ישיבה
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש במדבר
- בלק
בלק מלך מואב שוכר מקלל מקצועי כדי לקלל את עם ישראל. בלעם, מעין מכשף קדמוני ששמו מעיד עליו - בלי־עם, הוא אדם שמרוכז בפרטיות שלו ומנותק מההקשר הלאומי הרחב. לאנשים שהם בלי עם יש נטייה לקלל, כלומר למצוא את הצד הקל והנמוך בכל דבר. יש סוגים שונים של אנשים בלי עם: הם יכולים להיות כאלו שיאיימו שיורידו את הכיפה אם היהדות המוסרית שלהם לא תאומץ על ידי רבנים, הם יכולים להיות קצינים במילואים שיכריזו ש"זו לא המדינה שלי" אם הרפורמה תעבור, והם יכולים להיות דתל"שים שישקיעו מאמצים תמוהים בלהשמיץ את הבתים ואת המוסדות שבהם גדלו מתוך אשליה שזה יביא שלווה לנפשם המסוכסכת. מה שכל אותם בלעמים מתישים אינם מבינים הוא שלאחר שיקבלו חיבוק מן התרבות הפרוגרסיבית, הם יישארו לבד בחושך. העם היהודי, המסורת היהודית והמדינה היהודית ימשיכו גם בלעדיהם, ואולי עדיף שכך.
אדם בלי עם, בלי משפחה ובלי מעגל שייכות זוכה לכינוי נוסף: "הגבר שתום העין" – גבר או אישה בעלי מבט חלקי ומריר שמתמקדים כל העת בחסרונות שאכן קיימים בעם ישראל ובעולם, אך מחמיצים פעם אחרי פעם את התמונה הכוללת. ככה זה שיש לך מבט זועם על המציאות, אתה רואה חלק זעום מהתמונה השלמה. בלעם גם נקרא "קוסם", יש משהו מאוד קוסם בלהרגיש צדקן ולצעוק על העם שלך - בכל פעם מסיבה שונה - "בושה, בושה".
ברכה, לעומת זאת, היא מלשון להבריך, לחבר ענף של צמח לאדמה כדי שיכה שורשים ויצמיח עץ חדש. במילים אחרות, מבט רחב שמתמקד בטוב ובתמונה הכוללת של המקום שאליו אתה שייך, ולכן גם מצמיח דברים טובים.
להביט פנימה
בלעם אומר על עם ישראל: "כי מראש צורים אראנו ומגבעות אשורנו. הן עם לבדד ישכן ובגויים לא יתחשב. מי מנה עפר יעקב ומספר את רבע ישראל, תמות נפשי מות ישרים ותהי אחריתי כמוהו". חז"ל אומרים ש"צורים" הם האבות והאימהות של האומה. בלעם מזהה את הטוב בשורש של עם ישראל, במקור היסודי שלהם. באופן דומה, כשאנשים מחפשים נקודה של תום ואושר בחייהם הם מוצאים אותה בילדותם. הילדות שלהם הייתה מאושרת, וזה מעיד שחייהם נובעים ממקור חיובי. עם השנים יש קלקולים, החמצות וסטייה מהמקור, אבל החיים ביסודם הם טובים. גם אדם ציניקן מעלה חיוך כשהוא רואה תינוק, מפני שנקודת הראשית של האדם משקפת את הטוב שבו, הנקודה הפנימית שהולכת לאיבוד במהלך החיים. כך בלעם מוצא את הטוב בשורשי המציאות, והמבט המקלל הופך לברכה.
בפעם השנייה ממשיך בלעם את נבואתו: "הנה ברך לקחתי, וברך ולא אשיבנה... א־ל מוציאם ממצרים כתועפות ראם לו... הן עם כלביא יקום וכארי יתנשא, לא ישכב עד יאכל טרף ודם חללים ישתה". לא רק בתחילת החיים יש ברכה, אלא גם במהלך ההתבגרות. גם המשך ההיסטוריה של עם ישראל, שאליו בלעם מביט כעת, הופך את קללתו לברכה. עם ישראל השתחרר מעבדות, יצא מן המצרים והתקדם. עם כל הכאבים והכישלונות, הרי שבפרספקטיבה רחבה העולם הולך ומשתפר, המציאות נעשית מוארת יותר ויותר.
בפעם השלישית בלעם מנסה דרך אחרת. "וירא בלעם כי טוב בעיני ה' לברך את ישראל, ולא הלך כפעם בפעם לקראת נחשים, וישת אל המדבר פניו". במקום לנחש מה הקב"ה רוצה, בלעם מסתכל על המדבר. חז"ל אומרים שהוא חיפש פגמים במחנה ישראל, ובדק היכן עם ישראל חוטא. גם מבט זה נגמר בברכה: "מה טובו אוהליך יעקב משכנותיך ישראל. כנחלים נטיו כגנות עלי נהר, כאוהלים נטע ה' כארזים עלי מים".
לפי חז"ל, בלעם ראה כיצד מסודרים אוהליהם של ישראל – פתחיהם אינם מכוונים זה מול זה, משום צניעות. זו דרך נוספת לזהות את הנקודה הפנימית: אפשר להביט על המקור, אפשר להביט על ההיסטוריה ואפשר גם להביט על אורח החיים הישראלי היומיומי. את המבט הזה משקפת הצניעות, ההתכנסות פנימה. לעומת המבט החיצוני, הביקורתי והשכלתני, שעוסק בניתוחים קרים של הקליפה החיצונית במציאות, אדם יכול להתכנס ולהביט באוהל הפרטי שלו ולראות את כל הטוב שבנה עד היום.
בחייו של כל אחד מאיתנו יש רגעים שבהם המבט של בלעם מופיע בתודעה. ברמה האישית זה יכול לקרות בתום עידן התמימות, כשאנחנו מתבגרים. אנחנו מגלים, למשל, שההורים שלנו אינם מושלמים כפי שחשבנו בילדותנו. לפתע מתחילה לקנן בתוכנו תחושה מרירה, שאולי במשך כל הילדות שלנו חיינו בטעות. ברמה הלאומית, עולים חדשים, לדוגמה, מגיעים לארץ עם כל ההתלהבות הציונית, עד שהם נתקלים בקשיי הקליטה. פתאום הם חווים שבר וחושבים שעד עכשיו הונו אותם. גם ברמה הרוחנית, בתחילת הדרך אדם נפגש באור גדול של לימוד התורה, מתרשם מדמויות תורניות ומתלהב. בשלב מתקדם יותר הוא מגלה שהדברים אינם מושלמים, ואז מתעוררת בו הנטייה לשחוט פרות קדושות ולומר שהכול מסואב. זוהי טעות חמורה! ברור שיש מורכבות בעולם, יש בעיות וצביעות ויש אנשים רעים. אבל העולם הזה ביסודו הוא טוב, ביסודו הוא א־לוהי. למרות כל הרוע שבו, בסופו של דבר הכול מוביל אל הטוב והברכה.
מה טובו
בהקשר האקטואלי של השבוע – ציבור המתיישבים ביהודה ושומרון הוא הציבור המופלא ביותר שחי כיום במדינת ישראל. דמויות מופת שייזכרו בהיסטוריה. חלוצים, אנשי תורה, צבא והתיישבות שמשלמים בדמם בכל יום למען אמת גדולה שצדקתה מתבררת יותר ויותר. צריך לנשק את הידיים של כל אחד ואחד מהם. בתוך המכלול הרחב הזה יש כמה תושבים שרואים את חבריהם נרצחים ואינם קרי רוח מספיק כדי להגיב בצורה ממלכתית. זה אכן לא בסדר ויטופל באופן הראוי על פי החוק, אבל זוהי ממש לא הנקודה עכשיו. חלקים (קטנים והולכים ברוך ה') בתקשורת מנסים, כמו תמיד, לנגח את מפעל ההתיישבות בעלילת דם על "אווירת פוגרום" שיש כעת ביהודה ושומרון. אנחנו כבר מכירים את אנשי הרשע בתקשורת. לא צריך להתרגש.
מה שחשוב כעת הוא לחזק את העמידות והאמונה. והאמונה היא – כדבריו של בלעם לאחר ההתפכחות – "מה טובו אוהליך יעקב משכנותיך ישראל". כמה טוב יש בעם שלנו, כמה נחישות, כמה אומץ. יש גם לא – לא לעבור על החוק, לא לאנרכיה. אבל בעיקר יש כן! כן תמשיכו להתיישב, כן תמשיכו לבנות, כן תוסיפו עוד אלף יחידות דיור בעלי, וכן תתעלמו מהבלעמים, וכן – אנחנו ננצח בזכותכם. תודה לכם גיבורי יש"ע, אתם הישע שלנו.
בימים אלו יצא לאור ספרו החדש של הרב חגי לונדין 'אַיֶּכָּה? קריאה פנימית ואופטימית על מגילת איכה', בהוצאת מגיד־קורן
מתוך העיתון 'בשבע'
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
שיעורים בספר יהושע סוד דמותה של רחב
יהושע פרק ב'
השיעור עוסק במפגש של מרגלי יהושע עם רחב, תוך התמודדות עם דמותה המורכבת ומעמדה המרכזי בכניסת עם ישראל לארץ. דרך מקורות חז"ל מוסברים תהליך התשובה שלה, כוחה להכיר בגדולת השם דווקא מתוך עברה, והחיבור העמוק שלה לקדושת ישראל ולשושלת הנבואה.
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
