- מדורים
- פרשת שבוע
- פרשת שבוע ותנ"ך
- נח
שמו של נח מופיע במישרין ובעקיפין מספר פעמים, והאזכור הראשון הוא כבנו של למך (השני). למך נותן הסבר ומשמעות לשם שבחר לבנו: "וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ נֹחַ לֵאמֹר זֶה יְנַחֲ מֵנוּ מִמַּעֲשֵׂנוּ וּמֵעִצְּבוֹן יָדֵינוּ מִן הָאֲדָמָה אֲשֶׁר אֵרְרָהּ ד' " (בראשית ה, כט). לנחמה זו יש, בשלב זה, משמעות חיובית, כמבואר ברש"י בעקבות חז"ל: "ינח ממנו את עצבון ידינו, עד שלא בא נח לא היה להם כלי מחרישה והוא הכין להם, והיתה הארץ מוציאה קוצים ודרדרים כשזורעים חטים, מקללתו של אדם הראשון, ובימי נח נחה" (רש"י מדגיש כי השורש הוא ינח מלשון מנוחה ולא נחמה כי אז היה צריך לקרא לו מנחם, בהמשך נסביר את הקשר בין שתי המשמעויות).
המצאת המחרשה הפכה את החיים של בני האנוש להרבה יותר נ וחים. אפשר היה להצמיח יבול גדול יותר בהרבה פחות עבודה.
בהקשר הראשון של צאצאי נח מופיעה הפרשיה הנוראה, אודות ההשחתה של המנהיגות והנפוטיזם שהיה תוצאה ישירה שלה. "וַיִּרְאוּ בְנֵי הָאֱלֹהִים אֶת בְּנוֹת הָאָדָם כִּי טֹבֹת הֵנָּה וַיִּקְחוּ לָהֶם נָשִׁים מִכֹּל אֲשֶׁר בָּחָרוּ" (שם ו, ב), ורש"י שם בעקבות חז"ל מבאר: "בני השרים והשופטים... אמר רבי יודן טֹבֹת כתיב, כשהיו מטיבין אותה מקושטת ליכנס לחופה, היה גדול נכנס ובועלה תחלה...אף בעולת בעל, אף הזכר והבהמה". כבר שם קיים ביטוי שמשמעותו חרטה כביכול של הבורא: "וַיֹּאמֶר יְקֹוָק לֹא יָדוֹן רוּחִי בָאָדָם לְעֹלָם בְּשַׁגַּם הוּא בָשָׂר וְהָיוּ יָמָיו מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה" (שם ג). מיד בפרשיה הבאה חרטה זו מקבלת שם ישן חדש, וכן מקבלת משמעות הרבה יותר חמורה - לא הגבלת גיל אלא מחיה והשמדה. "וַיַּרְא יְקֹוָק כִּי רַבָּה רָעַת הָאָדָם בָּאָרֶץ וְכָל יֵצֶר מַחְשְׁבֹת לִבּוֹ רַק רַע כָּל הַיּוֹם: וַיּנָּחֶ ם ד' כִּי עָשָׂה אֶת הָאָדָם בָּאָרֶץ וַיִּתְעַצֵּב אֶל לִבּוֹ: וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶמְחֶה אֶת הָאָדָם אֲשֶׁר בָּרָאתִי מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה מֵאָדָם עַד בְּהֵמָה עַד רֶמֶשׂ וְעַד עוֹף הַשָּׁמָיִם כִּי נִחַ מְתִּי כִּי עֲשִׂיתִם: וְנֹחַ מָצָא חֵן בְּעֵינֵי ד' " (שם, ה-ח).
הקשר הלשוני בין פרשיית הולדת נח לפרשיית הנחמה-חרטה, החותמת את פרשיית בראשית, מאוד בולט. המנוחה גרמה לוַיּנָּחֶ ם, חרטה שמשמעותה הבאת המבול. גם שמו של נח מקבל משמעות חדשה, שמשדרת סיכוי שבסופו של יום לא התממש, שהרי גם נח אחרי שמָצָא חֵן, נפל בעקבות נטיעת הכרם, השכרות וההתדרדרות, להשחתה שביטאה כשלון מוחלט. זה מה שחייב את המעבר לאברהם וזרעו, ורק להם.
נעמיק. הביטוי: וְנֹחַ מָצָא חֵן בְּעֵינֵי ד', מופיע בתנ"ך שלש פעמים, וכולם במשמעות חיובית. לנח הצטרפו בהמשך דוד המלך ועם ישראל. לשון קרובה מאוד מצויה גם אחרי חטא העגל, בתפילת משה לחידוש הקשר בין כנסת ישראל וקודשא בריך הוא: "וּבַמֶּה יִוָּדַע אֵפוֹא כִּי מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ אֲנִי וְעַמֶּךָ הֲלוֹא בְּלֶכְתְּךָ עִמָּנוּ וְנִפְלִינוּ אֲנִי וְעַמְּךָ מִכָּל הָעָם אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה: וַיֹּאמֶר ד' אֶל מֹשֶׁה גַּם אֶת הַדָּבָר הַזֶּה אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ אֶעֱשֶׂה כִּי מָצָאתָ חֵן בְּעֵינַי וָאֵדָעֲךָ בְּשֵׁם" (שמות לג, טז-יז).
אם כך, הקב"ה נתן משמעות חדשה להולדת נח ולשמו. למרות "החרטה" והבאת המבול, שהשחית את הבריאה כעונש על השחיתות של האנושות, לנח יש סיכוי להציל את האנושות, לקשר את בני האדם עם בוראם ולהבטיח את המשך קיומו של העולם שנברא במעשה בראשית. דא עקא, עם היציאה מן התיבה חוזרת משפחת נח לדרכם של בני האלהים. "וַיָּחֶל נֹחַ אִישׁ הָאֲדָמָה וַיִּטַּע כָּרֶם: וַיֵּשְׁתְּ מִן הַיַּיִן וַיִּשְׁכָּר וַיִּתְגַּל בְּתוֹךְ אָהֳלֹה: וַיַּרְא חָם אֲבִי כְנַעַן אֵת עֶרְוַת אָבִיו וַיַּגֵּד לִשְׁנֵי אֶחָיו בַּחוּץ: וַיִּקַּח שֵׁם וָיֶפֶת אֶת הַשִּׂמְלָה וַיָּשִׂימוּ עַל שְׁכֶם שְׁנֵיהֶם וַיֵּלְכוּ אֲחֹרַנִּית וַיְכַסּוּ אֵת עֶרְוַת אֲבִיהֶם וּפְנֵיהֶם אֲחֹרַנִּית וְעֶרְוַת אֲבִיהֶם לֹא רָאוּ: וַיִּיקֶץ נֹחַ מִיֵּינוֹ וַיֵּדַע אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לוֹ בְּנוֹ הַקָּטָן" (שם, ט, כ - כד). וברש"י בעקבות חז"ל שם, "וירא את ערות אביו - יש אומרים סרסו ויש אומרים רבעו".
נוכל לסכם כי למך, אביו של נח, שמח מאוד בהולדת בנו, שיתקן את העונש שקיבל אדם הראשון "אֲרוּרָה הָאֲדָמָה בַּעֲבוּרֶךָ בְּעִצָּבוֹן תֹּאכֲלֶנָּה כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ: וְקוֹץ וְדַרְדַּר תַּצְמִיחַ לָךְ בְּזֵעַת אַפֶּיךָ תֹּאכַל לֶחֶם עַד שׁוּבְךָ אֶל הָאֲדָמָה" (שם, ג, יח-יט). נח ימציא את המחרשה, שתבטיח חיים הרבה יותר נ וחים. זמן פנוי הוא סיכוי וסכנה. הסכנה היא שדווקא עליית רמת החיים ועודף הזמן הפנוי יובילו לחיים של שחיתות. יש סיכוי לתיקון עולם, רק אם הזמן ינוצל לחיזוק הקשר עם קודשא בריך הוא. רק בארץ ישראל הזריעה והנטיעה הם מצווה.
עלייתו לארץ ישראל של אברהם, המתחילה בסוף פרשת נח, היא המסר לדורות!
נתפלל כולנו שנזכה בקרוב לסיים את מלחמתנו על קיומה של מדינת ישראל בארץ ישראל. מדינה שתפרח מכל הבחינות ותהווה מגדל אור עבור כל האנושות כולה. החטופים יחזרו, הפצועים יחלימו ובתוכם איתמר חיים בן ציפורה (והרב אליעזר גלינסקי)
שנפצע קשה בקרב בלבנון, והנחמה תביא, ולו מעט מזור לרבים שכך זקוקים לה.
הנס של השמן המיוחד של יעקב אבינו
עבודת ה' ליום העצמאות
מה המשמעות הנחת תפילין?
למה ללמוד גמרא?
חידוש כוחות העולם
מה מברכים על פיצה?
מה צריך לעשות בשביל לבנות את בית המקדש?
חכמת התורה וחכמות החול
תכלת, שושנה, ופרץ שמחה, איך הכל קשור?
בריאת העולם בפרשת לך לך
איך נדע שהלב שלנו במקום הנכון?
