ישיבה
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש במדבר
- בלק
בלק מלך מואב שוכר מקלל מקצועי כדי לקלל את עם ישראל. בלעם, מעין מכשף קדמוני ששמו מעיד עליו - בלי־עם, הוא אדם שמרוכז בפרטיות שלו ומנותק מההקשר הלאומי הרחב. לאנשים שהם בלי עם יש נטייה לקלל, כלומר למצוא את הצד הקל והנמוך בכל דבר. יש סוגים שונים של אנשים בלי עם: הם יכולים להיות כאלו שיאיימו שיורידו את הכיפה אם היהדות המוסרית שלהם לא תאומץ על ידי רבנים, הם יכולים להיות קצינים במילואים שיכריזו ש"זו לא המדינה שלי" אם הרפורמה תעבור, והם יכולים להיות דתל"שים שישקיעו מאמצים תמוהים בלהשמיץ את הבתים ואת המוסדות שבהם גדלו מתוך אשליה שזה יביא שלווה לנפשם המסוכסכת. מה שכל אותם בלעמים מתישים אינם מבינים הוא שלאחר שיקבלו חיבוק מן התרבות הפרוגרסיבית, הם יישארו לבד בחושך. העם היהודי, המסורת היהודית והמדינה היהודית ימשיכו גם בלעדיהם, ואולי עדיף שכך.
אדם בלי עם, בלי משפחה ובלי מעגל שייכות זוכה לכינוי נוסף: "הגבר שתום העין" – גבר או אישה בעלי מבט חלקי ומריר שמתמקדים כל העת בחסרונות שאכן קיימים בעם ישראל ובעולם, אך מחמיצים פעם אחרי פעם את התמונה הכוללת. ככה זה שיש לך מבט זועם על המציאות, אתה רואה חלק זעום מהתמונה השלמה. בלעם גם נקרא "קוסם", יש משהו מאוד קוסם בלהרגיש צדקן ולצעוק על העם שלך - בכל פעם מסיבה שונה - "בושה, בושה".
ברכה, לעומת זאת, היא מלשון להבריך, לחבר ענף של צמח לאדמה כדי שיכה שורשים ויצמיח עץ חדש. במילים אחרות, מבט רחב שמתמקד בטוב ובתמונה הכוללת של המקום שאליו אתה שייך, ולכן גם מצמיח דברים טובים.
להביט פנימה
בלעם אומר על עם ישראל: "כי מראש צורים אראנו ומגבעות אשורנו. הן עם לבדד ישכן ובגויים לא יתחשב. מי מנה עפר יעקב ומספר את רבע ישראל, תמות נפשי מות ישרים ותהי אחריתי כמוהו". חז"ל אומרים ש"צורים" הם האבות והאימהות של האומה. בלעם מזהה את הטוב בשורש של עם ישראל, במקור היסודי שלהם. באופן דומה, כשאנשים מחפשים נקודה של תום ואושר בחייהם הם מוצאים אותה בילדותם. הילדות שלהם הייתה מאושרת, וזה מעיד שחייהם נובעים ממקור חיובי. עם השנים יש קלקולים, החמצות וסטייה מהמקור, אבל החיים ביסודם הם טובים. גם אדם ציניקן מעלה חיוך כשהוא רואה תינוק, מפני שנקודת הראשית של האדם משקפת את הטוב שבו, הנקודה הפנימית שהולכת לאיבוד במהלך החיים. כך בלעם מוצא את הטוב בשורשי המציאות, והמבט המקלל הופך לברכה.
בפעם השנייה ממשיך בלעם את נבואתו: "הנה ברך לקחתי, וברך ולא אשיבנה... א־ל מוציאם ממצרים כתועפות ראם לו... הן עם כלביא יקום וכארי יתנשא, לא ישכב עד יאכל טרף ודם חללים ישתה". לא רק בתחילת החיים יש ברכה, אלא גם במהלך ההתבגרות. גם המשך ההיסטוריה של עם ישראל, שאליו בלעם מביט כעת, הופך את קללתו לברכה. עם ישראל השתחרר מעבדות, יצא מן המצרים והתקדם. עם כל הכאבים והכישלונות, הרי שבפרספקטיבה רחבה העולם הולך ומשתפר, המציאות נעשית מוארת יותר ויותר.
בפעם השלישית בלעם מנסה דרך אחרת. "וירא בלעם כי טוב בעיני ה' לברך את ישראל, ולא הלך כפעם בפעם לקראת נחשים, וישת אל המדבר פניו". במקום לנחש מה הקב"ה רוצה, בלעם מסתכל על המדבר. חז"ל אומרים שהוא חיפש פגמים במחנה ישראל, ובדק היכן עם ישראל חוטא. גם מבט זה נגמר בברכה: "מה טובו אוהליך יעקב משכנותיך ישראל. כנחלים נטיו כגנות עלי נהר, כאוהלים נטע ה' כארזים עלי מים".
לפי חז"ל, בלעם ראה כיצד מסודרים אוהליהם של ישראל – פתחיהם אינם מכוונים זה מול זה, משום צניעות. זו דרך נוספת לזהות את הנקודה הפנימית: אפשר להביט על המקור, אפשר להביט על ההיסטוריה ואפשר גם להביט על אורח החיים הישראלי היומיומי. את המבט הזה משקפת הצניעות, ההתכנסות פנימה. לעומת המבט החיצוני, הביקורתי והשכלתני, שעוסק בניתוחים קרים של הקליפה החיצונית במציאות, אדם יכול להתכנס ולהביט באוהל הפרטי שלו ולראות את כל הטוב שבנה עד היום.
בחייו של כל אחד מאיתנו יש רגעים שבהם המבט של בלעם מופיע בתודעה. ברמה האישית זה יכול לקרות בתום עידן התמימות, כשאנחנו מתבגרים. אנחנו מגלים, למשל, שההורים שלנו אינם מושלמים כפי שחשבנו בילדותנו. לפתע מתחילה לקנן בתוכנו תחושה מרירה, שאולי במשך כל הילדות שלנו חיינו בטעות. ברמה הלאומית, עולים חדשים, לדוגמה, מגיעים לארץ עם כל ההתלהבות הציונית, עד שהם נתקלים בקשיי הקליטה. פתאום הם חווים שבר וחושבים שעד עכשיו הונו אותם. גם ברמה הרוחנית, בתחילת הדרך אדם נפגש באור גדול של לימוד התורה, מתרשם מדמויות תורניות ומתלהב. בשלב מתקדם יותר הוא מגלה שהדברים אינם מושלמים, ואז מתעוררת בו הנטייה לשחוט פרות קדושות ולומר שהכול מסואב. זוהי טעות חמורה! ברור שיש מורכבות בעולם, יש בעיות וצביעות ויש אנשים רעים. אבל העולם הזה ביסודו הוא טוב, ביסודו הוא א־לוהי. למרות כל הרוע שבו, בסופו של דבר הכול מוביל אל הטוב והברכה.
מה טובו
בהקשר האקטואלי של השבוע – ציבור המתיישבים ביהודה ושומרון הוא הציבור המופלא ביותר שחי כיום במדינת ישראל. דמויות מופת שייזכרו בהיסטוריה. חלוצים, אנשי תורה, צבא והתיישבות שמשלמים בדמם בכל יום למען אמת גדולה שצדקתה מתבררת יותר ויותר. צריך לנשק את הידיים של כל אחד ואחד מהם. בתוך המכלול הרחב הזה יש כמה תושבים שרואים את חבריהם נרצחים ואינם קרי רוח מספיק כדי להגיב בצורה ממלכתית. זה אכן לא בסדר ויטופל באופן הראוי על פי החוק, אבל זוהי ממש לא הנקודה עכשיו. חלקים (קטנים והולכים ברוך ה') בתקשורת מנסים, כמו תמיד, לנגח את מפעל ההתיישבות בעלילת דם על "אווירת פוגרום" שיש כעת ביהודה ושומרון. אנחנו כבר מכירים את אנשי הרשע בתקשורת. לא צריך להתרגש.
מה שחשוב כעת הוא לחזק את העמידות והאמונה. והאמונה היא – כדבריו של בלעם לאחר ההתפכחות – "מה טובו אוהליך יעקב משכנותיך ישראל". כמה טוב יש בעם שלנו, כמה נחישות, כמה אומץ. יש גם לא – לא לעבור על החוק, לא לאנרכיה. אבל בעיקר יש כן! כן תמשיכו להתיישב, כן תמשיכו לבנות, כן תוסיפו עוד אלף יחידות דיור בעלי, וכן תתעלמו מהבלעמים, וכן – אנחנו ננצח בזכותכם. תודה לכם גיבורי יש"ע, אתם הישע שלנו.
בימים אלו יצא לאור ספרו החדש של הרב חגי לונדין 'אַיֶּכָּה? קריאה פנימית ואופטימית על מגילת איכה', בהוצאת מגיד־קורן
מתוך העיתון 'בשבע'
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א תיקון הנפש האלוקית והבהמית
טהרת הנפש והמידות ה - ז
השיעור עוסק במאבק הפנימי שבין הנפש האלוקית לנפש הבהמית, ומסביר כיצד יש לרתום את הכוחות והיצרים כדי לזכך את האדם גם בעתות קושי וייסורים. בנוסף, מובהר עניין תיקון הנשמות וגלגוליהן כרובד עמוק של עבודה רוחנית, המוביל לזיכוך פנימי ולהתעלות בעבודת השם.
יסודות הש"ס ספקות, רוב וחזקה: איסור וממון
השיעור בוחן את היחס וההבדלים בין דיני איסור לדיני ממונות, תוך ניתוח קושיית התוספות במסכת בבא מציע על כללי ההכרעה בספקות. דרך בירור מושגי רוב, חזקה ומוחזקות, מודגשת החשיבות של העמקה ביסודות למדניים גם במהלך לימוד בקיאות.
אור התנ"ך מבוא לתנ"ך: מאור הגנוז למציאות
השיעור עוסק בגישה הנכונה ללימוד התנ"ך, מתוך תפיסה שהתורה היא אור אלוקי אינסופי שנועד להורות דרך לכל אדם ולכל דור. בנוסף, נסקר המעבר בין הספרים יהושע, שופטים ושמואל כמשל לתהליך הלאומי של מעבר מאחדות כללית, דרך פירוד ובנייה פרטית, ועד לחיבור מחדש.
לך לך הארת הדרך בעולם של חושך
השיעור עוסק בשלוש ה"מציאות" של הקב"ה – אברהם, ישראל ודוד – ומסביר כיצד תפקידו של האדם אינו רק לשרוד, אלא להאיר את העולם עבור הבורא מתוך התמודדות וניסיונות. דרך דמותו של אברהם אבינו מוצגת החשיבות של זיכוך החומר והכרת שם שמיים, שהופכים את המציאות הגשמית למשכן עבור השכינה.
אורות התשובה - הרב הראל כהן צער החטא ומהלך הנפש
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, ג'
הרב מסביר, בדומה לפסקאות הקודמות, ממה נובע צער החטא, ומרחיב את ההסתכלות על מהלך הנפש של הפסימיות והעין הרעה שגורמת את החטא והצער.
רביבים מצוות תלמוד תורה – גם לנשים
נשים חייבות ללמוד תורה, והתורה שייכת לנשים כמו לגברים | ביסוד הקשר לתורה - נשים אף קודמות לגברים | להקיף את התורה כולה – רק גברים חייבים | נשים, כמו גברים, חייבות לברך בכל יום את ברכות התורה | ככל שעברו השנים, השתתפות האישה בכל תחומי העבודות והמדעים גדלה | נשים שחיות בחברה המודרנית, תוך שותפות בקידום המדע והחברה, חייבות ללמוד הרבה יותר תורה
לך לך פרשת לך לך – נפרדים לשלום
עם ישראל מתקשה לקבל את אלומות הצלחתו המדינית ומפקיר את המדינה לידי מורדים פנימיים מחוסר זהות יהודית לאומית
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת לך לך תשפז
מה הטעם שמכל חייבי כריתות מצות מילה ומצות קרבן פסח הם המצוות היחידות שחייבים עליהם כרת בביטול מצות עשה. לאיזה צורך הגביה הקב"ה את אברהם למעלה מן הכוכבים, ואפשר לראותם גם מלמטה. ועוד מהו דמיון הכוכבים לישראל. והרי כבר המשילום לעפר הארץ. למה שאל אברהם אות על הארץ בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה, ואילו על הבנים לא שאל אות. איך מל אברהם את עצמו ביום הכיפורים, ונפסק בשו"ע (יו"ד רסו ז) אדם שלא מל מעולם לא ימול בשבת שמא יקלקל ונמצא מחלל שבת.
שם משמואל על הפרשה היחס בין לוט לאברהם
שם משמואל על הפרשה - לך לך - חלק א'
תרע"ט - יצר הרע נצרך בשביל היצר הטוב, לשמש בשבילו אבל לא כנגדו. ככה עשיו היה צריך להיות ליעקב ולוט לאברהם. וכמו שלוט נפרד מאברהם כך גם ישראל ייפרדו מהרע ביציאת מצרים.
שם משמואל על הפרשה יציאת אברהם ממצרים והקשר ללוט
שם משמואל על הפרשה - לך לך - חלק ב'
יציאת אברהם ממצרים הייתה פועל דמיוני ליציאת מצרים של עם ישראל כדי שעם ישראל יוכלו לצאת ממצרים. זה שלוט נפרד מאברהם הוא ירד מצדקותו. מלחמת ארבעת המלכים וגם המלחמה האחרונה ינוצחו בזכות שמירת הברית.
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
