעולם שכשאדם מתרומם לחלק הרוחני שבו הוא מסוגל להתרומם עד כדי להיות שותף לקב"ה – שיהיה חלק באלוקי ישראל, וכנגד זה באה תרבות יון והכריזה שאין לאדם אלא את החלק הבהמי שבו.
המציאות בה אדם נשאר במדרגה הנמוכה ממדרגתו האמיתית נקראת "חושך", כי אדם השייך למדרגות גבוהות אך נשאר במדרגתו הבהמית, דומה לאדם המסוגל לראות, אך נשאר לשבת בחושך. חכמת יון החשיכה את העולם, כי מטרתה היתה, שכל האנושות תישאר בצדדים החומריים שבה, ולא תתרומם אל האור של צלם האלוקים שבה.
הניצחון על היונים
מדברים אלו נבין, שלמעשה הניצחון על היוונים הוא זה שמאפשר לנו להמשיך להתרומם על ידי התורה אל הצד הרוחני-אלוקי שבנו, ועל ידי כך להיות שותפים לקב"ה בבריאת העולם על ידי קביעת עובדות במציאות.
לפי זה, מובן מאוד האזכור של קביעת החג תוך כדי ההודאה על הניצחון על היוונים שבנוסח "על הניסים", כי כאשר חכמים קבעו את שמונת ימי החנוכה הם למעשה קבעו במציאות שבכל שנה יהיו שמונה ימים קבועים בהם יופיע האור של חנוכה 8 , ועצם היכולת לקבוע כך היא משמעות הניצחון על היוונים, ועל כך עיקר ההודאה שלנו.
גיבורים ביד חלשים
דברים אלו יאירו לנו נקודה נוספת בנוסח "על הניסים". בתחילת "על הניסים" אנו אומרים: "מסרת גיבורים ביד חלשים, רבים ביד מעטים, טמאים ביד טהורים, רשעים ביד צדיקים".
הביטויים "מעטים, טהורים, צדיקים" מובנים, אך לא מובן מדוע אנו מכנים את המכבים כחלשים שגיבורים נמסרו בידם, שהרי מתיאורי הקרבות דווקא עולה שהיו אנשים חזקים שנלחמו בעוצמה ובגבורה.
אלא, צריך להסביר, שאף על פי שאליבא דאמת היו המכבים גיבורים, בכל זאת את הכוח לנצח במלחמה הם לא שאבו מכוחם שלהם, אלא מכוח האמונה בצדקת דרכם – עוסקי התורה שבכוחם לשנות את כללי המציאות.
כך מסופר שלאחר מות יהודה במלחמה, הייאוש התפשט בקרב הלוחמים עד שאחי יהודה כבר חזרו לאביהם כי חשבו שהקרב אבוד, אלא שאז אמר להם מתתיהו לחזור ולהילחם כי הקרב לא תלוי ביהודה וכוחו, אלא הניצחון תלוי בסיעתא דשמיא.
אם כן, "מסרת גיבורים ביד חלשים", משום שהיוונים נגשו למלחמה מכוח גבורתם, ואילו המכבים נגשו למלחמה מכוח האמונה בה' הנותן כוח לעוסקי תורתו לפעול במציאות, אפילו יהיו חלשים.
בידינו הדבר!
מדברים אלו נלמד שחנוכה הוא זמן לשנן ולהפנים שהעבודה הרוחנית של האדם – בלימוד תורה, ביראת שמים, בעבודה על המידות – פועלת לשנות את כללי המציאות הגשמית, עד כדי ניצחון של מעטים מול רבים. ישנה היום ציפייה בציבור, שבחורי הישיבה ותופסי התורה ידעו לנבא את העתיד. כמובן נענה שאין אנו נביאים, אבל וודאי הוא שמה שיהיה תלוי בעיקר בנו!
זוהי עניינה של חכמת ישראל, שהמציאות תלויה בהתנהגות שלנו ובאמונה שלנו.
ככל שנהיה מודעים יותר לכך שהאדם, צלם אלוקים נזר הבריאה, הוא הפועל בעולם – כך נוכל לרומם ולקדם את העולם, עד לגאולה השלימה במהרה בימינו.
^ 1.הדברים מבוססים על שיחתו של הרב חיים יעקב גולדוויכט זצ"ל.
^ 2."אריסטו הוא אשר לימד בני אדם דרכי המופת וסדריו ותנאיו" מורה נבוכים חלק ב, פרק טו.
^ 3."איני מאמין בהם ולא מהם מהמונם, אלא כל הדברים הם כפשטן אלא שיש בהם פנימיות לא פנימיות של בעלי הפילוסופיא שהם חצוניות אלא של בעלי האמת". ביאור הגר"א יו"ד, סימן קעט ס"ק י"ג.
^ 4.יב, ז.
^ 5."זהו 'ויברא אלקים את האדם בצלמו בצלם אלקים...' שכמו שהוא יתברך שמו, הוא האלקים, בעל הכחות הנמצאים בכל העולמות כלם, ומסדרם ומנהיגם כל רגע כרצונו, כן השליט רצונו יתברך את האדם שיהא הוא הפותח והסוגר של כמה אלפי רבואות כחות ועולמות, על פי כל פרטי סדר הנהגותיו בכל עניניו בכל עת ורגע ממש, כפי שרשו העליון של מעשיו ודבוריו ומחשבותיו, כאלו הוא גם כן הבעל כח שלהם כביכול". נפש החיים, שער א פרק ג.
^ 6. אורח חיים, מועד קונטרס השיעורים לט, טו.
^ 7.פרק יד, עמ' ס.
^ 8."ושרש כלם הוא סדר שסדרה החכמה העליונה, שכל תיקון שנתקן ואור גדול שהאיר בזמן מהזמנים, בשוב תקופת הזמן ההוא, יאיר אור מעין האור הראשון, ותחודש תולדת התיקון ההוא במי שקבלו... וכן חנוכה וכן פורים". דרך ה' (ד, ז).
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א תיקון הנפש האלוקית והבהמית
טהרת הנפש והמידות ה - ז
השיעור עוסק במאבק הפנימי שבין הנפש האלוקית לנפש הבהמית, ומסביר כיצד יש לרתום את הכוחות והיצרים כדי לזכך את האדם גם בעתות קושי וייסורים. בנוסף, מובהר עניין תיקון הנשמות וגלגוליהן כרובד עמוק של עבודה רוחנית, המוביל לזיכוך פנימי ולהתעלות בעבודת השם.
יסודות הש"ס ספקות, רוב וחזקה: איסור וממון
השיעור בוחן את היחס וההבדלים בין דיני איסור לדיני ממונות, תוך ניתוח קושיית התוספות במסכת בבא מציע על כללי ההכרעה בספקות. דרך בירור מושגי רוב, חזקה ומוחזקות, מודגשת החשיבות של העמקה ביסודות למדניים גם במהלך לימוד בקיאות.
אור התנ"ך מבוא לתנ"ך: מאור הגנוז למציאות
השיעור עוסק בגישה הנכונה ללימוד התנ"ך, מתוך תפיסה שהתורה היא אור אלוקי אינסופי שנועד להורות דרך לכל אדם ולכל דור. בנוסף, נסקר המעבר בין הספרים יהושע, שופטים ושמואל כמשל לתהליך הלאומי של מעבר מאחדות כללית, דרך פירוד ובנייה פרטית, ועד לחיבור מחדש.
לך לך הארת הדרך בעולם של חושך
השיעור עוסק בשלוש ה"מציאות" של הקב"ה – אברהם, ישראל ודוד – ומסביר כיצד תפקידו של האדם אינו רק לשרוד, אלא להאיר את העולם עבור הבורא מתוך התמודדות וניסיונות. דרך דמותו של אברהם אבינו מוצגת החשיבות של זיכוך החומר והכרת שם שמיים, שהופכים את המציאות הגשמית למשכן עבור השכינה.
אורות התשובה - הרב הראל כהן צער החטא ומהלך הנפש
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, ג'
הרב מסביר, בדומה לפסקאות הקודמות, ממה נובע צער החטא, ומרחיב את ההסתכלות על מהלך הנפש של הפסימיות והעין הרעה שגורמת את החטא והצער.
רביבים מצוות תלמוד תורה – גם לנשים
נשים חייבות ללמוד תורה, והתורה שייכת לנשים כמו לגברים | ביסוד הקשר לתורה - נשים אף קודמות לגברים | להקיף את התורה כולה – רק גברים חייבים | נשים, כמו גברים, חייבות לברך בכל יום את ברכות התורה | ככל שעברו השנים, השתתפות האישה בכל תחומי העבודות והמדעים גדלה | נשים שחיות בחברה המודרנית, תוך שותפות בקידום המדע והחברה, חייבות ללמוד הרבה יותר תורה
לך לך פרשת לך לך – נפרדים לשלום
עם ישראל מתקשה לקבל את אלומות הצלחתו המדינית ומפקיר את המדינה לידי מורדים פנימיים מחוסר זהות יהודית לאומית
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת לך לך תשפז
מה הטעם שמכל חייבי כריתות מצות מילה ומצות קרבן פסח הם המצוות היחידות שחייבים עליהם כרת בביטול מצות עשה. לאיזה צורך הגביה הקב"ה את אברהם למעלה מן הכוכבים, ואפשר לראותם גם מלמטה. ועוד מהו דמיון הכוכבים לישראל. והרי כבר המשילום לעפר הארץ. למה שאל אברהם אות על הארץ בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה, ואילו על הבנים לא שאל אות. איך מל אברהם את עצמו ביום הכיפורים, ונפסק בשו"ע (יו"ד רסו ז) אדם שלא מל מעולם לא ימול בשבת שמא יקלקל ונמצא מחלל שבת.
שם משמואל על הפרשה היחס בין לוט לאברהם
שם משמואל על הפרשה - לך לך - חלק א'
תרע"ט - יצר הרע נצרך בשביל היצר הטוב, לשמש בשבילו אבל לא כנגדו. ככה עשיו היה צריך להיות ליעקב ולוט לאברהם. וכמו שלוט נפרד מאברהם כך גם ישראל ייפרדו מהרע ביציאת מצרים.
שם משמואל על הפרשה יציאת אברהם ממצרים והקשר ללוט
שם משמואל על הפרשה - לך לך - חלק ב'
יציאת אברהם ממצרים הייתה פועל דמיוני ליציאת מצרים של עם ישראל כדי שעם ישראל יוכלו לצאת ממצרים. זה שלוט נפרד מאברהם הוא ירד מצדקותו. מלחמת ארבעת המלכים וגם המלחמה האחרונה ינוצחו בזכות שמירת הברית.
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
