הרב שהתעלם ממשפחתו | הרב נתנאל יוסיפון | בית המדרש

שבת ומועדים
יום הזכרון

קטגוריה משנית

3 דק' קריאה

הרב יהושע רוזן מרבני 'ישיבת ירושלים לצעירים', (תלמיד חכם עצום ועניו גדול, שזכיתי ללמוד ממנו מעט), לחם בחזית במלחמת יום הכיפורים. באותם הימים, לא היו טלפונים ניידים, ובני המשפחות התעדכנו בגורל יקיריהם הלוחמים דרך חיילים שיצאו לחופשה.
פעם אחת, כשאחד החיילים יצא מהחזית לביתו, הוא הציע ללוחמים האחרים למסור ד"ש ואות חיים לבני משפחותיהם.
הוא ניגש לרב רוזן, ושאל אותו: "יש לך משפחה למסור לה ד"ש"?
"אין לי משפחה", השיב הרב .
"ילדים"? שאל הלוחם. "אין לי ילדים", השיב הרב.
"אישה"? שאל שוב. "לא", הייתה התשובה.
התפלא הלוחם לפשר התשובות התמוהות, וכשהגיע לירושלים חיפש את המשפחה של הרב יהושע רוזן., הלך לאישה, ואמר לה – פגשתי את הרב יהושע, והוא בסדר.
האישה מאוד הודתה לו, ואמרה לו: "הוא אמר לך להגיד שהוא בסדר"?
"לא", השיב הלוחם, "הוא לא שלח אותי, באתי מעצמי".
ענתה האישה: "עכשיו אני יודעת שפגשת את האיש שלי".
כעת כבר התבלבל הלוחם לחלוטין, ולא הבין את דבריהם התמוהים של בני הזוג. הוא חזר לרב רוזן ושאל: "מה פשר דבריכם המוזרים"?
ענה לו הרב רוזן: "אין אישה וילדים בזמן מלחמה, כי חייב לשוות את תכלית המלחמה לנגדי".
ענק היה הרב, וקיים בעצמו בהידור את דברי הרמב"ם ללוחמי ישראל (מלכים ז, טו): "ומאחר שיכנס בקשרי המלחמה, ישען על מקווה ישראל ומושיעו בעת צרה, וידע שעל יחוד השם הוא עושה מלחמה... ולא יחשוב לא באשתו ולא בבניו אלא ימחה זכרונם מלבו ויפנה מכל דבר למלחמה...".
וגם אם לא כולנו זכינו להתעלות למדרגה רוממה זו, הרי שזכה עם ישראל בשנה זו שחיילים רבים בעם קיימו זאת בכך שקמו ומסרו עצמם במלחמתם על קידוש ה', ודרכם מתעלה העם כולו.
ובימים אלו, שבין יום הזיכרון לשואה ליום הזיכרון לחללי צה"ל עלינו לשים לב לנקודה נוספת שמופיעה בהלכה זו ברמב"ם. בשני הימים הללו מזכירים יהודים שמתו על קידוש ה', אך יש כאן שני סוגים של קידוש ה'.
המקדש את ה' מקיים שתי מצוות – מצוות עשה (ט) " שציוונו לקדש את ה'", והימנעות מאיסור לא תעשה (סג) "שהזהירנו מחלול ה'".
אנשים רבים מחברים מצוות אלו רק למציאות הקשה של מקדשי ה' בכל הדורות, שנהרגו כדי שלא לעבור על המצוות עליהם הצטווינו 'יהרג ואל יעבור'. אולם עלינו לדעת, שזה קידוש ה' פרטי במציאות החסרה של הגלות, אך יש קידוש ה' גדול יותר והוא הקידוש ה' הכללי שעם ישראל מנצח במלחמות, וכל העמים רואים שה' אלוקי ישראל הוא המנצח, ושמו מתגדל ומתקדש לעיני כל אפסי ארץ.
עניין זה מופיע פעמים רבות בתנ"ך ובדברי חז"ל, ונביא כאן דוגמא אחת -
הנביא יחזקאל (לו, כ-כה) אומר על המציאות שעם ישראל נוצח במלחמה וגלה לבין הגויים "וַֽיְחַלְּל֖וּ אֶת־שֵׁ֣ם קָדְשִׁ֑י, בֶּאֱמֹ֤ר... עַם־ה' אֵ֔לֶּה וּמֵאַרְצ֖וֹ יָצָֽאוּ". וכנגד זה מושיע ה' את ישראל ובכך מתקדש שמו "וָאֶחְמֹ֖ל עַל־שֵׁ֣ם קָדְשִׁ֑י... וְקִדַּשְׁתִּ֞י אֶת־שְׁמִ֣י הַגָּד֗וֹל הַֽמְחֻלָּל֙ בַּגּוֹיִ֔ם... וְיָדְע֨וּ הַגּוֹיִ֜ם כִּי־אֲנִ֣י ה'... וְלָקַחְתִּ֤י אֶתְכֶם֙ מִן־הַגּוֹיִ֔ם...וְהֵבֵאתִ֥י אֶתְכֶ֖ם אֶל־אַדְמַתְכֶֽם... וְזָרַקְתִּ֧י עֲלֵיכֶ֛ם מַ֥יִם טְהוֹרִ֖ים...".
ומפרש שם רש"י: "ויחללו את שם קדשי - השפילו את כבודי, ומהו החילול? באמור אויביהם עליהם עם ה' אלה ומארצו יצאו, ולא היה יכולת בידו להציל את עמו ואת ארצו", וכפי שהביא עוד (לט, ז) "שפלותם של ישראל חלול שמו". ולהיפך, כשננצח את הגויים ונשוב לארצנו, הרי בכך מתקדש שם ה' בגויים.
לפיכך החייל הנלחם באויב זוכה ליטול חלק בקידוש ה' הגדול של עם ישראל המנצח בשם ה' את אויביו, ועליו לכוון במיוחד לשם מצווה גדולה זו, כפי שמדגיש הרמב"ם "וידע שעל יחוד השם הוא עושה מלחמה".
ומדגיש הרמב"ם נקודה נוספת "וכל הנלחם בכל לבו בלא פחד, ותהיה כוונתו לקדש את השם בלבד, מובטח לו שלא ימצא נזק ולא תגיעהו רעה, ויבנה לו בית נכון בישראל ויזכה לו ולבניו עד עולם ויזכה לחיי העולם הבא...".
כאן הוא מלמד אותנו, שקידוש ה' הוא לא רק במוות אלא גם בחיים. להיפך, מי שנלחם בכל ליבו מתוך כוונה לקדש את ה', הרי מובטח לו שלא ימצא נזק, ואף יזכה להוסיף חיים בכך שיבנה בית ויהיו לו ילדים, ונפשו תהא צרורה בצרור החיים גם לחיי עולם הבא.
וכך מצאנו בתורה, שבמלחמות ישראל במציאות השלימה, הרי במלחמת מדיין שבו כל הלוחמים בחיים, כי בעת הדבקות השלימה במצוות ה' נחתמים כולם לחיים.
ויהי רצון שנגאל מהמציאות החסרה של הגלות, כשמפני חטאינו עדיין איננו מגלים את שם ה' בעולם הזה בשלימות, ונופלים לדאבוננו חללים במלחמה על קידוש ה' הי"ד, ונזכה שהעם כולו יקדש שם ה' ויגלה גדולתו בעולם הזה, ואז כל הלוחמים בשמו יזכו לחיים טובים וארוכים בעולם הזה.

יום הזכרון