ישיבה
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש שמות
- תרומה
מאז שהשתתף בסמינריון של 'ערכים', וגילה את האור שביהדות, הוא מגלה כל יום נקודה חדשה בתורה. כל גילוי כזה מסעיר אותו, והוא אוהב ללבן את הדברים עם הרב, שמלווה אותו בדרכו החדשה.
הרב שלו הוא גם הרב של אחד מבתי הכנסת הסמוכים לביתו. בחודשים האחרונים, הוא הספיק לפקוד שורה של בתי כנסת בסביבה, ושם לב שבכולם הרב תופס מקום מרכזי. הרב מעביר שיעורי תורה, ויש אנשים שמתייעצים איתו, ובכלל הוא מהווה מורה דרך לקהילה ולאנשים.
היום הוא נסע לעיר אחרת, ונכנס שם לבית כנסת מזדמן. זה היה בית כנסת של ברסלב. הייתה שם אווירה מדהימה, הרבה מהאנשים נראו כמוהו, חדשים 'בתשובה', וכולם התפללו באור ובהתלהבות. בין מנחה לערבית, הזמינו אותו לשבת עם כל החבר'ה, וללמוד בצוותא ליקוטי מוהר"ן.
האמת, הוא היה קצת מופתע, והעיז לשאול - אין לכם רב שילמד אתכם?
החבר'ה חייכו, כאילו הרים להם להנחתה, ומיד ענו: כאן כולם חברים! כשיש רב ותלמידים, אז 'כאילו' יש אחד מושלם שיודע וטוב, והשאר נחותים ממנו וצריכים ללמוד, לכן כאן כולם שווים, ואנחנו קוראים לעצמינו 'החברים'. יש בינינו כאלה שדוחפים את כולם למעלה, והם סוג של מורי דרך, אך הם חלק מאיתנו, הם גם 'חברים'. לא כל הברסלברים כמונו, אבל ככה זה אצלנו. בכלל, רבנים זה גם מאוד מסוכן, רבינו אומר בליקוטי מוהר"ן (תניינא תורה עח') שיש כאלה שהם 'מפורסמים של שקר'.
זאת הייתה זווית מחשבה חדשה, ואשד הנסער, הרגיש שהוא חייב לשאול את הרב שלו - אולי באמת עדיף שיהיו רק חברים ולא צריך רבנים ומורי דרך?
למחרת, מיד אחרי תפילת שחרית, הוא ניגש אל הרב והשאלה בפיו. הוא ציפה לתשובה, אך הרב ענה לו כמו יהודי טוב בשאלה – ולאנשים שפגשת אין רב? מיהו רבי נחמן בשבילם?
ובכן, לכבוד ז' אדר, יום הילולת משה רבינו, ה'רבינו' של כל ישראל, נתבונן מעט עד כמה יש לכל יהודי צורך בדמות של רב ומורה דרך, ועל האיזון העדין שבין הצורך ב'חברים' להתקדם עימם בעבודת ה' ל'רבנים'.
מצויים אנו בפרשיות בניית המשכן. ה' בחר בבצלאל בן אורי להיות ראש לחכמי הלב, בוני המשכן. על כך נאמר בגמרא (ברכות נה.) – "אמר רבי יצחק: אין מעמידין פרנס על הצבור אלא אם כן נמלכים בצבור, שנאמר ראו קרא ה' בשם בצלאל. אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: משה, הגון עליך בצלאל? ... הלך ואמר להם לישראל: הגון עליכם בצלאל? אמרו לו: אם לפני הקדוש ברוך הוא ולפניך הוא הגון - לפנינו לא כל שכן?"
ונשאלת השאלה – אם לא ממנים פרנס על הציבור לפני שנמלכים בציבור, הכיצד מינה ה' את משה למנהיג ישראל, בלי שנמלך בישראל?
והתשובה היא, שיש כאן שני סוגי הנהגה, יש מי שהוא פרנס מתוך הציבור, ויש מי שתפקידו להיות מאור גדול 'מלמעלה', שאליו נושאים עיניים. על משה אמרו חכמים (סוטה יב) "בשעה שנולד משה - נתמלא הבית כולו אור". הוא תמיד היה שלם, איש גדול ומאיר, מחציו ולעלה מלאך, מופת לדור ולדורות.
לעומתו, בצלאל הוא מלשון צל. כשמצויים בצל, בחושך, יש מקום להדליק אורות קטנים מלמטה, לטפס ולעלות. ועל כך נאמר (ברכות נה) "אמר רב יהודה אמר רב: יודע היה בצלאל לצרף אותיות שנבראו בהן שמים וארץ". אותיות הם היחידות הקטנות ביותר בשפה, יש משפט ומילה, ויש אותיות. הכוח של בצלאל זה לבוא מלמטה, מתוך העם, ולהדליק אור קטן ועוד אור קטן.
ואולי אפשר למצוא רמז נוסף להבדל זה שבין משה לבצלאל במקום נוסף. כאשר ה' אומר למשה, שהוא בוחר בבצלאל ובאהליאב כאומני המשכן, הוא אומר (פרק לא)"רְאֵ֖ה קָרָ֣אתִֽי בְשֵׁ֑ם בְּצַלְאֵ֛ל בֶּן־אוּרִ֥י בֶן־ח֖וּר... הִנֵּ֧ה נָתַ֣תִּי אִתּ֗וֹ אֵ֣ת אָהֳלִיאָ֞ב... וּבְלֵ֥ב כָּל־חֲכַם־לֵ֖ב נָתַ֣תִּי חָכְמָ֑ה...".
לעומת זאת, כשמשה מספר לעם על בחירת בצלאל ואהליאב הוא אומר (פרק לה) "רְא֛וּ קָרָ֥א ה' בְּשֵׁ֑ם בְּצַלְאֵ֛ל... וּלְהוֹרֹ֖ת נָתַ֣ן בְּלִבּ֑וֹ ה֕וּא וְאָֽהֳלִיאָ֥ב... מִלֵּ֨א אֹתָ֜ם חָכְמַת־לֵ֗ב...".
ה' אומר, שיחד עם בצלאל ואהליאב יהיו גם שאר חכמי לב, שה' נתן בליבם חכמה, משמע בצלאל ואהליאב הם מובילים, אבל יש עוד חכמים שותפים. לעומת זאת, משה אומר "ולהורות נתן בליבו", משמע - בצלאל ילמד את כולם. כי משה לפי עניינו היה הרב והמורה, ולכן אמר את הדברים כעניינו, אך התורה רמזה בתחילה בדברי ה', שבצלאל הוא פרנס מתוך הציבור, כראשון בין שווים, השותף לשאר חכמי הלב, מוביל ומדריך כחבר.
ובאמת, יהודי צריך 'חברים' טובים שידחפוהו למעלה, אך וודאי שחייב גם דמויות גדולות ומאירות אליו הוא נושא עיניים, רבנים וצדיקים שה' שתל בכל הדורות.
אשרינו כלל ישראל שזכינו להידבק במשה רבינו, המאור הגדול של האומה לנצח!
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
